רס”ר (מיל’) דוד בקר
כלל ידוע בעולם המילואים הוא כי ככול שעולים בסולם הדרגות והתפקידים, עושים משמעותית יותר ימי מילואים. תמיד עניין אותי לקבל את נקודת המבט של מ”פ המילואים הנדרש לעיתים להיות על מדי ב’ עשרות ימים בשנה, ימים מאתגרים שגובים לא פעם מחיר אישי לא פשוט. שוחחתי לאחרונה עם המ”פ שלי רס”ן (במיל’) בני פרנקל. הוא בן 34, נשוי באושר לרעות, אב לאלון, עמית ותמר (בני 5, 3.5 ו-3 חודשים בהתאמה) ועובד בבנק הדם – מד”א שבבית החולים שיבא, בתפקיד מהנדס תהליך של מוצרים ביולוגיים לחדרי ניתוחים.
את בני הכרתי לראשונה לפני כשלוש שנים כשעברתי מפלוגת מילואים בחטיבה 401 לפלוגה כ’ שבגדוד 7016 השייך לחטיבה 4. בשנים האחרונות הפלוגה מבצעת אימונים בלבד, לכן החיילים רואים אותו בעיקר בתדריכים לפני התרגילים ובשיחות הפלוגה. בשאר הזמן הוא מנהל את התרגילים וכמובן שאין לו יותר מידי זמן פנוי. לכן השיחה הזאת היא הזדמנות טובה לקבל תשובות לשאלות שוודאי עולות מדי פעם בראשו של כול לוחם שריון במילואים.
רס”ן בני פרנקל באימון מפקדים בצפון. צילום: רומן וולפסון
ספר קצת על עצמך, איך הגעת להיות מ”פ מילואים?
התגייסתי בשנת 2002 והתחלתי את השירות שלי בחטיבה 7, בגדוד 77, כשעוד היו בזמנו טירונות וצמ”פ בנפרד. את הטירונות עשיתי בסיירים ואת הצמ”פ בפלוגה ז’ בנפח. לאחר מכן מיד אחרי הצמ”פ יצאתי לקורס מפקדים. שבועיים אחרי קורס המפקדים חזרתי לחטיבה כי לא עברתי את המבחנים הראשונים של קורס המפקדים. הגעתי לגדוד 75 למשך מחזור אחד, שם הייתי נהג טנק, שזה מקצוע המקור שלי. יצאתי שוב לקורס המפקדים וסיימתי כמצטיין הקורס. לאחר מכן עשיתי בה”ד 1, קק”ש ואחריו הגעתי לגדוד 82 בתור מ”מ, כשהגדוד היה לקראת סוף הלחימה בעזה בשנת 2004. עלינו אחרי זה צפונה ל”קו כחול” – תחילה להר דב ואחרי זה עברנו לרכס רמים וחזרה להר דב. זו הייתה פחות או יותר הפעילות המבצעית. הייתי מ”מ בגדוד במשך שנה ואחרי זה הגעתי לסיירים להיות מ”מ טירונים, כשאיחדו את הטירונות והצמ”פ במסגרת רצף ההכשרה. הייתי שנה בתפקיד ועוד ארבעה חודשים בתור קמב”ץ בגדוד 195, שהיה אז תחת פיקודו של גיא חסון, שהתחלף עם יאיר וולנסקי. סיימתי איתו תפקיד והשתחררתי. בסוף 2007 או תחילת 2008 קיימתי שיחה עם יניב שהיה אז מג”ד 7016 והוא אמר לי שהוצבתי אצלו בגדוד המילואים.
יניב אמר לי גם שהראייה העתידית היא לבצע הסבה מטנקי מרכבה סימן 1 שהיו היחידה באותו זמן לסימני 4. ב-2009 עשינו את ההסבה לסימני 4. הייתי מ”מ עד סוף 2012 בסיום התעסוקה המבצעית באזור מצרים. אלצפן (גרנביץ) העביר לי את המפתחות להיות מ”פ. עברתי קורס מ”פים בסביבות 2014 אך הייתי מפקד הפלוגה בפועל מסוף 2012 תחילת 2013 ועד עכשיו.
זאת אומרת שהתחלת בסימן 2, “ירדת” לסימן 1, ואיך זה היה לעשות את ההסבה לסימן 4?
בסוף זה לא שונה. טנק זה טנק ולא משנה מאיזה כלי לאיזה כלי אתה עובר, אני מניח בטח במרכבות. הבסיס הוא אותו בסיס, אך הטכנולוגיה שבצריח משתנה מאוד. לכן ההתאמה שצריכים לעשות המ”פ, המ”מ, המט”ק והלוחם בטנק, ובוודאי במערך המילואים, היא אדירה. זה לא רק כשאני הייתי צריך לעשות את המעבר מסימן 2 לסימן 4, ההתאמה דרושה גם כיום כשאני נמצא בסימן 4, עדיין הטכנולוגיה מתקדמת בצורה די מהירה, במיוחד כול נושא המענ”ק. כול שנה וחצי-שנתיים אנחנו עוברים ריענון או הסבה כזאת או אחרת של המענ”ק וזה בעצם חדש לכולנו, גם למי שהיו במקור בסימני 4. בתקופה הזאת זה מתייצב פחות או יותר.
רס”ן בני פרנקל בבסיס האימונים בצאלים. צילום: טל ונציה
האם אתה חושב שהטכנולוגיה המתקדמת, העכשווית, של חיל השריון מוטמעת היטב בפלוגה?
היא מתקדמת. להגיד שמוטמעת היטב – לא. תלוי גם מה צריך להיות מוטמע. אם זה מבחינת רמת המענ”ק, אז כן, היא מוטמעת היטב. ברמת הטכנולוגיה של “מעיל רוח” – לא, וכנראה גם לא יהיה בשנים הקרובות, מאחר ואין ספק שגדודי הסדיר צריכים לקבל את התעדוף, מה גם שהם נמצאים עם הטנקים בפעילות יומיומית ואינטנסיבית, אם זה בגבול הצפון או בעזה. המענ”ק מוטמע היטב בשנה שנתיים האחרונות, לפחות בגדוד שלנו. אני לא יודע מה קורה עם גדודים אחרים בחטיבה.
אציג לך תסריט אפשרי ולא בדיוני בכלל. מחר מלחמה בצפון, הפלוגה מוקפצת לגבול לבנון או לרמת הגולן. האם לדעתך אנחנו מוכנים למערכה?
לפי דעתי אנחנו מוכנים למערכה, ללא צל של ספק. אמר את זה גם אלוף פיקוד צפון יואל סטריק שבדיוק סיים את תפקידו. אנחנו מוכנים למערכה הן ברמת המפקדים והן ברמת החיילים.
מה לדעתך מייחד את הלוחם בפלוגה?
בסופו של דבר, כפי שאני רואה את מערך המילואים, אני חושב שלפחות כיום ובשונה משנים קודמות, מעטים החיילים, ואני חושב שגם המפקדים, שעושים את שירות המילואים שלהם כאיזושהי דרך ציונית. הם עושים יותר את שירות המילואים שלהם, נקרא לזה, יותר בדרך החברית. פה יש איזשהו סיכון להגיד את זה כי למלחמה אתה לא יוצא עם חברים, אתה צריך לצאת עם פלוגה. אבל ככול שאתה מחזק את הקשר הזה בין החברים, את ההדדיות ביניהם ואת המחויבות של האחד לשני, אני חושב שזה קיים היום בצורה מאוד מאוד חזקה בפלוגה. רואים את זה לא מעט במפגשי הפלוגה שאנחנו עושים בנפרד מימי המילואים שלנו, זה בסוף מה שאני רואה שכן יחזיק. אני חושב שראינו את זה לא מעט ב”צוק איתן”; אנשים נשברו כי כנראה שהפלוגות והצוותים היו פחות מלוכדים. זה מה שאני חושב שיחזיק את הפלוגה הזאת, את הלוחמים והמפקדים שלה במלחמה הבאה.
בהמשך למה שאמרת, מה עוד היית משפר בפלוגה?
מה שהייתי משפר בפלוגה או לפחות מנסה לשפר, זה את רמת מוכנות החייל הפשוט ללחימה. בסופו של דבר מפקדים היום מתאמנים לא מעט ברמה הטקטית, אך אני לא יכול להגיד שהמון. אבל ברמת החייל, אני חושב שלחיילים דרושים אימונים נוספים, גם אם זה לא על טנקים אלא רק על סימולטורים. לא תמיד זה מתאפשר בגלל ימי מילואים. כל יחידת מילואים מקבלת כמות ימי מילואים מוגדרת מראש. ברמת החייל בסוף, בקצה – מי שנמצא ונלחם בטנק זה לא רק המפקד שנמצא בכיפת המפקד אלא הצוות שאיתו בתוך הטנק. לכן ככול שרמת המוכנות שלהם למלחמה מבחינה מקצועית יורדת, כך גם יורד תפקוד הטנק. לכן אני חושב שמה שצריך להיות הרבה יותר טוב זה הנושא של הכשרת איש הצוות ופחות הרמה הפיקודית.
רס”ן בני פרנקל במהלך אימון באש
האם צה”ל הגדול משקיע מספיק לדעתך במערך המילואים?
לא יודע. מאחר ואני לא יודע כמה הוא משקיע ברמת הסדיר מול המילואים מבחינת התקציבים ושאר הדברים, אז אני לא יודע לשים את זה על הפרק. אני כן יודע שלצה”ל יש תעדוף ביחידות הלוחמות שלו במילואים ולכן יכול להיות שיחידות המילואים שלנו מקבלות קצת יותר תעדוף בגלל המשימות האופרטיביות שלהן, אך קשה לי לבדוק זאת. בסוף המבחן יהיה בלחימה עצמה.
איפה אתה רואה את עצמך בתור מפקד בעוד כמה שנים?
אני מניח שאני אסיים את תפקידי בגדוד, אך לא בתור מג”ד.
זאת אומרת שאתה מסתפק כרגע בתפקיד מ”פ?
בתפקיד מ”פ או בתפקיד סמג”ד או קצין אג”ם. כרגע אני לא רואה את עצמי בתור מג”ד, גם בגלל מחויבויות אחרות, אבל דברים תמיד משתנים.
יש לך עוד משהו להוסיף לקוראים שלנו?
פחות מלחמות. אני בטוח שצה”ל יהיה איתן גם בכול המלחמות הבאות.
* רס”ן (במיל’) בני פרנקל הוא מפקד פלוגה כ’ בגדוד 7016
