בתחילת דרכו בעולם המילואים, לתא”ל פרידמן בן-שלום לא היה אמון בלוחמים המבוגרים לצידם הוצב בפלוגה. 32 שנה לאחר מכן, כקצין המילואים הראשי, הוא מספר על הניסיון והמנהיגות שאנשי המילואים מביאים ללחימה
יפתח כרמלי (מאתר צה”ל, 12 באוקטובר 2014)
תא”ל הושע פרידמן, קצין המילואים הראשי. צילום: דובר צה”ל
ביוני 1982 הושע פרידמן בן-שלום היה מפקד מחלקת חי”ר במילואים, לאחר ששירת בחטיבת גולני בשירותו הסדיר. באותו החודש יצא צה”ל למבצע שלום הגליל, ובן-שלום יחד עם רבים אחרים נקרא למילואים לראשונה, תשעה חודשים לאחר שחרורו. את המפגש הראשון עם אנשי המילואים תחת פיקודו הוא זוכר עד היום. “היה לי דימוי מסוים על מילואימניקים – של חבר’ה בני 40 שבגילי הצעיר נראו לי מבוגרים, ומבחינה חזותית לא נראו כלוחמים, ולא הבנתי איך דבר כזה מתכתב עם לחימה בכלל. סמל המחלקה שלי היה אדם יוצא מן הכלל, מנכ”ל של חברה, בן 40 ומשהו”, הוא נזכר. “הייתי מפקד מחלקת חוד באחת האוגדות והמשימה שלנו הייתה להיכנס ראשונים למחנה הפליטים עין אל-חילווה ולסרוק את הבתים כדי להגיע למחבלים שהתמקמו מתחת למסגד”.
הדימוי שנצרב בו הוא גם זה שהוביל אותו בהכנה לקרב. “סידרתי את הלוחמים שלי כך שהחבר’ה שלי, בני גילי, היו קדימה בחוד – אנשים שהייתה לי איתם שפה משותפת. את אנשי המילואים המבוגרים שמתי מאחור. לא היה לי אמון בהם ולא סמכתי עליהם”, הוא מודה. “אחרי שהתחילה הלחימה ראיתי איך חלק מהצעירים שבאו איתי נכנסו להלם, ולשורות הראשונות התחילו לחתור ולהגיע החבר’ה ששמתי מאחור. באמצע הלחימה הכנסתי את המחלקה לתוך חצר ושיניתי את סידור הכוחות לפי אומץ הלב, רוח הלחימה שהם הפגינו – ולא לפי הגיל”. הקרב שהתפתח בשטח הבנוי של מחנה הפליטים הלבנוני גבה מהכוח הרוג ועשרה פצועים, אבל אומץ הלב שהפגינו חייליו באותו היום שינה את כל מה שחשב עד אז על מערך המילואים.
פלוגות המילואים הובילו בביצוע המשימות ב”צוק איתן”
אנשי מילואים מתרגלים בגבול עזה במאי האחרון
במבצע “צוק איתן” ירד הקמל”ר לרצועת עזה כדי לפגוש את אנשי המערך עליו הוא אחראי. “צוק איתן” הוא המבצע הראשון מאז ״עמוד ענן״ בו גויסו משרתי ומשרתות המילואים בצו 8, והנענים לקריאה עמדו על כ-96 אחוזים בכלל יחידות צה”ל. לדברי תא”ל בן-שלום, מדובר בנתון ש’משטח’ את המציאות: “היו לנו המון יחידות עם יותר ממאה אחוזי התייצבות – יחידות שנאלצו לשלוח אנשים הביתה”.
לפי קמל”ר, אחד השינויים הבולטים בהפעלת מערך המילואים במבצע האחרון היה השילוב של אנשי המילואים בתוך היחידות הסדירות. בעוד שבצה”ל קיימות חטיבות ואוגדות מילואים רבות, ב״צוק איתן״ אלפי לוחמים גויסו במילואים כ’עיבוי’ לחטיבות החי”ר והשריון הסדירות – כמעט חצי מחיילי חיל השריון במבצע היו במילואים, ופלוגות מילואים ופלוגות סדירות נלחמו ‘כתף אל כתף’ כחלק מצוותי הקרב הגדודיים. יחידות ההדרכה של זרוע היבשה, שהופכות בחירום גם הן לחטיבות לוחמות, כמו ביסל”ח, בית הספר לשריון ובה”ד 1, קיבלו גם הם תוספת משמעותית של חיילי מילואים. “המודל הזה מאוד הוכיח את עצמו ב’צוק איתן’. כשהסתכלנו על היחידות ראינו שברוב הגדודים פלוגת המילואים הייתה הפלוגה המובילה בביצוע המשימות ובתפקוד המבצעי – מדובר במפקדים וותיקים ומנוסים. הגם ש’צוק איתן’ הוא מבצע מוגבל שיש להיזהר מלהסיק ממנו מסקנות, השילוב של מילואים בתוך היחידות הסדירות הוא נקודה חשובה בתחקירים שאחרי המבצע”, מסביר תא”ל בן-שלום. “בעבר חשבנו שהכי טוב לשמור על הפרדה בין יחידות סדירות ליחידות מילואים. היום אנחנו רואים לשמחתנו שהמילואים מכניסים הרבה בגרות, מנהיגות וניסיון מבצעי לתוך היחידה הסדירה”.
לדבריו, ב”צוק איתן” נרשם שיא של גיוס חיילי מילואים – הגיוס הנרחב ביותר מאז מלחמת לבנון השנייה ב-2006. כ-12 אלף חיילי מילואים נלחמו בתוך רצועת עזה באופן יוצא מן הכלל. עם זאת, המשימה העיקרית של חיילי המילואים במהלך המערכה כללה בעיקר הגנה על גבולות המדינה – הן בעוטף עזה, והן בגבול הצפוני, בדרום ובגזרת יהודה ושומרון. “׳צוק איתן׳ היה מבצע של 50 ימים, אבל הוא לא היה מלחמה”, מבהיר תא”ל בן-שלום. “כל היחידות שפעלו בו הופעלו על ידי האוגדות הסדירות, ואף אוגדת מילואים לא גויסה. זו התנהגות מדודה ואחראית. כמובן שהחלטנו להפעיל יחידות סדירות לפני מילואים, כי כך מתנהגת מדינה אחראית – לא רצינו לפגוע במשק, לא לגייס יותר ממה שצריך, אבל עדיין התכוננו לתרחיש הגרוע ביותר. לא חששנו להפעיל אף כוח מילואים, אבל לא היינו צריכים”.
רעות ואמון שנצרבים תחת אש
בתוך משרדו שבבסיס הקריה, מודה תא”ל בן-שלום שהישיבה מאחורי שולחן אינה טבעית בעבורו. “התפקיד הזה הוא הפעם הראשונה שלי, גם באזרחות וגם בסדיר, שהפעילות היא לא בשטח לאורך כל הזמן”, הוא מספר. ואכן, עם יציאת צה”ל למבצע “צוק איתן” ירד הקמל”ר לשטח כדי לפגוש את קציני וחיילי המערך עליו הוא אמון. “בתור מי ששירת 32 שנים במילואים אני אוהב את אנשי המילואים, מאמין בהם, ועדיין מרגיש אחד מהם. אני מתמיד לפגוש את כוחות המערך פנים אל פנים, לחוש את תחושותיהם ואת המציאות אותה הם חווים ולהיות כמה שיותר מחובר לשטח”.
בן-שלום מספר על מפקדי חטיבות, גדודים ופלוגות שפגש – את כולם הוא מכיר בשמם, ועל רובם יודע להעיד היכן גרים ובמה עוסקים באזרחות. הוא מספר על ההיתקלות בה נפל סא”ל אמוץ גרינברג מחטיבה 188. סא”ל גרינברג ז”ל היה סגן מפקד גדוד בחטיבת שריון במילואים, ולאחר מכן עבר יחד עם מפקד הגדוד שלו וחברו הטוב, סא”ל (במיל’) אלון וילוז’ני, לפקד על מטה חטיבה 188. “הם היו החברים הכי טובים. במשך שנים רבות וכך גם בני משפחותיהם. בהיתקלות זו אמוץ נהרג ואלון נפצע. הסיפור של השניים מבטא את הרעות והשליחות המאפיינות כל כך את משרתי המילואים. אנשים שעוזבים בית, משפחה ועבודה על מנת להגן על כולנו”.
לוחמי מילואים מתאמנים במרכז אימוני לחימה אורבנית
בן-שלום נותן כדוגמה גם את אל”ם (במיל’) אורי שכטר, ששימש במהלך “צוק איתן” כראש מטה חטיבת הנח”ל. שכטר עבד במשך שנים כאחראי ביטחון בגוש עציון, וב״שובו אחים״ מצא את עצמו שם שוב יחד עם חטיבת הנח”ל. הוא זה שחיבר את בית ספר שדה כפר עציון לאירוע והיה בין האנשים שמצאו, בסופו של דבר, את גופות הנערים. בזמן “צוק איתן” הוא עזב בשנית את משפחתו, ימים ספורים לאחר סיום ״שובו אחים״, וכשמפקד החטיבה לחם בפנים הוא ניהל את פעילות החטיבה מבחוץ. “אלו הם האנשים שלנו – פגשתי באנשים מעוררי השראה ותקווה ומחממי לב”, מספר הקמל”ר. “לפני כמה ימים הגעתי לערב של בוגרי גדוד 13 של גולני, ופגשתי שם אנשים שהיו איתי בסדיר, במילואים, באימונים ובלחימה. אנחנו לא נפגשים ביום-יום, אבל האהבה, הרעות והאמון שנצרבים תחת אש – יוצרים קשר עמוק מכל קשר, וקשה לבטא זאת במילים”.
“האתגר הוא לשמור את המילואימניקים בלב השינוי”
רבות דובר על שחיקת היוקרה של המילואים – העלייה של האינדיבידואליזם על חשבון הערכים שמניעים אנשים לעזוב הכול ולסכן את חייהם למען הגנת המדינה. “ממהרים להספיד את המילואים – אבל למערך המילואים יש עוצמת חיות בלתי רגילה והוא יהיה פה הרבה אחריי והרבה אחרינו”, קובע תא”ל בן-שלום. “כל עוד יש נחיצות למערך המילואים אנשים ימשיכו להגיע ואני חושב שראו את זה מצוין ב׳צוק איתן׳. המילואים הם היהלום שבכתר ‘צבא העם’. צבא מקצועי הוא לעולם חלש יותר מצבא עם, כיוון שמלחמה היא מטבעה אירוע קשה וכאוטי – מקצועיות מצילה חיים אבל בשעת מבחן מה שקובע זו רוח הלחימה”, הוא אומר.
אנשי המילואים של חטמ”ר הערבה בתרגיל
לדבריו, היתרון של יחידות המילואים על היחידות הסדירות טמון במנהיגות איכותית ובערכים שמביאים את לוחמי המילואים לעזוב את משפחותיהם ולהתייצב לשירות. “כשאתה מפקד מחלקה בצבא הסדיר, יש לחיילים שלך כמה סיבות ללכת אחרייך: הם מעריכים אותך, מכבדים אותך, ומתקיימים יחסי המרות של מפקד-פקוד – יש לך את הסמכות להעניש אותם על מעשיהם. בתור מפקד במילואים אלמנט הפחד נעלם, זוהי מנהיגות יחפה – אתה מוכרח לפקד בכוח אישיותך”, מסביר תא”ל בן-שלום. “אם אתה מקצועי ויש לך מנהיגות אמיתית זה יעבוד, ואם לא אז לא – כבר נתקלתי באנשים שלא הצליחו לעשות את השינוי. הם היו רגילים להעניש או לתת ‘צ’ופר’ לחייל שרץ הכי מהר. המקל והגזר לא קיים יותר. אנשים מגיעים למילואים, עוזבים את המשפחה שלהם תוך ידיעה שיש סכנה שהם לא יחזרו, כי הם אוהבים את הארץ, כי יש להם אמון במטרות, במפקדים ובחברים שנלחמים לצידם. מי שיש לו בעיה בחיים, יוותר דבר ראשון על מילואים. זה יוצר לנו מערך מתנדבים על פי חוק, שמשמעותו יחידות חזקות מאוד שכולם רוצים להשתייך אליהן”.
לצד ההתייצבות לשירות מילואים שמציין הקמל”ר, אחד האתגרים הגדולים עבור מערך המילואים הוא הצורך להישאר מעודכנים מקצועית. “עברנו מהפכה מאז מלחמת לבנון השנייה – המון אמצעי לחימה שהתחלנו לפתח ‘נבטו’ ונכנסו עכשיו ליחידות – אמצעי לחימה חדשים, מערכות קשר, צי”ד (צבא יבשה דיגיטלי – י”כ), שותפות ושילוביות בין הזרועות והחילות”, הוא מפרט. “האתגר הגדול הוא לשמור על אנשי המילואים בלב השינוי. אנחנו יושבים על תשתיות של כוח אדם איכותי במילואים, שדרת פיקוד מצוינת, ואנחנו מאוד מאותגרים בתחום האימון שלהם. לשמחתי יש הבנה מצוינת של הגורמים הרלוונטיים והמטה הכללי שלא משנה מה, לא מוותרים על אימוני מילואים – כי הם נשמת אפו של הצבא”.
מחר, יתכנסו כלל המפקדים במילואים מדרגות מפקד גדוד ומעלה, מקביליהם בזרועות ובני ובנות זוגם לאירוע הוקרה למשרתי המערך ומשפחותיהם. האירוע, במעמד שר הביטחון, משה (בוגי) יעלון והרמטכ”ל, רא”ל בנימין (בני) גנץ, יבטא את חשיבות מערך המילואים בחברה הישראלית ויוקיר את פועלם של המשרתים הפעילים. חלקן של משפחות משרתי המילואים בערב זה נובע מתוך ההבנה הברורה שמשרתי המערך מתגייסים לשירות ומותירים מאחוריהם משפחות – נשים וילדים – ומשלמים מחיר אישי ומשפחתי גבוה. במסגרת אירוע זה יעניק שר הביטחון את פרס “מגן השר” ל-9 חברות אזרחיות ומוסדות אקדמיים שתומכים בעובדיהם משרתי המילואים באופן מעורר הערכה. “בערב חגיגי זה נעצור כולנו ונגיד תודה לאנשים המדהימים האלו. משרתי המילואים הם טובי בנינו, אין לנו יקרים וחשובים מהם וזה זמן מצוין להצדיע להם על פועלם”.
