עם סיומן של 3 שנים מאתגרות בפיקוד על חטיבת היבשה בזרוע היבשה, מספר תא”ל אורן אבמן על האופן שבו מתכוננים הכוחות לשדה הקרב העתידי, ומבהיר: “כשאיכות המפקדים גבוהה, התוצאות בהתאם”
אמיר בוחבוט (מאתר וואלה! חדשות, 10 באוקטובר 2014)
“תהליך שנמשך שנים”. תא”ל אורן אבמן (צילום: אורי לנץ)
אחרי מלחמת לבנון השנייה והצלקות שהותירה, עברו כוחות היבשה בצה”ל שינוי משמעותי בהכשרות ובאימונים לקראת המערכה הקרקעית העתידית. לחטיבת היבשה בזרוע היבשה, שמפתחת את תפיסת היסוד ללחימה מסוג זה ומתכננת את גרף האימונים, יש חלק מרכזי בתפנית שחלה בנושא ובאה לידי ביטוי במבצע “צוק איתן”.
מי שמלווה את התהליך שעובר על צבא היבשה הוא תת-אלוף אורן אבמן, שסיים לפני כמה חודשים כהונה בת שלוש שנים כמפקד חטיבת היבשה בזרוע היבשה. תא”ל אבמן החל את דרכו בחטיבת גולני ולימים שימש מפקד גדוד 12 ומפקד חטיבת המילואים אלכסנדרוני. בהמשך, היה מפקד החטיבה המרחבית מנשה ומפקד חטיבת כפיר. את התהליך שעובר על כוחות היבשה הוא מלווה מקרוב עוד משנת 2007, עת שימש ראש מחלקת תורת לחימה בתקופה שלאחר המלחמה בלבנון. בראיון מיוחד שהעניק לוואלה! חדשות מספר אבמן על האופן שבו מאמנים את חיילי צה”ל להתמודד עם שדה הקרב העתידי, על הצורה שבה מתנהל שיתוף הפעולה עם זרועות אחרות, ובמיוחד חיל האוויר, וגם – מה הוא חושב על דור הלוחמים הנוכחי, שמכונה לעיתים, בזלזול מסוים, “דור הפייסבוק” או “דור הווטסאפ”.
“מדברים אחרי מבצע ‘צוק איתן’ על המפקדות, על הכוחות המשולבים, על מיקום המפקדים, על תרגום המידע המודיעיני לתקיפה ועל אופן הפעלת אש. מדובר בתהליך שנמשך שנים”, מבהיר אבמן, שמונה לפני כחודש וחצי למפקד עוצבת “עידן” בפיקוד מרכז. הוא מתכופף אל הכספת, מקיש מספר ספרות, מוציא חוברת דקה עליה רשום “סודי: מסמך שותפות באימונים” ומניח אותה על השולחן. “אני לא יכול להראות לך את המסמך החדש הזה אבל מדובר בעבודה בין חיל האוויר לבין חילות היבשה שהחלה לפני שנים. מוסבר בה איך אנחנו, ככוחות יבשה, מנהלים קרב משותף עם חיל האוויר ומביאים אותו לידי ביטוי בגרף האימונים. אני זוכר את המפגש הראשון שלי בשנת 2007 עם יעקב שהרבני, מפקד היחידה לשיתוף פעולה של חיל האוויר. זה היה כמו בספר ‘גברים ממאדים נשים מנוגה'”.
“כל מפקדי החטיבות עולים על מטוס קרב”. מטוס אף-16 של חיל האוויר. צילום: אימג’בנק, Gettyimages
מה הפרי הכי משמעותי של הקשר הזה, מעבר לשפה משותפת בין טייסים לבין לוחמים על הקרקע?
“היום אנחנו במצב שמטוס קרב מטיל חימוש במרחק של מאות מטרים מכוחותינו, תוך הפגנת רמת בטיחות גבוהה, משום שמחיר הטעות הוא אדיר. זו בעיקר יכולת של טייס לסמוך על המידע שהוא מקבל מלמטה, שלפיו, מה שהוא עושה לא יסתיים בטעות איומה. בחתונה הזו יש גם חתן וגם כלה. כל מפקדי החטיבות עולים על מטוס קרב. אני, למשל, כשהייתי מח”ט אלכסנדרוני טסתי ב-אף-16”.
אז אחרי שמפקדי היבשה במלחמת לבנון השנייה התלוננו שהכוח האווירי לא עמד לרשותם, מה באופן כללי כולל מסמך השותפות?
“אנחנו, כאנשי יבשה, ישבנו מול אנשי חיל האוויר במפגשים קבועים, ביצענו תחקירים משותפים וירדנו לפרטים הקטנים ביותר. התוצאה הסופית הייתה רצף הכשרות – מבה”ד 1 ועד קורס מפקדי אוגדות. הכותרת היא איך אתה לוקח את המילה ‘שילוב’ ומתרגם אותה למעשים”.
ספר על רגע שבו אתה מבין שהצדדים החליפו דיסקט, שהשינוי בא לידי ביטוי בשטח.
“אני מבקר במרכז לאימוני יבשה בצאלים ואני רואה טייסים הולכים ברגל עם גדוד חי”ר כדי להבין טוב יותר מה קורה. לאחד הטייסים אמרתי: ‘אם כבר הלכת עם הכוחות, אז תלך עם וסט וציוד, כדי תרגיש את המשקל שהלוחם סוחב…'”.
המרירות שהייתה בצבא היבשה כלפי הטייסים נעלמה?
“היום אין מרירות או הערות ציניות. אני חושב שאנחנו נמצאים בתקופת תור הזהב. את התוצאות בשטח ראינו את זה במבצע ‘צוק איתן'”.
“מהפכה של ממש”
כוחות צה”ל במהלך מבצע “צוק איתן” (צילום: רויטרס)
מה יהיה בעתיד? מהי הקומה הבאה של שיתוף הפעולה כשאתה מבין שחיזבאללה זה סיפור אחר לגמרי בכל תחום בהשוואה לחמאס?
“אנחנו רוצים להגיע למצב שבו יש לי צוות ברמת גדוד מתמרן שיודע להוריד פצצה במשקל טונה במרחק של מאות מטרים ממך. כיום, יש לחלק מגדודי הסיור שלנו את היכולת הזו”.
מהו מרכז העצבים של הקרב המשולב?
“העבודה במקביל. במלחמת לבנון השנייה, למשל, חיל האוויר תקף, הארטילריה ירתה 180 אלף פגזים, החי”ר התקדם, הטנקים נעו עמו וכו’. היום הכול ביחד, צמוד. תראה מה קרה עם המודיעין – מהפכה של ממש. אנחנו צריכים להגיד תודה גדולה לאגף המודיעין, לאגף התקשוב, ולזרוע היבשה שהצליחו להביא את הרעיון לידי מימוש על ידי סגירת כל המעגלים”.
אבל זה עדיין לא מספיק. בעבר, כבשת שטח, תקעת דגל על הגבעה וזה נגמר. היום זה אחרת לחלוטין.
“מסכים. זה שהגענו מנקודה לנקודה זה לא מספיק. העבודה מתחילה עם ההגעה לנקודה. תראה מה קרה ב’צוק איתן’: אין קו ברור, ולכן אתה חייב להיות מקצוען ומאוד מדויק”.
איך זה נראה ברמת המפקדים בשטח, מפקדי המחלקות והפלוגות?
“מפקד הפלוגה עבר תהליך התבגרות מרשים בעשור האחרון. זה הפך למקצוע. היום, תפקיד ראשון כמ”פ מתחיל בגיל 23 ומסתיים בגיל 24. בסוף התפקיד הנוסף הוא בן 25.5. אחר כך אנחנו רוצים שהוא ילך ללמוד תואר ראשון. אנחנו לא רוצים ‘מג”ד זקן’ . אנחנו רוצים מג”ד בן 32, זה סביר לחלוטין”.
“האתגר הבא שלנו לא יהיה רק מנהרות, אלא גם מנהרות”. פעיל חמאס בתוך מנהרה ברצועת עזה. צילום: רויטרס
אחת הסוגיות המרכזיות שהעסיקו את אבמן בשנים האחרונות הייתה ההתמודדות עם לוחמי דור ה-Y, החיילים שנולדו במהלך שנות ה-80′ וה-90′ וגדלו אל תוך המהפכה הטכנולוגית. מחקר שהציג לאחרונה אבמן בירחון “מערכות” יחד עם רב-סרן קרולין לוי-זעירא, ראש צוות בבית הספר למנהיגות, בחן את האופן שבו הצבא מתמודד עם החיילים הצעירים, שמתקשים להתנתק מהפייסבוק, הטוויטר והווטסאפ. השניים הגיעו למסקנה כי סוד ההצלחה טמון באיכות המפקדים, דהיינו, כאשר המנהיגות היא איכותית, החייל מוכן להתמסר לפקודותיה.
“אני לא מודאג מהווטסאפ”, הוא מבהיר במהלך הראיון. “הכנס האחרון למפקדי בסיסי הכשרות עסק בנושא של דרך ארץ ברשת. אמרתי להם שאני מבין בזה, כי יש לי את זה בבית. אני שואל את הבת שלי, בת 21: ‘למה לא דיברת איתי השבוע?’, והיא עונה לי: ‘שלחתי לך ווטסאפ’. הבן שלי עוד יותר גרוע. אמרתי למג”דים שהם תקועים באמצע. יש להם ילדים קטנים, וחיילים בני 18. אני אולי עשר שנים מעליהם בגיל אבל אני מבין טוב מאוד מה קורה. אנחנו לא נלחמים בזה, אלא מתמודדים עם זה”.
דור ה-Y הפתיע אותך ב”צוק איתן”?
“התוצאות היו מרשימות. אני חושב שכשאתה מביא איכות מפקדים גבוהה, התוצאות הן בהתאם”.
ועדיין, הייתה ביקורת על חוסר מוכנות בנושא המנהרות.
“אני אעניק הכשרה למפעילי הכוח. אבל האם להיכנס או לא למנהרה? זו כבר החלטה שלהם. כדי להבין את הרעיון הכללי צריך להסביר את תפיסת העולם מול האתגרים במזרח התיכון. לדוגמה, סוגיית דעאש. זה אירוע אחד, אבל אנחנו חיים מול הרעיון שלו כבר הרבה שנים. אותו דבר עם נושא המנהרות. האתגר הבא שלנו לא יהיה רק מנהרות, אלא גם מנהרות. אז איך אתה בונה כוח יבשה? אנחנו צריכים לבנות כוח גנרי ברמת האוגדות והחטיבות עם יכולת תמרון בסיסית”.
“מדובר באויב מבוזר עם יכולות רקטות וטילים חסרי תקדים”. פעיל חיזבאללה ליד משגר רקטות. צילום: אי-פי
אתה לא חושב שנכשלתם במהלך המבצע, כאנשי יבשה, בהבהרה לדרג המדיני שעדיף לפתוח עם הפטיש הקרקעי ולא עם התותח האווירי? תראה מה קרה בלבנון השנייה, ב”עופרת יצוקה” ובמערכה האחרונה. בסופו של דבר, מי שהשיג את המטרה היה התמרון הקרקעי.
“אני לא חושב שנכשלנו. מבצע ‘צוק איתן’ המחיש בצורה משמעותית את חשיבותו של התמרון הקרקעי, אבל לא תשמע ממני ציניות או ביקורת. כאב לקצינה ולצעיר לפני גיוס, הלוואי שהיינו יכולים לפתור את הכול עם חיל האוויר ואנחנו ככוחות יבשה היינו שומרים רק על הגבולות. כולנו, אמ”ן, יבשה וחיל האוויר, הבאנו יחד את היכולות שלנו לקצה הגבול בהתמודדות מול הטרור. אני יודע שאתה מכוון ללבנון בהקשר של התמרון, אבל שם מדובר בקרקע אחרת. מדובר באויב מבוזר עם יכולת רקטות קרקע-קרקע וטילי קרקע-קרקע בהיקפים חסרי תקדים”.
“תקיפות אוויריות יעילות בהתחלה, ואז מתחילה ירידה”
תא”ל אבמן. צילום: דובר צה”ל
לשיטתך, במלחמת לבנון הבאה לא תהיה שאלה כמו במערכות האחרות, ויהיה תמרון כבר בהתחלה?
“יש מספר חיצים למדינת ישראל והכי משמעותי הוא התמרון הקרקעי. זה חץ שאי אפשר לוותר עליו והחיוניות שלו היא בעלייה. אתה תראה את תהליך האבולוציה בהתמודדות עם דעאש, תמיד תקיפות אוויריות יעילות בהתחלה, ואז מתחילה ירידה. בעוד שבועיים האפקטיביות תרד במאות אחוזים. זו לא ביקורת, אלא עובדות. אנחנו צריכים אף-35, אבל גם נגמ”שי ‘נמר’ וטנקי מרכבה סימן 4 ועוד הרבה מאוד דברים. ועוד דבר, גם במערכה הבאה תראו את נגמ”שי האם-113 (כלי בן עשרות שנים, שלא עומד בתנאי מיגון של רקטות וטילים מתקדמים, אשר במהלך המבצע האחרון נשמעה ביקורת על השימוש בו – א”ב)”.
אז מה השארת למחליף שלך?
“לא עליתי להר סיני וקיבלתי את לוחות הברית לפני שלוש שנים ואני לא לוקח אותם איתי. יש פה, בחטיבת היבשה, חבורה מדהימה של אנשים, אלו שבאים ב-8:00 לקריה והולכים בערב אחרי עבודה קשה. את כל מה שאמרתי לך עשו אנשים טובים מתחתיי. קח את טל (ראש הלשכה שלו – א”ב) שהיא ג’ובניקית ומרוויחה 5,200 שקל בחודש. היא פותחת את הלשכה ב-6:00 והולכת לישון ב-23:00 . לא כולם כמוה, אבל זה הקצב שלנו למרות כל מה שאומרים”.
