8 ביוני 2015: טנקיסט מחטיבה 401, תלמיד ישיבה, אבא וגם טייס קרב
שירות בשריון, לימודי ישיבה תובעניים, נישואין לאשת קבע, הולדת בתו ואינספור דחיות. כל אלה לא מנעו מב’ להתעקש ולהתקבל לקורס טיס, ומהיום הוא טייס F-16 מהמניין. “היו רגעי משבר, אבל זה היה חלום בשבילי”. ומאיפה מגיעים הטייסים החדשים?
יואב זיתון (מאתר ynet, 25 ביוני 2015)
בין מקבלי כנפי הטיסה במסדר החגיגי שיציין היום (25 ביוני) את סיומו של קורס הטיס בבסיס חצרים בדרום היה גם סגן ב’, מהמבוגרים בין בוגרי הקורס (25) ה-170 במספר. דרכו להגשים את החלום הייתה ארוכה ומתישה, לפעמים מייאשת, אבל בסוף זה השתלם.
ב’ החל את ניסיונותיו הרבים להתקבל לקורס טיס עוד בשנת 2007, כנער שכל חלומו היה להיות טייס קרב. בדרכו הארוכה לתא הטייס בטייסת הסופה (אף-16), עבר ב’ מסלול של בני ישיבות, המשלב שנה וחצי של שירות צבאי בפועל. אחרי שנכשל בניסיונותיו לעבור את המיונים לטיס, הוא שובץ כלוחם שריון בגדוד 9 של חטיבה 401, בטנקי מרכבה סימן 4 המתקדמים. למרות שהטנק נחשב לאחד המתקדמים בעולם, “מטוס הקרב” היבשתי, ב’ התעקש להגשים את חלומו.
הערב יתקיים מסדר הכנפיים ודובר צה”ל מפרסם את הנתונים על בוגרי הקורס, שכמעט מחציתם מתגוררים בערים ורק 3 אחוזים הם בני קיבוצים. את המחזור הנוכחי סיימו 3 בוגרות. ל-49 אחוזים מהמסיימים יש קשר משפחתי לחיל האוויר. רק חמישה אחוזים מהבוגרים הם ילדים יחידים.
11 אחוזים מהמסיימים לא נולדו בארץ, בהם ילידי רוסיה, ארה”ב ואנגליה. סגן ב’ לא לבד. 22 אחוזים מהבוגרים ביצעו תפקיד קודם לפני קורס הטיס, בהם בוגרים ששירתו ביחידת “מגלן” ובמערך ההגנה האווירית.
בשלב הבא במסלול, בפרק לימודי הישיבה, הכיר ב’ את ה’ שמשרתת בעצמה כמהנדסת תוכנה ביחידת עילית של אמ”ן. לאחר שנישאו היא תמכה בו ובניסיונותיו החוזרים להתקבל לקורס הטיס היוקרתי. “למדור בני הישיבות בצבא היה קשה לקבל שוב ושוב את הניסיונות שלי לצאת מהמסלול לקורס הטיס. שלחתי הרבה מכתבים, עירבתי אנשי צוות אוויר, עד שהתקבלתי לפני שלוש שנים לקורס, ואז ה’ הרתה”.
רעייתו של ב’, שמשלבת לימודים אקדמאיים גבוהים וקריירה צבאית, בקושי זכתה לראות את בעלה במהלך ההיריון. “בתום השנה הראשונה של הקורס נולדה בתנו אליה, בדיוק בשלב שבו התחלתי את הטיסות הראשונות”, מספר ב’, “זו הייתה תקופה קשה מאוד, בלי טלפונים ויציאות הביתה רק פעם בשלושה שבועות. רק אז זכיתי לראות את בתי הקטנה ולהתרשם עד כמה היא גדלה. כמובן שמפקדיי בקורס התחשבו בי ואף שחררו אותי להיות בלידה”.
ה’, שהגיעה היום בגאווה גדולה לטקס הסיום עם בתם הקטנה, מספרת שהיא עברה לגור לצד הוריה במהלך הקורס: “דאגתי לכל צרכי הבית, כולל רכישת מכונית. הייתי בכלל סקפטית אם יקבלו את ב’ לקורס טיס אבל זרמתי עם זה ותמכתי בו. לא חשבתי שזה באמת יצליח ופתאום מצאתי את עצמי לבד, בלי הבעל בלילות בעת ההיריון ואחרי זה עם תינוקת קטנה”.
ה’ וב’ מספרים כי שניהם רצו למצוא את עצמם במקום הכי טוב שיכלו בצבא. “היו לי רגעי משבר”, מודה ב’, “בעיקר כשנאלצתי לחזור לקורס במוצאי שבת ולהיפרד מאליה, אבל יש דברים שהם חשובים מטובתי. זה היה חלום בשבילי”.
לנו השריונאים ברור כי אלמלא קיבל את הכשרתו הבסיסית בשריון – לא היה מסיים קורס טיס…
