דוח האו”ם על צוק איתן האשים את ישראל בפשעי מלחמה, אבל מי שהיה בשטח יכול לספר על מה שקרה באמת. בראיון משותף מדברים מג”דים בנח”ל ובשריון על המורכבות של עמידה במשימה, תוך הימנעות מפגיעה באזרחים
לילך שובל (מאתר ישראל היום, 1 ביולי 2015)
ישראל הפכה לשק חבטות עבור גורמים רבים בעולם מאז צוק איתן. טענות על פשעי מלחמה, כביכול, עלו מצד ארגוני זכויות אדם, ודו”ח האו”ם שפורסם בשבוע שעבר רק הוסיף לאווירה האנטי-ישראלית. אבל מי שלחם בסמטאות לא מוכן שיכתימו את כבודם של הלוחמים. “יצאנו למלחמה צודקת כדי להגן על אזרחי ישראל. במלחמה מתים אנשים, אבל אני לא מוכן שישוו אותי למישהו שעושה פשעי מלחמה”, אומר מפקד גדוד 932 של הנח”ל, סא”ל בצלאל שנייד.
נפגשנו, שנה אחרי המבצע, לשיחה משותפת עם סא”ל שנייד ועם מג”ד 9 של השריון, סא”ל אופיר זילברשטיין. השניים לחמו יחד במבצע בצוות הקרב של חטיבה 401, והם נחושים להשיב לכל מי שיוצא נגד האופן שבו פעל צה”ל ברצועה. “נהיה תמימים אם נצפה שהעולם יהיה בעדנו, הרוב באו”ם תמיד נגדנו”, מוסיף שנייד, “ובגלל האווירה שנוצרה לא חשבנו שיגידו שאנחנו דוגמה ומופת לאומות העולם”.
בהתייחסו לדו”ח האו”ם הוא מציין כי “גם סוריה היא לא דוגמה ומופת לאומות העולם, בלשון המעטה, ואני לא זוכר שהשתלחו בה כפי שמשתלחים בישראל. יש מלחמה וקורים דברים (פגיעה באזרחים; ל”ש), אבל אנחנו עושים הכל כדי שדברים כאלו לא יקרו. לפעמים לקחנו סיכונים שבשום מקום אחר בעולם לא לוקחים רק כדי לצמצם פגיעה באזרחים, ולמרות זאת קרו מקרים שלא היינו רוצים שיקרו. אצלי בגזרה אני לא יודע לומר שנהרג אזרח בלתי מעורב”.
סא”ל זילברשטיין מדגיש גם הוא כי פעל עם כוחותיו לפי כל כללי המוסר: “עשינו הכל כדי שלא ייפגעו אזרחים, אבל זו מלחמה, ובמלחמה יש אירועים. אני לא נתקלתי – לא בלחימה ולא אחריה – באירועים שהרגשתי שהם חורגים מההגדרות. היו מקרים שהגענו לבית, לא נגענו בו ואחר כך התפוצץ עלינו מטען בחומת הבית, ובדיעבד התגלה שזה מחסן אמל”ח של חמאס. ואז נשאלת השאלה למה לא פגענו בבית לפני”.
במהלך המבצע, מספר סא”ל שנייד, החפ”ק שלו עִדכן אותו כי נשמע קול בכי באזור הלחימה. “חיפשנו ומצאנו פלשתיני מבוגר, בן כ־60, שוכב פצוע על הרצפה, בוכה מכאבים. טיפלנו בו על ידי צוותים רפואיים, נתנו לו לשתות מהמים שלנו. כחלק מהטיפול היינו צריכים לגלגל אותו כדי להרים אותו לאלונקה. כשגלגלנו אותו ראינו שני רימוני יד מתחת לגב שלו. נתתי לכולם פקודה להתרחק, והזמנו את הסהר האדום כדי שימשיכו לטפל בו. אחרי דקות ספורות הוא הכניס את היד שלו מתחת לגוף, צעק אללה אכבר וזרק רימון. רק אז הרגנו אותו. וזו רק דוגמה למה הם ערכי צה”ל”.
לדבריו, “בימים הראשונים פגענו בכמה בתים, אבל לא פגענו בקבוצת בתים שהיו במרחק של 700 מטר מהמנהרה שטיפלנו בה, ומאחד הבתים האלה ירה צלף שפגע בקצין האג”ם שלי ופצע אותו קשה. בפועל עשינו נזק במינימום הנדרש, ובחלק מהפעמים זה גבה מחיר. אני גאה מאוד בדרך שבה האנשים שלי נלחמו ובאיך שהעבירו לנו פקודות”.
“היה עיסוק משמעותי בכללים ברורים של מה מותר ומה אסור לעשות, עד אחרון החיילים”, אומר זילברשטיין, “היו מעט מאוד מקרים שבהם פגענו במבנה ולא היו פיצוצי משנה”.
שניהם ציינו את שיתוף הפעולה המלא בין כוחותיהם, שהחל לפני המבצע, באימונים משותפים. “שיתוף הפעולה והשפה המשותפת שנוצרה באימונים ובנוהל הקרב הוכיחו שהעוצמה של הטנק והירידה לפרטים בלחימה של החי”ר מביאות להצלחה”, מסכם סא”ל שנייד.
