ערך: סא"ל (במיל') מיכאל מס
תקציר על הספר "האדם שבטנק"
עידן המלחמה בטרור שינה באופן דרמטי את מאפייני שדה הקרב והשירות הצבאי. בתקופה זו גם החברה הישראלית חוותה שינוי משמעותי, בעמדות ובערכים. הנוער שמתגייס כיום לצה"ל הינו בררן ומחפש לשרת ב"יחידות ממותגות" (סיירות למיניהן ויחידות מובחרות אחרות). בהתאם לכך נפגעה המוטיבציה לשרת ביחידות "קונבנציונליות", כדוגמת חיל-השריון.
עם זאת, השירות המשמעותי והמשפיע ביותר מתבצע דווקא באותן יחידות משוריינות, הנושאות את עיקר נטל הביטחון השוטף, ומובילות את התמרון היבשתי והמכריע במלחמה. המשרתים בשריון, "השריונרים", מאז מלחמת יום הכיפורים כמעט ולא סיפרו את סיפורם. בהקשר הזה, הספר "האדם שבטנק" ממלא פער חשוב, הוא מציג את הווית השירות בחיל-השריון בעידן בו המלחמות הן אחרות משהכרנו.
דור הטנקיסטים של שנות ה-90 גדל על מורשות הקרב מאז קום המדינה, ובעיקר של מלחמת ששת-הימים ומלחמת יום-הכיפורים. היו אלו מלחמות הרואיות, עקובות מדם, בהן באה לידי ביטוי גבורת השיריונאים, אשר בעוז ובמופת פעלו מול צבאות ערב.
בדורו של איציק רונן, במהלך 25 השנים האחרונות, חלה טרנספורמציה דרמטית: זהו דור שמצא עצמו מתמודד עם אויב הזומם לפגוע בעורף המדינה, ובדגש על רקמת החיים האזרחית: בערים, בבתים, בשעה שילדינו בדרך לבית-הספר, בשעה שאנו חוגגים את חגי ישראל, ועוד.
אל מול אותו אויב ששם לנו אתגרים מבצעיים וערכיים יום-ביומו בעיקר בסביבה אורבנית, נדרשו לוחמי הדור הזה לנצח ולהישאר בני-אדם. זהו הסיפור של הדור שנדרש להגן על העם והמולדת בשעה שברדיו נגנו "הבטחתם יונה…".
הגיע הזמן לספר את הסיפור של הדור הזה!
קישור לאתר המכירה של הספר: http://smarturl.it/itsikronen
או בקבוצה הציבורית "האדם שבטנק" בפייסבוק
על המחבר:
איציק רונן עשה את שירותו הצבאי בחיל השריון, בוגר מסלול בגדוד 75, ובהמשך קצין בגדוד 82 של חטיבה 7, שם פיקד על מחלקה, על פלוגה, שימש קצין מבצעים והיה סגן מפקד הגדוד בתקופת הנסיגה מלבנון. לאחר מכן שירת כקצין האג"ם של החטיבה.
בסמוך לסיום מבצע ״חומת מגן״ קיבל את הפיקוד על גדוד 77 בחטיבה 7 , ובמלחמת לבנון השנייה שימש סגן מפקד החטיבה.
לאחר מכן שימש קצין אג"ם בעוצבת אדום, ובשנים 2008 עד 2012 פיקד על חטיבת הראל, חטיבת שריון במילואים, שבתקופתו זכתה בפרס הרמטכ"ל. במקביל שימש מפקד צוות ומדריך במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה.
בתפקידו האחרון בשירות הקבע שימש ראש מטה אוגדה בפיקוד הצפון, ובמהלך מבצע "צוק איתן" שירת במילואים במסגרת חטיבה 7.
לאחר שחרורו היה עמית מחקר במרכז למורשת מנחם בגין, וכן עבד כמרצה, וכמורה לאזרחות והיסטוריה בבית-ספר תיכון.
רונן בוגר תואר ראשון בכלכלה, ותואר שני במדעי-המדינה.
רונן חוקר כיום את מערכת היחסים שבין צה"ל והחברה הישראלית, במסגרת זו ביצע מחקר (תיזה) על שירות המילואים בעידן הפוסט-מודרני, ובימים אלו מבצע עבודת דוקטורט המתמקדת בהשפעת שירות החובה על תפיסתו החברתית-תרבותית של הפרט.
אל"ם איציק רונן מפקד חטיבה 10 "הראל" בתרגיל של החטיבה
המחבר מפקד גדוד 77 'עוז' לאחר סיום תרגיל גדודי
הקדמת רא"ל (מיל') משה יעלון
השירות הצבאי בכלל, והשירות הקרבי בפרט, מזמן אתגרים וחוויות לכל אדם. אתגרים המעמידים את האדם במבחן גופני ונפשי, חוויות שנחרטות בזיכרון לכל החיים – וכל אלה מעצבים את האדם, הלוחם, והמפקד. אל"מ (מיל.) איציק רונן מספר את סיפורו האישי של שריונר, שהגיע באקראי לחיל השריון ועלה בסולם הדרגות והתפקידים, לפקד על חטיבה משוריינת.
מסיפורו האישי ניתן ללמוד שעוצמתו של כוח השריון נובעת מן האדם שבטנק, וחוויותיו האישיות נוגעות באדם שבטנק.
אשרינו שיש לנו מפקדים ולוחמים שיודעים לנצח ולהישאר בני אדם!
רא"ל (מיל') משה יעלון
הרמטכ"ל ה-17 ושר-הביטחון לשעבר
הקדמת האלוף (מיל') יואב גלנט
יצירתן של עוצבות השריון הישראליות נשענת על שני מקורות סמכות. האחד – לקחי מלחמת העצמאות, והשני – הפנמת הנחיצות של מדינה קטנה לנקוט ביוזמה ובטקטיקה התקפית כדי לממש אסטרטגיה הגנתית.
בשלושת המערכות הגדולות שלאחר מלחמת השחרור הושגה הכרעה מהירה, במידה רבה הודות לעוצמתם ולקטלניותם של גייסות השריון הישראלים.
הניצחונות המוחצים של צה"ל בקרבות שריון בשריון, והבנת האויב כי לא יוכל לגבור על צה"ל בקרבות מסוג זה בעתיד, האיצה אצל האויב את התפתחותן של יכולות קומנדו, טרור וגרילה מצד אחד, ואת הניסיונות לרכוש יכולות על-קונבנציונליות מן הצד האחר.
חיל השריון מצא עצמו מתמודד מול אתגרים ואיומים חדשים של טילי נ"ט מתקדמים, מטעני נפץ רבי עוצמה, התקפות קומנדו על עמדות וחניונים ועוד. מרכבות הפלדה והאש אשר נועדו לקרבות שריון בשריון ולתמרון מהיר ועמוק אל לב מערכי העתודה של האויב, הכריעו מלחמות בהצלחה. לוחמי השריון מצאו עצמם במציאות חדשה, מתמודדים מול אויב שונה ומתוחכם, בלבנון, ברצועת עזה, ביהודה ובשומרון.
בספרו "האדם שבטנק" מפרט אל"מ איציק רונן את חוויותיו מתוך מרכז ההוויה של לוחמי השריון, באימונים, בשגרה ובקרב.
הספר מהווה השתקפות של העשייה המבצעית בחיל השריון בדור האחרון: השתתפות הטנקים בלחימה כנגד גורמי הטרור והגרילה, כמו גם הפעלת הכוח המדודה, השקולה והאחראית של לוחמי השריון בפעולתם כנגד אויב החוסה בצל אוכלוסייה אזרחית.
זהו סיפורו של דור הלוחמים אשר גדל אל תוך אינתיפאדה וטרור.
זהו סיפורו האישי של אל"מ איציק רונן, ועל כך יבוא על הברכה.
אלוף (מיל') יואב גלנט
שר הבינוי והשיכון
הקדמת האלוף (מיל') גרשון הכהן
בשגרת יומם של חלוצי העלייה השנייה, על כל עץ שניטע מישהו כתב שיר, חבר אחר כתב מאמר, וחבר שלישי יצא לגולה לספר על מפעל נטיעת השממה. כך הסביר סבי נתן גרדי, מחלוצי העלייה השלישית, את המקום המרכזי שקנו לעצמם חלוצי העלייה השנייה בתודעת המפעל הציוני. באופן דומה, דור לוחמי תש"ח היטיבו לספר בעצמם את סיפורם. גם בעיצומה של המלחמה, מתוך שורות הלוחמים, בין אוהליי המחנה ובמשלטים, כתבו את שירם והפיצו את סיפור גבורתם.
בתום ימי מלחמת ששת הימים נפוצו במהרה, בצמוד לאלבומי הניצחון ולשירי התהילה, גם ספרי התעודה. באותם הימים ספרו של שבתאי טבת "חשופים בצריח" זיכה את לוחמי השריון בתהילת נצח. במלחמת יום הכיפורים, גיבור ישראל אביגדור קהלני, הצטיין בנוסף ללחימה גם בזריזותו בהוצאת ספרו "עז 77". בתיאור לחימת הגדוד עליו פיקד בקרבות הגולן, הצליח לשתף את עם ישראל בסיפור עמידתם המופלאה של השריונאים, ובנוסף, העניק לשריונאים הצעירים, שהצטרפו לחיל השריון לאחר המלחמה, תעודת כבוד לזהותם.
מאז אותם ימים למרות השתתפותם הרחבה במלחמת לבנון הראשונה ובשנות הלחימה המתמשכות בלבנון, בהן נשאו השריונאים בנטל המבצעי בקווי רצועת הביטחון בלבנון כתף אל כתף עם לוחמי חטיבות החי"ר, כמעט ולא סיפרו השריונאים את סיפור לחימתם. בהיבט זה, ספרו של איציק רונן, ממלא פער בחובה הנעלה, לבטא את מסירותם וגבורתם של דור השריונאים שהתגייס לצה"ל בשנים שלאחר מלחמת יום הכיפורים.
דור הלוחמים, שאת סיפורו מבטא איציק רונן בספרו, נשא בשנות שירותו בשלוש משימות תובעניות ביותר:
- כוננות מיידית מתמשכת מול הסורים להגנת רמת הגולן.
- ביטחון שוטף ולחימה בלבנון.
- לחימה נגד הטרור ביהודה, שומרון ורצועת עזה, בעיקר כלוחמים רגליים.
הכוננות מול הסורים להגנת רמת הגולן
לנטל הכוננות היום יומית ברמת הגולן לא יכולה להיות הילה. מדובר במוכנות מתמדת ארוכת שנים, לזנק אל החזית למול הפוטנציאל למתקפת פתע סורית. נטל זה היה כרוך בהחזקה מתמדת, בכל מזג אוויר, של טנקים מוכנים ללחימה, מתודלקים, חמושים ומתוחזקים כראוי.
כמובן, נדרשה נוכחות מלאה וזמינה של צוותי הטנקים, כורח שיצר את מיעוט היציאות לחופשה, בהקפדה חסרת פשרות על קו אדום כמותי לכוננות צוותי הטנקים בחטיבה ובאוגדה. התלוותה לכך דרישה תובענית ממפקדי הטנקים, מפקדי המחלקות ומפקדי הפלוגות להכרת כל נתיב ועמדה, ליכולת ניווט מדויקת ביום ובלילה, גם בתנאי ערפל קיצוניים ובבוץ טובעני. המחלקות והפלוגות נבחנו על כך בתרגילי פתע חוזרים ונשנים ובדרך כלל מילאו את הציפיות במלואן.
מאז מלחמת יום הכיפורים בגולן כוננות תובענית זו הייתה שגרת יומם ותמצית חווית השירות של דור שריונאים, שלהישגיו הגבוהים במאמץ אפור ומתמשך זה לא נשזרו זרי ניצחון, אך הם ראויים להערכה נצחית על הצלחתם ארוכת השנים למנוע מן הסורים מימוש מתקפת פתע. על גודל ההישג ניתן לעמוד בהדגשת העובדה שבכל אותה תקופה, עד לפריצת מלחמת האזרחים בסוריה ב-2011, הסורים היו ערוכים למול צה"ל ברמת הגולן בסדר כוחות סדיר, שבהערכות השגרה עלה בכמותו כמעט פי חמישה ולעתים אף יותר מזה, ביחס להיקף כוחותינו בגזרה.
הלחימה בלבנון
מאפייני הלחימה בלבנון, בעיקר בשנים שלאחר התייצבות צה"ל ברצועת הביטחון, העמידו את השריונאים באתגר חדש. הטנקים פעלו על פי רוב ככלי בודד באבטחת המוצבים, במארבים שבוצעו מדי לילה מחוץ למוצבים ובמשימות ליווי וסיוע לכוחות החי"ר כמו לדוגמה, פתיחת הצירים מאיומי מטעני הצד. במשימות אלה מפקדי הטנקים נבחנו לעתים קרובות כטנק בודד ואכן נדרשו לעצמאות רבה ולמיומנות תפעולית גבוהה. הכנת השריונאים למשימה זו הצריכה פיתוח תרגולות קרב חדשות ושיטות אימון מיוחדות למאפיינים הייחודיים של הלחימה בגזרה.
הגעתי לפיקוד על חטיבה 7 באוקטובר 1993, לאחר שנתיים בתפקיד ראש מחלקת תורת הלחימה בחילות השדה. בלמידה המבצעית שקיימנו, מתוך תחקור אירועי הלחימה בלבנון, התגלה כשל חוזר ונשנה שנבע להערכתנו מקיבעון יתר של המפקדים הזוטרים לתרגולות קרב נוקשות.
מתוך כך, בהגיעי לחטיבה 7, הצבתי דגש על פיתוח מרחב שיקול הדעת וגמישות הפעולה של המפקדים הזוטרים. הקרב בבופור, כפי שמתואר על ידי איציק רונן בתיאור תפקידו כמפקד פלוגה, היה באותה תקופה ציון דרך, כתפנית חיובית בתעוזת הפעולה שבאה מתוך הרחבת מרחב האחריות ושיקול הדעת לפעולת הכוחות ברגע ההיתקלות.
כמופת לרגע גורלי בו מפקד טנק בודד בשיקול דעתו העצמאי, בתעוזתו ובמיומנותו העילאית, מכריע גורלו של קרב, הצבתי באותה עת את לחימת מפקד הטנק יואב סובול, בהדיפת התקפת חזבאללה על מוצב ריחן. המוצב שכן בפאתי הכפר ריחן, מוקף ברכסים שולטים, בצפון מזרח רצועת הביטחון על אם הדרך לעיירה ג'זין. בבוקר ההתקפה על המוצב שהה יואב סובול עם הטנק וצוותו בעמדת אבטחה מחוץ למוצב. תקיפת המוצב החלה באש כבדה מן הרכס השולט לתוך המוצב. האש הישירה והיעילה מנעה מהכוחות הרגליים להגיע לעמדות הלחימה. האש מנעה גם הגעת צוותי הטנקים במתחם אל הטנקים שעמדו בחניון הרק"מ.
יואב סובול, בעמדתו מחוץ למוצב, הדף לבדו את הסתערות חזבאללה לעבר המוצב. בתוך כך, נורו עליו מספר טילים נגד טנקים, הוא נותר בעמדתו עד לנסיגת הכוח התוקף. לאור הצטיינותו נשלח לקורס קצינים, שירת בלבנון מספר תקופות נוספות כמפקד מחלקה וכמפקד פלוגה, השתתף באירועי לחימה נוספים ופעל תמיד בתושייה מרשימה.
בפריסה המבצעית שהתפתחה, מבחנו של מפקד פלוגת הטנקים היה לעתים כפול: גם אחריות פיקודית למוצב בו שהה, כמו לדוגמה מוצב הבופור, וגם אחריות לפעולתם התקינה של יתר צוותי הטנקים שהופעלו בגזרה בכפיפות למפקדי החי"ר. נטל ההכוונה המקצועית, ההדרכה והפיקוח על רמת הביצוע, יחד עם נטל האחזקה החימושית, רוכזו בראש ובראשונה בידיו של מפקד הפלוגה. בשל כך, מפקדי הפלוגות בחטיבה 7, כמו ביתר חטיבות השריון הסדירות, ראו בתקופת התעסוקה המבצעית בלבנון מבחן עילאי, והתכוננו אליו בכובד ראש ובהקפדה רבה.
ברמה הטקטית, שדות הלחימה בלבנון חישלו וטיפחו דור לוחמים שהתנסה שם לאורך תקופות שהייה ממושכות, במבחן לחימה מאתגר. הניסיון הזה מהווה כיום מסד משותף למפקדי צה"ל הבכירים ביבשה באוויר ובים.
ברמה האסטרטגית, הלחימה בלבנון, שנוהלה מצד האויב בעיקר על ידי כוחות חזבאללה בתמיכה סורית ואיראנית, שימשה לסורים כחזית אלטרנטיבית לחזית רמת הגולן, בה נשמרה מאז הסכם הפרדת הכוחות בתום מלחמת יום הכיפורים יציבות ביטחונית חסרת תקדים. להערכתי, היענותו הנכונה והאפקטיבית של צה"ל ולוחמיו לאתגר הלחימה בלבנון תרמה תרומה מכרעת להרחקת המלחמה בחזית הסורית. על כך ראויים לוחמי אותו הדור להערכה רבה.
הלחימה נגד הטרור ביהודה שומרון ורצועת עזה
החל מפרוץ האינתיפאדה הראשונה נדרשו כוחות השריון להשתתפות רחבת היקף במאמץ הכולל של כוחות צה"ל ללחימה נגד הטרור והפרות הסדר בשטחי יהודה שומרון ורצועת עזה. פעילות זו התאפיינה בעיקרה בדפוסי פעולה של כוחות חיל הרגלים ותבעה מהשריונאים הסתגלות מלאה למגוון אתגרים חדש.
היו מפקדי שריון בכירים שהתלוננו כי הסטת השריונאים מפעילות צמודה לטנקים פוגעת ברמתם השריונאית. בתוך כך, מצאנו עצמנו נדרשים, בחטיבות השריון הסדירות, לא רק לשימור קפדני של רמת הביצוע של הלוחמים כצוותי טנקים, אלא גם למצוא בהשתתפות בפעילות בעלת האופי הרגלי הזדמנות לטיפוח כישורי הפיקוד והשדאות של לוחמינו.
מבחינות רבות דפוס הפעילות הנוסף העניק גיוון מבצעי שהציל את השריונאים מן השגרה הסזיפית של הכוננות האפורה ברמת הגולן. השירות הנמשך ביהודה ושומרון, גם כיום, אכן נראה למפקדים בכירים רבים, גם בין מפקדי חטיבות החי"ר, כנטל המסיט את כוחות צה"ל מייעודם העיקרי להתכוננות למלחמה הבאה. אולם בעיניי, הוא היה דווקא הזדמנות גדולה. הזדמנות להעמדת הפיקוד הזוטר והלוחמים בפני חיכוך אקטיבי המצריך תכנון משימה, תדרוך, ביצוע תוך כדי עמידה במבחן קבלת החלטות וכמובן, מדי פעם, עמידה איתנה לנוכח אויב. כך תפסו בצבא הבריטי את הפעילות המבצעית בבלפסט, כהזדמנות להקניית ניסיון מבצעי ללוחמים ולדרג הפיקוד הזוטר. תיאוריו של איציק רונן לפעילות זו אכן מבטאים בעיניי את האופן בו נתפסה הפעילות בזירה הפלסטינית, כאתגר מעשיר.
כיצד נתרם צה"ל מן החיכוך המבצעי המתמשך
מרבים לשאול בעת האחרונה לסיבת הקשיים המאתגרים את לחימת צבא מצרים נגד כוחות הג'יהאד האסלאמי במרחבי סיני. בשנה האחרונה (2016), סבל צבא מצרים מכשבע מאות הרוגים בלחימה זו. ההסבר המקצועי הישיר כרוך להבנתי בכך שמאז לחימתו נגד צה"ל באוקטובר 1973, צבא מצרים לא התנסה בלחימה ממשית ולא עבר את הטרנספורמציה הנדרשת להתאמתו לדפוסי הלחימה החדשים נגד כוחות חתרניים דוגמת דאע"ש.
צה"ל, לעומת זאת, בעיקר בשנות הלחימה בדרום לבנון, נדרש להשתנות ולהשתכללות ללא הרף. בהיבט זה, לדור לוחמי רצועת הביטחון תרומה עילאית להפיכת צה"ל לכוח צבאי רלבנטי, ביחס לאתגרי שדה הקרב החדשים.
המאמץ לבניית רוח הלחימה כמבחן השעה
בשנים המתוארות בספר הפיקוד הקרבי בצה"ל נדרש להתמודדות גוברת במאמץ לכינון רוח הלחימה. היו אלה שנות אוסלו הראשונות, באווירה עולמית שראתה בקץ המלחמה הקרה באירופה את קץ עידן המלחמות. עם הכרזת ההוגה היפני פוקייאמה על "קץ ההיסטוריה", העולם נראה כמתפתח לקראת שלום גלובאלי. בחברה האזרחית הישראלית ובמחנות צה"ל הדהד באותם ימים השיר: "אנחנו הילדים של חורף שנת 73… הבטחתם יונה, עלה של זית".
בעצרת חטיבה 7 ישב לידי האלוף ישראל טל ולרגע דחף לי מכת מרפק ואמר: "מה הם שרים!!!" החיילים על הבמה, לוחמי החטיבה, שרו מילים שכתבו בעצמם: "אחרינו מי יודע מה יהיה, מי ימלא שורות?" באווירה זו המנהיגות המעצבת של מפקדי הפלוגות עמדה באתגר מועצם והתמודדה עמו בהצטיינות.
כך ראוי הספר להיקרא: כביטוי של דור שללא שירי תהילה עמד בגבורה מתמשכת באתגרים מורכבים ויכול להם.
אלוף (מיל') גרשון הכהן
מפקד הגיס והמכללות הצבאיות לשעבר
