אלוף (במיל’) מאיר דגן, לשעבר ראש המוסד, ומפקד בשריון הלך לעולמו ביום ה’ 17 במארס 2016 בגיל 71 לאחר מלחמה במחלת הסרטן. מאיר דגן, בעל עיטור העוז, שירת בשורת תפקידים ביטחוניים בכירים ובניהם ראש המוסד, ראש חטיבת המבצעים, ראש המטה ללוחמה בטרור וכן פיקד על חטיבה 188 ועוצבת געש. יו”ר “יד לשריון” אלוף (במיל’) אודי שני מספיד את מאיר דגן.
מערכת אתר האינטרנט של יד לשריון
(ynet , ירון דרוקמן, איתמר אייכנר ואיתי בלומנטל מיום 17 במארס 2016)
אלוף מאיר דגן ז”ל 1945-2016
דברי יו”ר עמותת יד לשריון אלוף (במיל’) אודי שני, על לכתו של האלוף מאיר דגן:
רעיי , משפחת השריון לדורותיה –
פני שמיים זועפים, ניבטים אלינו בעגמה היום
צל של צער , אבל ותוגת אין סוף נפרשת על ראשינו.
משפחת השריון איבדה היום את מאיר
איש “רימון” , אלוף שריון וראש מוסד,
לוחם עז רוח, מוביל , מצביא , אדם עם חן והומור
איש פיקח , יצירתי , שפיו וליבו שווים.
בשבועות האחרונים , לדאבון ליבנו, קוברים אנו את גדולי מפקדינו.
נעמוד את הפרידה בדומייה
ונעלה את זכרו של מאיר דגן שלנו
בכבוד , בכאב ובאהבה.
מצדיע לך
אודי
מאיר דגן – מפקד בשריון. צילום: חברו הקרוב אלוף (במיל’) יוסי בן חנן
מאיר דגן כמפקד חטיבה 188 במלחמת שלום הגליל. צילום: חברו הקרוב אלוף (במיל’) יוסי בן חנן
מאיר דגן נולד בינואר 1945 בחארסון שבאוקראינה. כשהיה בן חמש עלה עם הוריו לארץ. בני המשפחה גרו במעברת “מחנה ישראל” ליד לוד. ב-1963 החל את שירותו הצבאי בחטיבת הצנחנים. במלחמת ששת הימים פיקד על פלוגה בקרבות בסיני. ב-1970, תחת אלוף פיקוד הדרום אריאל שרון, הקים דגן את סיירת “רימון”. הייתה זו יחידת מסתערבים שפעלה ברצועת עזה ועסקה באיתור מחבלים, מעצרם וחיסולם. לפעילות היחידה מיוחסת השפעה ניכרת על דיכוי גל הטרור בראשית שנות ה-70 בעזה.
במהלך שירותו כמפקד צעיר ברצועת עזה הסתער סרן מאיר דגן (הוברמן) על מחבל שעמד להטיל רימון, הכניעו והוציא ממנו את הרימון. על פעולתו קיבל את עיטור העוז. להלן תיאור המעשה מתוך כתב עיטור העוז:
תיאור המעשה: ביום ה-29 בינואר 1971, נעו שני ג’יפי סיור בפיקודו של סרן מאיר הוברמן בדרך פנימית בין מחנה הפליטיםג’בליה לעיר עזה. בדרך חלפה על פניהם מונית ובה תושבים מקומיים. סרן מאיר הוברמן זיהה בין נוסעי המונית מחבל מבוקש הידוע בכינוי “אבו נימר”. הוא פקד לעצור את הג’יפים והחיילים שירדו הקיפו את המונית ועצרו אותה. סרן מאיר הוברמן ניגש אל המונית ובו ברגע פתח “אבו נימר”, שישב במושב הקדמי שליד הנהג, את דלת המונית, הוציא רימון, שלף את הנצרה ואיים על החיילים באומרו: “כולנו נמות”. סרן מאיר הוברמן צעק “רימון!” כדי להזהיר את פקודיו ובו בזמן הסתער על האיש, תפסו בידיו ולאחר מאבק קצר הצליח להוציא מידו את הרימון ולהכניעו. בין נוסעי המונית נתגלה עוד מחבל. במעשהו זה, שעשה תוך סיכון עצמו, מנע אבידות והביא ללכידת שני מחבלים מסוכנים. על מעשה זה הוענק לו : עיטור העוז ניסן תשל”ג אפריל 1973,
דוד אלעזר, רב אלוף, ראש המטה הכללי
מאיר דגן מפקד חטיבה 188 במלחמת שלום הגליל, מימין תת אלוף יוסי בן חנן, ומשמאל אלוף חיים נדל. ברקע משמאל תת אלוף עמוס ירון. צילום: מיקי צרפתי, במחנה
אלוף (במיל’) יוסי בן חנן עם רעו הקרוב, מאיר דגן. צילום: אוסף יוסי בן חנן
דברי אלוף (במיל’) יוסי בן חנן בדף הפייסבוק, על חברו הקרוב מאיר דגן,
ידידי ורעי הטובים!
אינני מצליח להירדם – ומוצא ניחומים על מותו של “אחי מבחירה” ענק-הענקים-מאיר דגן,
שבמשך שנות דור היינו כ”תאומים”, במכתבים והמסרים הרבים ששלחתם אלי בימים שחלפו מבוקר יום רביעי – ז’ באדר ב’ תשע”ו 07:20 כאשר השיב האלוף מאיר דגן הדגול מרבבה – את נפשו לבורא.
בשעת מותו היינו לצידו ממש.
הוא נפטר ממחלתו הארורה לאחר קרב קשה בו הפגין את גבורתו ואצילות נפשו.
היה צלול מחשבה וחבר שאין שני לו, עד הרגע האחרון.
ההלוויה הממלכתית-צבאית תתקיים ביום ראשון, י’ באדר ב’ תשע”ו, 20 במרץ 2016
15:00, בבית-העלמין הצבאי בראש-פינה.
צר לי עליך אחי מאיר דגן, נעמת לי מאד, נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים.
איך נפלו גיבורים…(שמואל ב’ פרק א’ פסוק כז)
בזמן מלחמת יום הכיפורים היה דגן בבית הספר לפיקוד ולמטה. לאחר קבלת יחידת סיור לפיקודו, לחם בסיני והשתתף בחציית תעלת סואץ. במלחמת לבנון הראשונה הוא פיקד על חטיבת השריון “ברק” והיה אחד ממפקדי החטיבות הראשונים שנכנסו לביירות. אחר כך מונה לפקד על יחידת הקישור ללבנון (יק”ל). דגן נחשב לאחד ממייסדי צד”ל – צבא דרום לבנון – ולמי שהקים והפעיל את זרועות הביטחון השונות שלו, ששימשו כמקבילות המקומיות לשב”כ הישראלי.
אלוף מאיר דגן – שריונר עם כומתת שריון
מאיר דגן נושא דרגת תת אלוף בעת שירותו. צילום: משהב”ט
בשנת 1991 מונה דגן לעוזר הרמטכ”ל לענייני האינתיפאדה. שנה מאוחר יותר מונה לראש חטיבת המבצעים במטה הכללי של צה”ל, בדרגת תת-אלוף, תחת פיקודו של האלוף דאז אהוד ברק. מאוחר יותר קיבל דרגת אלוף והיה עוזר ראש אג”ם. לאחר שלא זכה להיות אלוף פיקוד הדרום, פרש דגן ב-1995 מהצבא לאחר 32 שנות שירות. במהלך שירותו הצבאי נפצע פעמיים, ואף זכה בעיטור העוז כשהסתער על מבוקש פלסטיני שהחזיק רימון עם נצרה שלופה.
אלוף מאיר דגן, הרמטכ”ל אהוד ברק וראש הממשלה יצחק רבין. צילום: דובר צה”ל באדיבות ארכיון צה”ל במשרד הביטחון
לאחר פרישתו מצה”ל שימש דגן כיועץ ללוחמה בטרור של ראשי הממשלה יצחק רבין ובנימין נתניהו. בשנת 2000 הצטרף למערכה הציבורית נגד נסיגה מרמת הגולן והתפקד לליכוד. ב-2001 כיהן בתפקיד ראש מטה יום הבחירות של אריאל שרון בבחירות לראשות הממשלה. לאחר ניצחונו של שרון בבחירות מונה דגן לעמוד בראש הצוות הישראלי למשא ומתן הביטחוני עם הפלסטינים.
ראש המוסד היוצא אפרים הלוי, מימין, ראש הממשלה אריאל שרון ומאיר דגן, בטקס החלפת ראשי המוסד בשנת 2002. צילום: יעקב סער, לע”ם.
בשנת 2002 מונה דגן לראש המוסד למודיעין ותפקידים מיוחדים על ידי שרון. כהונתו הוארכה פעמיים על ידי ראש הממשלה, אהוד אולמרט, ולאחר מכן על ידי בנימין נתניהו. בשנת 2011 הוא סיים את תפקידו. במצרים כינו את דגן “סופרמן” ובארצות ערב ובעולם אמרו שהוא עומד מאחורי שורת החיסולים של בכירי חמאס וחיזבאללה וגם בפגיעה בנתיב הטרור לרצועת עזה וללבנון.
באפריל 2011 זכה מאיר דגן בפרס חיים הרצוג לתרומה ייחודית למדינת ישראל, ובמאי 2011 זכה בפרס מוסקוביץ’ לציונות.
מאז שסיים את תפקידו התבטא דגן לא פעם נגד תקיפה באיראן. “הפצצה עשויה לזרז את השגת הפצצה. אין בהתקפה כדי לעצור את הפרויקט”, טען דגן בחודש מאי. “אם נפציץ נגיע למציאות שבה נפתור את כל הבעיות הפוליטיות וחלק מהבעיות הכלכליות של איראן, בכך שנגרום לכל האוכלוסייה האיראנית להתייצב כאיש אחד מאחורי השלטון”.
דגן, שאמר כי הוא נאמן למדינה ולא לראש הממשלה, אמר חודש לאחר מכן כי הוא לא מכיר החלטה לתקוף באיראן. “העובדה שסיימתי את תפקידי עדיין לא אומרת שרמת אחריותי או רצון לראות את מדינת ישראל פורחת – הסתיים. תזכרו שהנאמנות שלי היא קודם כול בראש ובראשונה למדינת ישראל ולא לראש הממשלה”. דגן הוסיף בנושא זה: “למרות שאני חייב להגיד לכם, אם הייתי מקבל פקודה מראש הממשלה ושר הביטחון לתקוף היום באיראן, בניגוד לדעתי – הייתי עושה את זה”. בקיץ האחרון הוא תקף בחריפות את ברק ואמר: “הקשבתי לשר הביטחון מצחצח חרבות עם איראן והסורים, בזמן שכל יום יורים מרצועת עזה. מה נעשה בעניין? איזו מדיניות יש לישראל?”.
לפני שנה נאם דגן את נאום חייו כמה ימים לפני הבחירות לכנסת ה-20, בעצרת בכיכר רבין. כשדמעות בעיניו אמר אז דגן: “”אני חושש מההנהגה שלנו”, וקרא להחליפה בהנהגה ש”תשרת את הציבור ולא את עצמה”.
בשנת 2012 התגלה סרטן כבד מתקדם אצל דגן. הוא החל בטיפולים כימותרפיים אגרסיביים, אולם מחלתו המשיכה להתקדם, עד שלקה באי ספיקת כבד. באותם ימים, לא עמד דגן בקריטריונים להשתלת כבד בישראל, הקובעים כי ברשימת הממתינים להשתלה ניתן להימצא רק עד גיל 65, ואילו לדגן מלאו 67 אז. מדינות נוספות ובהן ארצות הברית, גרמניה ושבדיה סירבו לבקשת רופאיו לבצע את ההשתלה, והרופאים המליצו לבצע אותה בבלרוס.
באוקטובר 2012 הוטס דגן בחשאי לבלרוס, שם עבר בהצלחה את השתלת הכבד, ולאחריה הוא אושפז בבידוד, מחשש לזיהומים. לאחר שהתייצב מצבו, הוא הושב לישראל. למרות ההשתלה, הסרטן עדיין היה בגופו. “הבהירו לי שאם לא אקבל תרומת כבד, הכול בעצם גמור”, סיפר אז דגן, “כבר התחלתי לסכם את חיי, להיפרד מאנשים. זה היה תהליך כואב, אבל אז ובסיועם של לא מעט אנשים, קיבלתי תרומת כבד שהצילה את החיים שלי. לכמה זמן אני לא יודע, אבל ברור לי שאם לא הייתי מקבל את תרומת הכבד, לא הייתי חי”.
מאיר דגן מובא למנוחות ביום ראשון 20 במארס 2016 בשעה 15:00 בבית העלמין הצבאי בראש פינה בטקס צבאי מלא.
לכתבה ב-YNET, ראה כאן:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4779598,00.html
על מאיר דגן בויקיפדיה:
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%90%D7%99%D7%A8_%D7%93%D7%92%D7%9F
ראיון עם מאיר דגן, ראש המוסד בשנת 2011:
https://www.youtube.com/watch?v=gEst6FL-ja8
כתבה בערוץ הראשון עם מותו של מאיר דגן:
https://www.youtube.com/watch?v=G4bfLumYw3E
“שיחת נפש” עם מאיר דגן, ראו כאן:
