דב הבלונדיני
אורי מילשטיין, הוצאת רמדור, 1968
יעקב גרנק, בכינויו המחתרתי "דב הבלונדיני" היה בכיר לוחמיה ומפקדיה הקרביים של מחתרת לח"י (לוחמי חרות ישראל). אחרי הכרזת העצמאות ביום ה' באייר תש"ח הוא התגייס לצה"ל עם פקודיו מלח"י והוצב כמפקד פלוגה של אנשי לח"י לשעבר, בגדוד הקומנדו 89, שעליו פיקד רב אלוף ושר הביטחון לימים, משה דיין, של חטיבה 8, שעליה פיקד מייסד הפלמ"ח, האלוף יצחק שדה. הייתה זו חטיבת השריון הראשונה של צה"ל, שהייתה מורכבת מגדוד הטנקים 82, שהיה גדוד הטנקים הראשון והיחיד של צה"ל במלחמת העצמאות, וכן מגדוד מרגמות 88 ומגדוד הקומנדו. דב הבלונדיני נחשב לבכיר מפקדי הפלוגות בחטיבה, במלחמה שבה מ"פ היה הדרג הטקטי הבכיר ביותר. מכאן שדב הבלונדיני נמצא בשורה הראשונה של מפקדי עוצבות השריון של ישראל, מאז מלחמת העצמאות ועד היום.
אחרי מלחמת ששת הימים החל ד"ר אורי מילשטיין לפרסם מאמרים וספרים על מלחמות ישראל ועל צה"ל, פרי מחקריו הבלתי תלויים. אחד מספריו הראשונים היה ביוגרפיה קצרה על דב הבלונדיני, שראוי היה לכל איש שריון ישראלי לקרוא אותה בעיון. דב נולד בעיר לודג' בפולניה בשנת 1923. כשהיה בן שש עשרה פרצה מלחמת העולם השנייה וגרמניה הנאצית פלשה לפולין. דב התנדב לקומנדו הפולני, לחם בשורותיו, ואף התקבלה החלטה להעניק לו ציון לשבח על אומץ ליבו. אך לפני שההחלטה מומשה, פולין נכנעה. דב ברח לשטחים שבשליטת ברית המועצות, נדד משם לליטא וב-1940 הגיע לארץ ישראל.
ב-1941, לאחר הפילוג באצ"ל, הוא הצטרף ללח"י, ועד מהרה היה לקצין המבצעים של הארגון ולמנהיג הקרבי שלו. בתחילת 1947 החליטה ממשלת בריטניה לסיים את שלטונה על ארץ ישראל ולהחזיר את המנדט לאו"ם. החלטה זאת נבעה במידה רבה מהצלחת לוחמת הגרילה של האצ"ל הלח"י והפלמ"ח (בתקופת תנועת המרי בשנים 1945 – 1946). דב הבלונדיני היה המפקד המבצעי הבולט ביותר באותה מלחמה.
לח"י התפרק אחרי הכרזת העצמאות. השתלבות דב ופקודיו מלח"י בחטיבה 8 מצביעה על חזונם של מקימי החטיבה, יצחק שדה ומשה דיין, לפתח בצה"ל את הקרב המשולב: שריון, חיר"ם וארטילריה. דב פיקד על הפלוגה במבצע "דני" לכיבוש לוד, רמלה וסביבותיהם, בקרבות "עשרת הימים" ביולי 1948. בזמן ההפוגה הוא סיים קורס קצינים בהצטיינות, ועם חידוש הקרבות הוא פרץ בראש פקודיו למשטרת עיראק סואידן במבצע "יואב" באוקטובר 1948. יעקב גרנק נהרג ב-26 בדצמבר, כאשר פרץ ראשון למתחם המצרי בעוג'ה אל חפיר, ליד ניצנה, במבצע "חורב". המשורר אורי צבי גרינברג כתב עליו "קינה על הסיקריק והוא סרן דב בצבא ישראל. הוא היה גזע אש אשר כל מימיהם של משנאיו לא יוכלו לכבות".
עקב סיבות פוליטיות ואידאולוגיות הוצנעה דמותו, ורוב הישראלים, לרבות חיילי צה"ל, לא שמעו עליו דבר. אחרי מלחמת ששת הימים הגיע ד"ר אורי מילשטיין למסקנה כי הניצחון המדהים הושג בזכות המורשת שהנחילו לצה"ל מפקדים קרביים, כאיש הפלמ"ח ואבי הסיור המשוריין בצה"ל, סגן אלוף אריה טפר-עמית ז"ל; איש יחידה 101 וגדוד 890 של הצנחנים, סרן מאיר הר ציון, יבדל לחיים ארוכים; ואיש החיר"ם המשוריין, סרן יעקב גרנק. בספר זה עשה ד"ר מילשטיין צדק לאחד הלוחמים הבולטים ביותר בתולדות ישראל, וגם למורשת השריון ולתורת הקרב המשולב בצה"ל.
7 במארס 2012: "דב הבלונדיני" יעקב גרנק – ספר וסיפור לכתבה שהתפרסמה באתר יד לשריון לחצו כאן
