שלושה מפקדי פלוגות שלחמו ב”צוק איתן” חוזרים שנה אחורה ומספרים על פיקוד תחת אש: “אומרים שהמילה ‘אחריי’ מתמצתת את כל מהות הפיקוד. הרגשתי את זה בצורה הכי חזקה בלחימה”
מיכל גלברד (מאתר צה”ל, 11 באוגוסט 2015)
מילה אחת משותפת הובילה את מפקדי הפלוגות של מערכת “צוק איתן” – “אחריי”. לפני שנה הם נדרשו להוביל את פלוגותיהם בלחימה ברצועת עזה, כשעבור חלקם זוהי ההתנסות הראשונה בשדה הקרב. “לפני שהתחלנו תזוזה הסתכלתי להם בעיניים וראיתי את חוסר הידיעה, את הפחד ואת החשש על הפנים שלהם”, נזכר סרן שגיב שוקר, מפקד פלוגה בגדוד הנדסה, בלילה בו הוביל את פלוגתו לכיוון רצועת עזה והבין מה נדרש ממנו כמפקד. “אמרתי להם – ‘אתם איתי. כולם נכנסים וכולם יוצאים, לאף אחד אין אישור לא לחזור איתנו”.
את אחריותו כמפקד פלוגה הבין סרן יוני הכהן, מפקד הפלוגה המסייעת בגדוד “צפע” של חטיבת הצנחנים, עם המתקפה הראשונה במבצע. “נכנסתי למערכה עם חיילים שהיו רק שבעה חודשים בצבא”, הוא מספר. “ביום שהם סיימו את ההכשרה ועלו לגדוד נחטפו שלושת הנערים והתחיל מבצע ‘שובו אחים’. הם לא הספיקו להיות לוחמים בגדוד, בתעסוקה מבצעית או באימון, וכבר מצאו את עצמם בלחימה בעזה”.
“יש מושג שנקרא ‘הלילה הראשון בלחימה’ – זה הזמן בו כולם בהלם, קופאים”, מגלה סרן הכהן. “נדרשנו להילחם בשטח שחמאס החזיק בו, ובהתחלה אף אחד לא זז. הלוחמים לא ידעו מה לעשות עד שיריתי כמה כדורים. הם הסתכלו עליי, הבינו, והתחילו להילחם בצורה הכי פשוטה וטובה – כמו שלמדנו באימונים. מה שהוביל לזה אלה לא היו הפקודות, אלא המעשים”.
סרן יובל סיטבון, מ”פ טנקים בחטיבה 7. צילום: דובר צה”ל
בתוך טנק, הפקודה להסתער היא שונה. בתור מפקד, הרבה פעמים ההובלה נעשית דרך רשת הקשר ולא ישירות מול החיילים שבעקבותיו. לדברי סרן יובל סיטבון, מפקד פלוגת טנקים בחטיבה 7, הרעיון שבהובלה זהה. “אני צריך להיות ראשון בדיוק כמו בחי”ר”, הוא מחדד. “החיילים צריכים לסמוך עליי. למרות שהם לא רואים אותי פיזית, אני צריך לדעת להגיד את הדברים הנכונים ולהוביל אותם”.
שיחות עידוד – בלב עזה
אם בימים הראשונים למבצע נדרש המפקד להוביל ברגעים הקשים, לאחר כמה ימים מתווסף לו אתגר משמעותי – שימור החדות והמוכנות של הלוחמים. שיחות עידוד וחיזוק אישי, מונחים שאולי נשמעים זרים בלב שטח אויב, הינן חיוניות אף יותר מבשגרה. “לחימה לא נראית כמו בסרטים, לא יורים ומפוצצים כל היום. יש המון זמן של תכנון, שהייה והגנה”, מספר סרן שוקר. “אחרי זמן מה השמירה בתוך עזה לא מרגישה שונה בהרבה מהעמדה בה שמרו בבסיס, וההבנה שיש פה אויב לא תמיד ברורה”.
סרן שוקר. צילום: דובר צה”ל
לפיכך, יוצרים המפקדים “שעון לחימה”, ובונים מעין שגרה בתוך הכאוס המבצעי. “בכל בוקר ביצענו השכמה סדורה. במהלך היום יש חלוקה לעמדות, משימות אבטחה, הערכות למשימה חדשה, שמירה על כשירות והערכת מצב יומית”, מפרט סרן שוקר. כך, בכל יום הוא עדכן את חייליו בנעשה ביתר גזרות הלחימה, בתמונת מצב ההרוגים ובמתרחש בעורף המדינה.
גם סרן הכהן מצא בזמן השהייה ברצועת עזה זמן לשיחות בארבע עיניים עם חייליו. “הושבתי מחלקות לשיחות מחלקה ולחיבור לתמונת המצב הכללית”, הוא נזכר. “ככל שמצמצמים את אי הודאות של הלוחמים הם יוכלו להתחבר טוב יותר למשימה”. לדבריו, שיחות המוטיבציה נעשו גם בהרכב מחלקתי וגם באופן אישי. “הגעתי בשתיים בלילה לחייל ששמר בעמדה. לדבר עם חייל שמפחד בעמדה ולבדוק שהוא סגור על כיוונים ועל המיקומים של כוחותינו – זה מה שמשפיע בקצה. אין תחליף למפקד שמסתובב בעמדות”, הוא מוסיף.
מחר מלחמה
שנה חלפה מאז הובילו שלושת המ”פים את פלוגותיהם בלחימה ברצועת עזה. “היום אני שונה כמפקד פלוגה. אני בוגר יותר ומבין יותר טוב מה נדרש ממני”, מסביר סרן הכהן. “אני יודע איפה הפלוגה צריכה להיות בסוף כי כבר הייתי ביעד, בקצה המבצעי שנדרש מהפלוגה. אני מבין את האתגרים הפיקודיים והמבצעיים – אך מעבר לזה אני בוגר יותר להוביל כמפקד כדי להוביל צוות בשדה הקרב. אין תחליף ללחימה, היא מנצחת אלף שיעורים שיילמדו בהכשרה”.
גם סרן שוקר מבין כי היום הוא מפקד שונה מהמפקד שהיה לפני המבצע. “אני חושב שאני יודע לתת למפקדים דגשים במקומות הנכונים – על מה אסור לוותר ואיפה אפשר להוריד הילוך”, הוא מגלה, ומוסיף כי את הניסיון המבצעי שצברה הפלוגה מרגישים בכל אימון ותרגיל. “בעבר היינו אומרים להם שהם צריכים להיות מוכנים למלחמה, והם לא באמת הבינו את הכוונה כי לא חוו זאת”, אומר סרן שוקר. “עכשיו הם מבינים שאם לא יעשו טיפול שבועי על הרק”ם שלהם כמו שצריך הוא יבגוד בהם במלחמה, כמו שהם בגדו בו”.
דבר אחד ברור לשלושתם – בכל מערכה שהיא, ללא קשר למספר השנים שיעברו ולטכנולוגיות המתקדמות שיעמדו לרשות הכוחות, מפקד הפלוגה צריך לעמוד בראש הכוח ולהוביל את לוחמיו. “אומרים שהמילה ‘אחריי’ מתמצתת את כל מהות הפיקוד”, משתף סרן הכהן. “הרגשתי את זה בצורה הכי חזקה בלחימה – אם הייתי קצת עייף הפלוגה הייתה עייפה, אם הייתי חד ונמרץ הפלוגה הייתה חדה ונמרצת, וכאשר הובלתי – הובילו אחריי”.
