• אלוף יצחק שדה

    ראש שמ"ש
  • סא"ל שאול יפה

    קצין השריון הראשי
  • אל"מ משה (מונדק) בר תקוה (פסטרנק)

    קצין השריון הראשי
  • אלוף יצחק פונדק

    מפקד גייסות השריון
  • רב אלוף חיים לסקוב

    מפקד גייסות השריון
  • אלוף מאיר זורע ("זרו")

    מפקד גייסות השריון
  • תא"ל אורי בן ארי

    מפקד גייסות השריון
  • רב אלוף חיים בר-לב

    מפקד גייסות השריון
  • רב אלוף דוד אלעזר

    מפקד גייסות השריון
  • אלוף ישראל טל

    מפקד גייסות השריון
  • אלוף מנחם (מנדי) מרון

    קצין השריון הראשי
  • אלוף אברהם אדן ("ברן")

    מפקד גייסות השריון
  • תא"ל מרדכי (מוטקה) ציפורי

    קצין השריון הראשי
  • אלוף משה (מוסה) פלד

    מפקד גייסות השריון
  • אלוף אמנון רשף

    מפקד גייסות השריון
  • אלוף משה בר כוכבא (בריל)

    מפקד גייסות השריון
  • תא"ל עמי מורג

    קצין השריון הראשי
  • תא"ל עמוס כץ

    קצין השריון הראשי
  • אלוף יוסי בן-חנן

    קצין השריון הראשי
  • תא"ל יצחק רבין

    קצין השריון הראשי
  • תא"ל אמי פלנט

    קצין השריון הראשי
  • תא"ל דוביק טל

    קצין השריון הראשי
  • תא"ל מאיר גחטן

    קצין השריון הראשי
  • אלוף אודי שני

    קצין השריון הראשי
  • תא"ל אביגדור קליין

    קצין השריון הראשי
  • אלוף שלמה (סמי) תורג'מן

    קצין השריון הראשי
  • תא"ל חלוצי רודוי

    קצין השריון הראשי
  • תא"ל אגאי יחזקאל

    קצין השריון הראשי
  • תא"ל יגאל סלוביק

    קצין השריון הראשי
  • תא"ל עֹפר צפריר

    קצין השריון הראשי
  • תא"ל שמואל אולנסקי

    קצין השריון הראשי
  • תא"ל גיא חסון

    קצין השריון הראשי

אלוף יצחק שדה

שנת לידה – 1890
נולד ברוסיה
נפטר – אוגוסט 1952
דרגה אחרונה – אלוף
ראש שמ"ש (שירות משוריינים) – פברואר 1948 – מאי 1948.

לאחר פרוץ מלחמת העצמאות מונה לראש שמ"ש ובהמשך המלחמה פקד על חטיבה 8. בחודש יולי 1948 הועלה לדרגת אלוף.
אלוף (מיל') יצחק שדה ז"ל הוא מייסדו של השריון בצה"ל. החל מהימים הראשונים של מלחמת העצמאות נשא על נס את פיתוח השריון ואת הצבתו כחוד החנית של הכוחות היהודיים במבצעים התקפיים. יצחק שדה מונה כראש שמ"ש (שירות משוריינים) בסוף פברואר 1948. ייעודה של מפקדה זו היה לגבש תורת תפעול השריון, לפקח על היחידות המשוריינות, ולפתח כלי רכב משוריינים. מיד עם הקמת שמ"ש נפתח קורס לקציני שריון והוגשו הצעות לייצר שריונית נושאות צריח ושריוניות אחרות. בהתבסס על רכב וחומרים הנמצאים בארץ הוחל בתרגום חומר תורתי שריוני, ונערכו הכנות להקמת בסיס אימונים לשריון. פלישת צבאות מדינות ערב ב-15 במאי 1948 קטעה את ההכנות הללו.
שמ"ש פורק ועיקר אנשיו צורפו לחטיבה שיצחק שדה פיקד עליה. חטיבה 8 הוקמה כחטיבת שריון והיא שקלטה, במסגרת גדוד 82, את טנקי ההוצ'קיס שהגיעו לארץ ואת טנקי הקרמוול שנגנבו מהצבא הבריטי. יצחק שדה השכיל לקלוט במסגרת החטיבה את אנשי ארגון הלח"י ולשלבם בהצלחה במערכת הצה"לית. החטיבה בפיקודו של יצחק שדה השתתפה במבצע "דני". במסגרתו כבשה את שדה התעופה לוד וגדוד הפשיטה שלה – גדוד 89 בפיקוד משה דיין – גרם לערעור הגנת העיר לוד לאחר שפרץ וחדר תוך כדי ירי לעומק שטח האויב והקל על כיבושה. במבצע "יואב" נטלה החטיבה חלק בקרבות עיראק אל-מנשיה וכבשה את משטרת עיראק-סואידן, לאחר שכשלו שבעה ניסיונות כיבוש קודמים שלה על ידי יחידות שונות. במבצע "אסף" הצליח גדוד 89 בהתקפת-נגד מקבילה להביס בהסתערות גדוד מוגבר מצרי שעמד לתקוף את אחד ממוצבי צה"ל.
במבצע "חורב" חדרה החטיבה בדרך קשה לעומק מערך האויב וכבשה את המערך המצרי שהיה בעוג'ה אל חפיר. גם כשכיהן כמפקד חטיבה, נתן יצחק שדה את דעתו לקידום השריון ולפיתוחו בעתיד. בהשפעתו נרכשו 30 טנקי שרמן באיטליה ואף שלא הספיקו לקחת חלק בקרבות מלחמת העצמאות הם שימשו את הבסיס לרק"ם של חיל השריון. בשנים הראשונות שלאחר מלחמת העצמאות הוא הקים את "בית ספר לטנקיסטים" שהכשיר אנשי צוות. עם סיום מלחמת העצמאות פורקה חטיבה 8 באפריל 1949, ויצחק שדה השתחרר מצה"ל.
יצחק שדה, יליד לובלין 1890, איש העלייה השלישית, היה בגדוד של יוסף טרומפלדור מ-1920 ועד 1926. ב-1921 היה מפקדו של קורס המפקדים הראשון של ארגון "ההגנה". ב-1936 מונה למפקד אזור הרטוב, יזם את שיטת "הנודדת" ואת הפעילות ההתקפית במרחב. מונה על ידי המפקדה הארצית של "ההגנה" למייסד ולמפקד של פלוגות השדה (פו"ש), ובתקופה האחרונה של מאורעות 1936 – 1939, עקב הפעלת תורתו ההתקפית, עלה בידיו להרחיק את הלחימה מהאזור היהודי ולהעבירה לעבר הכפרים הערביים. בשנים 1939 – 1940 מונה להיות מפקדן של היחידות לפעולות מיוחדות (פו"מ). ב-1941 הוקמו פלוגות המחץ המגויסות – הפלמ"ח. בחודש מאי מונה יצחק שדה למפקדו הראשון של הפלמ"ח ולמייסדו ועסק בגיוס ובאימון. תחת פיקודו התעצם הפלמ"ח מ-6 פלוגות עצמאיות ב-1941 ל-4 גדודים עם 11 פלוגות ב-1942. בתקופה שבין 1945 וקיץ 1947 כיהן כראש המטה בפועל של "ההגנה".
יצחק שדה נפטר ב-20.8.52 בגיל 62.

לכתבה – אדון איסק קורנואסר לחצו כאן.
לכתבה "סיפורה של הידידות בין נתן אלתרמן ליצחק שדה" לחצו כאן.
הידעת? – אלוף יצחק שדה ז"ל
לכתבה "יצחק שדה: מפקד בגדוד העבודה שהיה לאגדה" לחצו כאן.
לעיון בסקירה על הספר "מצביא ללא שררה – סיפור חייו של יצחק שדה" ראו כאן.

סא"ל שאול יפה

שנת לידה – 1921
נולד בארץ ישראל
נפטר – מארס 1977
דרגה אחרונה – סא"ל
קשנ"ר: פברואר 1950 – יולי 1950

סא"ל שאול יפה ייסד והקים את מפקדת קצין השריון הראשי. יפה נמנה עם בכירי המפקדים בשריון, בשלביו הראשונים במלחמת העצמאות ובתחילת שנות החמישים. דגל במחשבה מקורית ובמקצועיות. הוא פעל והזרים לשורות חיל השריון "דם ישראלי" של אנשי ההגנה והפלמ"ח. סא"ל יפה ייסד קורסי השתלמות במסגרת גדוד השריון 82, והבולטים שבהם: קורס שריון וקורס תותחנות נ"ט. שאול יפה, יליד ארץ ישראל (1921) בוגר גימנסיה הרצליה ובית הספר החקלאי מקווה ישראל, הצטרף לשירות הפלמ"ח ב-1941. מונה לסגן מפקד הגדוד הרביעי של הפלמ"ח, שנטל חלק פעיל במאבק נגד הבריטים, בין השאר בפעולות ההעפלה. בנובמבר 1947 הקים את הגדוד החמישי של הפלמ"ח ומונה למפקדו. נתמנה לסגנו של אלוף יצחק שדה שהיה מפקד חטיבה 8 במלחמת העצמאות. באוקטובר 1948 מונה שאול יפה למפקד הגדוד המשוריין 82.
השתחרר מצה"ל ביולי 1950. במלחמת ששת הימים שירת תחת פיקודו של האלוף טל באוגדת הפלדה שלחמה בצפון סיני.

אל"מ משה (מונדק) בר תקוה (פסטרנק)

שנת לידה – 1905
נולד בפולניה
נפטר – דצמבר 1994
דרגה אחרונה – אל"ם
קשנ"ר: יולי 1951 – דצמבר 1953.

כוח השריון במלחמת העצמאות היה מורכב ממספר קטן של טנקים, שריוניות צריח שרובן היו מייצור עצמי ומזחל"מים. התפתחות השריון הייתה הדרגתית ללא הכוונה ופיקוח של מפקדה שריונית מקצועית, שבוטלה עם תחילת המערכת נגד הפלישה. עיקר תרומתו של השריון אז, הן ככוח מסתער והן ככוח פורץ, הופגנה בקרבות האחרונים של מלחמת העצמאות כמו "חירם" ו"חורב".
בשנים הראשונות שלאחר מלחמת העצמאות הורגש הצורך לאחד את התורה שבע"פ כפי שהונהגה ביחידות השונות במהלך הקרבות, להעמיקה ולהקנות לכלל מערך השריון את הבסיס המקצועי והתפעולי במקצועות השריון, בתרגולות הבסיסיות, בשיתוף פעולה עם חי"ר, ובתפעול הטקטי.
משה בר-תקווה עבר בשנת 1950 קורס שריון בצרפת. כשנתמנה לכהן כקצין השריון הראשי הוא נרתם לפעול להשגת מטרות אלה. גם סמכויות מפקדת קצין השריון הראשי, שבתחילה עסקה רק בטנקים, הורחבו ותחום פעולתה כלל גם את הסיור (גם של חטיבות החי"ר) ואת החרמ"ש. קצינים מקצועיים בתחומים שונים החלו בהכנת מערכי שיעור שישמשו בסיס לאימונים ולהכשרה בכלל מערך השריון, ובפיקוח מקצועי על אימוני יחידות השריון ועל הקורסים.
בתקופה זו נקבעו גם סמל החייל וצבעיו – שחור ירוק. משה בר-תקווה הגה את הרעיון של הקמת מפקדת גייסות שריון שתפקד על כל מערך השריון, ובאופן זה תוכל למלא ביעילות אחר ייעודה – קידום השריון מבחינה מקצועית והכנתו למלחמה.
הוא הכין את התכנית והגישה למטכ"ל, ולאחר שאושרה והוחל בביצועה הוא לא התמנה לעמוד בראש מפקדת גייסות השריון.
משה בר-תקווה (מונדק פסטרנק) נולד בפולין בשנת 1905, למד וסיים את לימודיו בגימנסיה שהשפות המדוברות בה היו פולנית וגרמנית. כחניך השומר הצעיר עלה בשנת 1923 לארץ ישראל. לאחר מכן נסע לאיטליה לשם לימוד מסחר בין לאומי וב-1929, לאחר שגמר את לימודיו, חזר לפולין כדי ללמוד שם בבית הספר לקצינים, ואף שירת בצבא הפולני.
ב-1930 חזר לארץ והחל לפעול במערכת ההדרכה של ארגון "ההגנה" כמדריך ראשי. קורסי המ"מים שהתקיימו בשנות ה-40, שבהם שימש כמדריך ראשי או כמפקד, נשאו את חותמו והוא שם דגש על פיתוח המחשבה הצבאית של המפקד.
דרישתו במהלך מלחמת העולם השנייה להתגייס לצבא הבריטי נדחתה על ידי מנגנון "ההגנה". הוא סבר שאינו יכול שלא ליטול חלק במלחמה נגד הנאצים, וסמוך לתום מלחמת העולם השנייה וללא אישור, התגייס לצבא הבריטי ושירת כקורפורל בבריגדה היהודית.
עם תום מלחמת העולם השנייה נשאר באירופה ולקח חלק בפעולות הנקם נגד הנאצים. יהודה ארזי שריכז בידיו את ההכנות לארגון עליה ב', נתקל בקשיים בפעולותיו ומשה בר-תקווה, ששלט בשפה האיטלקית, מונה לעוזרו והשכיל לפתח קשרים עם גורמים שונים באיטליה ולסייע רבות ביישור ההדורים שנוצרו עקב הפעולה המחתרתית בתוך ארץ זו.
מאוחר יותר עסק בארגון קבוצות פליטים יהודים והכנתם לקראת העלייה לארץ. בתחילת שנת 1947 הוא חזר לארץ ובמהלך אותה שנה פיקד על קורס המ"מים האחרון של ארגון "ההגנה".
במלחמת העצמאות שירת משה בר-תקווה במטכ"ל באגף מבצעים והיה מופקד על מרחב הדרום.
לאחר המלחמה מונה לקצין השריון הראשי ולאחר סיום תפקידו זה כיהן כנספח צבאי באיטליה ומילא תפקידים שונים במטכ"ל וברפא"ל. השתחרר מצה"ל במארס 1969.
משה בר-תקווה היה זה שבשנת 1944, כמדריך בקורס מפקדי מחלקות בג'וערה, הגה ועיצב את סיכת המ"מ (חרב שזורה בענף זית) שהוענקה מאז בסיום הקורס ושימשה כסמל ההגנה ובהמשך כסיכת המ"מ בצה"ל.
נפטר ב-1994.

אלוף יצחק פונדק

שנת לידה – 1913
נולד בפולין
דרגה אחרונה – אלוף (משנת 2013)
מפקד גי"ש: ינואר 1954 – יולי 1956.

יצחק פונדק נולד בפולין ב-1913, הצטרף לשורות "ההגנה" ב-1936. במלחמת העצמאות שימש כמפקד נפת הדרום, כן מונה למפקד גדוד בחטיבת גבעתי. ב-1950 מונה למפקד חטיבה. ב-1951 מונה למפקדו הראשון של הנח"ל. השתתף בקורס לשריון שהתקיים בצרפת.
עם הקמת מפקדת גייסות השריון ב-3 בפברואר 1954, נתמנה יצחק פונדק למפקד הראשון של מפקדת גייסות השריון.
תקופת שירותו כמפקד גייסות השריון אופיינה בהנחת התשתית להקמת חיל השריון, על מסגרותיו הלוחמות כחיל המרכזי בצה"ל. פונדק הניח את היסודות לארגונו מחדש של בית הספר לשריון ולהכנת פיקוד וצוותי טנקים. יצחק פונדק ראה במפקדת גייסות השריון גוף החולש על צוותי לחימה בסדר גודל של גדודים משוריינים.
ב-1956 פרש מצה"ל. ב-1971 נקרא לשוב לשירות בצה"ל על ידי שר הביטחון משה דיין ומונה כמושל רצועת עזה וצפון סיני בדרגת תת-אלוף. השתחרר מצה"ל ב-1973.

כתבות על יצחק פונדק באתר יד לשריון:

25 באוגוסט 2013: דרגת אלוף ליצחק פונדק, מפקד גייסות השריון הראשון, בשנים 1954 – 1956.

18 באוגוסט 2013: בגיל 100, ולאחר עשרות שנות מאבק, יצחק פונדק יקבל את דרגת האלוף שהובטחה לו ב-1954.

16 ביוני 2013: חלומו של יצחק פונדק.

2 ביוני 2013: יצחק פונדק בן 100.

מאי 2011: יצחק פונדק – סיפורו של תת-אלוף.

יוני 2011: באתי לבקש סליחה.

סקירת הספר "חמש משימות".

סקירת הספר "אדם לכל עת".

 

רב אלוף חיים לסקוב

שנת לידה – 1919
נולד בברית המועצות
נפטר – דצמבר 1982
דרגה אחרונה – רב אלוף
מפקד גי"ש: יולי 1956 – נובמבר 1956.

תקופת שירותו הקצרה של חיים לסקוב כמפקד גייסות השריון הצטיינה בהכנת חיל השריון על עוצבותיו, לקראת מלחמה והפיכת חיל השריון מחיל מסייע לכוח העיקרי ביבשה, בעל יכולת הבקעה והכרעה. חיים לסקוב הניח את היסודות להדרכת לוחמת שריון בסדרי גודל של עוצבת שריון – בשלב ראשון החטיבה ובשלב מאוחר יותר האוגדה. לסקוב דגל בקרבות תנועה תוך ניצול מרבי של עוצמת האש של השריון ושמירה על כוחות עתודה. חיים לסקוב נולד ברוסיה ב-1919 ועלה ארצה ב- 1925. אביו נרצח בידי ערבים ב-1930. לסקוב הוא בוגר בית הספר הריאלי בחיפה. הצטרף לשורות "ההגנה" בגיל צעיר והיה בין השאר סגן מפקד "הפלוגה המיוחדת" של "ההגנה" בחיפה. שירת בפלוגות הלילה של אורד וינגייט.
לסקוב התגייס ב-1940 לצבא הבריטי, שירת בגדוד השני של הבריגדה והגיע לדרגת רב-סרן. ב-1947 מונה לקצין ההדרכה של "ההגנה" וארגן מחדש את מערך ההדרכה של "ההגנה". במלחמת העצמאות לחם לסקוב בגזרת לטרון, פיקד על הגדוד המשוריין של צה"ל בחטיבה 7. עמד בראש חטיבה 7 במבצע "דקל" בגליל ו"חורב" בנגב המערבי. לאחר מלחמת העצמאות מונה לראש אגף ההדרכה בצה"ל בדרגת אלוף, והניח את התשתית למערך ההדרכה בצה"ל. ב-1951 מונה למפקד חיל האוויר. ב-1955 מונה סגן רמטכ"ל וראש אג"ם (אגף המטה).
ב-1956 מונה למפקד גייסות השריון. במערכת סיני פיקד לסקוב על אוגדה 77 שלחמה בסיני.
ב-1957 מונה לאלוף פיקוד הדרום במקומו של האלוף אסף שמחוני שנהרג בתאונת מטוס.
ב-1958 מונה לרמטכ"ל. ב-1961 פרש מצה"ל. בתקופת היותו רמטכ"ל יזם תוכניות רכש ופיתוח לביסוסו של חיל השריון כחיל המרכזי ביבשה.
ב-1973 מונה במשרד הביטחון לנציב קבילות החיילים. ב-1974, אחרי מלחמת יום הכיפורים, נימנה עם חברי "ועדת אגרנט" שחקרה את אירועי המלחמה.
נפטר ב-1982.

לעיון בסקירה על הספר "לסקוב" מאת מרדכי נאור לחצו כאן.

אלוף מאיר זורע ("זרו")

שנת לידה – 1923
נולד ברומניה
נפטר – יוני 1995
דרגה אחרונה – אלוף
מפקד גי"ש: נובמבר-דצמבר 1956.

אלוף מאיר זורע היה המפקד השלישי של גייסות השריון. תקופת שירותו הקצרה כמפקד גייסות השריון אופיינה בטיפול בנושאי ההדרכה ועקרונות לוחמת שריון.
אלוף זורע, יליד רומניה 1923, היה פעיל בשורות "ההגנה" מגיל צעיר. התגייס לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה והשתתף בקרבות הבריגדה, בגדוד השני. הגיע לדרגת סרן. היה מפקד מפעל תעשייה צבאית של "ההגנה". ב-1947 הצטרף למנגנון ההדרכה של "ההגנה". במלחמת העצמאות היה מפקד גדוד בירושלים והשתתף בקרב על הקסטל. מאיר זורע מונה לראש מחלקת ההדרכה במטכ"ל והניח, בין השאר, את היסודות לבית הספר הבין זרועי לפיקוד ומטה. פרש משירות בצה"ל ב-1953.
ב-1956 נקרא לשירות בצה"ל ומונה סגן מפקד גייסות השריון. ב-9.11.56 מונה למפקד גייסות השריון. במלחמת סיני היה סגן מפקד הכוחות שפעלו בציר הצפוני בסיני. הוא פרש שנית מצה"ל, אולם נקרא על ידי ידידו, הרמטכ"ל חיים לסקוב, לחזור לשירות ומונה כראש אגף מטה וראש מחלקת ההדרכה במטכ"ל.
נאלץ לפרוש מתפקידו בשל גיוס מילואים מוטעה, שכונה "ליל הברווזים". מאיר זורע מונה לאלוף פיקוד הצפון, הצטיין ביחסיו עם יישובי ההתיישבות העובדת ובפילוס דרכי גבול. ב-1962 פרש משירות בצה"ל בשל חילוקי דעות.
מאיר זורע שכל שני בנים במלחמות ישראל: אחד – במלחמת ששת הימים והשני במלחמת יום הכיפורים.

תא"ל אורי בן ארי

שנת לידה – 1925
נולד בברלין גרמניה
דרגה אחרונה – תא"ל
מפקד גי"ש: דצמבר 1956 – יולי 1957.

תא"ל (מיל') אורי בן ארי שימש מפקד השריון (בדרגת אל"ם) מ-23.12.56 עד 21.7.57, בתקופת בנייתו של חיל השריון לאחר מבצע "קדש" והפיכתו לחיל מרכזי בצה"ל. אורי בן ארי, חסיד לוחמת השריון, העניק לחיל השריון תעוזה, תנופה, מקוריות וניידות שהפכו לאבני יסוד בתורת הלחימה של השריון. הוא נימנה עם בכירי מפקדי גייסות השריון וממניחי היסודות לתורת הלחימה של השריון צה"ל. בתקופת שירותו כמפקד גייסות השריון הופקו ויושמו לקחים אופרטיביים ותורתיים מקרבות מבצע "קדש" וגובשו תורת הלחימה ומבנה עוצבות הלחימה של השריון של צה"ל.
בן ארי, יליד גרמניה 1925, עלה ארצה עם עליית הנוער ב-1939, התחנך בקיבוץ עין-גב והיה חבר קיבוץ מעגן מיכאל. ב-1947 מונה למפקד פלוגה בפלמ"ח. ב-1948 מונה מ"פ וסגן מפקד גדוד בחטיבת "הראל" שלחמה במבואות ירושלים. ב-1951 מונה לסגן מפקד חטיבה 7, החטיבה המשוריינת של צה"ל. ב-1956 מונה למפקד חטיבה 7 ובפיקודו לחמה החטיבה בהצטיינות במערכת סיני ובצעה מפנה בתפיסת הלוחמה של השריון וצה"ל, תוך שהיא מתחילה בקו הירוק, פורצת, מבקיעה ושועטת במרחבי סיני ומכריעה בציר המרכזי את הצבא המצרי.
ב-1957 מונה מפקד גייסות השריון ואחר כך פרש מצה"ל. במלחמת ששת הימים שב לשרות מבצעי ונתמנה למפקד חטיבת מילואים שריון "הראל" שלחמה בגזרה הירדנית. במלחמת יום הכיפורים נתמנה סגן מפקד פיקוד הדרום, והועלה לדרגת תת-אלוף.

אחרי! – פקודת הקרב שיותר מכל פקודה אחרת היא תמצית כושר המנהיגות של המפקד, הייתה זה מכבר למיתוס ישראלי. נותן הפקודה חייב להיות בטוח כי לוחמיו אכן יסתערו עמו וכתף אל כתף יבצעו את המשימה המוטלת עליהם. היענות הלוחמים חייבת לנבוע מתוך אמונם בו ומתוך ביטחונם כי שקל את תוכנית הקרב על כל צדדיה, כי חייהם יקרים לו וכי יש מחיר לניצחון. אחרי! – ספרו של אורי בן ארי, המוכר ללוחמי תש"ח כאורי בנר, מפקד פלוגה בקרב על ירושלים במלחמת העצמאות, מתמקד בתיאור חלק מן הקרבות המכריעים, החשובים ביותר שבהם השתתף ושעליהם פיקד, ושיחד עם קרבות אחרים חרצו את גורלה של ירושלים. ביניהם הקרב על קולוניה – משלט שמנע את תנועת השיירות לעיר; הקרב המר על נבי סמואל; כיבוש מנזר סן-סימון במטרה לאחד את שכונות ירושלים; ההסתערות הקשה מכולן בכיבוש "המסרק" ובית-מחסיר, ועד לקרב שהפך לסמל המלחמה על ירושלים – הקרב על הר ציון: על ההר, השער והחומה. התיאור נמסר מנקודת המבט האישית של המחבר-המפקד ואין בכוונתו לגולל פרקים בהיסטוריה צבאית אובייקטיבית. ללוחמים אחרים שהשתתפו באותם קרבות עשויה להיות ראייה שונה – גם לגבי עצם העובדות. הוא מבטא תהיות ושאלות נוקבות לצד הרהורים ולקחים, מחשבות ורגשות של מפקדים ולוחמים בטרם קרב, בהמתנות האין-סופיות, ברגע מתן הפקודה "אחרי!" תוך כדי הסתערות, בסיומו של קרב וליד קבריהם הפתוחים של אחים לנשק.
אורי בן ארי 1925 – 2009 היה תת אלוף, מפקד גייסות השריון, דיפלומט וסופר ישראלי. אורי בן ארי נולד בשם היינץ בנר ברובע שנברג בברלין, גרמניה, במשפחה יהודית. בהיותו בן שש התגרשו הוריו, וכעבור שנתיים נפטרה אמו. במארס 1939 עלה לארץ ישראל במסגרת עליית הנוער והתחנך בקיבוצים עין גב ומעגן מיכאל. אביו, יחד עם מרבית בני משפחתו, נספה בשואה. אורי בן ארי התגייס לפלמ"ח בשנת 1946, לחם במסגרת הפלמ"ח והתקדם במדרג הדרגות. במערכה על ירושלים במלחמת העצמאות, היה מפקד פלוגה בחטיבת הראל וזכה לכינוי "מלך הפורצים". לאחר מכן מונה לסגן מפקד הגדוד השביעי של הפלמ"ח בחטיבת הנגב. ממייסדי גייסות השריון ותורת השריון בצה"ל. במבצע קדש ב-1956 היה מפקד חטיבה 7, חטיבת השריון הסדירה היחידה בצה"ל. בשנת 1957 מונה למפקד גייסות השריון אך נאלץ לפרוש מצה"ל לאחר שאחד מפקודיו, חייל שנשפט על גניבה, טען שבן-ארי ידע על כך והעלים עין. ראש הממשלה ושר הביטחון, דוד בן-גוריון, העמיד בפני בן ארי את הברירה: לעמוד לדין או לפרוש מצה"ל, ובן ארי בחר לפרוש. לאחר פרישתו מצה"ל נמנה עם כוחות המילואים וכיהן כמנכ"ל הוצאת א. לוין אפשטיין. במלחמת ששת הימים ב-1967 פיקד על חטיבת הראל, שהפכה לחטיבת שריון והשתתפה בקרבות על ירושלים והאזורים הסמוכים לה. במלחמת יום הכיפורים שירת, בדרגת תת אלוף, כסגנו של אלוף פיקוד הדרום, שמואל גונן (גורודיש). מאוחר יותר כיהן כקונסול ישראל בניו יורק. מספריו: "אחרי!", ספר אוטוביוגרפי על תקופת מלחמת העצמאות. "נוע, נוע, סוף!", ספר אוטוביוגרפי על תקופת מבצע קדש ועל גיבוש תורת השריון בצה"ל. "בטבעת החנק", הופיע בהוצאת הקיבוץ המאוחד, ספר על ילדים יהודים בברלין של שנות השלושים. ספרית מעריב שנת הוצאה: ינואר 1994.

כתבות

22 במאי 2016: השקה מכובדת של הספר "אורי ואני"

2 ביולי 2015: קריאת רחוב בירושלים על שם אורי בן-ארי
18 בינואר 2015: שש שנים לפטירתו של אורי בן ארי, שקיבע את השריון ככוח המרכזי בצה"ל בקרב היבשה

19 בינואר 2014: חמש שנים לפטירת תא"ל (במיל') אורי בן-ארי – מגדולי השריון וממעצבי דרכו

9 ביוני 2013: ירושלים כבר לא בידינו

2 ביוני 2013: למשחרר ירושלים אין זיקה לעיר

27 ביוני 2010: אורי בן-ארי הונצח באנדרטת חטיבת הראל בהר אדר.

לעיון בסקירה על ספרו "נוע נוע! סוף." ראו כאן.
לעיון בסקירה על ספרו "אחרי" ראו כאן.
לעיון בסקירה על ספרו "בטבעת החנק" ראו כאן.
לצפייה בסרטון על עדותו על תקופת ילדותו בגרמניה ראו כאן.

רב אלוף חיים בר-לב

שנת לידה – 1924
נולד באוסטריה
נפטר – מאי 1994
דרגה אחרונה – רב-אלוף
מפקד גי"ש: יולי 1957 – יוני 1961.

חיל השריון הפך בתקופת כהונתו של חיים בר-לב לכוח ההכרעה המרכזי ביבשה והתעצם ביחידות נוספות. בתום תהליך הפקת לקחי מערכת סיני וגיבוש תורת הלחימה של השריון הוחל בהקמת עוצבות השריון ויחידות העזר, שאמורות היו לקחת חלק נכבד בקרבות השריון בעתיד. בתקופת כהונתו הוחל בתכנית רכש מקפת של אמצעי לחימה מגוונים וחדשים יותר: טנק "הסנטוריון", השרמן אם-50, וכן הוחל בפיתוח השרמן אם-51. נרכשו אמצעים מיוחדים ללוחמת לילה. תורות לחימה שונות פותחו: קרבות שריון בשריון, לוחמה בשטח הררי ולוחמת לילה.
חיים בר-לב, יליד אוסטריה 1924, עלה ארצה ב-1939, לאחר שילדותו עברה עליו ביוגוסלביה. למד בבית הספר החקלאי מקווה ישראל. התגייס לפלמ"ח. ב-1945 פיקד על מחלקה בבית הערבה שבצפון ים המלח. השתתף בפעולות נגד הבריטים והיה בין השאר מפקד הפעולה לפיצוץ גשר אלנבי ב-1946. ב-1946 מונה למפקד קורס המ"פים הראשון בפלמ"ח. ב-1948 פקד על הגדוד השמיני של הפלמ"ח בחטיבת "הנגב". ביוני 1948 מונה לקצין המבצעים של חטיבת "הנגב" ובאוקטובר מונה מפקד הגדוד התשיעי – גדוד פשיטה ממוכן. במבצע "חורב" ניהל קרבות שריון בשריון, מהראשונים שניהל צה"ל. ב-1952 מונה לרמ"ט פיקוד הצפון וב-1954 למפקד חטיבת "גבעתי". ב-1956 נשלח חיים בר-לב לקורס השתלמות באנגליה. במערכת סיני פיקד על חטיבת השריון 27, שהבקיעה דרך רצועת עזה וכבשה את הציר הצפוני מרפיח ועד לקרבת תעלת סואץ. מ-1957 עד 1961 היה מפקד גי"ש (גייסות השריון) ועם סיום תפקידו יצא ללימודי מינהל וכלכלה בארה"ב. ב-1964 מונה לראש אג"ם (אגף מטה) במטכ"ל תחת פיקודו של יצחק רבין, הרמטכ"ל דאז. במאי 1966 יצא להשתלמות בצרפת. הוזעק חזרה ארצה במאי 1967 ומונה לסגן הרמטכ"ל ערב מלחמת ששת הימים.
בינואר 1968 מונה לרמטכ"ל ופיקד על צה"ל באחת התקופות הקשות – בעת מלחמת ההתשה בתעלת סואץ והמלחמה במחבלים לאורך נהר הירדן, לאורך גבול סוריה והגבול הצפוני עם לבנון. השתחרר מצה"ל ב-1971 ונתמנה לשר בממשלתה של הגב' גולדה מאיר. במלחמת יום הכיפורים הוזעק לשירות כיועץ צבאי לרמטכ"ל דוד אלעזר. בתחילה נשלח לפיקוד הצפון. ב-10 באוקטובר 1973 עבר לחזית הדרום והיה למפקדה עד גמר המלחמה. היה ח"כ, מזכיר מפלגת העבודה ושגריר ישראל במוסקבה, שם חלה במחלה ממארת. ימים ספורים לאחר חזרתו ארצה ב- 1994 נפטר.

11 במאי 2014: 20 שנה לפטירת הרמטכ"ל השמיני רא"ל (במיל') חיים בר-לב. לכתבה לחץ כאן

לעיון בסקירה על הספר "בר לב – ביוגרפיה" מאת כרמית גיא ראו כאן.

רב אלוף דוד אלעזר

שנת לידה – 1925
נולד ביוגוסלביה
נפטר – אפריל 1976
דרגה אחרונה – רב-אלוף
מפקד גי"ש: יוני 1961 – נובמבר 1964

רב-אלוף דוד אלעזר היה (בדרגת אלוף) המפקד השישי של גייסות השריון. תקופת כהונתו כמפקד גייסות השריון הצטיינה בהמשך תהליך התעצמות החיל, בציוד ובעוצבות, ובגיבוש תורת הלחימה ושיטות ההדרכה. נרכשו טנקים מדגם "סנטוריון", ושופרו טנקי ה"שרמן" שתותחיהם ומנועיהם הוחלפו, ובכך הפכו לטנקים מודרניים.
עוצבות חי"ר הוסבו לעוצבות משוריינות וממוכנות. הונח היסוד להקמת מיתקן האימונים החילי בצאלים כדי לאחד את שיטות ההדרכה בשריון. נערכו דיונים בפורום "ועידת מח"טים", שבהם לובנו בעיות וסוגיות טקטיות וארגוניות, ונקבעה תורת "לוחמת השריון" של צה"ל. בהנחייתו של דוד אלעזר גובשה תורת הלחימה המשוריינת תוך דגש על קרבות שריון. הבקעת מערכי סובייטיים נעשתה בשילוב עם אלמנטים מסייעים – הנדסה ארטילריה ואוויר – וזאת נוכח היערכות כוחות האויב לפי הדוקטרינה הסובייטית. גייסות השריון התאמנו בלוחמת לילה, בלוחמה בשטח הררי ומדברי ובפיתוח הקרב הנייד.
דוד אלעזר, יליד יוגוסלביה 1925, עלה ארצה ב"עליית הנוער" והצטרף לקיבוץ שער העמקים וכעבור זמן לעין שמר. ב-1946 ביקש להצטרף לפלמ"ח, אולם נאסר עליו לעשות כן על ידי הקיבוץ.
דוד אלעזר הצטרף לפלמ"ח ועזב את הקיבוץ. השתתף בקורס מפקדי כיתות והוצב בפלוגה ז', פלוגת הסיור של הפלמ"ח. במלחמת העצמאות, לאחר שעבר קורס מפקדי כיתות, השתתף במבצע "נחשון" לפריצת הדרך לירושלים. נפצע בקרב במנזר סן סימון באפריל 1948. "דדו" מונה למפקד פלוגה ועמד בראשה בפריצה לעיר העתיקה בירושלים. השתתף בקרבות על משלט הרדאר, לטרון, וקרבות מבצע "חורב". היה מפקד הגדוד השישי של הפלמ"ח. עם סיום מלחמת העצמאות סיים קורס מפקדי גדודים, ונשאר לשרת כמדריך בקורס.
שימש מדריך ראשי בבית הספר למפקדי חטיבות. מונה קצין אג"ם בפיקוד מרכז. ב-1952. למד באוניברסיטה העברית והצטרף למטכ"ל כראש מחלקת תורת לחימה. בשנים 1956-1955 השתתף בפעולות התגמול. במלחמת סיני היה מפקד חטיבה שלחמה ברצועת עזה. ב-1958 נתמנה מח"ט 7. ב-1959 מונה סגן מפקד גייסות השריון וב-1961 היה למפקד גייסות השריון. ב-1964 מונה לאלוף פיקוד הצפון ושימש בתפקיד זה בתקופה הקשה שקדמה למלחמת ששת הימים ובמהלך המלחמה. בתקופה זו התלקחו תקריות עם הסורים, החלה המלחמה במחבלים, ניטשה "המלחמה על המים" והמלחמה על "החלקות". במלחמת ששת הימים ובקרבות ההתשה, שבאו בעקבותיה, פיקד על מרחב הצפון. ב-1969 מונה לראש אג"ם במטכ"ל. נתמנה לרמטכ"ל ה-9 של צה"ל ב-1972, והיה הרמטכ"ל בעת מלחמת יום הכיפורים. זכה לשבחים רבים על הדרך בה הנהיג את צה"ל לניצחון אחרי ההפתעה.
בעקבות המלחמה ומסקנות "ועדת אגרנט", פרש דוד אלעזר מצה"ל. רב-אלוף אלעזר נפטר ב-1976.

שיר שכתב יוסי גמזו במלאות 34 שנים לפטירת רב-אלוף דוד אלעזר

דָדוֹ

(במלאות 34 שנים למותו בטרם עת)

יוסי גמזו

הַיֶּלֶד בֶּן הַשֵּש אֲשֶר בָּכָה בְּסָרָיֶבוֹ

בְּהַלְוָיַת אִמּוֹ הָאֲהוּבָה הוּא הַלּוֹחֵם

שֶעֹז-רוּחוֹ כְּאִיש פַּלְמָ"ח הַקָּם מוּל הָאוֹיֵב הוּא

נֵס מִנִּסֵּי מוֹרֶשֶת-קְרָב שֶאִיש לֹא יִשְכְּחֵם.

וּמִשַּיֶּרֶת חֻלְדָּה, סַן-סִימוֹן, וְעַד לַנֶּגֶב,

מִקַּו-הָאֵש בִּימֵי "קַדֵּש" וְעַד גֵּיסוֹת שִרְיוֹן

וַעֲלִילוֹת פִּקּוּד צָפוֹן שֶבּוֹ לָחַם כְּנֶגֶד

הַסּוּרִים בַּגּוֹלָן – עָמַד בְּכָל מִבְחָן עֶלְיוֹן.

וְכָל מִי שֶמֵּבִין בְּתִפְקוּדוֹ שֶל לֵב, יוֹדֵעַ

שֶאֹמֶץ כֹּה נָדִיר כְּמוֹ שֶפָּעַם בַּלֵּב הַזֶּה

שֶלֹּא שָבְרוּ אוֹתוֹ לֹא מִלְחָמָה וְלֹא פְּחָדֶיהָ

יֵש רַק לִמְתֵי-מְעַט בְּצַד שְׂמֹאלוֹ שֶל הֶחָזֶה.

* * *

וּבָאָה מִלְחַמְתּוֹ שֶל יוֹם כִּפּוּר שֶאֵין כִּפּוּר בָּהּ

לְמִי שֶלֹּא קָרָא שָם אֶת הַכְּתֹבֶת עַל הַקִּיר

וְהוּא הִתְרָה מִפְּנֵי מֶחְדָּל וּכְשֶהֻפַּל הַפּוּר בָּהּ

לְרֶגַע לֹא שִעֵר כִּי דֶרֶג-עָל אוֹתוֹ יַפְקִיר.

אַךְ גַם לַלֵּב הֲכִי חָזָק יֵש סַף-שְבִירָה-וָהֶלֶם

בָּרֶגַע שֶבְּעָוֶל מְשַוֵּעַ הוּא נִתְקָל

וְלֹא רַק עַל שִי"ן-גִּימֶ"ל אַשְמַת-שָוְא פִּתְאֹם מֻטֶּלֶת

בִּמְקוֹם עַל מִי שֶמֵעָלָיו, גַּם עַל הָרָמַטְכָּ"ל.

וְכָל מִי שֶמֵּבִין בְּתִפְקוּדוֹ שֶל לֵב, יוֹדֵעַ

שֶאֹמֶץ כֹּה נָדִיר כְּמוֹ שֶפָּעַם בַּלֵּב הַזֶּה

שֶלֹּא שָבְרוּ אוֹתוֹ לֹא מִלְחָמָה וְלֹא פְּחָדֶיהָ

יֵש רַק לִמְתֵי-מְעַט בְּצַד שְׂמֹאלוֹ שֶל הֶחָזֶה.

* * *

וְלֹא אַתָּה וְלֹא פְּקוּדֶיךָ, דָדוֹ, שָם טָעִיתֶם

כִּי אִם מִמְשָל כּוֹשֵל שֶמִּדִּין-צֶדֶק הִשְתַּמֵּט.

הָעָם הַזֶּה זוֹכֵר הֵיטֵב כֵּיצַד שְנֵיכֶם הֲיִיתֶם

צוֹדְקִים, כֵּן, דָּדוֹ, רַק שְנֵיכֶם – אַתָּה וְהָאֱמֶת.

הָעָם הַזֶּה יִזְכֹּר אוֹתְךָ תָמִיד כְּאוֹת וָסֵמֶל

לְכָל מָה שֶיָּפֶה בּוֹ, וְאַמִּיץ בּוֹ, וְטָהוֹר.

יֶשְנָם מֵתִים שֶלֹּא מֵתִים כִּי מוֹרַשְתָּם קוֹסֶמֶת

כְּנֶכֶס לֹא-נִשְכָּח וּכְמוֹפֵת מִדּוֹר לְדוֹר.

וְכָל מִי שֶמֵּבִין בְּתִפְקוּדוֹ שֶל לֵב, יוֹדֵעַ

שֶרַק תְּחוּשַת הָעָוֶל הַפּוֹלַחַת בֶּחָזֶה

שֶלֹּא שָבְרוּ אוֹתוֹ לֹא מִלְחָמָה וְלֹא פְּחָדֶיהָ

הִיא שֶשָּבְרָה בְּלִי צֶדֶק אֶת הַלֵּב הָעַז הַזֶּה.

אלוף ישראל טל

שנת לידה – 1924
נולד בארץ ישראל
דרגה אחרונה – אלוף
מפקד גי"ש – נובמבר 1964 – מארס 1969.

ישראל טל ("טליק"), מי שכונה בפי מומחים זרים "מר שריון", היה המפקד השביעי של גייסות השריון. תקופת שירותו של האלוף טל כמפקד גייסות השריון הצטיינה בהתעצמות איכותית רבת היקף, בתהליך שכלל המשך הצטיידות בטנקים חדשים מדגם פטון אם-48, פיתוח טנקים מדגם "סנטוריון משופר" ופיתוח אמצעי לחימה נוספים. האלוף טל הצטיין בהנהגת אמות מידה של משמעת קפדנית בכל התחומים ובכל הרמות, דאג לשיפור איכותי משמעותי ברמת התמחותם הטכנית-מקצועית של הצוותים ומפקדי הטנקים על ידי איחוד שיטות ההדרכה ותורת הלחימה של השריון בכל מערך צה"ל, ויישומם בהתאם לתנאים האופייניים של השריון. בתקופת כהונתו של אלוף טל הוחל במחקר בנושא רכש טנק העתיד של צה"ל, ובמסגרת מחקר מקיף זה נבדקו טנקים רבים, ביניהם גם טנקים מדגם "צ'יפטיין" מתוצרת בריטניה. האלוף טל, שפיתח את טנק ה"מרכבה" והיה אחראי לייצורו, גיבש את העקרונות המנחים לפיתוחו של טנק זה, שנכנס לשירות מבצעי החל משנת 1979 ומהווה כיום עמוד השדרה של כוחו המבצעי של חיל השריון.
ישראל טל נולד בארץ-ישראל, 1924, גדל והתחנך בבאר טוביה. התגייס לצבא הבריטי ב-1942. השתתף בקרבות הגדוד השני של הבריגדה היהודית בחזית איטליה ב-1945. נטל חלק בפעולות הצלה ורכש אחרי מלחמת העולם השנייה. ב-1946 הצטרף ל"הגנה" כמדריך למקלעים בינוניים. השתתף בקרבות על הדרך לירושלים, ובמבצע "נחשון" פיקד על מחלקה באחד מגדודי חטיבת "גבעתי". ב-1948 עבר לחטיבת "עודד" כמפקד פלוגה מסייעת ואחר כך הועבר למחלקת ההדרכה במטכ"ל, כמומחה לנשק מסייע. נשלח לצ'כוסלובקיה לסייע במשלוח נשק ארצה. השתתף עם חטיבה 7 בקרבות "עשרת הימים" בגליל, במבצע "חורב" ובמבצע "עובדה". נתמנה לאחר מלחמת העצמאות למדריך בקורס מפקדי גדודים. היה מפקד גדוד ב"גבעתי", מפקד בית הספר לחיל רגלים ב-1951, וב-1952 שימש ראש מטה פיקוד ההדרכה. במבצע סיני (1956) היה מפקד חטיבת חי"ר שהשתתפה בקרבות אבו-עגיילה. היה מפקד בית ספר לקצינים (בה"ד 1). בשנים 1957 – 1960 היה סגן מפקד גייסות השריון. בשנים 1960 – 1964 שימש מח"ט 7. ב-1964 מונה למפקד גייסות השריון.
במלחמת ששת הימים פיקד על "אוגדת הפלדה" שלחמה בציר הצפוני בסיני וכבשה את סיני החל מרצועת עזה ועד תעלת סואץ בציר הצפוני. ב-1968 מונה לאחראי על פיתוחם וייצורם של כלי רכב קרביים במשרד הביטחון. ב-1972 נקרא לשוב לשירות על ידי הרמטכ"ל דאז, דוד אלעזר ז"ל, ולשמש כראש אג"ם וכסגן הרמטכ"ל. עם תום מלחמת יום הכיפורים נשלח לחזית הדרום כמפקד החזית. באפריל 1974 סיים שירותו בצה"ל, והתמנה במשרד הביטחון כיועץ לשר שמעון פרס. בתוך כך היה אחראי על ייצור אמצעי לחימה, בכללם טנק "המרכבה". זכה פעמיים בפרס ביטחון ישראל בשנים 1961 וב-1973. שב לשירות בצה"ל ב-1978, והכין את תוכנית הארגון החדש, שבמרכזה הקמת מפקדת כוחות שדה.
אלוף (במיל') טל המשיך לפתח את טנקי המרכבה ואמצעי לחימה נוספים בתפקידו כעוזר שר הביטחון, והשפיע בדרכו המיוחדת על התעצמות השריון.
אלוף טל זכה להנצחה על כותל "חמשת מצביאי השריון הטובים בהיסטוריה" (יחד עם האלוף משה פלד, הגנרל ג'ורג' פטון, קרייטון אברהמס, והפילדמרשל הגרמני ארווין רומל) במוזיאון השריון בפורט נוקס.
סיסמת חיל השריון הישראלי "האדם שבטנק ינצח" מבוססת על דברי ישראל טל, שכאשר נשאל איזה מן הטנקים הקיימים עדיף על כולם וינצח בשדה הקרב, ענה שהטנק בו הצוות הטוב ביותר הוא אשר ינצח.

לעיון בסקירה על ספרו "בטחון לאומי מעטים מול רבים" ראו כאן.

אלוף מנחם (מנדי) מרון

שנת לידה – 1928
נולד ברומניה
דרגה אחרונה – אלוף
קשנ"ר: יוני 1967.

מנחם מרון נולד בשנת 1928 ברומניה ועלה ארצה בשנת 1945. היה חבר הכשרה בקיבוצים רמת יוחנן ומצובה. בשנת 1947 השתתף בהקמת "צאלים" שבנגב. מ-1947 ועד קום המדינה שימש כמפקד אזור בהגנה, ועם היווסדה התגייס לשירות בצה"ל.
במלחמת העצמאות השתתף בפעולות הגדוד השמיני של "חטיבת הנגב", בין השאר במסגרת יחידת פרשים, שהוקמה לצרכי סיור ופעילות מעבר לקווי האויב. במבצע "יואב" היה מפקד מחלקה והשתתף, עם הגדוד ה-7 בכיבוש באר-שבע.
באוקטובר 1949 התנדב לשירות קבע ובינואר 1950 קיבל דרגת סגן. לאחר מלחמת העצמאות, בשנת 1951, הצטרף לגדוד הטנקים הראשון של צה"ל, שירת בתפקידי פיקוד והדרכה כקצין מטה במקשנ"ר, קיבל דרגת סרן, ובשנת 1953 קיבל דרגת רס"ן. במערכת סיני בשנת 1956, היה סמג"ד והשתתף בקרבות ב"אבו עגילה" וב"סכר הרואיפה". לאחר מכן שירת כמג"ד, מדריך בקורס מ"פים שריון, ומפקד קורס קציני השריון. בשנת 1957 הוענקה לו דרגת סא"ל.
בשנת 1958 היה ראש לשכת הרמטכ"ל דאז – רא"ל חיים לסקוב. בשנים 1960 – 1963 למד מטעם הצבא בטכניון בחיפה והוא בעל תואר בעל תואר מהנדס תעשייה וניהול. מרון הוא גם בוגר קורסים צבאיים בארץ, בצרפת ובאנגליה. בשנת 1969 היה מג"ד טנקים, ובשנת 1964 היה ראש מחלקת תורת חיל שריון, בשנת 1965 התמנה למח"ט, ושנה לאחר מכן קיבל דרגת אל"ם.
ביוני 1967 בתקופת מלחמת ששת הימים התמנה לקצין השריון הראשי, בשנת 1969 קיבל דרגת תא"ל. היה סגן מפקד הכוחות המשוריינים בסיני. במהלך מלחמת ההתשה, בשנת 1970 היה ראש מטה פיקוד דרום, ב- 1972 היה מח"ט שוט, ראש מנהלת פיתוח טנק המרכבה (מנת"ק), לאחר מכן ראש אגף מבצעים במדור הדרכה. ביולי 1973 – מפקד אוגדה 252 וקיבל דרגת אלוף. באפריל 1974 – שימש מפקד אוגדה 319 ובשנת 1977 מפקד המכללה לביטחון לאומי. בשנים 1980 – 1983 שימש מנחם מירון נספח צה"ל בארה"ב.
ב-1983 פרש מרון מהשירות הצבאי לאחר 35 שנים, בדרגת אלוף. בשנים 1983 – 1986 שימש מנכ"ל משרד הביטחון.
מנחם מרון, הידוע בכינוי "מנדי", היה ממניחי היסוד לתורת חיל השריון בצה"ל.

אלוף אברהם אדן ("ברן")

שנת לידה 1926
נולד בארץ ישראל
דרגה אחרונה – אלוף
מפקד גי"ש: מארס 1969 – ינואר 1974.

אלוף אברהם אדן ("ברן") היה מפקד גייסות השריון מהתקופה שלאחר מלחמת ששת הימים ועד לאחר מלחמת יום הכיפורים. בתקופת שירותו של אברהם אדן כמפקד גייסות השריון התמודד השריון עם מספר בעיות מרכזיות: העמידה במלחמת ההתשה, העלאת רמתו המקצועית של חיל השריון, התעצמות ובניין סדרי כוחות, הכנת עוצבות השריון למלחמת כוללת.
אברהם אדן, יליד ישראל (1926), הצטרף לפלמ"ח ב-1943. במלחמת העצמאות היה מפקד פלוגה בגדוד 8 של חטיבת "הנגב". השתתף בשחרור הנגב, כולל שחרור אילת במבצע "עובדה", שבו התפרסם בצילום ההיסטורי של מיכה פרי כאשר טיפס על התורן והניף את דגל הדיו.
הצטרף לשריון בקיץ 1949. הקים ב-1949 את היחידה הראשונה שקלטה טנקי "שרמן" שנרכשו באירופה. מונה לקצין מבצעים גדודי והשתחרר מצה"ל. ב-1956, לפני מערכת סיני, נקרא לשירות כמג"ד 87, מפקד חטיבה 7 ומפקד בית הספר לשריון.
ב-1967 מונה לסגן מפקד גייסות השריון ובמלחמת ששת הימים שירת כראש המטה באוגדת האלוף יפה, שלחמה בציר המרכזי בסיני. היה ראש צוות התכנון וההקמה של קו המעוזים לאורך תעלת סואץ לפני מלחמת ההתשה. היה מפקד הכוחות המשוריינים בסיני במשך כ-6 חודשים עד למינויו כמפקד החיל.
ב-1969 מונה מפקד גייסות שריון. במלחמת יום הכיפורים היה מפקד אוגדה שלחמה בחזית הדרום והשתתפה בבלימת הכוחות המצרים, בניסיון התקפת הנגד ב-8 באוקטובר, בחציית התעלה ובאיגוף הארמיה ה-3 המצרית.
בתום מלחמת יום הכיפורים כיהן חודשים אחדים כאלוף פיקוד הדרום, ואחר כך התמנה נספח צה"ל בארצות הברית (בשגרירות ישראל בוושינגטון).

לכתבה לזכרו, לחצו כאן.

לעיון בסקירה על ספרו "על שתי גדות סואץ" ראו כאן.

תא"ל מרדכי (מוטקה) ציפורי

תאריך לידה – 1924
נולד בארץ ישראל
דרגה אחרונה – תא"ל
קשנ"ר: במלחמת יום הכיפורים – 6 אוקטובר – נובמבר 1973.

מוטקה ציפורי נולד בארץ ישראל בספטמבר 1924. מקום מגוריו היה בפתח תקווה. את השכלתו רכש בבית ספר דתי, בקורסים והשתלמויות, במחנות המעצר בתקופת המנדט הבריטי, בצה"ל ובאוניברסיטת ת"א.
בשנת 1939 הצטרף למחתרת, לארגון הצבאי הלאומי ונטל חלק בפעולות המחתרת נגד השלטונות הבריטיים ובהגנה נגד הפורעים הערבים.
בנובמבר 1944 נעצר ונכלא, תחילה במחנה המעצר בלטרון ולאחר מכן בכלא עכו. בסוף שנת 1945 הוגלה לאפריקה וישב במחנות המעצר בסודאן, באריתריאה ובקניה. נטל חלק בארגון והכנת הבריחות ממחנות המעצר והשתתף בבריחה ממחנה המעצר באריתריאה. כעבור זמן נתפס והוחזר לכלא והיה עצור עד 1948. לאחר הכרזת המדינה שוחרר והוחזר לארץ עם כל העצורים והצטרף לצה"ל.
שירת בצה"ל מאז 1948 ועד 1 בינואר 1977. את שירותו החל כטוראי והגיע לדרגת תת-אלוף.
את השכלתו הצבאית רכש בצה"ל, בקורסים הבאים: קורס קציני מרגמות כבדות, קורס קציני חי"ר, קורס מ"פים חי"ר, קורס מ"פים שריון, המכללה לפיקוד ומטה. תפקידיו בצה"ל היו מגוונים וכללו פיקוד, הדרכה ומטה.
במהלך שירותו בצה"ל מילא את התפקידים הבאים: מפקד סוללת מרגמות כבדות 120, מ"מ, מ"פ מסייעת, מ"פ חי"ר, מ"פ מפקדה, מדריך פלוגתי בבה"ד 1, מ"פ טנקים, קצין אג"ם חטיבתי בחטיבה 7, מפקד קורס קציני שריון, מפקד גדוד חרמ"ש, מפקד גדוד טנקים, ראש ענף תורת חיל השריון, מדריך ראשי במכללה לפיקוד ולמטה, מפקד חטיבה משוריינת במלחמת ששת הימים בחזית סיני, מפקד בית הספר לשריון, סגן מפקד גייסות השריון, מפקד המכללה לפיקוד, קצין השריון הראשי במלחמת יום הכיפורים, עוזר ראש אג"ם במטה הכללי . במהלך שירותו נטל חלק פעיל כחייל קרבי בכל מלחמות ישראל.
ב-1 לינואר 1977 השתחרר מצה"ל והצטרף לתנועת החרות.
ב-17 במאי 1977 נבחר לחבר כנסת מטעם הליכוד.
ב-26 ביוני 1977 מונה לסגן שר הביטחון. ב-1977 נבחר לעמוד בראש הנהלת ותיקי הארגון הצבאי הלאומי.
ב-5 באוגוסט 1981 התמנה לשר התקשורת, תפקיד שאותו מילא עד לסיום כהונתה של הכנסת העשירית. ב-16 ביולי 1986 התמנה למנכ"ל המוסד לביטוח לאומי ושימש בתפקיד עד ליולי 1993.
מאז שנת 1948 היה נשוי לטובה (ז"ל) לבית גלס, חברתו מאז ימי המחתרת.

לעיון בסקירה על ספרו "בקו ישר" ראו כאן.

אלוף משה (מוסה) פלד

תאריך לידה – 1926
נולד בארץ ישראל
נפטר באפריל 2000
דרגה אחרונה – אלוף
מפקד גי"ש: ינואר 1974 – ינואר 1979
יו"ר עמותת יד לשריון בלטרון בשנים 1984 – 2000.

אלוף משה פלד היה המפקד התשיעי של גייסות השריון, בתקופה שלאחר מלחמת יום הכיפורים.
מוסה נולד בעין גנים שליד פתח תקווה, המושב הראשון בא"י, בשנת 1926. גדל בבית הוריו החקלאים, אנשי העלייה השנייה. התחנך במושב ולאחר מכן בתיכון בפ"ת. במהלך לימודיו שילב פעילות כקשר בהגנה, ומאוחר יותר כמפקד כיתה. בשנת 1943 השתתף בהתנדבות בהקמת 11 הנקודות (היישובים) בנגב וחי כשנה בבית-אשל.
במלחמת העצמאות שירת בגדודים 19, 15, 14, של חטיבת גולני והיה מפקד פלוגת הג'יפים של החטיבה. במהלך המלחמה השתתף בקרבות בצפון, בעמק הירדן ובנגב. נפצע פעמיים תוך כדי המלחמה. במבצע עובדה וכיבוש אילת, היה מפקד הכוח שהוביל את כוחות גולני. בתום מלחמת העצמאות השתחרר מצה"ל ושב למשק שהקים קודם לכן בנהלל. בשנת 1954, כאשר בן גוריון קרא לבני המושבים להיחלץ ולסייע לקליטת העולים, הלך מוסה למושב יכיני שבנגב, חי בקרב תושבי המקום והדריכם כשנה וחצי. בשנת 1958 נקרא על ידי מפקד גייסות השריון, האלוף בר לב, לשירות פעיל והתמנה למדריך בקורס מפקדי פלוגות שריון. בשנת 1960 סיים לימודיו במכללה הבין-זרועית לפיקוד ומטה (פו"ם), ובתום לימודיו התמנה כמפקד גדוד טנקים סדיר.
כשנתיים לאחר מכן השתלם בקורס שריון מתקדם בפורט נוקס שבארה"ב. ב-1963 קיבל את הפיקוד על קורס מפקדי פלוגות השריון, וב-1964 קיבל את הפיקוד על חטיבת שריון סדירה. במלחמת ששת הימים, התמנה לסגן מפקד אוגדתו של האלוף אלעד פלד, שלחמה ביהודה ושומרון וברמת הגולן. בתחילת מלחמת ההתשה (1968) מונה לסגן מפקד הכוחות המשוריינים בסיני. בשנים 1970 – 1972 פיקד על מכללה הבין-זרועית לפיקוד ומטה בדרגת תא"ל ובמינוי חירום כמח"ט, ולאחר מכן מונה למפקד אוגדה משוריינת שאותה הכין למלחמה. במלחמת יום הכיפורים היה מפקד אוגדת שריון בגזרה הדרומית ברמת הגולן שהדפה את הכוחות הסורים אל מעבר לרמת הגולן. האוגדה הייתה עתודה מטכ"לית במלחמה זו ו עלתה לרמת הגולן ביום א' 7 באוקטובר 1973 בשעה 08:10 בבוקר והיתה הכוח העיקרי בהתקפת הנגד. לאחר מכן הועברה לסיני. ב-1974, בתום מלחמת יום הכיפורים, מונה למפקד גייסות השריון.
בתקופת כהונתו של האלוף משה ("מוסה") פלד כמפקד גייסות השריון, הוחל והושלם שיקומו המהיר של חיל השריון אחרי המלחמה. היה זה תהליך התעצמות כמותי ואיכותי חסר תקדים שעבר חיל השריון. המשבר שאירע במלחמה השפיע על מידת ההתנדבות לשריון. למרות זאת הצליחה מפקדת גייסות השריון לשקם את הכוחות במהירות בצוותי טנקים ובציוד. עוצבות שריון חדשות הוקמו, עוצבות שריון קיימות שוקמו, ונמשך קצב קליטתם של טנקים מדגם אם-60 ונגמ"שים מדגם אם-113. כן הוחל בייצורו של טנק "המרכבה", שאמור היה להיכנס לשירות מבצעי לקראת סוף שנות ה-70. גובשו תורות לחימה שבהן יושמו לקחי המלחמה והושם דגש על אימונים משותפים כלל-חיילים בשיתוף כל הזרועות. אלוף מוסה פלד השתחרר מצה"ל ב-1980.
לאחר סיום שירותו הצבאי, שימש כראש חטיבת יבשה בחברת "אלול טכנולוגיות" בשנים 1980 – 1982. הצטרף לחברת כור ב-1982 ושימש כמנכ"ל קבוצת "מכניקה ומערכות". מאוחר יותר הקים את קבוצת ה"גומי והפלסטיקה". בהמשך מונה למנכ"ל רפא"ל.
אלוף הוא בוגר (בהצטיינות)של הפקולטה להיסטוריה. למד כלכלה באוניברסיטת ת"א ומינהל מתקדם בטכניון. מוסה שכל את בנו בכורו, שנפל כטייס בתאונת מטוס בחו"ל. חבר מושב נהלל.
מוסה שימש כיו"ר והרוח החיה של עמותת יד לשריון שהקימה את האתר בלטרון, מיולי 1986 ועד יום מותו באפריל 2000, בנוסף לתפקידו כעוזר שר הביטחון לתעשיות.
האלוף פלד זכה להנצחה על כותל "חמשת מצביאי השריון הטובים בהיסטוריה" (יחד עם האלוף ישראל טל, הגנרל ג'ורג' פטון, קרייטון אברהמס, והפילדמרשל הגרמני ארווין רומל) במוזיאון השריון בפורט נוקס.

למידע אודות האנדרטה לזכרו ביד לשריון – לחץ כאן!

אלוף אמנון רשף

תאריך לידה – 1938
נולד בארץ ישראל
דרגה אחרונה – אלוף
מפקד גי"ש: ינואר 1979 – פברואר 1982.

אלוף אמנון רשף התגייס לצה"ל ב-1956, סיים קורס קצינים ושימש ב-1958 מדריך בקורס קצינים. ב-1959 פיקד על מחלקת טנקים שהשתתפה במבצע תאופיק ובמהלכה השמידה את הזרקור והגישה סיוע לגולני בכיבוש המוצב.

אלוף רשף מילא תפקידי מטה שונים בגדוד שריון ובמפקדת גייסות השריון. במלחמת ששת הימים היה קצין אג"ם בחטיבה 88 בפיקודו של אל"ם (לימים אלוף) אברהם ("אלברט") מנדלר ז"ל. בקרב על רמת הגולן הבקיעה החטיבה את מערך האויב הסורי. לאחר מלחמת ששת הימים נתמנה רשף מג"ד טנקים בסיני ובימי מלחמת ההתשה היה מג"ד סיור. בין השנים 1970 – 1972 היה קצין אג"ם של מפקדת גייסות השריון. ב-1972 מונה למפקד חטיבת שריון סדירה (14), שנטלה חלק מרכזי בקרבות הבלימה בסיני – במלחמת יום הכיפורים – במסגרת האוגדה בפיקודו של האלוף מנדלר, וכן בקרבות שניטשו בשטח מצרים, במסגרת אוגדה 143 בפיקודו של האלוף אריאל שרון. בפברואר 1974 מונה לסגן מפקד אוגדה והועלה לדרגת תא"ל. היה מפקד אוגדת שריון סדירה בסיני. שימש אח"כ סגן מפקד גייסות השריון עד למינויו למפקד גייסות השריון.

בתקופתו של אלוף רשף כמפקד גי"ש ולנוכח התעצמותם האיכותית והכמותית של צבאות ערב, הוא שם דגש על תהליך בניין והתעצמות, קליטת אמצעים חדשים ומתוחכמים ודגש מיוחד על שיפור האיכות בתחום הטכני-מקצועי וגיבוש תורת קרב לשנות ה-80, וכן שיפורים בתחום כוח-האדם, באימון אינטנסיבי של עוצבות השריון – בסדיר ובמילואים – בהתאם לתנאי שדה הקרב העתידיים.

בתקופתו הוקמו עוצבות שריון חדשות ונמשך תהליך קליטתם של טנקי ה"מרכבה" מתוצרת ישראל.

אלוף רשף הינו בוגר המכללה המלכותית ללימודי הגנה בלונדון.

אלוף משה בר כוכבא (בריל)

תאריך לידה – 1930
נולד בפולניה
נפטר – אוקטובר 1992
דרגה אחרונה – אלוף
מפקד גי"ש: פברואר 1982 – אוגוסט 1983.
בעל עיטור העוז

אלוף משה "בריל" בר כוכבא נולד בשנת 1930 בפולין. עלה ארצה וגדל בעיר רחובות. כבר בהיותו בן 16 היה מ"פ בכוח אצ"ל והתוודע אל המלחמה.
אלוף משה בר כוכבא (בריל) ז"ל שירת בצה"ל מאז הקמתו ואת רוב שנותיו עשה בשריון. ביצע את כל תפקידי הפיקוד החל ממפקד מחלקה, מפקד פלוגה, מפקד גדוד, מפקד חטיבה, מפקד אוגדה, מפקד גייסות השריון, אלוף פיקוד הדרום, וסיים כעוזר הרמטכ"ל.
התגייס לצה"ל בשנת 1947 והוצב כמאמן טירונים. נלחם על העברתו ליחידה קרבית והיה למ"מ בגדוד הפשיטה המשוריין 79.
במערכת "קדש" לחם כמ"פ טנקים בחטיבה 7 בקרב על הסכר ברואיפה שבסיני, שהפך לקרב מופת בחיל השריון, ובו זכתה פלוגת הטנקים שבפיקודו בציון לשבח. במלחמת ששת הימים פיקד על חטיבה 45 שלחמה בצפון השומרון וב"עמק דותן". בקרב על ג'נין נפצע, אך סירב להתפנות עד לאחר כיבוש רמת הגולן, כאשר חטיבתו פרצה בגזרת "בניאס מסעדה".
במלחמת ההתשה הקים את עוצבת "ברק" (188) כחטיבה משוריינת סדירה בפיקוד הצפון, ופיקד עליה. החטיבה שבפיקודו זכתה לציון לשבח על איכות מבצעית מעולה, מטעם אלוף הפיקוד מוטה גור.
במלחמת יום הכיפורים היה סגן מפקד אוגדה בצפון ופיקד על מספר קרבות שריון עזים.
במלחמת שלום הגליל פיקד על כוח על-עוצבתי שהגן על רמת הגולן. החל מיולי 1982 פיקד על כוחות צה"ל בגזרה המזרחית של לבנון. בפברואר 1982 התמנה למפקד גייסות השריון וכיהן בתפקיד זה עד אוקטובר 1983. בפברואר 1985 מונה לאלוף פיקוד הדרום ושימש בתפקיד עד פברואר 1986.
בתפקידו האחרון בשנים 1987 – 1990 היה בריל עוזר הרמטכ"ל להפקת לקחים ואימון מפקדים ומפקדות.
בריל האמין באדם שבתוך הטנק, באחוות לוחמים וברעות שריונאים, ואחד התחומים העיקריים שבהם ראה את ייעודו היה תחום ההדרכה והכשרת הכוחות הלוחמים. שירת בצה"ל 43 שנים. האלוף בריל הטביע חותמו על פיתוח תורת הלחימה ברמה הטקטית וברמה האסטרטגית ופיקד על קורסים בכירים. הניח את אבן היסוד להקמת אתר השריון, וראה בכתיבה ובהנצחת מורשת השריון ערך עליון בחינוך הלוחמים.

כתבות:

לעיון בסקירה על ספרו "מרכבות הפלדה" ראו כאן.

 

תא"ל עמי מורג

תאריך לידה – 1945
נולד בארץ ישראל
דרגה אחרונה – תא"ל
קשנ"ר: לפני ובמהלך מלחמת של"ג – אוקטובר 1981 – יוני 1982
בעל עיטור המופת

עמי מורג נולד בשנת 1945 בישראל וגדל בקיבוץ כפר המכבי. התגייס לצה"ל בשנת 1963 לפלוגת בני משקים בנח"ל. עבר קורס מ"כים חי"ר בשבטה ולאחר מכן שירת בסיירת שקד. בספטמבר 1964 סיים קורס קציני חי"ר בבה"ד 1 במחנה סירקין. שירת בגדוד 13 של גולני כמ"מ פלוגה רובאית. השתחרר מצה"ל בשלהי 1965, חזר לקיבוץ ונישא לאתיה. במילואים היה מ"מ בפלוגה רובאית בחטמ"ר 3. במלחמת ששת הימים לחם כמ"מ חי"ר והשתתף בצליחת שפך הירדן ובכיבוש מוצבים סורים בבקעת הבטיחה שבצפון-מזרח לכינרת. בספטמבר 1967 חזר לקבע ושירת בחש"ן. תחילה כסמ"פ טירונים בבסיס טירונים (בט"ר) חש"ן במחנה "חסה" ומיד בהמשך כמ"פ א' בבט"ר. במקביל עבר קורס מ"פים ובסיומו עבר הסבה לטנק מגח במשך שנה.
באוגוסט 1968 התמנה למ"פ א' בגדוד 52, קלט פלוגת צמ"פ ובסיום האימון עבר עם הפלוגה לגדוד 9 והשתתף במלחמת ההתשה בסיני בגזרה הצפונית לאורך ציר "טמפו". לאחר שלשה מחזורי צמ"פ מונה לסמג"ד 184 בשנת 1970. הועלה לדרגת רס"ן בשנת 1971 ובשנת 1972 יצא לבית הספר לפו"ם ארוך. במקביל לקורס הקים את גדוד 599 בחטיבה 421 ואימן אותו עד תרגיל אוגדתי בשנת 1973. בסיום בית הספר לפו"ם הוצב כמפקד מדור תותחנות בבית הספר לשריון. בפרוץ מלחמת יום הכיפורים גייס את גדודו ויצא בנסיעה על שרשראות עד אזור התעלה. במלחמת יום הכיפורים לחם בחווה הסינית במסגרת חטיבה 14, צלח את התעלה והשתתף ביצירת ראש הגשר במסגרת חטיבה 421. לאחר שוך הקרבות הועלה לסא"ל ועוטר בעיטור המופת. בסיום המלחמה מונה לסמח"ט 421 והחזיר את החטיבה ממצרים למחנה שדה תימן.
בשנת 1974 התמנה לסמח"ט 7. בשנת 1976 מונה למח"ט והקים את חטיבה 320 על בסיס טנקי טי-62.
בשנת 1978 יצא כקצין קישור ישראלי ל-TCATA והשתתף בניסויים של הצבא האמריקאי. בשנת 1979 מונה למח"ט 460 והעביר את החטיבה מביר תמדה למחנות קציעות. עסק בתכנון מחנה החטיבה בשיזפון. בשנת 1981 התמנה לסגן מפקד גייסות השריון וקצין השריון הראשי. במלחמת שלום הגליל שימש כסגן מפקד גייס 479 ברמת הגולן ובשוך הקרבות שימש כקצין השריון הראשי ששיקם את יחידות השריון שנפגעו במלחמה (גדוד 196 קק"ש). לאחר המלחמה מונה למפקד עוצבת "עידן" ובמקביל סיים תואר ראשון ושני בגיאוגרפיה אזורית. השתחרר מהשירות בקבע בשנת 1984. במילואים שירת כנהג "סאפארי" ביחידת "אבירי הצפון", ב- 1990 שירת כראש צוות מיוחד לתכנון מבצעי במחלקת מבצעים באג"ם. בשנת 1993 מונה לסגן מפקד גייס 446. ממשיך לשרת במילואים כמעריך במרכז הערכה לאל"מים במסגרת ממד"ה.

תא"ל עמוס כץ

תאריך לידה – 29.9.40
נולד בארץ ישראל
דרגה אחרונה – תא"ל
קשנ"ר: אוגוסט 1983 – יולי 1986
בעל עיטור המופת

תא"ל עמוס כץ היה קצין השריון הראשי מ-19 אוג' 1983 – עד 20 יולי 1986. הוא היה הקשנ"ר הראשון עם הקמת מפח"ש (מפקדת חילות השדה) שבעקבותיה הפכה מפקדת גי"ש למפקדת קצין השריון הראשי.
עמוס כץ נולד ברחובות בשנת 1940 והתחנך בקיבוץ שריד שבעמק יזרעאל והצטרף לגרעין שהשלים את קיבוץ סעסע. הוא התגייס לצה"ל בשנת 1960. תא"ל עמוס כץ הוא מוסמך אוניברסיטת חיפה (MA) במדעי המדינה ובמתמטיקה.
עמוס התחיל שירותו בגדוד 82 כאיש חימוש – סמל טכני בפלוגת אי-אם-אקס-13. בהמשך עבר באופן מלא לשריון. עם סיום קק"ש שירת כמ"מ, סמ"פ וקמב"ץ בגדוד 82, שהתמקד באותה תקופה בקליטת טנק השוט ובפעילות השריון בצפון. בשנת 1964 נמנה על קבוצת קצינים שנבחרה לקלוט וללמוד את טנק המגח בגרמניה. במסגרת תפקידו היה מפקד מדור ומ"פ ופיקד על קורס המט"קים הראשון של טנק המגח.
עם קליטת טנק המגח בקק"ש עבר לבית הספר לשריון ופיקד על פלוגת המגח בקק"ש. במסגרת זו עבר קורס מפקדי פלוגות חש"ן. למלחמת ששת הימים יצא בראש פלוגת צוערי קק"ש, במסגרת גדוד 46 בפיקודו של סא"ל אורי בראון ז"ל, תחת פיקוד חטיבה 35 שבפיקודו של רפול. במלחמה זו השתתפה פלוגתו בקרבות ההבקעה ברפיח, בכיבוש וטיהור רפיח, חאן-יונס, עזה, קנטרה ועד לגשר-הפירדן. פלוגתו הגיעה ראשונה לתעלת סואץ. במלחמה זו נפצע עמוס וזכה בעיטור העוז על מנהיגות, אומץ לב ודבקות במשימה. סמל יוסי לפר מפלוגתו ומהצוות האישי שלו זכה בעיטור הגבורה באותה מלחמה. במסגרת המלחמה הובילה פלוגתו בכל הקרבות את חטיבת הצנחנים בפיקודו של רפול. במלחמה זו החליף עמוס 4 טנקים שנפגעו ונשרפו בקרבות. עם סיום מלחמת ששת הימים מונה לסמג"ד 46 וקצין אג"ם בחטיבה 401 שעסקה בהיערכות הגנתית ובהתבצרות, בראשית מלחמת ההתשה לאורך התעלה.
בשנת 1968, עם התגברות מלחמת ההתשה, מונה למג"ד 46. במלחמה עקובה מדם זו לחם גדודו בגזרה הדרומית של התעלה ועסק בלחימה ובהקמת קו המעוזים לאורך התעלה, בגזרה שמכברית (החיבור שבין האגמים) בצפון ועד ראס-סודר בדרום, בכללם מפרץ סואץ, המזח והכפר. במסגרת הלחימה הפגין גדודו תותחנות מעולה בפגיעה במטרות אסטרטגיות לאורך התעלה ובמפרץ כמו: אי הדלק, מכליות, מתקני זיקוק, רכבות וטנקים.
בשנת 1970 מונה עמוס מדריך בקורס מפקדי פלוגות שריון ובקורס שריון מתקדם, ומג"ד טנקים במנמ"ש (מינוי משנה) שעשה הסבה מגדוד חרמ"ש לגדוד טנקים.
בשנת 1971 מונה לסמח"ט חטיבה 14 ובשנת 1973 יצא לקורס שריון מתקדם ב-Fort-Knox. עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים בשנת 1973, חזר ארצה. מספר שעות אחרי הגעתו קיבל פיקוד על גדוד טנקים ברמת הגולן (שהפך מאוחר יותר לגדוד 71 בחטיבה 188) והוביל את ההבקעה לסוריה בציר הצפוני. גדודו כבש את מזרעת בית ג'ן שהיה מתחם מבוצר והיווה שטח מפתח בהגנה הסורית. לאחר הכיבוש עמד גדודו בארבע התקפות נגד של כוח אסד הסורי. בקרב זה נפצע עמוס בראשו והמשיך בלחימתו. כמו כן לקח גדודו חלק בכיבוש תל-מרעי ובקרב על דיר-אל-אדס. בסיום המלחמה קיבל עמוס את הפיקוד על חטיבה 188 שספגה בלחימה אבדות כבדות.
עמוס עסק בשיקום החטיבה ובהגברתה מהיקף של שני גדודים לחטיבה תקנית בעלת שלושה גדודים, וזאת תוך כדי מלחמת התשה לאורך המובלעת הסורית. ממלחמה זו יצאה החטיבה ללא נפגעים ותחת פיקודו חזרה החטיבה לכושרה המבצעי המלא. במקביל ללחימתה במובלעת הסורית לקחה החטיבה חלק בלחימה ובפעילות נגד המחבלים בלבנון והייתה זו חטיבה 188 שהחזירה את המובלעת לסורים כתוצאה מהסכם ההפרדה שנחתם עם הסורים בשנת 1974. בסיום תפקידו נפצע עמוס קשה ואושפז לחצי שנה. כשהבריא מונה למדריך בקורס לפו"ם ולאחר מכן לקצין אג"ם של פיקוד המרכז, תחת פיקודם של אלוף יונה אפרת ז"ל ורא"ל משה לוי ז"ל.
בשנת 1978 יצא עמוס לקורס פו"ם בארה"ב ב-Fort Leavenworth ואותו סיים בהצלחה רבה. עם שובו בשנת 1979 קודם לדרגת תא"ל ומונה למפקד באלי"ש 750 ואוגדת מילואים. בתקופה זו נבנתה והורחבה תשתית ההדרכה בבאלי"ש 750 ופותחו שיטות אימונים מגוונות וייחודיות, ובאלי"ש 750 הפך לנושא המרכזי בכל הקשור לשילוב הבין-חילי.
בשנת 1982 מונה עמוס לראש מטה פיקוד הצפון ועסק בהכנות למלחמת של"ג, בלחימה עצמה ובהיערכות שלאחריה על כל שלביה. במסגרת מלחמה זו נפצע עמוס פעמיים, האחת בביירות והשנייה בתאונה קשה עם סיום תפקידו.
ב-19 באוגוסט 1983 מונה עמוס לקשנ"ר וכמפקד אוגדה 252 במינוי משני. בתקופה זו הוקם המפח"ש על בסיס מפקדת גיסות השריון. (בשלב המעבר המשיכה מפקדת החיל לתפקד כמפקדת גייסות שריון לכל דבר). היה צורך להקים את מפקדת החיל מן היסוד. בתקופה זו החיל נשא בחלק המרכזי של פעילות צה"ל בלבנון וקלט שיפורים מרכזיים בטנקים, בדגש על מערכות בק"ש (בקרת אש) ומערכות ראיית לילה מתקדמות.

אלוף יוסי בן-חנן

שנת לידה – 1945
נולד בארץ ישראל
דרגה אחרונה – אלוף
קשנ"ר: יולי 1986 – יוני 1990
בעל עיטור העוז

יוסי בן חנן, יליד הארץ, נולד בירושלים בשנת 1945. גדל בירושלים ולמד בבתי הספר 'בית הכרם' ובגימנסיה העברית ברחביה. בן חנן בוגר מחזור ט' של הפנימייה הצבאית שליד ביה"ס הריאלי העברי בחיפה. בשנת 1963 התגייס לצה"ל לחיל השריון ושירת בשריון בכל רמות הפיקוד. במלחמת ששת הימים, שימש בן חנן כקצין המבצעים של חטיבה 7, שלחמה בחזית סיני מול המצרים. לאחר מלחמת ששת הימים, במהלך מלחמת ההתשה, שירת בחזית תעלת סואץ כמפקד פלוגת טנקים, אחר כך כסמג"ד טנקים וכקצין אג"ם של חטיבה משוריינת.
במלחמת יום הכיפורים, לחם בן חנן כמפקד גדוד טנקים בחזית הסורית, ברמת הגולן. על פעולותיו במלחמה זו זכה בעיטור העוז. בפרוץ המלחמה שהה בן חנן בחו"ל וכשנודע לו כי פרצה חזר והגיע ארצה ביום שני 8 באוקטובר 1973. מיד הוטל על בן חנן התפקיד להרכיב כוח משרידי יחידה שנפגעה במהלך הקרבות. סא"ל בן חנן, ארגן את הכוח במהירות וב-9 באוקטובר 1973 השתתף בקרב המכריע לבלימת התקפת הסורים מצפון לקוניטרה. בקרב זה נפצע בן חנן בפניו, אך למרות זאת המשיך לפקד על הכוח. ב-11 באוקטובר נפצע בפעם השנייה ושוב המשיך לפקד על כוחותיו. ב-12 באוקטובר נפצע בפעם השלישית והפעם פציעה קשה מפגיעת מטוסי אויב. בן חנן סירב להתפנות.
במצב קיפאון מסוים בחזית הסורית ולנוכח התנגדות האויב הסורי, הציע בן חנן תוכנית נועזת להתקפת עמדות מפתח של הסורים, על ידי איגוף בשטח שנחשב בלתי עביר. בן חנן התנדב לבצע התקפה זו בראש כוח קטן, תוך שהוא סובל מחולשה עקב פציעותיו. האיגוף בוצע והכוח הגיע ליעד, תוך השמדת טנקים וכלי רכב סוריים. במהלך הכיבוש, נפגע חלק מהכוח של בן חנן, ובן חנן נפצע בפעם הרביעית ופצעים קשים. ארבע שעות נשאר במצבו בשטח, כאשר נהג הטנק מטפל בו. למרות פציעתו כיוון במכשיר קשר את האש הארטילרית של כוחות צה"ל וגם את כוח החילוץ שפינה אותו לבית החולים. על כך, קיבל את עיטור העוז. לאחר מלחמת יום הכיפורים, הועלה לדרגת אל"ם ושימש כראש מחלקת תורת חיל השריון במפקדת גייסות השריון. לאחר מכן קיבל לידיו את הפיקוד על חטיבה 7 ברמת הגולן. משנת 1981 עד שנת 1982 בדרגת תת-אלוף שימש ראש מחלקת תורת לחימה במה"ד. בשנת 1982 מונה לראש המחקר והפיתוח במפא"ת (מינהל מחקר, פיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית) שבמשרד הביטחון, עד שנת 1986.
משנת 1986 עד שנת 1990 שימש קצין השריון הראשי. בתקופתו כקשנ"ר העביר את השבעת הטירונים ממצדה ללטרון ונתן תנופה נוספת להקמת אתר השריון בלטרון.
בשנת 1990 הועלה לדרגת אלוף והתמנה למפקד המכללה לביטחון לאומי.
אלוף יוסי בן חנן, בעל תואר ראשון בהיסטוריה ומזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב, במשולב עם פו"ם, בוגר הקורס המתקדם לקציני שריון של צבא ארה"ב, בעל תואר שני במינהל ציבורי מאוניברסיטת הרווארד בארה"ב, בעל תואר שני במינהל עסקים מאוניברסיטת סטנפורד בארה"ב ובוגר המכללה הבין-זרועית לפיקוד ומטה.
יוסי משמש כיום ראש ועדת התכנים וההנצחה בעמותת יד לשריון.

תא"ל יצחק רבין

תאריך לידה – 1947
נולד בצרפת
דרגה אחרונה – תא"ל
קשנ"ר: יוני 1990 – יוני 1993

נולד ב-1947 בפאריס ומקץ שנה ב-1948 עלה ארצה עם הוריו.
ב-1965 התגייס לצה"ל, לחיל השריון, ובו עבר מסלול פיקודי מגוון החל בפיקוד על מחלקת טנקים במלחמת ששת הימים, בגדוד טנקים תחת פיקודו של סא"ל נתקה ניר, בקרבות אום-כתף. לאחר מכן היה מ"פ טנקים וסגן מפקד בפשיטה לכראמה (1968), נתמנה לסגן מפקד גדוד טנקים ברמת-הגולן. במסגרת זו פיקד על כוח משוריין בשני מבצעים, האחד בסוריה והשני בלבנון. במלחמת יום הכיפורים (1973) לחם כמפקד גדוד טנקים בחטיבה 500 בגזרת תעלת סואץ ולאחר מכן התמנה לקצין ההדרכה במפקדת גייסות השריון וסגן מפקד חטיבת טנקים, עד שיצא להשתלמות ב-ארה"ב, שם סיים קורס מתקדם לקציני שריון בפורט-נוקס. בשובו מחו"ל התמנה תחילה למפקד חטיבת מילואים ולאחר מכן למפקד חטיבת טנקים סדירה בסיני.
תפקידיו הבאים: קצין אג"ם של פיקוד הדרום, מפקד חטיבת קורסי הפיקוד של חיל השריון ומפקד אוגדת מילואים ולאחר מכן שימש כממלא מקום ראש מחלקת ההדרכה במטכ"ל.
לפני מינויו בקשנ"ר היה ראש חטיבת תורה ופיתוח במפקדת חילות השדה. באפריל 1990 נתמנה לקצין השריון הראשי. בתקופת היותו קשנ"ר, נעשו פעילויות בתחומים הבאים:

* קליטת טנקי מרכבה סימן 3 שהייתה גולת הכותרת בהיערכות מפקדת החיל לקליטת אמצעי לחימה מורכבים בתחומי האימון, האחזקה והכשרת אנשי הצוות והמפקדים. במקביל שופרו ומוגנו הטנקים הוותיקים כמענה לאיומים העתידיים.
* בתחום כוח אדם שופרה איכות המתגייסים לחייל והיא באה לידי ביטוי באיכויות הקצונה, בחתימה לקבע ובטיפול בחייל.
* התהדק הקשר בין המפקדה ליחידות המבצעיות לצורך העברת מידע, שיפור המקצועיות ואחידות התורה, וחודש מוסד פורום מח"טים סדירים.
* סוכמו הכשירויות והמדדים הנדרשים מרמת צוות הטנק הבודד ועד רמת הגדוד, ובכך נעשה צעד חשוב לכימות המשאבים וההישגים.
* בתחום ההדרכה שונה האיזון בין הלימוד התיאורטי בכיתות בנושאים עיוניים ותהליכי מערכות לבין לימוד מעשי והושם דגש על האמצעים ותרגול נוסף בהם לצורך הטמעה. כמו כן נעשה אימון אינטנסיבי בסימולטורים.
* בשיתוף עם עמותת יד שריון ובסיוע רב מהגורמים השונים קבעה מפקדת קשנ"ר את אתר לטרון כבית לכל השריונאים ללמוד את המורשת, ולקיים פעילויות עוצבתיות ואחרות באתר.

תא"ל יצחק רבין – בוגר המכללה הבין זרועות לפיקוד ומטה, קורס מפקדי אוגדות והמכללה לביטחון לאומי, ובעל תואר ראשון בהיסטוריה כללית מטעם אוניברסיטת ת"א.
עם סיום תפקידו כקשנ"ר יצא לחו"ל ושימש נספח צבאי בסינגפור והפריפריה.

תא"ל אמי פלנט

תאריך לידה – 1951
נולד בישראל
דרגה אחרונה – תא"ל
בעל עיטור העוז
קשנ"ר: יולי 1993 – יולי 1995.

במלחמת יום הכיפורים היה מ"פ בגדוד 77 שבלם את התקפות השריון הסורי.
ב- 1979 היה מפקד גדוד טנקים סדיר וב-1980 מג"ד 82 שקלט את טנקי המרכבה הראשונים.
ב- 1982 שימש סמח"ט 166 ברמת הגולן.
ב- 1985 התמנה למח"ט והקים את חטיבה 263 (חטיבת מילואים ראשונה עם טנקי מרכבה).
ב- 1987 התמנה למח"ט 7 וב-1989 למח"ט 460.
ב- 1990 התמנה למפקד אוגדה 319 וב-1993 למפקד באלי"ש 750 ובמקביל, מינוי בחירום כמפקד אוגדה 380.
כיהן כקשנ"ר מיולי 1993 עד יולי 1995.

תא"ל דוביק טל

תאריך לידה – 1953
נולד בארץ ישראל
דרגה אחרונה – תא"ל
קשנ"ר: יולי 1995 – ספטמבר 1997.

במלחמת יום הכיפורים שימש תותחן ובהמשכה הוכשר כמט"ק.
ב-1974 עבר קורס קצינים ועד 1975 שימש בתפקידים מ"מ וסמ"פ טנקים ולאחר מכן מ"פ טנקים.
ב-1976 היה מ"פ טנקים בגדוד 532 ולאחר מכן סמג"ד בגדוד וקמב"ץ אוגדה 162.
מ-1979 עד 1980 חניך בפו"ם ולימודים באוניברסיטה.
ב-1981 התמנה למג"ד 77 בחטיבה 7 ולקח חלק במלחמת שלום הגליל.
לאחר מכן שימש סמח"ט 7.
בשנים 1984 – 1987 לימודים באוניברסיטה.
וב-1988 התמנה למח"ט 7.
מ-1990 עד 1991 שימש סגן מפקד אוגדה.
1991 – 1994 מפקד אוגדת מילואים.
1994 – 1995 חניך בבית ספר למלחמה בארה"ב.
קצין השריון הראשי מיולי 1995 עד ספטמבר 1997.

תא"ל מאיר גחטן

תאריך לידה – 5.11.57
נולד בישראל
דרגה אחרונה – תא"ל
קשנ"ר: ספטמבר 1997 – מאי 2000.

מאיר גחטן השתתף במבצע ליטני (1978). בשנים 1979 – 1981 היה מ"מ ומ"פ ברמת הגולן. במלחמת שלום הגליל היה סמג"ד 71. בשנים 1985- 1987 היה מג"ד 71 ולאחר מכן סמח"ט 188. ב-1989 התמנה לראש ענף שריון בבאלי"ש 750.
בשנים 1990 – 1992 היה מח"ט מילואים 847 ומפקד מרכז שריון בבאלי"ש 750. מספטמבר 1992 ועד מאי 1994 שימש מח"ט 188. ממארס 1995 ועד ספטמבר 1997 היה מפקד אוגדה 252. מספטמבר 1997 עד מאי 2000 שימש קצין השריון הראשי. בשנים 2000 – 2002 היה מפקד באלי"ש 750.
משנת 2002 שימש שנים אחדות נספח צה"ל בסינגפור ופרש מצה"ל.

אלוף אודי שני

תאריך לידה – 1957
נולד בישראל
דרגה אחרונה – אלוף
קשנ"ר: מאי 2000 – יולי 2001.

ב-1975 התגייס לצה"ל ושירת בגדוד 46.
בשנים 1983-1977 היה מ"מ, קמב"ץ וסמ"פ בחטיבה 500 ולאחר מכן מ"פ טנקים וסמג"ד בחטיבות 211 ו-460.
בשנים 1986-1984 שימש מג"ד וסמח"ט בחטיבה 211.
ב-1987 היה מג"ד קק"ש בחטיבה 460, והחל מסוף 1988 שימש מח"ט 820 ופיקד על מרכז השריון בבאלי"ש.
בין השנים 1993-1990 היה קצין קישור צה"ל ב-TRADOC (מרכז האימונים ותורת הלחימה של הצבא האמריקאי), ארה"ב.
בינואר 1993 התמנה למח"ט 401, ובשנת 1995 לקצין אג"ם של פיקוד המרכז.
ב-1997 היה מפקד אוגדה 340 ומפקד מרכז אימון מפקדות.
כיהן כקצין השריון הראשי החל ממאי 2000 ועד יולי 2001. מאוגוסט 2001 שימש מפקד אוגדה 162 עד נובמבר 2003.
בדצמבר 2003 התמנה לראש אגף התקשוב ומפקד גיס 446.
השתחרר מצה"ל בינואר 2007.

תא"ל אביגדור קליין

תאריך לידה – 1955
נולד בישראל
דרגה אחרונה – תא"ל
קשנ"ר: אוגוסט 2001 – ינואר 2004.

1973 – התגייס לצה"ל ושירת בחטיבה 500.
1974 – 1978 – שירת בחטיבה 7 בתפקידי קצונה והיה מ"פ טנקים ב"מבצע ליטני".
1982 – במלחמת "שלום הגליל" שימש סמג"ד 71 בחטיבה 188.
1984 – 1988 – מג"ד 71 וסמח"ט 188.
1989 – התמנה למח"ט "הראל" 786 ועסק בהדרכה.
1991 -1993 – מח"ט 401.
1993 – 1994 כיהן כמפקד מרנ"ט (מרכז נ"ט) 214.
עד 1996 היה קצין קישור של צה"ל ב- TRADOC (ארה"ב) ולאחר מכן סגן מפקד אוגדה 162.
1998 – 2001 – מפקד אוגדה 720 ומפקד מרא"ם (מרכז אימון מפקדות).
מאוגוסט 2001 ועד ינואר 2004 – קצין השריון הראשי.

קורסים צבאיים:
קורס מג"דים
מב"ל (המכללה לביטחון לאומי)

תארים אקדמיים:
1982 – B. Sc בהנדסת מכונות מהטכניון
1987 – MA במדעי המדינה ויחסים בינלאומיים מאוניברסיטת חיפה

אלוף שלמה (סמי) תורג'מן

תאריך לידה – 11ביולי 1964
נולד במרקש, מרוקו
נשוי+5
דרגה – אלוף
קשנ"ר: ינואר 2004 – ספטמבר 2005.

תפקידים:
1982: התגייס לצה"ל והחל את שירותו כלוחם ומפקד בחיל השריון ומילא שורה של תפקידים: שירת כמפקד טנק בחטיבה 14 כמפקד מחלקה בעוצבת עקבות הברזל וכמ"פ בחטיבה 460.
1992: מונה למפקד גדוד 52 של חטיבה 401.
1994: מונה לקצין אג"ם של עוצבת הפלדה. ב-1996 מונה למפקד חטיבת מילואים והדריך בקורס מפקדי פלוגות ומפקדי גדודים.
1997 – 1999: שימש כראש מחלקת אימונים במפקדת חילות השדה.
1999 – 2001: כיהן כמפקד חטיבה 500 ולאחר מכן כמפקד חטיבת ההכשרה של חיל השריון.
2003: קודם לדרגת תת-אלוף ומונה למפקד אוגדת המילואים עמוד האש של פיקוד צפון.
2004 – 2005: שימש במקביל כקצין השריון הראשי.
לאחר מכן שימש כראש חטיבת המבצעים באגף המבצעים של המטה הכללי.
אוקטובר 2007 – יוני 2009: שימש כמפקד עוצבת געש.
ספטמבר 2009: קודם לדרגת אלוף ומונה למפקד זרוע היבשה.
יוני 2013: מונה למפקד פיקוד הדרום.
השכלה אקדמית:
תואר ראשון במדעי המדינה מטעם אוניברסיטת בר-אילן
תואר שני במנהל עסקים מטעם אוניברסיטת תל אביב

תא"ל חלוצי רודוי

שנת לידה – 1964
נולד בישראל
דרגה – תא"ל
קשנ"ר: 2005 – 2008

1988-1987 – מפקד פלוגת שריון.
1989-1988 – סגן מפקד גדוד שריון.
1992-1989 – סגן מפקד גדוד שריון מילואים.
1992-1991 – במקביל לתפקיד לעיל מונה לקצין אג"ם בחטיבת שריון.
1994-1992 – מפקד גדוד שריון.
1997-1994 – ראש ענף התקשוב בזרוע היבשה ומפקד גדוד מילואים.
1998-1997 – מפקד גדוד הקורס לקציני שריון.
2001-1998 – הקים ופיקד על האקדמיה לפיקוד ובמקביל שימש מפקד חטיבת שריון מילואים.
2003-2001 – מפקד עוצבת השריון "סער מגולן".
2005-2003 – מפקד בית הספר לשריון.
2008-2005 – קצין השריון הראשי ומפקד אוגדת מילואים.
2008 – נספח צה"ל בחו"ל

קורסים צבאיים:
קורס מ"פים
פיקוד ומטה
קורס מח"טים

תארים אקדמיים:
B.A. במדעי המחשב.

תא"ל אגאי יחזקאל

תאריך לידה – 1966
נולד בפתח תקוה
דרגה אחרונה – תא"ל

קשנ"ר: יולי 2008 – אפריל 2010.

תפקידים קודמים
§ 1985- מ"מ בגדוד 75
§ 1986 – קמב"ץ בגדוד 75
§ 1987-1988 – מ"פ בגדוד 75
§ 1988 – מ"פ קמ"ט
§ 1989 – סמג"ד 196
§ 1990 – חניך בפורט נוקס
§ 1994-1992 סמג"ד 198
§ 1997-1995 – מג"ד 9
§ 1999-1997 – סמח"ט 7
§ 1999 ראש זירה צפון ח/מ
§ 2003-2000 – מח"ט 4 (במשך 3 שנים) ומפקד מרכז האימונים באש (מא"ש) במשך שנתיים
§ 2005-2003 מח"ט 188
§ 2008-2006 רמ"ח תכנון
§ 2010-2008 קצין השריון הראשי (קשנ"ר) ובמקביל מפקד אוגדה 340
§ 2010 מפקד אוגדת הפלדה 162
הכשרה צבאית: בוגר קורס מ"פים, ביה"ס לפו"ם, מג"דים, מח"טים ומפקדי אוגדות.
בעל תואר ראשון בכלכלה ובוגר המכללה לביטחון לאומי
נשוי + 3

תא"ל יגאל סלוביק

קשנר: אפריל 2010 – יולי 2012

תא"ל יגאל סלוביק, התגייס לחיל השריון בשנת 1986, וצמח במעלה סולם הדרגות כקצין שריון. בין תפקידיו הבולטים: מפקד עוצבת "עשת", מפקד עוצבת הבקעה ומפקד עוצבת "עקבות הברזל".
תא"ל סלוביק הוא בוגר תואר ראשון בניהול משאבי אנוש מאוניברסיטת חיפה ותואר שני מהמכללה לביטחון לאומי במדעי המדינה.

תא"ל עֹפר צפריר

תאריך לידה: 26 ביוני 1967
נשוי + 3
בשירות החל מ-1985
קשנ"ר: יולי 2012 – יולי 2013

תפקידים:
1990-1987 מ"פ ופעילות ברצועת הביטחון בלבנון, וכן ביו"ש
1991-1990 מ"פ מרכבה סימן 3
1992-1991 סמג"ד
1996-1994 ראש לשכת פיקוד הצפון והשתתפות במבצע "ענבי זעם"
1998-1996 מג"ד ברצועת הביטחון בלבנון ובחברון
2000-1998 סמח"ט ברמת הגולן
2002-2001 קצין האג"ם בעוצבת הגליל במהלך "חומת מגן" ולחימה בהר דוב
מח"ט ברמת הגולן, השתתפות במלחמת לבנון השנייה
2005-2004 מפקד קורס מ"פים
2005 קצין האג"ם בפיקוד הדרום במהלך הפעילות ברצועת עזה ובהתנתקות
2007-2006 סגן מפקד המרכז הלאומי לאימוני היבשה (מל"י)
2009-2007 מפקד חטיבת ברק 188 במהלך "עופרת יצוקה" בעזה ומח"ט ביו"ש
2012-2009 מפקד אוגדה ומפקד מרא"ם (המרכז לאימוני מפקדות) במל"י
2013-2012 קצין השריון הראשי

הכשרה צבאית:
קורס מ"פים
קורס מג"דים
פו"ם
2001-2000 קורס לפיקוד ומטה בצבא ארצות הברית בפורט לוונוורת'
המכללה לביטחון לאומי

השכלה אקדמית:
תואר ראשון: לימודי המזרח התיכון באוניברסיטת חיפה
תואר שני: מדעי המדינה באוניברסיטת חיפה

תא"ל שמואל אולנסקי

משפחת השריון,

חיל השריון הוא המרכיב המרכזי בתמרון ובלחימה היבשתית. לאורך השנים קבע השריון בזחליו את גבולותיה של המדינה. בכול מערכות ישראל הובילו לוחמי השריון ומפקדיו את יחידותיהם בעוז ובגבורה לניצחונות על האויב, תוך שהם משלבים את המקצועיות הבלתי מתפשרת עם יצירתיות ויוזמה שהובילו להכרעה ולניצחון. מעל לכול רוח השריון היא זו אשר מניעה את השריונאים, הרוח המיוחדת של רעות ואחווה, "רֵעוּת גְדוֹלָה שֶל אָדָם וְאָדָם, שֶל אָדָם וּמְכוֹנָה". אותה רוח ייחודית כול כך שתמשיך להוביל את החַיִל גם בעתיד.
רוח זו של אחווה ורעות מאפיינת גם את הקשר החם בין החיל לבין המשפחות השכולות וכול אלה הנושאים על גופם ובנפשם צלקות של מלחמה ופעילות במסגרת השירות. מורשתם וגבורתם של לוחמי השריון וחלליו משמשת דוגמה ומופת לדור הצעיר של לוחמי החיל, הלומדים בשקיקה את סיפורי הגבורה ומטמיעים בצמא את לקחי הקרבות.
כיום כמו בעבר ניצבים חיילי השריון איתן, להגן בגופם על גבולותיה של המדינה ולאפשר את חֵירותם של אזרחיה. לצד הפעילות בביטחון השוטף עסוקים כיום לוחמי השריון באימונים ובהכנות לכול תרחיש שאליו נידרש והם עושים זאת מתוך אמונה גדולה בצדקת הדרך.
בפני צה"ל וחיל השריון ניצבים כיום אתגרים רבים ומורכבים. חוסר היציבות האזורי יחד עם ההשתנות באופי שדה הקרב, ושינויים במאפייני האויב וביכולות הטכנולוגיות, מחייבים לבחון את הנדרש מאיתנו כיום כדי להיות רלוונטיים. עלינו להיות חַיִל זריז, קטלני ומהיר היודע להגיב במהירות למצבים משתנים, תוך הפעלה מיטבית ומיצוי כלל האמל"ח המשובח העומד לרשותנו. כול זאת נבצע בצורה מיטבית בזכות מפקדים מעולים המובילים את החיילים הטובים ביותר בצה"ל.
אני רואה את הטיפול בכלל המשרתים בחיל, בסדיר ובמילואים, כאחת מן המשימות המרכזיות שלי כקשנ"ר – להמשיך לפתח את המפקדים האיכותיים והלוחמים המצוינים, תוך שימור רוח החיל ושימור ערך הרעות כערך מוביל, יחד עם מצוינות, מקצועיות ועידוד היצירתיות והיוזמה, כדי שנמשיך להיות חיל חזק, מלוכד ומוביל בכל תחומי העשייה.
אני גאה להיות מפקדו של חיל השריון בתקופה מאתגרת זו, ולהמשיך שרשרת מפוארת של מפקדי גיסות השריון וקציני החיל הראשיים.

ברעות שריונאים,

שמואל אולנסקי, תא"ל
קצין השריון הראשי

תא"ל גיא חסון

רעיי השריונאים,

עוצמתו של חיל השריון שזורה בהיסטוריה של עם ישראל מהקמת המדינה ועד ימינו. אנו חיילי ומפקדי חיל השריון בסדיר ובמילואים היוו את עמוד התווך של צבא היבשה והובילו את כוחות היבשה להישגים מרשימים ביותר לאורך ההיסטוריה כולה. גבורתם של השריונאים, עוז רוחם ונחישותם עמדו לזכותם ברגעים הקשים ביותר, בהם ראו וחוו את עוצמתו של האויב ונפילת רבים מחבריהם הלוחמים. אך אנשי הפלדה המשיכו בלחימה והובילו לניצחון. חיל השריון היה ויהיה חוד החנית של כוחות היבשה בשגרה ובחרום.
בשנים האחרונות השתנו שלושה גורמים משמעותיים ביותר אשר השפיעו באופן ישיר על חיל השריון. ראשית, השתנות האויב אשר הפך מצבאות של מדינות לארגונים שונים ומגוונים הדורשים לאיים על תושבי ישראל ובדרך האלימות והטרור להשיג את מבוקשם. שנית, סביבת הלחימה – ממרחבי לחימה פתוחים לשטחים אורבניים והרריים סגורים המחייבים מקצועיות גבוהה בהפעלת הטנקים והמערכים המסייעים. ולבסוף – הטכנולוגיה – הפריצה הטכנולוגית הביאה את טנק המרכבה סימן 4 להיות מערכת הנשק המובילה ביבשה.
לאור שינויים אלה, ביצע ומבצע חיל השריון התאמות רבות על מנת להיות רלוונטי וקטלני אל מול המציאות המבצעית המתהווה. גדודי השריון קלטו את מערך הפלוגות המסייעות המשלבים איסוף, סיור ואש ומעצימים את קטלניות השריון והופכים אותו לרלוונטי וקטלני בשדה הקרב המתהווה. לצד זאת, אנו ממשיכים בקליטת טנקי מרכבה סימן 4 המצוידים במערכות הגנה מתקדמות ויכולות לחימה רשתית מהמובילים ביבשה.
"האדם הוא ההבדל" – כמו בעבר גם בעתיד, האדם שבטנק הוא זה העושה את ההבדל. חיל השריון התהדר באנשי הפלדה שלו. לוחמים וחיילים מהשורה הראשונה, אמיצים, נחושים, וחדורי מוטיבציה לבצע כל משימה ולהיות שותפים פעילים בהגנת העם הארץ. לוחמים אשר פועלים יומם וליל בהגנת גבולות המדינה תוך ביצוע משימות מגוונות ביהודה ושומרון, רצועת עזה וגבול הצפון.
כמפקד ותיק ומנוסה בחיל השריון שנים רבות, אני חש אחריות כבדה בהובלת חיל השריון לעבר העתיד. לצד זאת, אני חש תחושת גאווה להיות חלק ממשפחת השריון, וסמוך ובטוח שאתם, השריונאים של היום, בסדיר ובמילואים, תמשיכו ליצור את מורשת השריון ולהוכיח "שהאדם שבטנק ינצח".
ברעות שריונאים,

גיא חסון, תא"ל
קצין השריון הראשי