מלחמת העצמאות החלה מיד לאחר ההחלטה באו"ם, ב-29 בנובמבר 1947, לחלק את ארץ-ישראל למדינה עברית ולמדינה ערבית ולקבוע את אזור ירושלים כאזור בינלאומי. במשך למעלה משנה וחצי התנהלו קרבות קשים בכל הארץ, תחילה נגד התושבים הפלסטינים המקומיים והחל מסיום המנדט הבריטי והכרזת בן-גוריון על הקמת מדינת ישראל ב-14 במאי 1948 – נגד צבאות מדינות ערב.
שלבים במלחמת העצמאות
מלחמת העצמאות נחלקת לחמישה שלבים. בשני השלבים הראשונים התנהלה הלחימה נגד ערביי ארץ-ישראל – מעין מלחמת אזרחים – שבסיומה הובס הגורם הערבי המקומי והוקמה מדינת ישראל. בשלושת השלבים הבאים התנהלה הלחימה נגד 7 צבאות ערב שפלשו לשטח המדינה שזה עתה הוקמה.
השלב הראשון – דצמבר 1947 עד מארס 1948
מלחמת העצמאות נחלקת לחמישה שלבים. בשני השלבים הראשונים התנהלה הלחימה נגד ערביי ארץ-ישראל – מעין מלחמת אזרחים – שבסיומה הובס הגורם הערבי המקומי והוקמה מדינת ישראל. בשלושת השלבים הבאים התנהלה הלחימה נגד 7 צבאות ערב שפלשו לשטח המדינה שזה עתה הוקמה.
השלב השני – תוכנית ד'
במהלך חודש מארס 1948 עובדה במטכ"ל תכנית מבצעית שכונתה "תכנית ד' ". החלק הארגוני כלל את גיוס הכוח וארגונו במסגרות של חטיבות. החלק המבצעי קבע כיעד את ההשתלטות על כל השטח שהוקצה למדינה היהודית, על גושי ההתיישבות שמחוץ לה, ועל שטחי מפתח לקראת פלישה צפויה של צבאות ערב. נוכחותם של הבריטים הובאה בחשבון, והביצוע היה מתוך שאיפה שלא להגיע עמם לעימות.
ירושלים ומבצע "נחשון"
הבעיה הבוערת הייתה פריצת הדרך לירושלים ולשם כך תוכנן מבצע "נחשון". לצורך המבצע רוכז לראשונה כוח בעוצמה של חטיבה, תוך לקיחת סיכון של חשיפת גזרות אחרות. הכוח צויד בנשק שנרכש בצ'כוסלובקיה והמשלוח הראשון שלו הגיע לקראת המבצע. לראשונה גם הוחלט לא להסתפק בליווי השיירות אלא להשתלט על שטחים לאורך הציר ולהחזיק בהם.
נטילת היוזמה
מבצע "נחשון" סימל פתיחת שלב חדש במלחמה – נטילת היוזמה בידי הכוח היהודי וראשית הפעלתו במתכונת של צבא סדיר. במהלך המבצע הועברו מספר שיירות לירושלים, ובהמשך נערכו המבצעים "הראל" ו"מכבי" לתפיסת משלטים בדרך ולהעלאת שיירות.
הדיפת "צבא ההצלה"
במקביל נהדפו התקפות של "צבא ההצלה" על משמר העמק ושל הגדוד הדרוזי על רמת יוחנן. היוזמה היהודית נמשכה ובשבועות הבאים נפלו לידי כוחותינו טבריה, חיפה, יפו וצפת. שופר מצבנו במרחב ירושלים, וחבלי ארץ נרחבים, ובהם עשרות כפרים ערביים, עברו לשליטתנו. הגורם הערבי המקומי הובס, המנהיגות התפוררה ורוב המנהיגים נמלטו. החלה תנועת בריחה של ערבים שהפכו לפליטים, והערבים המקומיים חדלו להיות גורם צבאי של ממש.
נפילת גוש עציון
מרבית יעדיה של תכנית ד' הושגו, אך היו גם כישלונות: הדרך לירושלים נחסמה שוב, בעיקר בגלל מחסור בכוחות שיחזיקו בה באופן קבוע. ב-12 במאי תקפו כוחות הלגיון הערבי, עם המון מקומי, את גוש עציון. הם הצליחו לבתר את הגוש לשניים, ולמחרת כבשו את כפר עציון. ב-14 במאי נכנעו שלושת יישובי הגוש האחרים, ומגיניהם הלכו בשבי. לקראת הפלישה הוחלט על פינוי הר-טוב, עטרות, נווה יעקב, בית הערבה ומפעל האשלג.
השלב השלישי – 15 במאי עד 11 ביוני
1515 במאי, עם פלישת צבאות ערב, עד תחילת ההפוגה הראשונה ב-11 ביוני. בתקופה זו הוקם צה"ל, שהפקודה להקמתו פורסמה ב-26 במאי. הצבאות הפולשים היו צבאות סדירים, ולרשותם כוחות שריון, ארטילריה ואוויר, ומולם ניצבו הכוחות הישראלים, שציודם וחימושם נפלו מאלה של אויביהם. הצבאות הערביים לא פעלו לפי תכנית אחת ותחת פיקוד אחיד, ומשום כך לא הצליחו להביא לידי ביטוי את מלוא עדיפותם. בשלב זה הייתה היוזמה בידי האויב וכוחותינו נערכו לבלימה. חלק חשוב בבלימה נטלו היישובים שמגיניהם עמדו מול התקפות כוחות עדיפים ורק אחדים מהם נפלו לידי האויב.
יחסי הכוחות ביום הפלישה
כוח אדם: ערבים-35,950; ישראל-25,290
טנקים: ערבים-100; ישראל-0
שריוניות: ערבים-200; ישראל-0
כלי רכב משוריינים: ערבים-300; ישראל-120 (מרביתם מסוג סנדוויץ')
תותחי שדה: ערבים-140; ישראל-0
תותחים נ"מ: ערבים-220; ישראל-24
מטוסי תקיפה: ערבים-60; ישראל-0
מפציצים: ערבים-14; ישראל-0
מטוסים קלים: ערבים-57; ישראל-28
ספינות חמושות: ערבים-12; ישראל-3 (עם חימוש מאולתר)
מול הפלישה הלבנונית
יום לפני הפלישה פעלו כוחותינו לטיהור הגליל המערבי ובהמשך נכבשה גם עכו. בגליל העליון המזרחי נכבשו ערב הפלישה קדש ומלכיה, אך התקפת נגד נמרצת של הלבנונים אילצה את כוחותינו לסגת. הם נערכו באזור רמות נפתלי, וכבשו את משטרת נבי יושע. בימים הבאים נמנעה התקדמות האויב בסדרה של פעולות פשיטה והטרדה, ובסוף החודש נכבשה מלכיה מחדש. בתחילת יוני תקפו הלבנונים וכבשו שוב את קדש ומלכיה. במסגרת הצבא הלבנוני פעלה פלוגת שריוניות עם תותח 2 ליטראות (37 מ"מ). כוחות "צבא ההצלה" זרמו לגליל המרכזי ותקפו את סג'רה, אך נבלמו.
מול הפלישה הסורית
הצבא הסורי תקף בעמק הירדן עם חטיבה סדירה מוגברת, כולל שריון וארטילריה, כנגד פלוגה מגדוד 12 של גולני ועוד מגיני הישובים (חי"ם – חיל משמר). לאחר שלושה ימי קרבות הצליח הצבא הסורי לכבוש את צמח ובלחצו פונו מסדה ושער הגולן. לאחר יומיים תקפו הסורים את הדגניות בחי"ר ובשריון שהסתייע בארטילריה. המגינים הצליחו להדוף את ההתקפה, וטנק שחדר למשק הושמד באמצעות מטול נ"ט "פִּיאט". בהדיפת ההתקפה סייעו התותחים הראשונים שהגיעו ארצה, ה"נפוליונצ'יקים", שהוצבו על רכס פוריה. הסורים נסוגו מעמק הירדן וריכזו את כוחותיהם מול משמר הירדן. ב-10 ביוני תקפו הסורים בעוצמה רבה את משמר הירדן וכוחות נוספים תקפו את עין גב. ההתקפה על עין גב נהדפה, אך משמר הירדן נפלה לידי הסורים ובמאמץ רב עלה בידי כוחותינו לבלום את התקדמותם לעבר מחניים.
השריון הסורי תוקף
הצבא הסורי תקף בגזרת צמח:
סד"כ: חטיבה מוגברת עם 4 גדודי חי"ר.
גדוד פרשים (צ'רקסים).
גדוד תותחנים – כולל סוללת חת"מ מתנייע 75 מ"מ.
פלוגת שריוניות – 20 שריוניות "מרמון הרינגטון".
פלוגת טנקים – 10 טנקים רנו R-35.
שירותים.
מול הפלישה העירקית
הצבא העיראקי פלש באזור גשר. צבאם כלל חטיבת חי"ר מוגברת בהרכב 3 גדודי חי"ר, גדוד חת"ם, פלוגת הנדסה ופלוגת קשר ועוד גדוד שריוניות (40 מסוג "המבר") וגדוד חת"ם. העיראקים השתלטו על מפעל החשמל בנהריים, אך נכשלו בניסיונותיהם לכבוש את גשר, נסוגו וחדרו לשומרון. לקראת ההפוגה נקט צה"ל יוזמה בגזרה זו ותקף כדי לכבוש את ג'נין. הכוחות כבשו שטחים באזור הגלבוע, אך ההתקפה על ג'נין עצמה נכשלה.
מול השריון הירדני
הלחימה נגד הלגיון הערבי התנהלה במרחב ירושלים. כוחות הלגיון עם חטיבה מוגברת תפסו את אזור לטרון וחסמו את הדרך לירושלים. חטיבה מוגברת נוספת תקפה את ירושלים. שלושה ניסיונות לכבוש את לטרון מידי הירדנים נכשלו, אך במהלך הקרבות נכבש השטח ממערב ומדרום ללטרון. בשטח זה אותר תוואי בו הוכשרה "דרך בורמה", שאִפשרה את הסרת המצור מעל ירושלים. לימים הונח לאורך הדרך צינור מים, שאפשר גם הזרמת מים לעיר.
השריון הירדני תוקף
היה זה הצבא הסדיר האיכותי ביותר בכלל מדינות ערב שנבנה על ידי הבריטים ומפקדיו היו בריטים.
סד"כ: מפקדת דיביזיה, 3 חטיבות סדירות ועוד 1,200 מתנדבים.
עוצמה: 9,050 חיילים, 124 שריוניות (מהן 72 עם תותח 37 מ"מ), 24 תותחי שדה 25 ליטראות, 38 תותחי נ"ט 6 פאונד, 40 מרגמות 81 מ"מ, 29 תותחי נ"ט 37 מ"מ.
קרבות לטרון
"בכל מחיר…"
יום שני 241930. ידין ל- 7:
המצב בירושלים חמור. יש לפרוץ הלילה גם אם זה ילך על חשבון השיירות.
יום שני 242120. ידין לחטיבה 7:
עליך לבצע את תפקידך הלילה בכל מחיר.
24 – 25 במאי: ההיתקלות בלגיון
26 במאי: הדיפת התקפה על גבעה 200.
27 במאי: כיבוש בית ג'יז.
28 במאי: כיבוש בית סוסין.
30 – 31 במאי: ההתקפה על רכס לטרון
יום ראשון, 30 למאי, שעה 12.45. מאת ידין אל חטיבה 7: תקוף הלילה בלי דיחוי את האויב. לפי תכנית האיגוף. לפי ידיעות, כוחות האויב הם חלשים יחסית בלטרון, וכמעט אפסיים בדיר איוב. הידיעות אינן בדוקות. פעולותיך הנמרצות בחזיתך תהיינה גורם הטרדה רציני וסיוע בלתי ישיר לגזרת י"ש, יבנה, באר טוביה וגדרה. אהיה אצלך בהקדם.
1 – 11 ביוני: פריצת "דרך בורמה", אבטחת המעבר הזמני לשיירות הספקה. אבטחת העבודות לפריצת "דרך בורמה". סיוע להתקפת הפלמ"ח (חטיבת יפתח) במבצע "יורם". הקרב על משלטי לאה. סיום פריצת "דרך בורמה". ההתקפה על צרעה.
3 ביוני 1948 אל: ידין אבידר קונסול
מאת: עציוני
הלילה בשעה 2300 תגיע שיירת סבלים ופרדות לבית-סוסין, אנא דאג שבשעה זו תמצאנה שם הכמויות הבאות שאנשי יכולים לקחת: 30 ארגזים תחמושת גרמנית, 100 רובים, 1 מרגמה 3 אינץ', 1 קנה מרגמה. כמויות אלו הן נוספות על אלו שבג'יפים שתשלח. מחכה לאישורך שהכל יהיה במקום בשעה הנ"ל כדי שאוכל לשלוח השיירה. מקום הפגישה – המורד התלול ליד בית – סוסין. בתור מדריך יכול לשמש אסף שחזר הלילה עם ג'יפ שבור מנקודה זו. ארגזי התחמושת לא יעלו על 30 – 40 ק"ג כל אחד.
12 -16 ביוני 1948: המצור נפרץ. "דרך בורמה" מאפשרת הספקה לבירה. הלגיון מרותק לרכס לטרון. דבקות במשימה לאור המטרה.
אבדות
139 הרוגים.
163 פצועים.
13 עולים חדשים.
מחטיבה 7 – 84 הרוגים.
מול האויב המצרי
בדרום פלש הצבא המצרי בשני צירים. המאמץ העיקרי שכלל חטיבה סדירה מוגברת עם שריון וארטילריה, נע לאורך כביש החוף לכיוון תל אביב, והמשני שכלל למעלה מ-1,000 מתנדבים, דרך באר שבע וחברון לעבר ירושלים. בשלב זה שאפו המצרים להתקדם במהירות צפונה. הם תקפו יישובים במרחב הנגב, אך משנהדפו – לא התעקשו והניחו להם. מולם ניצב גדוד אחד של חטיבת הנגב. יוצא מכלל זה היה קיבוץ יד מרדכי ששכן על ציר ההתקדמות המצרי. הקיבוץ עמד בהתקפות קשות ולאחר חמישה ימי לחימה נסוגו מגיניו והוא נפל לידי המצרים. הטור המצרי התקדם עד אשדוד, ושם עצר ליד הגשר שפוצצו חבלנינו (גשר "עד הלום"). מטוסי "מסרשמיט" של חיל האוויר שזה עתה הושלמה הרכבתם תקפו את הטור המצרי. הם הסבו אמנם נזק מועט, אך המצרים הופתעו ועצרו להתארגנות.
נפילת ניצנים
בראשית יוני תקפו כוחותינו את הטור המצרי. ההתקפה נכשלה, אך גרמה למצרים לעצור ולהיערך במקומם. מכאן לא חידש הצבא המצרי את התקדמותו צפונה אלא פנה לטהר את מרחבו וחזר לתקוף את היישובים, אך נחל הצלחה רק בניצנים, שנפלה לידיו לאחר התקפה עזה.
השריון המצרי תוקף
סד"כ ועוצמת השריון המצרי – גדוד טנקים מוגבר בהרכב:
פלוגת טנקים בריטים, 20 מסוג MK-6.
פלוגת טנקים אמריקאים – 25 מסוג "סטיוארט M-3.
פלוגת טנקים אמריקאים – 20 מסוג לוקוסט".
פלוגת טנקים איטלקיים – 25 מסוג M-13/40.
שריוניות המבר – 70 מסוג MK-3 ו-MK-4.
הקמת יחידות שריון
15 במאי 1948 – הקמת חמ"ש (חיל משוריינים) גדוד א' – גדוד 73, וגדוד 79 – שריוניות וזחל"מים במסגרת חטיבה 7.
28 – 29 במאי – הקמת חטיבה 8 על בסיס פירוק שמ"ש. הקמת גדוד חמ"ש גדוד ב' – גדוד 82 שריוניות וזחל"מים, והקמת גדוד "קומנדו" 89 ג'יפים, סקאוט-קאר וזחל"מים.
הקמת 2 פלוגות ג'יפים ושליחתן לנגב.
השלב הרביעי – 11 ביוני עד 19 ביולי
11 ביוני, תחילת ההפוגה הראשונה, עד ה-19 ביולי, הכרזת ההפוגה השנייה. את ימי ההפוגה ניצל צה"ל להתארגנות, לאימונים, לקליטת הנשק שהגיע ולתכנונים מבצעיים לקראת חידוש הקרבות, מתוך כוונה ליטול את היוזמה. ביחידות נערכו טקסי שבועת האֵמונים לצה"ל. המאמצים המדיניים לא נשאו פרי, וברור היה כי הקרבות יתחדשו בתום ההפוגה, ב-9 ביולי. במשך עשרה ימים התנהלה לחימה עזה בכל הגזרות, כשהיוזמה היא בעיקר בידינו. ימים אלה כונו "קרבות עשרת הימים".
השריון בהפוגה ראשונה
רכש טנקים
ניסיונות הרכש ומגבלותיהם-ארה"ב, צ'כוסלובקיה.
טנק השרמן הראשון.
רכישת 10 טנקי הוצ'קיס בצרפת.
גניבת 2 טנקי הקרומוול.
ארגון הטנקים בחטיבה 8.
ארגון השריון בהפוגה הראשונה
התארגנות גדוד 73 – 79.
חטיבה 8 – הקמת גדודים 82, ו-89.
הקמת גדוד פשיטה ממוכן 9.
הקמת יחידות ממוכנות/ניידות בחטיבות.
קרבות "עשרת הימים"
כיבוש כרתייה על-ידי גדוד 89. גדוד 9 – השתתפות בהתקפה על משטרת עיראק סואידן, התקפת נגד בבארות יצחק, פשיטה על ביר אבו ג'בר.
כיבוש הגליל בחזית הצפון פעלו כוחותינו נגד "צבא ההצלה" של קאוקג'י ונגד הצבא הסורי. כוחות קאוקג'י תקפו את סג'רה. בינתיים, התארגן כוח מבצע "דקל" שיצא מהגליל המערבי לעבר נצרת ותקף את האויב מעורפו. חטיבה משוריינת 7 הייתה הכוח העיקרי במבצע "דקל". זחל"ם החמוש בתותח 20 מ"מ שלנו השמיד 6 שריוניות אויב (החמושות בתותח 37 מ"מ) והכריע את הקרב על נצרת. המהלך המפתיע הביא לנפילת כפרים ערבים רבים לידינו ולכיבושה של נצרת. "צבא ההצלה" בגזרה זו התמוטט והגליל התחתון עבר לשליטתנו.
מבצע "ברוש"
בגזרת משמר הירדן נערך מבצע "ברוש" כדי לחסל את ראש הגשר הסורי ממערב לירדן. התכנית הייתה לתקוף ממערב וממזרח על ידי כוחות שיחצו את הירדן, לנתק את הכוחות הסורים מעורפם ולמוטטם. המבצע לא התפתח בהתאם למתוכנן. חל עיכוב בצליחה, לא הושגו כל היעדים המתוכננים, ובינתיים ערכו הסורים התקפת-נגד ואילצו אותנו לסגת ממזרח לירדן. עד ההפוגה התנהלה לחימה עזה סביב משמר הירדן. משלטים עברו מיד ליד והניסיון לחסל את ראש הגשר הסורי נכשל, אך גם הניסיון הסורי לפרוץ מערבה – נבלם. בגזרת ג'נין תקפו העיראקים, ובלחץ ההתקפה נסוגו כוחותינו מרמת ג'נין וייצבו קו חדש על הגלבוע.
מבצע "דני"
בחזית המרכז נערך המבצע הנרחב ביותר – מבצע "דני". למבצע רוכז כוח של כארבע חטיבות, כאשר חטיבת השריון 8 הייתה הכוח העיקרי במבצע "דני". מטרותיו היו להרחיק את איום הלגיון מתל אביב, להרחיב את הפרוזדור לירושלים ולהקל את הלחץ מעל ירושלים. במבצע זה נכבש השטח מראש העין ועד עמק איילון, לרבות הערים לוד ורמלה ושדה התעופה לוד. בגזרה המזרחית של המבצע הורחב הפרוזדור עד לנחל שורק. שני ניסיונות נוספים לכבוש את לטרון נכשלו, ומתחם זה נשאר בידי הלגיון.
חזית הדרום
בחזית הדרום לא תוכננו מבצעים התקפיים נרחבים. המצרים הקדימו ותקפו כבר ב-8 ביולי, יממה לפני תום ההפוגה, במגמה להרחיב את המערך שלהם בצומת הדרכים לנגב – כיום "צומת גבעתי" – ולהשתלט על המרחב מנגבה צפונה. בשלב הראשון נחלו המצרים הצלחה וכבשו מספר משלטים שהרחיבו את אחיזתם באזור "הצומת". ניסיוננו להשתלט על אזור הצומת לא עלה יפה לאחר שנכשלה ההתקפה על משטרת עיראק סואידן, אך משלט עיבדיס נכבש מידי המצרים ועמד בהתקפות מצריות עזות. גדוד 89 מחטיבה 8 כבש את כרתייה. גדוד 9 השתתף בהתקפה על משטרת עיראק סואידן, בהתקפת-נגד בבארות יצחק ובפשיטה על ביר אבו ג'בר. במשך "עשרת הימים" תגברו המצרים את כוחותיהם בחטיבה מוגברת סדירה נוספת ותקפו את היישובים בנגב, אך אלה עמדו והדפו את ההתקפות. הישגם היחיד של המצרים היה בהשתלטות על כפר דרום, לאחר שהיישוב פונה בלילה האחרון להפוגה. בתום הקרבות נבלם ניסיונם של המצרים להתקדם צפונה ולכבוש יישובים במרחב הנגב, אך הדרך לנגב נשארה מנותקת.
השלב החמישי – 19 ביולי 1948 עד 20 ביולי 1949
19 ביולי 1948, עם הכרזת ההפוגה השנייה ועד חתימת הסכם שביתת הנשק האחרון ב-20 ביולי 1949. ההפוגה השנייה נכפתה על הצדדים מכוח צו של מועצת הביטחון שקראה לצדדים להיכנס למשא ומתן על שביתת נשק ועד אז לשמור על ההפוגה. מדינות ערב לא נענו לקריאה זו. ההפוגה שנכפתה השאירה את המצב ללא הכרעה במלחמה – מצב לא נוח מבחינתה של ישראל. צבאות ערב היו עדיין בתחום ישראל. הסדר מדיני לא נראה בטווח מיידי וההפוגה לא אפשרה מבצעי הכרעה צבאיים. המצב חייב החזקת צבא בהיקף ניכר, מעל 100 אלף חיילים, והדבר הכביד על המדינה הצעירה שרצתה להפנות את משאביה לקליטת גלי העלייה ולביסוס כלכלתה. בתקופה זו לא התנהלה לחימה רצופה, אך נערכו מספר מבצעים ביוזמתנו במגמה להשיג הכרעה.
השריון בהפוגה שניה
הקמת מערך ההדרכה ופיצולו.
רכש 30 טנקי שרמן באיטליה.
המשך ייצור שריוניות.
הקמת יחידות שריון וממונעות נוספות – גדוד 19 בחטיבת גולני ופלוגות בחטיבות החי"ר.
קרבות חרבת מחאז.
מבצעי אוקטובר 1948
כיבוש משטרת עיראק סואידן על-ידי חטיבה 8.
מבצע "יואב"
הראשון במבצעים היה מבצע "יואב" שנערך בין 15 ל-22 באוקטובר 1948. המבצע החל בהתקפת חטיבה 8 על עיראק-אל-מנשיה – התקפת שריון ביום. מטרתו הייתה לפרוץ את הדרך אל הנגב, שהיה מנותק על ידי המערך המצרי בקו מג'דל-בית ג'וברין. קדם למבצע זה מבצע "אבק", שבמהלכו הוטסה לנגב אספקה ובמטוסים החוזרים הוטסו לוחמי חטיבת "הנגב" צפונה להתארגנות. חטיבת "יפתח" הסתננה לנגב והחליפה את לוחמי חטיבת "הנגב".
כיבוש באר שבע הוחלט לפעול בגזרה המערבית ובליל 17-16 באוקטובר הובקע המערך המצרי בצומת. בהמשך הלחימה נכבשו משלטי כאוכבה וחוליקאת והדרך לנגב נפרצה. הטריז שננעץ בבית חנון גרם למצרים להסיג את כל הכוחות שהיו מצפון לו. ניסיון נוסף שנעשה לכבוש את משטרת עיראק סוידאן נכשל. כוחותינו ניצלו את התמוטטות המערך המצרי והמשיכו דרומה וכבשו את באר שבע.
הצלחה במבצע "יואב" בעת מבצע "יואב" נערך גם מבצע "ההר" שבמהלכו הורחבה שליטתנו בפרוזדור ירושלים, דרומית לנחל שורק ועד בית ג'וברין. בזירה הימית טובעה במהלך המבצע אניית הדגל של הצי המצרי – "האמיר פארוק". בתום המבצע נוצר קשר יבשתי יציב עם הנגב; צה"ל השתלט על מרחבים בנגב ובפרוזדור, חלק מהצבא המצרי הושמד, וחטיבה שלו נותרה מכותרת ב"כיס פלוג'ה".
מבצע "חירם"
ימים ספורים לאחר מבצע "יואב", בין 29 ל-31 באוקטובר, נערך בצפון מבצע "חירם". במהלך מבצע זה השתלטו כוחותינו על הגליל העליון עד גבול לבנון ואף על רצועה בתוך שטח לבנון. כוחות קאוקג'י סולקו מישראל.
לקראת ההכרעה בדרום
ב-9 בנובמבר נערכה ההתקפה השמינית על משטרת עיראק סוידאן, והפעם נפלה המצודה בידינו וצומצמו ממדיו של "כיס פאלוג'ה". בסוף חודש זה ירדו כוחות מבאר שבע לערבה וחברו לסדום, שהייתה מנותקת כשישה חודשים – מבצע "לוט". במהלך חודש נובמבר ניסו המצרים להרחיב את אחיזתם מרצועת עזה מזרחה. כדי לבלום ניסיונות אלה, נערך בראשית דצמבר מבצע "אסף", שבמהלכו נכבשה שורה של משלטים, נהדפו התקפות-נגד מצריות וסוכל האיום המצרי על הנגב המערבי.
מאמץ צבאי ודיפלומטי
בינתיים התמשכה ההפוגה כשהפעילות המדינית אינה מצליחה להביא את מדינות ערב לשולחן המשא ומתן וברקע מרחפת תכנית המתווך ברנדוט (ברנדוט נרצח לאחר זמן מה, ב-17.9.48), שהציע לנתק את הנגב מישראל ובתמורה לכלול בתחומיה את הגליל. בנסיבות אלה נדרש מבצע צבאי נוסף כדי להשיג מטרות מדיניות – לסלק את האיום לניתוק הנגב מישראל ולאלץ את המצרים לפתוח בשיחות שביתת-נשק. לכך נועד מבצע "חורב", שמטרותיו הצבאיות היו למגר את הצבא המצרי ולסלקו מתחומי ישראל.
התערבות המעצמות
בריטניה וארצות הברית דרשו מישראל לסגת, והממשלה אכן הורתה לצה"ל לסגת מסיני. במהלך המבצע נערך גם ניסיון לחסל את "כיס פלוג'ה", אך כישלון ההתקפה על עיראק אל מנשיה מנע את חיסול ה"כיס". ניתוק הכוחות המצריים באזור רפיח הצליח באופן חלקי בלבד, אך האיום בניתוק עשה את שלו, וב-6 בינואר 1949 הודיעה מצרים על הסכמתה לפתוח במשא ומתן עם ישראל. למחרת פסקה האש בחזית הדרום.
שיחות שביתת הנשק
שבוע לאחר מכן נפתחו ברודוס שיחות שביתת הנשק עם מצרים. ההסכם עם מצרים נחתם ב-2 בפברואר 1949 וב-23 במארס 1949 נחתם הסכם עם לבנון. ב-4 במארס 1949 החל משא ומתן עם ירדן. הירדנים טענו לשליטה על הנגב הדרומי. מבצע "עובדה", שנערך בין 6 ל-10 במארס, נועד לקבוע את עובדת שליטתה של ישראל בחבל ארץ זה.
השריון במבצעים האחרונים
מבצע "אסף" – גדוד 89.
מבצע "חורב" – שיא פעולת השריון במלחמת העצמאות.
מבצע "עובדה" – הפעלת גדוד פשיטה בהתקדמות לאילת.
מבצע "חורב"
בשלב זה היה הצבא המצרי ערוך עם 3 חטיבות מוגברות ועוד מאות מתנדבים. מבצע "חורב" החל ב-22 בדצמבר בהפצצה על ריכוזי הצבא המצרי ובפעולת הטעייה בכיוון רצועת עזה. מאוחר יותר, נע המאמץ העיקרי בשתי זרועות לעבר עוג'ה (ניצנה), השתלט על המרחב מביר עסלוג' עד עוג'ה, וכבש אותה ב-27 בחודש. כוחותינו המשיכו להתקדם וחדרו לתחום סיני. אבו עגילה נכבשה וכוחות פשטו על בסיסים מצריים והגיעו עד מבואות אל עריש. המערך המצרי התמוטט ונשקפה סכנת כיתור לכל הצבא המצרי ברצועת עזה. החדירה לסיני עוררה פעילות מדינית קדחתנית.
מבצע "עובדה"
הכוחות התקדמו לעבר אילת בשני צירים, לאורך הנגב ובערבה. כוח נוסף השתלט על עין גדי. ההסכם עם ירדן נחתם ב-3 במארס 1949. המשא ומתן עם סוריה החל ב-5 באפריל 1949 וההסכם עמה נחתם רק ב-20 ביולי 1949. עם חתימת הסכם זה באה מלחמת העצמאות אל סיומה
תפיסת ההפעלה של השריון
תפיסתו של יצחק שדה ומשמעותה הארגונית הרצויה – חטיבת טנקים. דוגמאות לפעולה – כיבוש שדה תעופה לוד, ההתקפה על עירק אל מנשיה, חדירה לעומק וכיבוש עוג'ה אל חפיר. תפיסות תפעול שריון יחידתיים – גדוד 79, גדוד 89.
תפיסת לסקוב – חדירה לעורף ותפיסת שטחי מפתח. המשמעות הארגונית – חטיבה ממוכנת (גדוד טנקים, גדוד חרמ"ש וגדוד חי"ר) וגדודים ממוכנים בחזיתות.
ארגון חטיבות החי"ר בתקן אחיד – פלוגות הסיור. מערך ההדרכה – בית ספר לטנקיסטים ופירוקו, בה"ד 11, קורסי מפקדים בגדוד 82.
סיום המלחמה
סיומה של המלחמה היה בחתימת הסכמי שביתת נשק עם כל אחת מהמדינות שנלחמו נגדנו:
מצרים – 24 בפברואר 1949.
לבנון – 23 במארס 1949.
ירדן – 3 באפריל 1949.
סוריה – 20 ביולי 1949.
עיראק ששלחה אף היא כוחות צבא לא חתמה על הסכם כלשהו.
נכתב ע"י אל"מ (מיל') בני מיכלסון
