מצביא ללא שררה – סיפור חייו של יצחק שדה
כתב: צביקה דרור, הקיבוץ המאוחד, 1996
בספר זה נעשה נסיון, זו הפעם הראשונה, לספר את סיפור חייו של יצחק שדה על רקע תקופתו.
גלגולים רבים עבר שדה בימי חייו:
מילד בעל פיאות מסולסלות בוורשה, נכדו של "העילוי מלאדי", לנער מנהיג כנופיות רחוב ברוסלאבל, ולעלם בוהמיין בסנט-פטרבורג. מקצין בצבא הרוסי לגדוד העבודה, כחוצב במחצבות כפר-גלעדי וירושלים. מהנודדת והפו"ש עד לפיקוד העליון של ה"הגנה", הפלמ"ח וחטיבה שמונה המשוריינת של צה"ל במלחמת העצמאות.
בדמותו משולבים חלוץ ולוחם, מנהיג ומצביא, אדם נועז – לעתים על גבול ההרפתקנות – שידע לאכול בהנאה, לשתות בשמחה, לאהוב נשים, איש רעים להתרועע, סיפא וספרא, אינדיבידואליסט שהיה אביה מולידה של המדורה, המקום בו התפוגגה ההיררכיה והתחיל היחד, האנחנו. מפקדם ומחנכם של מפקדי הפלמ"ח וצה"ל – יגאל אלון, משה דיין, יצחק רבין ואחרים, שראו בו את מורם ורבם, כדברי יצחק רבין:
"ניצבת לפני דמותו כמפקד, כהוגה וכאיש המעשה הצבאי: דמות ססגונית, רבת פנים. מעטים המפקדים המטביעים חותמם ומשאירים תמרורי דרך, הן בקו המעשה, הן בקו הבניה והן בקו המחשבה.
האווירה שידע יצחק שדה לקיים סביבו הייתה אווירה של טיפוח , של מתן עידוד, אווירה של יכולת לסייע לך גם כאשר מעדת.
איך ידע, כמו אב, לטפח מפקדים, איך ידע 'לתת על הראש' – וגם להראות לך את המוצא החיובי לגבי ההמשך."
צביקה דרור, מחבר הספר, התפרסם לראשונה בזכות קבצי "דפי עדות" שערך-תיעד. מספריו האחרים: על בית הערבה, על ניצנים, על הבריחה. ערך בין השאר את כל כתבי יצחק שדה ואת ספרי ההגות של יגאל אלון. עורך בבית לוחמי הגיטאות.
