נשארנו שם; סיפורו של גדוד 79 בקרבות התעלה והפריצה אל "החווה הסינית" במלחמת יום כיפור
ברטי אוחיון, כנרת זמורה-ביתן מוציאים לאור, 2008, 224 עמ' + 32 עמ' לוחות צילום
נשארנו שם – ספרו של ברטי אוחיון
דבורי ברגר
לפני חמש שנים גמלה בלבו של ברטי אוחיון (ניצב בדימוס) החלטה לכתוב ספר על מהלכי הלחימה של גדוד 79, בעיקר ב-12 ימי הלחימה מיום 6 באוקטובר עד 17 באוקטובר שבהם השתתף בלחימה, ובכלל זה על חלקו המכריע של גדוד 79 בכיבוש החווה הסינית. ביד אמונה שחוותה מקרוב את הקרבות, הוא מביא בפנינו את סיפורו המופלא של גדוד 79 במלחמת יום הכיפורים.
אוחיון ערך תחקיר מעמיק המסתמך על לחימתו כתותחן טנק ועל נקודות המבט הנוספות של המפקדים והלוחמים שלחמו לצדו. לצורך זה נטל את יומן המלחמה שניהל, גבה עדויות ממפקדים ולוחמים, קיבץ קטעי קשר, ספרים, מחקרים, מסמכים ומקורות נוספים, ובשנת 2007 גם סייר בנתיבי הקרבות. הוא מאמין שגייס כל מקור אפשרי. 35 שנה לאחר המלחמה, בכנס לוחמי גדוד 79, הציג אוחיון את ספרו המספר למעשה את סיפורם. הוא בחר להתמקד בספרו בגדוד 79, ובתוך כך על לחימתה של חטיבה 14 במלחמה.
כשפרצה המלחמה הגדוד היה בכוננות בסיני. הגדוד נטל חלק מכריע בקרבות הבלימה ששיאם היה ב-14 באוקטובר. מפקד הגדוד מוני (שלמה) ניצני נפצע בשלב מוקדם ביותר, החליפו חגי תור, שפינה את מקומו לעמרם מצנע, שלבקשת המח"ט אמנון רשף, איחד את גדודו 196, עם שרידי גדוד 79, שבתוך יממה נותרו בו רק 6 טנקים. חגי תור נהרג ביום 13 באוקטובר בחמדיה. מדי יום סיכם המח"ט אמנון רשף את הקרבות וחיזק את המפקדים והלוחמים האמיצים, כשהוא מדגיש את חלקם המכריע את ההתקדמות המושגת תוך גילויי גבורה והקרבה, שגבתה גם את מחיר הדמים של חבריהם.
הפרק המתאר באריכות את הקרב בחווה הסינית (בעמ' 119 – 190) מוכיח בוודאות כי הקרב על הצירים של החווה הסינית וכיבושה נעשו על ידי כוחות השריון, ורק לאחר מכן נכנסו הצנחנים וגם זאת למתחם מרוחק יותר. ברטי אוחיון מסכם פרק זה במילים "אנחנו, ששרדנו את קרבות החווה הסינית, העדות החיה לסיפור האמיתי של כיבושה". לקרב בחווה הסינית הייתה משמעות מכרעת להצלחת מבצע צליחת התעלה. המח"ט אמנון רשף סיכם את יום הקרבות כשציין בגאווה כי בחווה הסינית אִפשר הגדוד לצנחנים ולחטיבה 421 לצלוח את התעלה.
לצד הדבקות הבלתי מתפשרת במטרה נודע גדוד 79 במשימות החילוץ תחת אש. אחת מהתמונות המפורסמות ביותר מן המלחמה היא הרישום של קובי לפיד המתאר את טנק המ"פ רמי מתן בציר לקסיקון שאסף פצועים רבים, כאשר כל פצוע שחולץ ראוי לסיפור בפני עצמו. אחד הקטעים הקשים והמרגשים הוא תיאור החילוץ של המ"מ יפתח יעקב שנעשה על ידי ברטי אוחיון אל הטנק של רמי מתן (עמ' 165 – 169). לימים אמר רמי מתן "לא סתם אנחנו השריונאים נועלים נעליים שחורות וחובשים כומתה שחורה. אנחנו עושים את העבודה השחורה והקשה. עם ישראל חב חוב גדול מאוד לאותם חיילים ומפקדים פשוטים, שלא מיהרו להתקשט בנוצות אחרי המלחמה" (עמ' 182).
"נשארנו שם", השם שאותו בחר ברטי אוחיון לספרו, הוא ביטוי של סולידריות ושותפות גורל, סיפורו של הגדוד כולו שחזר כואב ודואב, שידע לשחזר במדויק מה אכן קרה שם, מהרגע הראשון בו פרצה המלחמה ככוח הראשון, שהחל להילחם עד שהתארגנו כוחות מילואים במסגרת האוגדות, ואת העדויות האלו מאמתים קטעי קשר שנשמרו וסימנים בשטח.
בפרק הסיכום, בו מסכמים ברטי אוחיון ולוחמים נוספים את השפעתם של קרבות מלחמת יום הכיפורים על חייהם, אפשר ללמוד כי המשמעות של שם הספר "נשארנו שם" היא הביטוי המדויק לאותן השפעות והשלכות של הלחימה על התנהלותם בכל תחומי חייהם, ובתודעתם עדיין מהדהדים הדי הקרבות, הגעגועים לחברים שלא שבו משדה הקרב, ואחוות לוחמים שקושרת אותם מאז בקשר אמיץ, גם מבלי לראות האחד את השני.
רישומיו של קובי לפיד המתארים את תמונות הקרב ונחרטו היטב בתודעתו ובתודעת הלוחמים משולבים בספר על פי הקשרם.
הספר מהווה תרומה חשובה ביותר לחקר לחימת השריון בגזרת סיני במלחמת יום הכיפורים.
הספר מוקדש לחבריו ולמפקדיו של ברטי אוחיון שנפלו במלחמה ולחללי חטיבה 14. בגדוד 79 נפלו 118 לוחמים, ושמותיהם ודיוקניהם חותמים את הספר.
את הספר "נשארנו שם" אפשר לרכוש בחנות המכר של יד לשריון בלטרון וישירות מההוצאה זמורה-ביתן בטלפון: 03-6344977
נשארנו שם – ספרו של ברטי אוחיון
אלוף (במיל') ג'קי אבן
קראתי בעיון רב את ספרך החשוב: "נשארנו שם" – ספורו של גדוד 79 בקרבות התעלה והפריצה אל החווה הסינית" במלחמת יום הכיפורים". כפי שכתבת לי בהקדשתך בספר אני הייתי המג"ד הראשון של גדוד 79 ומסורת גדוד זה חשובה לי מאד.
חשיבותו של ספר זה היא בשני תחומים שבעיניי הם חשובים ביותר. התחום הראשון הוא הנצחת חבריך שנלחמו אתך. התחום השני הוא תיאורך כתותחן בטנק מגח וכאיש צוות את הקרבות של גדוד 79 בפריצה ל"חווה הסינית" במסגרת חטיבה 14. קרבות אלה היו את התנאי לביצוע הצליחה לגדה המערבית לעבר מצרים, ולנצחון הגדול של מלחמת יום הכיפורים.
בהנצחת חבריך הצלחת לתאר בצורה מעוררת כבוד ואחראית את האירועים הקשורים בקרבות בהם השתתפו, נפגעו ונפלו. תיאור זה חשוב לכולנו ובעיקר למשפחות השכולות שיקיריהן עמדו בקרבות הרואיים.
בתיאור הקרבות כאיש צוות ומעינית תותחן הטנק תיארת בהצלחה רבה את הקרבות ואת עבודת הצוות בתנאי הקרב הקשים שהיו במלחמה זו. לתיאור קרבות אלה כאיש צוות וכתותחן בפרט יש חשיבות רבה, כי איננו דומה לשום תיאור קרב של רמת פיקוד בכירה. החשיבות היא בהבלטת עוצמת הלוחמים, נחישותם ויכולתם לבצע את משימת הקרב: ניצחון בכל מחיר.
אני מדגיש זאת כי אני מאלה שיודע שניצחוננו במלחמה זו היה בראש ובראשונה בזכות הצוותים הלוחמים שהם עם ישראל והחברה הישראלית של 1973. להילחם 300 ק"מ מן הבית על גדות תעלת סואץ – זוהי עוצמה לאומית של עם חזק שידע לעשות זאת בתנאים הקשים של מלחמת יום הכיפורים.
לזכות הלוחמים אני זוקף את הניסיון הקרבי שנרכש במלחמות השונות, שהכשיר אותם לקבל רמת פיקוד קרבי בעל יכולות מקצועיות וערכיות כאחד. דברים אלה שאני כותב לך באים לידי ביטוי בספרך החשוב זה.
בסוף ספרך אתה מציב שאלה – כיצד השפיעה המלחמה על המפקדים והלוחמים? תשובתי לשאלה זאת נתתי בהרצאה למפקדי אוגדה 143 שאני מצרף לך אותה, שעוסקת במנהיגות הקרבית.
בברכת רעות לוחמים
ג'קי אבן
