כשאני נזכרת בך אחי היקר ובבנך, אני יודעת: יקירינו – כל בני המשפחות השכולות, שנפלו במלחמות ישראל – יָדעו “למה” ו”לשם מה” הם וחבריהם יוצאים לדרך על הסכנות שבה. אני יודעת שהמציאות שבה אנו חיים תובעת מאתנו, לצערי, להתמודד עדיין עם מצבי סיכון של חיים, ויעידו על כך כל סיפורי הגבורה של הלוחמים שנפלו במערכות ישראל וגם במלחמת “צוק איתן” בקיץ האחרון. כך אמרה בדבריה בעצרת הגברת מרים אורבך-ברי, שאחיה מאיר ברי ז”ל נפל במלחמת יום הכיפורים ובנו משה ברי ז”ל נפל בלבנון בשנת 1993
אל”ם (במיל’) שאול נגר. צילום: רב”ט עדן זק”ש ורב”ט שני פרץ – יד לשריון, וירון הראל
מראה כללי של במת העצרת. כניסת חיילים עם לפידים. מימין טנק המרכבה סימן 1, במרכז טנק המגח ומשמאל טנק המרכבה סימן 4
עצרת הגבורה והזיכרון השנתית של חיל השריון היא תמיד אירוע מרגש המשלב את גבורת לוחמי השריון לדורותיהם, את הכאב והיגון האין-סופי על החללים הרבים, ואת תעצומות הנפש של בני המשפחות השכולות הממשיכים בחיים עם הכאב ועל אף הכאב הנורא. העצרת השנה עמדה בסימן השריון כצוק איתן מאז ולתמיד, לציין את לוחמי הדור הצעיר שנטלו חלק במבצע “צוק איתן” שהתגלו כלוחמים עזי נפש ובעלי מוטיבציה כמו לוחמי העבר, ולציין שוב את מרכזיותו של השריון בלוחמת היבשה.
כיבדו את העצרת בנוכחותם ובהשתתפותם:
- שר הביטחון, מר משה (בוגי) יעלון,
- ראש המטה הכללי, רב-אלוף בנימין (בני) גנץ,
- מפקד זרוע היבשה, אלוף גיא צור,
- מפקד פיקוד הדרום, אלוף סמי תורג’מן,
- קצין השריון הראשי, תת-אלוף שמוליק אולנסקי,
- סגן המנהל הכללי וראש אגף משפחות והנצחה במשרד הביטחון, מר אריה מועלם,
- יושב ראש עמותת “יד לשריון”, האלוף במילואים חיים ארז,
- גיבור ישראל, תת-אלוף במילואים אביגדור קהלני,
- יושב ראש ארגון יד לבנים, מר אלי בן שם,
- יושבת ראש ארגון אלמנות ויתומי צה”ל, גברת נאווה שוהם סולן.
בעצרת השתתפו אלפים רבים של בני המשפחות השכולות, לוחמי שריון כיום ובעבר, מפקדי שריון כיום ובעבר ובהם אלופי שריון, וכן תלמידים מבתי ספר, תנועות הנוער והמכינות הקדם-צבאיות. ברקע התנוססה על הבניין המשטרה בלטרון רצועת בד ענקית ועליה דגל ישראל והכותרת חיל השריון כצוק איתן מאז ולתמיד.
השריון כ”צוק איתן” מאז ולתמיד” – על בניין משטרת לטרון ביד לשריון
שלושה חלקים היו בערב המרגש:
- טקס הנחת הזרים של יחידות השריון לדורותיהן למגלות כותל השמות,
- טקס הנחת הזרים של האח”מים למרגלות כותל השמות,
- העצרת באמפיתאטרון שביד לשריון.
בהכנת העצרת ובביצועה השתתפו: מפקדת קשנ”ר בהנחית קצין השריון הראשי תא”ל שמואל אולנסקי; חטיבה 460 בפיקודאל”ם גיא חסון; מר ירון הראל (בימוי והפקת תוכן בע”מ); עמותת יד לשריון בהנחית המנכ”ל תא”ל (במיל’) מנשה ענבר; תזמורת צה”ל; החזן הראשי לצה”ל סא”ל שי אברמסון; מקהלת הרבנות הצבאית. המנחים בטקס הנחת הזרים תנ”צ בדימוס אליהוא בן און וסמלת תמר עמית יוסף קריינית גלי צה״ל. המנחה בעצרת הגבורה והזיכרון באמפיתאטרון מר נועם גיל-אור.
מסדר כבוד של לוחמי חטיבה 460 שהייתה אחראית על הטקס
טקס הנחת הזרים למרגלות כותל השמות
4985 שמות של חללי השריון במלחמות ישראל חקוקים כיום על כותל השמות באתר יד לשריון בלטרון, מהם 14 חללי השריון במבצע “צוק איתן”. מפקדי יחידות כיום ומפקדים בעבר, יחד עם נציגי המשפחות השכולות, הניחו 57 זרי זיכרון למרגלות כותל השמות. זרים אלה מייצגים את יחידות צה”ל וכלל עוצבות השריון לאורך ההיסטוריה של מדינת ישראל.
הטקס החל בהורדת הדגל לחצי התורן. הֲדָיָה שָׁנִי-שׁוּסְטֶר, אחותו של סגן דני שור ז”ל שנפל ב-6 באוקטובר 1973, הדליקה את אבוקת הזיכרון.
כבכל שנה עם בוא הסתיו, ניצבים אנו כאן אל מול הכותל המוכסף – אנשי השריון, מפקדיו, מוקיריו ובני המשפחות השכולות שקשרו את גורלן עם החַיִל. אל מול הכותל אנו עומדים, מצדיעים ומוחים דמעה, מעלים את זכרם וגבורתם של יקירנו. כך פתח ואמר אליהוא בן-און.
ואלה הזרים שהונחו
- זר פיקוד הצפון – הניח האלוף במילואים יצחק מרדכי, בעברו מפקד שלושת הפיקודים.
האלוף במילואים יצחק מרדכי בהנחת זר פיקוד הצפון
- זר פיקוד המרכז – הניח האלוף במילואים חבר הכנסת עמרם מצנע, בעברו מפקד פיקוד המרכז.
האלוף במילואים חבר הכנסת עמרם מצנע בהנחת זר פיקוד המרכז
- זר פיקוד הדרום – הניח האלוף במילואים שלמה ינאי, בעברו מפקד פיקוד הדרום, יחד עם האלוף סמי תורג’מן מפקד הפיקוד כיום.
האלוף במילואים שלמה ינאי יחד עם האלוף סמי תורג’מן בהנחת זר פיקוד הדרום
- זר גיס 446 – הניח האלוף במילואים אודי שני, בעברו מפקד הגיס ומנכ”ל משרד הביטחון.
האלוף במילואים אודי שני בהנחת זר גיס 446
- זר גיס 479 – הניח סגן מפקד הגיס, תת-אלוף במילואים שמוליק רוזנטל.
- זר גיס 441 – הניח נציב קבילות החיילים כיום, האלוף במילואים יצחק בריק.
האלוף במילואים יצחק בריק בהנחת זר גיס 441
- זר אוגדה 36 געש – הניח מפקד האוגדה כיום תת-אלוף איציק תורג’מן.
- זר חטיבה 188 ברק – הניח תת-אלוף במילואים מאיר גחטן, בעברו מפקד החטיבה וקצין השריון הראשי, יחד עם מפקד החטיבה כיום אלוף משנה תומר יפרח, ומר יואב גזי, אחיו של אבישי גזי זכרו לברכה, שנפל ב-10 ביוני 1982.
- זר חטיבת סער – הניח מפקד החטיבה אלוף משנה נדב לוטן, יחד עם מר עזרא מולה והגברת ז’קלין מולה, הוריו של אברהם מולה זכרו לברכה, שנפל ב-10 בספטמבר 1982.
- זר חטיבת מרכבות האש – הניח תת-אלוף במילואים דוביק טל, בעברו מפקד החטיבה וקצין השריון הראשי, יחד עם אל”ם עודד בסיוק ראש מחלקת מבצעים באגף המבצעים.
- זר אוגדת המפץ – הניח מפקד האוגדה כיום תת-אלוף יעקב בנג’ו.
- זר חטיבת קרייתי – הניח תת-אלוף במילואים אהוד גרוס, בעברו מפקד החטיבה וקצין החינוך הראשי, יחד עם מפקד החטיבה כיום אלוף משנה גל שוחמי, והגברת רותי קְלַפֶּר, אלמנתו של יוסף קְלַפֶּר זכרו לברכה, שנפל ב-10 באוקטובר 1973.
- זר חטיבת אגרוף הברזל – הניח מפקד החטיבה כיום אלוף משנה אוהד נג’מה, יחד עם אלוף משנה במילואים יורם אלדר מפקד החטיבה בעבר, והגברת דוריס קַשׁקַשׁ, אלמנתו של יצחק קַשׁקַשׁ זכרו לברכה, שנפל ב-7 ביוני 1967.
- זר חטיבת מרכבות הברזל – הניח אלוף משנה במילואים טל ישעיה מפקד החטיבה בעבר.
- זר חטיבת עודד – הניח תת-אלוף במילואים מוטקה בן פורת, שפיקד על החטיבה החל משנת 1968 ובמהלך מלחמת יום הכיפורים, יחד עם הגברת מרים ורד סוֹבּוֹטְנִיק, אלמנתו של ניסן סוֹבּוֹטְנִיק זכרו לברכה, שנפל ב-12 באוקטובר 1973.
- זר אוגדת הבשן – הניח תת-אלוף במילואים חנן ברנשטיין, בעברו מפקד האוגדה, יחד עם סגן מפקד האוגדה כיום אלוף משנה ניר בן דוד.
- זר חטיבה 679 – הניח תת-אלוף במילואים אמציה חן (פצי), מפקד החטיבה בעבר, יחד עם מפקד החטיבה כיום אלוף משנה אופיר לוי.
- זר אוגדת הפלדה – הניח מפקד האוגדה תת-אלוף נדב פדן, יחד עם תת-אלוף במילואים דן ורדי, שפיקד על האוגדה בעבר.
- זר חטיבת עקבות הברזל – הניח ראש אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה האלוף קובי ברק שפיקד על החטיבה בעבר, יחד עם מפקד החטיבה כיום אלוף משנה יאיר וולנסקי, ועם צביקה וברוך גְרַיְיפְמָן, אֶחָיו של אברהם גְרַיְיפְמָן זכרו לברכה, שנפל ב-6 באוקטובר 1973.
- זר חטיבת ראם – הניח מפקד החטיבה אלוף משנה יואב טילן, יחד עם אלוף משנה במילואים זיו הלוי, שפיקד על החטיבה בעבר ועם מר אפרים אבישאול, אחיו של שמואל אבישאול זכרו לברכה, שנפל ב-12 באוקטובר 1973, במסגרת ,כוח נתי”.
- זר חטיבת אגרוף ורומח – הניח תת-אלוף במילואים יִרְמִי אולמרט שפיקד על החטיבה בעבר, יחד עם סגן מפקד אוגדה אלוף משנה אפי דַפְרִין.
- זר חטיבת כפיר – הניח תת-אלוף במילואים אורי אגמון יחד עם אליעזר וברטה הוֹרוֹביץ, הוריו של גבריאל הורוביץ זכרו לברכה, שנפל ב-24 ביוני 1982.
- זר חטיבת ישי – הניח תת-אלוף במילואים דני בֶּנְדֶל שפיקד על החטיבה במלחמת שלום הגליל.
- זר אוגדת עידן – הניח תת-אלוף במילואים יום-טוב תמיר שפיקד על האוגדה במלחמת שלום הגליל, יחד עם רמ”ט האוגדה אלוף משנה רונן דיגמי.
- זר חטיבת מרכבות הפלדה – הניח מפקד החטיבה כיום אלוף משנה עמיחי יודנפרוינד יחד עם אלוף משנה במילואים משה פלד מפקד החטיבה בעבר.
- זר חטיבת יפתח – הניח אלוף משנה אורן סולומון מפקד החטיבה בעבר, והגברת שרה נעים, אלמנתו של שמואל נעים זכרו לברכה, שנפל ב-11 באוקטובר 1973.
- זר חטיבת בני רשף – הניח המפקד אלוף משנה במילואים טוביה רביב, שפיקד על החטיבה במלחמת יום הכיפורים ועם הגב’ אילנה קורץ, אלמנתו של הנרי קורץ זכרו לברכה, שנפל ב-4 בנובמבר 1983.
- זר חטיבת הסוס הדוהר – הניח אלוף משנה במילואים זאב שרוני, שפיקד על החטיבה בעבר, והגברת רחל דדון, אלמנתו של ארמנד דדון זכרו לברכה שנפל ב-11 ביוני 1982.
- זר אוגדת סיני – הניח האלוף במילואים ד”ר עמנואל סקל, בעברו מפקד האוגדה ומפקד מפקדת חילות השדה, יחד עם ראש תח”ש אלוף משנה חיים עידו.
- זר חטיבת הראל – הניח אלוף משנה במילואים גלעד ידיד מפקד החטיבה בעבר, יחד עם סגן מפקד החטיבה סא”ל ליאור פרומר, והגברת מזל זקין, בתו של יוסף זָקין זכרו לברכה, שנפל ב-7 ביוני 1967.
- זר חטיבת המחץ – הניח מפקד החטיבה כיום אלוף משנה גרמן גילטמן, יחד עם תת-אלוף במילואים צביקה קן-תור.
- זר חטיבת קרני ראם – הניח אלוף משנה במילואים יעקב (יקי) הוד ממקימי החטיבה וראש מטה אוגדת סיני במלחמת שלום הגליל.
- זר חטיבת אילת – הניח אלוף משנה במילואים יעקב שדה (שָׁשָׁה) מקים החטיבה ומפקדה בעבר.
- זר אוגדת עזה – הניח סגן מפקד האוגדה אלוף משנה נוֹחי מַנְדֶל.
- זר חטיבת בני אור – הניח תת-אלוף במילואים גלעד אבירם, יחד עם מפקד החטיבה כיום אלוף משנה גיא חסון והגברת רחל הררי, אחותו של שמעון ארביב זכרו לברכה, שנפל ב-9 באפריל 1979.
- זר אוגדת הגליל – הניח קצין האיסוף הקרבי הראשי תת-אלוף גיא בר-לב.
- זר חטיבת הזקן – הניח מפקד החטיבה כיום אלוף משנה חובב ורדי.
- זר אוגדה 440 – הניח תת-אלוף במילואים יצחק רבין, בעברו מפקד האוגדה וקצין השריון הראשי, יחד עם תת-אלוף במילואים עוזי לב- צור, לשעבר מפקד האוגדה ונציב קבילות החיילים.
- זר חטיבת ירושלים – הניח תת-אלוף במילואים יואל גונן אשר פיקד על החטיבה במלחמת יום הכיפורים יחד עם הגברת מירה שחם, אלמנתו של יואל שחם זכרו לברכה, שנפל ב-14 באוקטובר 1973.
- זר חטיבת אדירים – הניח אלוף משנה במילואים יוסל’ה יודוביץ אשר פיקד בעבר על החטיבה.
- זר חטיבת אורנים – הניח תת-אלוף במילואים מאיר זמיר מפקד החטיבה בעבר, יחד עם תת-אלוף במילואים עמי מורג, בעברו מפקד החטיבה וקצין השריון הראשי.
- זר חטיבה 265 – הניח אלוף משנה במילואים אריה וייסמן שפיקד על החטיבה בעבר.
- זר אוגדת אתגר– הניח תת-אלוף במילואים חגי רגב אשר פיקד על האוגדה בשנים 1982 עד 1985.
- זר חטיבת הצליחה – הניח אלוף משנה במילואים חיים אֶלְקָן.
- זר אוגדת עמוד האש – הניח תת-אלוף במילואים שמעון חפץ.
- זר חטיבת בני חיל – הניח תת-אלוף במילואים רוני בני, שפיקד בעבר על החטיבה והיה קצין המשטרה הצבאית הראשי.
- זר חטיבת בני שחר – הניח אלוף משנה במילואים מרדכי (מנדל) שקד שפיקד על החטיבה בעבר.
- זר חטיבת חץ – הניח סגן אלוף רונן תמים, ראש ענף כשירויות במפקדת קצין השריון הראשי.
- זר חטיבת מרכבות בן חור – הניח אלוף משנה במילואים עמוס לוריא שפיקד על החטיבה במלחמת שלום הגליל.
- זר אוגדה 380 – הניח האלוף במילואים דן ביטון, בעברו מפקד האוגדה וראש אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה.
- זר חטיבת כוכב האור – הניח תת-אלוף במילואים חלוצי רוֹדוֹי, בעברו מפקד החטיבה וקצין השריון הראשי, יחד עם בנו השריונאי הָרָן – דור ממשיך בשריון.
- זר חטיבת כוכבי האור – הניח המג”ד סגן אלוף אריה ברגר.
- זר אוגדת להב – הניח האלוף במילואים יפתח רון- טל, בעברו מפקד האוגדה ומפקד זרוע היבשה.
- זר חטיבת אורנים – הניח אלוף משנה במילואים דובי ישראלי שהקים את החטיבה ב-1982.
- זר חטיבת קלע – הניח אלוף משנה במילואים בן-ציון בית-אור (בנגה), מפקד החטיבה בעבר.
- זר חטיבת לביא – הניח אלוף משנה במילואים יעקב מינץ מפקד החטיבה בעבר.
- זר ראש מנת”ק – הניח ראש מַנְתָ”ק תת-אלוף ברוך מצליח.
מתייחדים ליד כותל השמות
ליד כותל השמות
כותל השמות עמוס שמות וזרים
טקס הנחת זרים של האח”מים
טקס שני של הנחת זרים בידי האח”מים התקיים כאשר הקהל כבר ישב באמפיתאטרון, לקראת פתיחת העצרת. טקס זה הוצג בשידור חי על מסכים גדולים לקהל שישב באמפיתאטרון.
שנה אחר שנה, כאשר הסתיו יורד על ארץ ישראל, אנחנו מתכנסים כאן, אל מול כותל השמות, הכותל שעליו חקוקים לנצח שמותיהם של יקירינו – חברים, מפקדים, פקודים, שלא שבו מן המלחמה, שלא חזרו בתום המשימה., שנתנו, עד הסוף, את כל הנשמה, שכיסה אותם עמוד הענן, שעוטפים אותם, לנצח, ברושים ואורנים. כך פתח המנחה אליהוא בן-און. שנה אחר שנה, בימים האלה של ראשית שנה, אנחנו באים לכאן – בני המשפחה הגדולה, משפחת השריון. באים לכאן ועומדים מולם, ומצדיעים להם, באהבה, בגעגועים, ברעות השריון.
כעת יונחו כאן, למרגלותיו של כותל השמות זרי זיכרון. הזרים יצטרפו אל הזרים של יחידות השריון בסדיר ובמילואים, שהונחו כאן לפני שעה קלה. אל מניחי הזרים מצטרפים הערב בני משפחת השכול הגדולה, גדולה מדי, של חיל השריון.
- זר ממשלת ישראל
את הזר הניח שר הביטחון, מר משה (בוגי) יעלון, יחד עם סגן אלוף יאיר שלום, בנו של רב”ט שמעון שלום זכרו לברכה, ששירת במלחמת יום הכיפורים בחטיבה 459, ונפל ביום כ’ בתשרי תשל”ד, 16 באוקטובר 1973.
שר הביטחון מר משה (בוגי) יעלון מניח את זר ממשלת ישראל
- זר צבא ההגנה לישראל
את הזר הניח ראש המטה הכללי, רב אלוף בנימין (בני) גנץ, יחד עם רב סרן עמרם ועקנין ורב סמל ראשון שמעון ועקנין, אחייניו של סמל ראשון שמעון ועקנין זכרו לברכה, שנפל במלחמת יום הכיפורים ביום י”ג בתשרי תשל”ד, 9 באוקטובר 1973. רב סמל ראשון שמעון ועקנין קרוי על שם דודו, שמעון ז”ל.
הרמטכ”ל רב-אלוף בני גנץ מניח את זר צה”ל
- זר המשפחות השכולות
את זר המשפחות השכולות הניחו אסתי ויורם טל, הוריו של סרן עמרי טל זכרו לברכה, יחד עם אחיו, רותם.
עמרי שירת כמפקד מחלקת הסיור בחטיבת ברק במבצע “צוק איתן”. עומרי ניצל כל רגע לתור ולהכיר את נופיה של הארץ, ביצע תפקידו מתוך תחושת שליחות ואהבת המולדת. עמרי נפל ביום ה’ באב תשע”ד, 31 ביולי 2014. את משפחת טל ליווה סרן רון סָייָג, מפקד הפלוגה של עומרי במבצע “צוק איתן”.
- זר זרוע היבשה
את הזר הניח מפקד הזרוע, אלוף גיא צור, יחד עם מר יוסי שניר, אחיו של סרן אברהם שניר זכרו לברכה. אברהם שירת כקצין סיוע ארטילרי בגדוד “עֹז” 77, במלחמת יום הכיפורים. במסירות רבה דאג לסוללות הארטילריה וללוחמי הגדוד, ותחת אש צולבת קפץ מהטנק כדי למדוד אזימות למטרות בשטח. במעשיו גילה אומץ לב, קור רוח ומסירות, ועל כך הוענק לו צל”ש רמטכ”ל. אברהם שינדלר נהרג ביום ט”ז בתשרי תשל”ד, 12 באוקטובר 1973.
- זר חיל השריון
את הזר הניח קצין השריון הראשי, תת-אלוף שמוליק אולנסקי, יחד עם מר נחמיה דגן, אחיו של סמל ראשון אברהם דגן זכרו לברכה. אברהם שירת בגדוד 195, ונפל במלחמת יום הכיפורים ביום י”ג בתשרי תשל”ד, 9 באוקטובר 1973; ויחד עם וסמל ראשון שביט לב, אחיו של סמל ראשון הרן לב זכרו לברכה, שנפל במלחמת לבנון השנייה ביום י”ט באב תשס”ו, ב-12 באוגוסט 2006.
- זר אגף משפחות והנצחה במשרד הביטחון
את הזר הניח סמנכ”ל וראש אגף משפחות והנצחה במשרד הביטחון, מר אריה מועלם, יחד עם הגברת פִּרחיה גנץ, אחותו של רב טוראי יהודה מלק זכרו לברכה, ששירת בחטיבה 434 ונפל במלחמת יום הכיפורים ביום י”ב בתשרי תשל”ד, ב-8 באוקטובר 1973.
- זר ארגון יד לבנים
את הזר הניח יושב ראש הארגון מר אלי בן שם, אביו של סגן קובי בן שם זכרו לברכה, שנהרג באסון המסוקים בשאר ישוב, ביום כ”ח בשבט תשנ”ז, 4 בפברואר 1997, יחד עם מר יוסקה הררי, אביו של סגן משנה נמרוד הררי זכרו לברכה, שנפל במלחמת יום הכיפורים, בקרב בחווה הסינית, ביום ל’ תשרי תשל”ד, 26 אוקטובר 1973.
- זר ארגון אלמנות ויתומי צה”ל
את הזר הניחה יושבת ראש הארגון, הגברת נאווה שוהם-סולן – אלמנתו של רס”ן רענן שוהם זכרו לברכה, שנהרג מבצע שלום הגליל, ביום כ”ז בסיוון תשמ”ב, 18 ביוני 1982 – יחד עם מר נדב ציוני, בנו של סמל ראשון שלום ציוני זכרו לברכה, ששירת בחטיבת המילואים 27, במלחמת יום הכיפורים, ונפל ביום י”ב בתשרי תשל”ד, 8 באוקטובר 1973.
- זר עמותת יד לשריון
את הזר הניח יושב ראש עמותת יד לשריון, האלוף במילואים חיים ארז, יחד עם מפקד גדוד המגחים (הפטונים) הראשון בצה”ל, אלוף במילואים ג’קי אבן. האלופים ארז ואבן היו מראשוני המפקדים בשריון של טנקי המגח, ושניהם לחמו במלחמת יום הכיפורים באוגדת הפטונים שמרבית מפקדיה היו יוצאי גדוד 79.
- זר הגבורה!
את הזר הניחו גיבור ישראל תת אלוף אביגדור קהלני ושני קציני השריון שנפצעו קשה במבצע “צוק איתן” –
סגן עמוס עצמון מחטיבה 401 וסגן אור קַרַנְדִיש מחטיבה 7.
נזכור את הנופלים. יהי זכרם ברוך.
מראה האמפיתאטרון המלא בעצרת השריון
העצרת באמפיתאטרון
במת האמפיתאטרון לבשה חג, ועליה הוצבו שלושה טנקים. במרכזה טנק המגח (הפטון) שיצא לאחרונה מהשירות לאחר כחמישים שנה בצה”ל, מימין טנק המרכבה סימן 1 שאף הוא יצא לאחרונה מהשירות לאחר שלושים וחמש שנה, ומשמאל הטנק החדיש והמתקדם מרכבה סימן 4. תזמורת צה”ל לפני הטנקים, ודגלנים עם דגלי יחידות ונסי החטיבות נכנסו ותפסו את מקומם על הבמה. כותרת גדולה בחלק העליון של הבמה מציינת: השריון כ”צוק איתן” מאז ולתמיד.
דגלנים במסדר באמפיתאטרון
מיד אחריהם נכנסו לרחבת האמפיתאטרון שר הביטחון, מר משה (בוגי) יעלון; ראש המטה הכללי, רב-אלוף בנימין (בני) גנץ; מפקד זרוע היבשה, אלוף גיא צור; קצין השריון הראשי, תת-אלוף שמוליק אולנסקי; סגן המנהל הכללי וראש אגף משפחות והנצחה במשרד הביטחון, מר אריה מועלם; יושב ראש עמותת “יד לשריון” אלוף במילואים חיים ארז; גיבור ישראל, תת-אלוף במילואים אביגדור קהלני; יושב ראש ארגון יד לבנים, מר אלי בן שם; ויושבת ראש ארגון אלמנות ויתומי צה”ל, גברת נאווה שוהם סולן.
השריון צוק איתן – מאז ולתמיד! אמר המנחה נועם גיל-אור והוסיף: בקיץ האחרון, בעת הלחימה בדרום, היה השריון צוק איתן, כמו בעבר, כמו בעתיד. במבצע איבד חיל השריון ארבעה עשר מלוחמיו, נזכור אתכם, הייתם לנו צוק איתן!
צילומי ארבעה עשר נופלי השריון במבצע הוקרנו, והזמר והמלחין רותם כהן, מלווה בלהקה צבאית ובלוחמי שריון שר את “רק תחזור” (המילים והלחן של רותם כהן):
אם אתה שלי אז למה שתלך
ואם הלכת רק תזכור שאני כאן
את כל החלומות שלך אני שומר
הכל נשאר כמו שהשארת על השולחן
ואם תלך אתה יודע שאני כבר משתגע
הגעגוע גומר אותי
והלילות הפכו ליום ומתפלל שזה חלום
ואתה זה שתעיר אותי
ואם תלך אל המדים אז רק תחזור
ואת הזמן אין לעצור את זה הבנו
וגעגוע שכואב משאיר לו חור
עמוק עמוק בלב שלנו
ואם אפשר שעד יומי האחרון
אתה תהיה יפה בדיוק כמו שנולדת
שלא תלך לי לשנייה בזיכרון
והחיבוק ממך יהיה כמו שאהבת.
אימא מדליקה כל יום נרות ומברכת
שאלוהים ילך איתך למלחמה
כשאתה שוכב על החולות וקצת רעב
אני אשיר לך אולי כנחמה
ואם תלך אתה יודע שאני כבר משתגע
הגעגוע גומר אותי
והלילות הפכו ליום מתפלל שזה חלום
ורק אתה זה שתעיר אותי
ואם תלך אל המדים אז רק תחזור
ואת הזמן אין לעצור את זה הבנו
וגעגוע שכואב משאיר לו חור
עמוק עמוק בלב שלנו
ואם אפשר שעד יומי האחרון
אתה תהיה יפה בדיוק כמו שנולדת
שלא תלך לי לשנייה בזיכרון
והחיבוק ממך יהיה כמו שאהבת.
ואם אפשר שעד יומי האחרון
אתה תהיה יפה בדיוק כמו שנולדת
שלא תלך לי לשנייה בזיכרון
ורק תחזור לשלום הביתה.
מדברי קצין השריון הראשי תת-אלוף שמואל אולנסקי
משפחות יקרות אשר גורלנו שזור בגורלכם בדם, כבוד שר הביטחון מר משה בוגי יעלון, ראש המטה הכללי רב אלוף בנימין בני גנץ, אלופי צה”ל בעבר ובהווה, רעיי השריונאים מפקדים ולוחמים, תלמידי בתי הספר תנועות הנוער והמכינות, אורחים יקרים, מכובדי כולם ערב טוב.
כמדי שנה, בין ראש השנה ליום הכיפורים, מתכנסים אנו כאן בביתנו ביד לשריון בלטרון, לוחמים, מפקדים, משפחות וחברים, להעלות על נס את גבורת השריונאים ולהתייחד עם זיכרון אחינו גיבורי התהילה, החרותים לעד בליבנו ושמותיהם חקוקים על כותל השמות. אנו באים לספר את מורשת חיל השריון, השזורה בסיפורה של המדינה מיום הקמתה, איך מאז ולתמיד עומדים לוחמי השריון כצוק איתן להגנה על המולדת.
השנה האחרונה הייתה רווית עשייה בחַיִל, החל מהקמת מערכי לחימה וסיוע קרבי חדשים, דרך התאמת מבנה צוות הקרב הגדודי לאתגרים המתחדשים, ועד צמצום משמעותי של סדרי הכוחות. השנה גם נפרדנו מטנקי המגח ומטנקי המרכבה סימן 1, אשר שירתו אותנו נאמנה שנים רבות במלחמות ומבצעים, והיו שותפים לסיפורי גבורה וניצחונות רבים. איתנו נמצאים הערב גם הלוחמים הגיבורים אשר לחמו עם טנקים אלה, וחלקם הגדול אף ממשיך לתרום ביחידות חדשות. לכל אורך השנה בלטו לוחמי השריון בפעילות הגנת הגבולות והביטחון השוטף, מגבול הצפון ועד אילת, והכינו עצמם לקראת יום פקודה אשר לא אחר להגיע.
לפני מספר שבועות נקראנו שוב לממש את יעודנו ולהילחם כמו אחֵינו בעבר, על עצמאותנו וזכותנו לחיות כעם חופשי בארצו. במבצע “צוק איתן”, שנועד לפגוע בתשתיות החמאס ובלוחמיו ולהשיב את השקט לתושבי עוטף עזה והדרום, שוב הוכיחו השריונאים כי במקום שבו נדרשת עוצמה וגמישות, יוזמה וקטלניות – לוחמי השריון הם המובילים את התמרון היבשתי. לוחמי הטנקים, החרמ”ש והמסייעת המשיכו את שרשרת הדורות, לחמו בגבורה ופגעו פגיעה קשה באויב.
במבצע זה מימשו יחידות השריון, צוותי הקרב החטיבתיים והגדודיים, את תפיסות ההפעלה וטכניקות הלחימה המחודשות אשר התפתחו בחיל בעת האחרונה. בנוסף הפגין חיל השריון בקרב יכולות מתקדמות ואמצעים חדישים מחזית הטכנולוגיה, ואת צוות הקרב הגדודי שפעל בעוז מול אתגרי המבצע. לוחמי השריון היו הראשונים להיכנס והאחרונים לצאת, ובזריזותם, תחבולתם ועוצמתם הפכו את הקערה בכל מקום שבו נדרשו יכולות אלו, נסכו ביטחון בקרב הכוחות והמפקדים והכריעו כל מפגש עם האויב.
קצין השריון הראשי תת-אלוף שמואל אולנסקי נושא דבריו
מעל לכל הוכחה שוב עוצמתו העיקרית של החיל – רוח הלחימה ותעוזת לוחמיו. האדם שבטנק ניצח שוב ורעות השריונאים המפורסמת שוב עמדה בהצלחה במבחן האש. לוחמי השריון לחמו בגבורה ובמקצועיות לא ביישו, ואף התעלו מעל המורשת המפוארת שהשאירו להם הדורות הקודמים.
לצערנו הרב גם מערכה זו גבתה מאיתנו מחיר יקר. על כותל השמות נוספו ארבעה עשר שמות חדשים. בליבנו נפער חלל ענק שלא יאוחה לעולם, ומשפחות חדשות לא יחזרו עוד לחיות כבעבר. אנו המלווים את משפחות חברינו שנים רבות, יודעים כי הכיסא הריק סביב השולחן בחג, המחשבה היכן היה היום אילו? והגעגוע העצום והכאב, יהיו נחלתנו לעולם. משפחות יקרות, אין לנו מזור לכאב ואף לא מילים של נחמה, אך משפחת השריון מחבקת ומחזקת, מרכינה ראש ומתחייבת לזכור לעולם את אחֵינו, לפעול בצו מורשתם וערכיהם, ולעמוד לעד לצִדכם, משפחות יקרות, בכאב ובשמחה.
במעמד זה איני יכול שלא לציין את אובדנו של חבר ומפקד יקר. הבוקר הלך לעולמו האלוף שלמה להט, צ’יץ’, מעמודי התווך של מורשת חיל השריון, שהיה גם מח”ט 7 ומפקד כוחות השריון בסיני, אדם רב פעלים וזכויות בעשייתו הצבאית והאזרחית. יהי זכרו ברוך.
קהל נכבד, התמורות החלות סביבנו וחוסר היציבות האזורי, מחייב אותנו להמשיך ולהיות מוכנים. לצד הפקת לקחים ולמידה ביקורתית מהמבצע נמשיך להכין את היחידות לאתגרי המחר, נתאים תפיסות ואמצעים, אך בעיקר נכשיר ונחנך לוחמים ומפקדים על ערכי הלחימה וסיפורי הגבורה של לוחמי השריון, אשר עמדו כצוק איתן מאז ועד היום.
בפתחה של שנה חדשה ברצוני לאחל לכולנו גמר חתימה טובה, שתהה שנה זו שנת שלום, שנת בריאות והצלחה, וכל שתבקשו – לו יהי.
ברעות שריונאים.
השריון כצוק איתן מאז ולתמיד – מקמה מאת איזי מן
המנחה קרא את המקמה:
הַשִּׁרְיוֹן הַזֶּה עָשָׂה הִיסְטוֹרְיָה – אֵיזוֹ הִיסְטוֹרְיָה – עַל מַפַּת הַמְּדִינָה וּמְחוּצָה לָהּ
וּבְכָל כֹּבֶד מִשְׁקָלוֹ הָיָה – תָּמִיד – הַכּוֹחַ הֶחָלוּץ וְהַמַּבְקִיעַ וְכוֹחַ הַמָּגֵן וְהַהַצָּלָה
כֵּן, עִם כָּל הַכֹּבֶד טִפֵּס, מִתְנַשֵּׁם, עַל הָרִים… יָרַד, בִּסְעָרָה, אֶל תּוֹךְ גֵּאָיוֹת…
הִסְתַּעֵר, כְּמוֹ שֵׁד, בְּכָל מִלְחָמָה
וְקָבַע – בְּפֵרוּשׁ, קִבֵּעַ בַּשֶּׁטַח
אֶת עַמּוּדֵי הַיְּסוֹד שֶׁל הַבִּטָּחוֹן וְאֶת אָשְׁיוֹת הָעָצְמָה
הוּא פָּרַץ רִאשׁוֹן וְהֵרִים אֶת עַמּוּד הָאֵשׁ לְפָנָיו – וְאֶת עַמּוּד הָאָבָק וְהֶעָנָן מֵאֲחוֹרָיו
וְיָדַעְנוּ, גַּם כַּאֲשֶׁר נֶעֱלַם אֶל תּוֹךְ הָעֲרָפֶל, נָתַן אֶת הַטּוֹן
בְּעֵרֶךְ שִׁשִּׁים טוֹנוֹת – בְּכָל קְרָב
וְנִרְשַׁם בְּדִבְרֵי הַיָּמִים כְּאֵיל הַנִּגּוּחַ… וְנִכְתַּב, לָנֶצַח, כְּמֶרְכֶּבֶת גִּבּוֹרֵי חַיִל…
וּמְקוֹמוֹ לָעַד בְּסִפְרֵי הַמּוֹרֶשֶׁת… * וְנֵר הַתָּמִיד יָאִיר בּוֹ – וּנְסַפֵּר:
כָּךְ, בְּכוֹחוֹ, הֻשַּׂג הַנִּצָּחוֹן… כָּךְ הוֹבִילוּ אוֹתוֹ בְּנֵי הַקֶּשֶׁת…
בֶּאֱמֶת, עָשָׂה הִיסְטוֹרְיָה – וְיָעִיד מִי שֶׁהֵנִיעַ אוֹתוֹ… וְיָעִיד, עַד עוֹלָם,
מִי שֶׁרָאָה כַּמָּה נָשְׁמָה יֵשׁ בְּאוֹתָהּ מְכוֹנָה
וְהַיּוֹם, כַּאֲשֶׁר הוּא עוֹזֵב אֶת הַשֵּׁרוּת – כְּמוֹ פּוֹשֵׁט מַדָּיו…
כְּמוֹ מִשְׁתַּחְרֵר, לִצְמִיתוּת, מִמִּלּוּאִים…
הוּא כָּאן, בִּשְׁתִיקָתוֹ: מוֹרִיד אֶת הַקָּנֶה
– מַצְדִּיעַ לְלוֹחֲמָיו שֶׁלֹּא שָׁבוּ לְמִסְדַּר הַסִּיּוּם… מַרְכִּין רֹאשׁוֹ, אֲלֵיהֶם, בַּגַּעְגּוּעִים
יַחַד עָמְדוּ כְּחוֹמַת בַּרְזֶל בֵּין חִצֵּי הַשָּׂטָן…
יַחַד הָיוּ – וְנוֹתְרוּ לְכֻלָּנוּ – אֵשׁ הַתָּמִיד וְצוּק אֵיתָן
וּבְוַדַּאי עַכְשָׁו – בְּלֵיל הַסְּתָו, עִם מְעִילֵי הָרוּחַ,
כַּאֲשֶׁר עָלָיו מֻפְנוֹת בַּגַּאֲוָה קַרְנֵי הָאוֹר
הַשִּׁרְיוֹן כֻּלּוֹ עוֹמֵד דֹּם, וְעַל יַקִּירָיו אוֹמֵר “יִזְכֹּר”
מעמד זיכרון
במלחמות ישראל ובין המלחמות, איבד חיל השריון 4,985 ממיטב לוחמיו, החרותים על כותל השמות ובליבנו לעד. נתייחד עם זכרם.
- הדגל הורד לחצי התורן.
- הדלקת אבוקת הזיכרון
את אבוקת הזיכרון הדליק מר מיכאל קושניר, אביו של סמל ראשון שי קושניר זכרו לברכה, ששירת בחטיבת “ברק” ונפל במבצע “צוק איתן”, ביום ה’ באב תשע”ד, 31 ביולי 2014. שי קושניר זכרו לברכה, היה לוחם וחובש בפלוגת המסייעת בגדוד 53, הגדוד שבו שירת אביו במלחמת שלום הגליל. ליווה את מיכאל סרן אִילְיָה ויסמן, מפקד הפלוגה המסייעת.
מר מיכאל קושניר, אביו של סמל ראשון שי קושניר זכרו לברכה וסרן אִילְיָה ויסמן בהדלקת אבוקת הזיכרון
- חצוצרה השמיעה תרועת אבל.
- יזכור:
אלוף משנה גיא חסון, מפקד חטיבה 460, חטיבת ההכשרות ובית הספר לשריון, קרא את היזכור.
יִזְכֹּר עַם יִשׂרָאֵל אֶת בָּנָיו וּבְנוֹתָיו, הַנֶּאֱמָנִים וְהָאַמִּיצִים, חַיָּלֵי צְבָא-הַהֲגָנָה לְיִשׂרָאֵל, וְכָל לוֹחֲמֵי הַמַּחְתָּרוֹת וַחֲטִיבוֹת הַלּוֹחֲמִים בְּמַעַרְכוֹת הָעָם, וְכָל אַנְשֵי קְהִילוֹת הַמּוֹדִיעִין וְהַבִּטָּחוֹן וְאַנְשֵי הַמִּשְׁטָרָה וְשֵׁרוּת בָּתֵי הַסֹּהַר, אֲשֶׁר חֵרְפוּ נַפְשָׁם בָּמִלְחָמָה עַל תְּקוּמַת יִשְׂרָאֵל, וְכָל אֵלֶּה שֶׁנִּרְצְחוּ בָּאָרֶץ וּמִחוּצָה לָהּ בִּידֵי מְרָצְחִים מֵאִרְגּוּנֵי הָטֶּרוֹר.
יִזְכֹּר הַשִּׁרְיוֹן אֶת טוֹבֵי לוֹחֲמָיו, אֶת נַחְשׁוֹנֵי הַסַּיָּרוֹת, אֶת בְּנֵי הַפֶּלֶד שֶׁבַּטַּנְקִים, אֶת מִסְתַּעֲרֵי הָחֶרְמֵ”שׁ וְאֶת נֶאֱמָנֵי חֵילוֹת הַסִּיּוּעַ בַּאֲשֶׁר הֵם, אֲשֶׁר עֲזָבוּם הַחַיִּים וְלֹא עֲזָבָם אֹמֶץ הַלֵּב.
יִזְכֹּר יִשׂרָאֵל וְיִתְבָּרַך בְּזַרְעוֹ וְיֶאֱבַל עַל זִיו הָעֲלוּמִים וְחֶמְדַת הַגְּבוּרָה וּקְדֻשָׁת הָרָצוֹן וּמְסִירוּת הַנֶּפֶש אֲשֶׁר נִסְפּוּ בַּמַּעֲרָכָה הַכְּבֵדָה.
יִהְיוּ חַלְלֵי מַעַרְכוֹת יִשְֹרָאֵל עֲטוּרֵי הַנִּצָּחוֹן חֲתוּמִים בְּלֵב יִשְֹרָאֵל לְדוֹר דּוֹר.
- פרק תהילים
הרב הראשי לצה”ל, תת-אלוף רפי פרץ, קרא את פרק פג בתהילים:
שִׁיר מִזְמוֹר לְאָסָף. אֱלֹהִים אַל-דֳּמִי-לָךְ אַל-תֶּחֱרַשׁ וְאַל-תִּשְׁקֹט אֵל. כִּי-הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ יֶהֱמָיוּן וּמְשַׂנְאֶיךָ נָשְׂאוּ רֹאשׁ. עַל-עַמְּךָ יַעֲרִימוּ סוֹד וְיִתְיָעֲצוּ עַל-צְפוּנֶיךָ. אָמְרוּ לְכוּ וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי וְלֹא-יִזָּכֵר שֵׁם-יִשְׂרָאֵל עוֹד. כִּי נוֹעֲצוּ לֵב יַחְדָּו עָלֶיךָ בְּרִית יִכְרֹתוּ. אָהֳלֵי אֱדוֹם וְיִשְׁמְעֵאלִים מוֹאָב וְהַגְרִים. גְּבָל וְעַמּוֹן וַעֲמָלֵק פְּלֶשֶׁת עִם-יֹשְׁבֵי צוֹר.גַּם-אַשּׁוּר נִלְוָה עִמָּם הָיוּ זְרוֹעַ לִבְנֵי-לוֹט סֶלָה. עֲשֵׂה-לָהֶם כְּמִדְיָן כְּסִיסְרָא כְיָבִין בְּנַחַל קִישׁוֹן. נִשְׁמְדוּ בְעֵין-דֹּאר הָיוּ דֹּמֶן לָאֲדָמָה. שִׁיתֵמוֹ נְדִיבֵימוֹ כְּעֹרֵב וְכִזְאֵב וּכְזֶבַח וּכְצַלְמֻנָּע כָּל-נְסִיכֵימוֹ. אֲשֶׁר אָמְרוּ נִירְשָׁה לָּנוּ אֵת נְאוֹתאֱלֹהִים. אֱלֹהַי שִׁיתֵמוֹ כַגַּלְגַּל כְּקַשׁ לִפְנֵי-רוּחַ. כְּאֵשׁ תִּבְעַר-יָעַר וּכְלֶהָבָה תְּלַהֵט הָרִים. כֵּן תִּרְדְּפֵם בְּסַעֲרֶךָ וּבְסוּפָתְךָ תְבַהֲלֵם. מַלֵּא פְנֵיהֶם קָלוֹן וִיבַקְשׁוּ שִׁמְךָ יְהוָה. יֵבֹשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ עֲדֵי-עַד וְיַחְפְּרוּ וְיֹאבֵדוּ. וְיֵדְעוּ כִּי-אַתָּה שִׁמְךָ יְהוָה לְבַדֶּךָ עֶלְיוֹן עַל-כָּל-הָאָרֶץ.
קדיש
קדיש קרא מר דקל סמוחה, אחיו של רב סמל ראשון, אלון סמוחה זכרו לברכה. אלון שירת בחטיבת המילואים 434 ונפל במלחמת לבנון השנייה. אלון גויס בצו 8, הוצב כלוחם, בטנק המ”פ. אלון, ספורטאי בנשמה, ערכי ושקט, שהמדינה, הגדוד וחבריו, היו חשובים לו מאוד, נפל ביום ט”ז באב תשס”ו, 10 באוגוסט 2006.
תפילת אל מלא רחמים
תפילת אל מלא רחמים נשא החזן הראשי לצה”ל סגן אלוף שי אברמסון, בליווי מקהלת הרבנות הראשית.
השיר נחמה
סולניות בליווי תזמורת צה”ל שרו את השיר נחמה מאת רחל שפירא, לחן של נורית הירש:
ולכאורה עסקנו בשלנו
רק בשלנו
בלי לבקש גדולות ונצורות.
שלווה מופרת
וכבר אחרת
ואין טעם לכסות
כי בפתח נכנסות –
התמורות.
מי שצמא לכל מחווה של חסד,
אוזנו תופסת –
איך הקריאות חוצות את הרחוב
שואל עדיין
שואל מאין
כן, מאין כוחות לשאוב.
זה בזו נביט
ונתמה שנית
אם ראינו נכונה,
לפעמים אני
לפעמים אתה
כה זקוקים לנחמה.
מי שחווה את בערת הקיץ,
ליבו לבית
ופני הנוף ראי לחרדותיו.
את מי ישביע
את מי ירגיע
ועל מה יתפלל עד סתיו.
זה בזו נביט…
להקה בליווי תזמורת צה”ל
דבר המשפחות השכולות
הגברת מרים אורבך-ברי, אחותו של טוראי מאיר ברי זכרו לברכה, קראה את דבר המשפחות השכולות. מאיר שירת במילואים בחטיבה 11, נפל במלחמת יום הכיפורים ביום י”ט בתשרי תשל”ד, 15 באוקטובר 1973. בנו של מאיר, משה ברי זכרו לברכה, נפל בפעילות מבצעית בלבנון, ביום כ”ב בניסן תשנ”ג, 13 באפריל 1993, בעת שירותו בחטיבת הצנחנים.
“ואחרי הרעש אש… ואחר האש קול דממה דקה”, ורק “רוח א-לוהים מרחפת על פני המים” השמים והארץ.
ובדממה לא ישמע קולו של משה בני כי לא ישוב,
ולא ישוב הדר
ולא ישוב דניאל
ולא ישוב נפתלי
ולא ישוב איל
וגיל-עד
ועומר
לא ישוב.
ושם במרום באלם קול ובשתיקה ישירו כולם משירי הלוויים ושירי אריק איינשטיין שירי מזרח ומערב…
וגם אנחנו נשיר. אולי מחר. אולי בעוד יום. בעוד שנה. אולי בקול. אולי בקול דממה דקה…
הגברת מרים אורבך-ברי, אחותו של טוראי מאיר ברי זכרו לברכה, קוראת את דבר המשפחות השכולות (צילום מסך מעל לבמה)
כך כתבה גיסתי שרה שחף-ברי, אלמנת אחי ז”ל, בלילה הראשון להפסקת האש הראשונה במלחמת “צוק איתן”.
משפחות יקרות, נרגשת מאד אני עומדת כאן מולכם. תחושת השותפות בצער על אובדנם של רבים כל כך שלא שבו הביתה – אבות, בנים, בעלים, אחים וחברים חללי השריון שנפלו במערכות ישראל.
41 שנה מאז נפל אחי היקר מאיר ברי ז”ל במלחמת יום הכיפורים. 21 שנה מאז נפל בנו – אחייני, משה ז”ל בלבנון. משה הלך בדרכי אביו בחייו ובמותו, וכמוהו וכמו כל חללי צה”ל, מסר נפשו גם הוא על הגנת העם והארץ.
משפחות יקרות. רק על עצמי לספר ידעתי, סיפור אחד של שכול ואובדן. סיפור על כאב, אחד מני רבים, רבים מדי.
אחי האהוב!
41 שנה, האמנם? 41 שנה עברו מאז הלכת מאתנו, ולא הספקנו להיפרד. אני חסרה אותך כל כך, והגעגוע אינו מרפה. חיים שלמים עברו מאז, אני כבר סבתא לנכדים רבים ב”ה, גם ילדיך נישאו וילדו ילדים-נכדיך, שאתה, אחי היקר, לא זכית להיות להם סבא של ממש.
הימים של המלחמה ההיא היו קשים, הדאגה אין סופית. לא שמענו ממך דבר עד מוצאי שבת, חול המועד בחצות, עת התקשרת. נשמעת אופטימי כמו תמיד אך זו הייתה השיחה האחרונה. ביום שני, י”ט בתשרי נפלת בקרב גבורה קשה ועקוב מדם. עדיין לא ידענו דבר. בערב שמחת תורה בשעת בין השמשות, ממש לפני הדלקת נרות החג, הגיעה הבשורה הקשה מכול – אינך עוד עמנו, נפלת בקרב.
איזה בעל נפלא היית לרעייתך, איזה אבא נפלא היית לבניך משה ואביחי שהיו כרוכים אחריך, עטופים באהבתך הגדולה. את בתך ליאורה לא זכית להכיר משום שנולדה כחודש לאחר נפילתך בקרב. אני רואה לפני תמונה בה אתה יושב בכורסא גדולה סביבך ילדיך ונכדיך המקסימים, חיוך גדול על פניך כמו תמיד, יחד עם הסיגריה הנצחית השמוטה לך בזווית הפה.
אך דע כי את שמחת החיים שלך, אהבת השירה שלך, התפילות והניגונים – כל אלה נשארו במשפחה. יש לך משפחה נהדרת, שמחה ואוהבת חיים. כולם אוהבי הארץ, כמו שאתה התחנכת בבית הורינו, ואת האהבה הזו הורשת לילדיך ולנכדיך.
לפני שנה בקיץ נסעתי לפולין במסגרת “עדים במדים”. מוקפת מפקדים תומכים, רגישים ובעלי עוצמה ערכית אנושית אדירה. עמדתי מול בורות המוות ביער לופוחובה, ראיתי את תאי הגזים והמשרפות במיידנק ובאושוויץ-בירקנאו, ושם במקום הארור ההוא, הרגשתי את אימת השואה. שם הבנתי את גודל הזוועה. שם חוויתי את השנאה לבני עמי, ליהודים, אשר נרצחו משום שכל חטאם היה היותם יהודים. ובגיא ההריגה הנורא הזה התעצמה תחושת השכול הפרטי שלי, התעצמה הרגשת החסר שלך, אחי, והתעצמו געגועיי. חשבתי לעצמי מה היה אילו… איך היו נראים חיינו כשכולנו “שבת אחים גם יחד”, אך המציאות הכל כך קשה נמצאת מולי ואני משתדלת בכל מאודי להמשיך הלאה מתוך שמחה והכרת הטוב על כל מה שיש לי – לנו.
שם בגיא ההריגה, מצאתי מחדש את המקור לתפילות ולתקוות למדינה יהודית בארץ ישראל. מצאתי מחדש את שורשי האהבה הגדולה לארץ ישראל, שאותה קיבלנו מהורינו.
כשאני נזכרת בך אחי היקר ובבנך אני יודעת: יקירינו – כל בני המשפחות השכולות, שנפלו במלחמות ישראל ידעו “למה” ו”לשם מה” הם וחבריהם יוצאים לדרך על הסכנות שבה. אני יודעת שהמציאות שבה אנו חיים תובעת מאתנו לצערי, להתמודד עדיין עם מצבי סיכון של חיים, ויעידו על כך כל סיפורי הגבורה של הלוחמים שנפלו במערכות ישראל וגם במלחמת “צוק איתן” בקיץ האחרון.
אחי ובנו וחבריהם, וכל חללי השריון וחללי צה”ל לדורותיהם, שמסרו נפשם על הגנת העם והארץ, היו שליחי ציבור לעם ישראל כולו ובפרט לנו – העם היושב במדינת ישראל אשר בארץ ישראל. אין בכך כדי להמעיט מן כאב, אבל יש בכך כדי לתת משמעות לחיים ולבחירה בחיים לאחר מות יקירינו, שאליהם תמיד נתגעגע בכאב.
אני נפרדת ממך ובקשה לי אח יקר – הֱיֵה מליץ יושר יחד עם בנך, ויחד עם כל חללי השריון עבור עם ישראל כולו. ערב יום הכיפורים תשע”ה אני מבקשת לחזק אתכן המשפחות השכולות. נתפלל כולנו לשלומם של הפצועים, מי בגופם מי בנפשם, ונתפלל תפילה לשלום מדינתנו היקרה שיקירנו מסרו נפשם עליה.
אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, צוּר יִשְׂרָאֵל וְגוֹאֲלוֹ, בָּרֵךְ אֶת מְדִינַת יִשְׂרָאֵל, רֵאשִׁית צְמִיחַת גְּאֻלָּתֵנוּ. חַזֵּק אֶת יְדֵי חַיָּלֵינוּ מְגִנֵּי אֶרֶץ קָדְשֵׁנוּ, וְהַנְחִילֵם אֱ-לֹהֵינוּ יְשׁוּעָה וַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן תְּעַטְּרֵם, וְנָתַתָּ שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וְשִׂמְחַת עוֹלָם לְיוֹשְׁבֶיהָ.
תהיינה נשמות יקירינו חללי השריון צרורות בצרור חיינו לעד.
דבר יושב ראש עמותת יד לשריון, אלוף במילואים חיים ארז
משפחות שכולות, שר הביטחון, הרמטכ”ל, מפקד פיקוד הדרום, קצין השריון הראשי, גיבורי ישראל, אלופי צה”ל בסדיר ובמילואים, מנכל העמותה מנשה ענבר וחברי עמותת יד לשריון, חיילים, תלמידים, קהל נכבד,
ארבע עשר משפחות הצטרפו למשפחות השכולות של לוחמי השריון במבצע “צוק איתן, והן נמצאות כאן איתנו. ארבע עשר חילי שריון נפלו במערכה, שמותיהם ותמונותיהם מופיעים בדף האחרון של העלון שקיבלתם בכניסה לכאן:
סגן אלוף אמוץ גרינברג, סמל אדר ברסנו, סרן עמרי טל, סמל ראשון נעם רוזנטל, רב-סמל דניאל מֶרֶש, סמל-ראשון שי יעקב-קושניר, סרן לירן אדיר, סרן דמיטרי לויטס, סמל-ראשון גיא לוי, סמל-ראשון אליאב אליהו חיים כחלון, רב-טוראי נירן כהן, רב-סמל עדי בריגה, רב-טוראי מימון מידן ביטון, סרן נתן כהן – זכרם לברכה.
הם מצטרפים לאלפי לוחמי השריון שנפלו במערכות ישראל ושמותיהם חקוקים על כותל השמות, ובזכותם קיימת מדינת ישראל.
אין נחמה לכם, משפחות הנופלים, עבורכם השתנו החיים. אנו מתחייבים להנציח את יקיריכם, ולשמש לכם בית ומקום מפגש וזיכרון. נזכור את הנופלים ונשלח איחולי החלמה לפצועי צה”ל.
בשם ותיקי המלחמות הקודמות אני רוצה לברך את שר הביטחון, את הרמטכ”ל, את מפקד פיקוד הדרום שפיקדו על מבצע צוק איתן, ואת כול היחידות והלוחמים שהשתתפו במבצע. ברכה מיוחדת מגיעה ללוחמי השריון במבצע.
נמצאים פה מפקדי חטיבות השריון ופיקודיהם שלחמו במערכה נגד החמאס בעזה, ואנו ותיקי השריון, גאים בדור הנוכחי של הלוחמים והמפקדים, ומצדיעים לכם השריונאים, לוחמי צוק איתן. אתם הוכחתם פעם נוספת שחיל השריון והטנק הם הכוח המוביל והמכריע בכול צורות הקרב.
לחמתם באומץ ובנחישות, הפעלתם במקצועיות את מערכות הנשק החדישות שניתנו לכם. בכול קרב שבו השתתפתם, פגעתם והשמדתם את האויב, וסייעתם ליחידות אחרות למלא את משימתם.
במערכה זו הוספתם חוליה נוספת לשרשרת הגבורה של השריון לדורותיו. צה”ל וחיל השריון פגעו פגיעה קשה בחמאס, ונקווה שהישגי המבצע יבטיחו תקופה ארוכה של שקט לישראל. ביטחון ושגשוג ליישובי הדרום.
חיל השריון נפרד לאחרונה מטנקי המרכבה סימן 1 ומטנקי הפטון, המוצב במרכז הבמה. חמישים שנה שירת הטנק בצה”ל. נמצא כאן אלוף ג’קי אבן, שקלט את טנק הפטון והקיים את גדוד הפטונים הראשון, גדוד 79, וקבע סטנדרטים חדשים של מקצועיות והישגים לכול חיל השריון. גדוד 79 לחם והוביל את אוגדתו של אלוף ישראל טל במלחמת ששת הימים, ושילם מחיר יקר – 32 לוחמים נפלו במערכה ובהם המג”ד אהוד אלעד זכרו לברכה, אלמנתו חוה נמצאת כאן איתנו. רבים נפצעו ובהם הקמב”ץ עמרם מצנע שהיה בטנק יחד עם המג”ד, והמ”פים קהלני, יום-טוב, ובנצי כרמלי, שנפל כמג”ד במלחמת יום הכיפורים.
במוזאון השריון בלטרון מוצבים טנקי פטון והם מקבלים את הכבוד המגיע להם. מאחורי כל אחד מהם יש סיפור הקרבות שבהם השתתף ובכללם הטנק הראשון שצלח את תעלת סואץ, שעליו פיקד המ”פ יוסי רגב.
אנו ביד לשריון, זוכרים את גיבורי השריון ובוניו, מנציחים את הנופלים, לומדים ומלמדים את מורשת השריון, ורואים בכך ערך חשוב להכשרת הלוחמים.
היום הלך לעולמו אלוף שלמה להט צ’יץ’, שהיה מפקד חטיבה 7, מפקד הכוחות המשוריינים בסיני, והיושב ראש הראשון שליד לשריון.
אנו שולחים מכאן איחולי חזק ואמץ למשפחת להט ולכול בני המשפחות השכולות, ואיחולי החלמה לפצועים.
שנה טובה וחתימה טובה לכול עם ישראל
האלוף (במיל’) חיים ארז, יו”ר עמותת יד לשריון, נושא דבריו (צילום מסך מעל לבמה)
הדלקת משׂואות הגבורה והזיכרון
הערב, בטקס הגבורה והזיכרון של חיל השריון, אנו בסיומה של שנת פעילות ולחימה, ובראשיתה של שנה מיוחדת, שבה נפרד חיל השריון מטנק הפטון, ובשמו העברי – מגח – “מרכבת גיבורי חיל”! המגח “התגייס” לשורות השריון בשנות השישים, ומאז ליווה את כל מערכות ישראל. אצלנו הוא החליף בשדות הקרב את השרמנים, הקרומוולים, האי-אם-אקסים והסנטוריונים, ושירת דורות של שריונאים בחמישים השנים שבהן עשה אצלנו היסטוריה. היום הוא נכנס אל ההיסטוריה.
חיל השריון נפרד גם מטנק המרכבה סימן 1 – גאווה ישראלית, שריון מתוצרת הארץ. הוא נכנס לשירות מבצעי בשנת 1979, ושלוש שנים לאחר מכן, במלחמת שלום הגליל, זכה לטבילת האש הראשונה כאשר חצה את הגבול ללבנון ולחם בשריון הסורי ונגד מחבלים חמושים בטילים נגד טנקים. שני גדודי מרכבה עמדו בקרבות מול ענקי השריון מתוצרת סובייטית והשמידו אותם. הניסיון שעברו שימשו בסיס לפיתוח הדגמים המתקדמים יותר של טנקי המרכבה. כעת גם המרכבה סימן 1 נכנס שְׂבַע קרבות אל הפנתיאון. שניהם, המגח והמרכבה סימן 1, מְפָנים את מקומם בחזית לטנק מרכבה סימן 4, המשמש בחוד החנית של חיל השריון וצה”ל כולו.
שלוש משואות גבורה וזיכרון יודלקו לזכר גבורתם של לוחמי השריון. אש – לזכר התעוזה, האומץ וההקרבה בקרב.
- משואה ראשונה
משואה ראשונה הדליקה הגב’ עליזה קרמר, אחותו של סגן אלוף אהוד אלעד זכרו לברכה. אהוד שירת בחטיבה 7 ונפל ביום כ”ו באייר תשכ”ז, 5 ביוני 1967. במלחמת ששת הימים פיקד סגן אלוף אהוד אלעד על גדוד הטנקים גדוד 79, גדוד טנקי מגח. בקרב על מוצבי צומת רפיח הוביל את יחידתו להסתערות, נפצע בפניו ובידיו, אך לא הסכים שיעבירוהו לטיפול. והמשיך לפקד על גדודו ובאומץ לב. הוא נפגע ונהרג בעת שהוביל את הכוח שעליו פיקד.
על המעשה הזה הוענק לו עיטור העוז.
מפקד גדוד 77 בחטיבה 7, סגן אלוף מולי כהן הגיש את אש המשואה.
עליזה קרמר, אחותו של סגן אלוף אהוד אלעד זכרו לברכה מדליקה משואה ראשונה
- משואה שנייה
משואה שנייה, הדליק מר רפי לוי, אחיו של סמל רוני לוי זכרו לברכה, ששירת בחטיבה 460, במלחמת שלום הגליל. רוני, אהב את השירות בחיל השריון, ובייחוד את טנק ה”מרכבה סימן 1″, רוני ראה בקידום אתגר אישי ושאף להיות מפקד. המלחמה פרצה בהיותו בעיצומו של הקורס למפקדי טנקים. רוני נהרג בשעה שחילץ טנק פגוע, בקרב עם כוחות שריון וקומנדו סוריים ביום י”ז בסיוון תשמ”ב, 8 ביוני 1982.
חברו לפלוגה, סגן אלוף במילואים, משה כהן, הגיש את אש המשואה. רוני ומשה היו חברים טובים, עברו יחד קורס מפקדי טנקים ולחמו באותה המחלקה.
רפי לוי, אחיו של סמל רוני לוי זכרו לברכה מדליק משואה שנייה
- משואה שלישית
משואה שלישית, הדליקו דוד ולימור כהן, הוריו של סרן נתן כהן זכרו לברכה. נתן שירת בחטיבה 401 כמפקד מחלקה. נפל במבצע “צוק איתן”. נתן, לוחם ומפקד מעולה שפעל מתוך תחושת שליחות. המחלקה בפיקודו, עמדה בראש הכוח שנכנס ראשון לעזה. פגעה במחבלים רבים וסיכלה פעילות אויב. בעומדו, בעמדת המפקד בטנק המרכבה, נפגע נתן ונהרג ביום כ”ה בתמוז תשע”ד, 22 ביולי 2014.
מפקד גדוד 46 בחטיבה 401, סגן אלוף אוהד מאור, הגיש את אש המשואה.
דוד ולימור כהן, הוריו של סרן נתן כהן זכרו לברכה, בהדלקת משואה שלישית
שלוש משׂואות, שלושה טנקים, מרכבות הנושאות את לוחמי השריון.
השריון כצוק איתן מאז ולתמיד.
תמונות ממלחמות העבר מוקרנות מעל לבמה
דבר הרמטכ”ל רב-אלוף בני גנץ
מכובדיי כולם,
סיפורה של מדינת ישראל הוא סיפורכם. ממלחמת העצמאות ועד למערכת “צוק איתן”, שמותיהם של 4985 הנופלים מספרים פרקי גבורה בסיפורו המפואר של החיל, ושל צבא ההגנה לישראל ככלל. אני מביט בכם – באישה שאיבדה את אהובה, בילדים שלא יזכו עוד לחבק את אביהם, באחים שגדלו והתבגרו ללא האח או האחות, בהורים שילדיהם יישארו ילדים לנצח. הערב, אני מביט בכם – משפחת השריון הגדולה, ומרגיש את החום ואת האהבה, את השותפות לרגעים הקשים ביותר כמו גם לשמחות ולרגעי האושר. כפי שהטנק הפך עם הזמן לביתו השני של יקיריכם, רחבת הזיכרון בלטרון הפכה עבורכם בחלוף השנים מקום עוטף – מקום בו מצאתם תמיכה וחוזק מאלו הנושאים את אותו הכאב ומאלו המלווים אתכם בכל ימות השנה.
היום בבוקר הלך לעולמו האלוף במילואים שלמה להט זכרונו לברכה. צ’יץ’, איש השריון, לחם בשורות ה”הגנה” וצה”ל, ושירת כמפקד חטיבה 7, כמפקד הכוחות המשוריינים בסיני וכראש אגף כוח האדם. גם לאחר שחרורו המשיך לתרום למדינה, ומכאן אנו שולחים את תנחומינו למשפחתו.
מכובדיי,
אנו עומדים במקום בו החל סיפורו של החַיִל. מאז נלחמו לוחמי השריון הראשונים בקרבות הגבורה של מלחמת יום העצמאות,עידכן חיל השריון את תורת הלחימה, פיתח את האמצעים שעמדו לרשותו, את הכשרות לוחמיו – כל זאת כדי לנצח גם במערכה הבאה. עם השינויים שחלו באיומים הניצבים לפנינו ובמורכבות שדה הקרב, השריון תמיד היה, ותמיד יהיה, מוכן לכל אתגר – אם ככוח עצמאי בקרב יבשתי ואם כחלק בלתי נפרד מצוות הקרב המשולב. אנו יודעים כי גם בחלוף הזמן, מקור כוחו של החיל נותר איתן כשהיה – האדם שבטנק.
כך גם היה במערכת “צוק איתן” אליה יצאנו בקיץ האחרון. במהלך המערכה הובילו לוחמי השריון, סיפקו חיפוי אש נייד, עוצמתי ומדויק והיו לכוח מכריע – כל זאת בשטח צפוף ומאוכלס. הייתי בשטח וראיתי את לוחמי השריון בטנקים, רגע לפני כניסתם לרצועה. ראיתי את האומץ בפניהם, את עוצמת האדם משולבת בעוצמת האש – ראיתי את הנכונות להתייצב נחושים מול האויב ולבצע את משימתם, תהא אשר תהא. ראיתי כיצד הם מתאימים את שיטת הלחימה לאתגר שבתוקף, וכיצד הם ממשיכים לקיים את מורשת העשייה המפוארת של החיל, שניכרה גם בקורות חייו של צ’יץ’ – כיצד הם כותבים אותה בפועלם. ראיתי את הרעות העמוקה ואת האחווה השוררת בין אנשי צוות הטנק, את מסירות הנפש ואת אהבת הארץ שהנחו את דרכם במהלך המבצע, כפי שהנחו את לוחמי השריון במדבריות סיני, בהובלתם של מפקדים רבים, וצ’יץ’ בתוכם, ברמת הגולן או על אדמת לבנון.
הרמטכ”ל רב-אלוף בני גנץ נושא דבריו
במהלך המערכה עשרות לוחמים נפצעו ונכונה להם עוד דרך שיקום ארוכה. אנחנו נהיה שם לצידם בכל צעד שיפסעו בה. במערכה נהרגו חמישה אזרחים ונפלו שישים ושבעה מלוחמי צה”ל, מהם ארבעה עשר מפקדים וחיילים מחיל השריון. ארבעה עשר לוחמים שבלכתם הותירו חלל שלא יתמלא.
משפחות יקרות,
הם היו עולם ומלואו, היו להם תקוות ותוכניות לעתיד שנקטעו ברגע, הם הותירו מאחור משפחה וחברים שכואבים את נפילתם בכל יום. אני יודע כי לא חשוב כמה זמן עבר מאז נפילתו של יקיריכם, תמונות הנופלים במערכה האחרונה הציפו את הזיכרונות מאותו היום והעצימו את החלל שהותירו. משפחת השריון לעולם תעמוד איתנה ומאוחדת מול האובדן, לעולם תחבק אתכם אליה. אנו בצה”ל מתחייבים לנצור את זכרם של כלל נופלי החיל, לשאת את מורשת עשייתם עימנו ולהמשיך לצעוד בדרך הגבורה והמופת שהניחו לנו. נתחייב להמשיך ולתמוך בכם בכל ימות השנה, לעודד ולחזק, להיות מסורים לכם כפי שהיו יקיריכם מסורים להגנה על הארץ שאהבו.
יהי זכר הנופלים ברוך!
דבר שר הביטחון מר משה (בוגי) יעלון
הרמטכ”ל רב-אלוף בני גנץ, מפקד זרוע היבשה האלוף גיא צור, קצין השריון הראשי תת-אלוף שמואל אולנסקי, יו”ר ארגון יד לבנים אלי בן שם, יו”ר עמותת יד לשריון האלוף במילואים חיים ארז, גיבור ישראל תת-אלוף במילואים אביגדור קהלני, לוחמי השריון בהווה ובעבר, ואתן משפחות יקרות,
בראשית דבריי אני מבקש לומר כמה מילים על אלוף במילואים שלמה להט צ’יץ’, שהלך לעולמו. צ’יץ’ היה מפקד חטיבה 7, סגי מפקד גייסות השריון ומפקד עוצבת סיני, ותרומתו לצה”ל ולשריון הייתה עצומה. צ’יץ’ היה מאותם לוחמים ומפקדים שכבר כנערים לחמו למען הקמתה ועצמאותה של מדינת ישראל, ולאחר הקמתה, בחרו להקדיש את חייהם למער ביצור ביטחונה. צ’יץ’ תמיד הלה במקום בו אפשר לתרום, ברגעים משמעותיים בתולדותיה של המדינה ותולדותיו של צה”ל, וההשפעה שלו על לוחמי השריון ניכרת עד היום. לא נשכח כמובן את שנותיו כראש העיר תל אביב, שבהנהגתו הפכה לעיר מגוונת ורב תרבותית. יהי זכרו ברוך.
“זה יהיה קטע קצר בחיים קצרים. ליאור היה החלום היפה והעצוב בלותר בעולמנו. ליאור נפל בשעות הראשונות של המלחמה הנוראה, חשוף בצריח פיקד על מחלקתו בשקט, באומץ, בקור רוח, וצרור של מקלע פילח את גרונו. נועם, מפקד הפלוגה שלו, נתן לו את נשימותיו האחרונות. ליאור הונח על סיפון הטנק ונועם רכן עליו, תחת אש ובכל כוחו ניסה להנשים אותו. יומיים אחרי ליאור נפל גם נועם בחולות. איזו קִרבה נוראה של אהבה ומוות”. סוף ציטוט.
שר הביטחון מר משה (בוגי) יעלון נושא דבריו
כך מסופר בחוברת זיכרון לליאור יונתן ז”ל, בנו של המשורר נתר יונתן. ליאור נפל במלחמת יום הכיפורים, המערכה המדממת ביותר של השריון, זו שהפכה לסמל הגבורה והנחישות של השריונאים שהיו בין אלו שחסמו בגופם ובכליהם את צבאות סוריה ומצרים מלהמיט חורבן על מדינת ישראל.
וכך אפשר לתאר את רוח השריונאים, דור אחרי דור: רוח של דבקות במשימה ועוצמה אנושית, של חתירה למגע, של נחישות ואמונה בצדקת הדרך. רוח של רעות ואחווה, של מסירות אין קץ למען הכלל. האדם שבטנק מנצח.
זהו חוט השדרה הערכי שייחד את בניכם ובנותיכם היקרים שעם זכרם אנו מתייחדים הערב. זה היה המטען הערכי שלקחו עימם לאימונים הקשים, לשגרה המורכבת ולהסתערותם לעבר האויב.
לאורך כך שנו שירותי הייתה לי הזכות להכיר מקרוב ערכים שפיעמו בקרב השריונאים, ומן הסתם גם בבנים, בצאתם לדרך ממנה לא שבו. אותם ערכים שאפיינו את עשייתם מראשית ימי “שירות משוריינים” בפיקודו של יצחק שדה, דרך שדות האש של סיני ורמת הגולן במלחמת יום הכיפורים, עבור במלחמות בלבנון וברצועת הביטחון, במבצע “חומת מגן”, במבצעים ברצועת עזה, עד מבצע “צוק איתן” בקיץ האחרון. תמיד ראשונים לקרב, נכונים לחרף את נפשם, מודעים לגודל האחריות המונח על כתפיהם. אחריות על מדינה ועם.
במהלך ימי מבצע “צוק איתן” פגשתי בסיוריי את לוחמי ומפקדי השריון. כל מפגש איתם הוכיח לי שהאיכות והמחויבות המייחדות את החיל נותרו חלק בלתי נפרד מתעודת הזהות של חובשי הכומתות השחורות. בחזית בה אין לדעת מהיכן תיפתח הרעה, פעלו לוחמי השריון באומץ רב ובתעוזה, הִכו קשות במחבלים ובתשתיות הטרור שלהם, והיו חלק משמעותי בהשמדת המנהרות ברצועת עזה.
שיתוף הפעולה שלהם עם כוחות הרגלים, ההנדסה, התותחנים, האוויר, הים והמודיעין והפגיעה הרשה שהנחילו לחמאס, העניקו לנו כדרג המדיני את מרחב התמרון, שאפשר לנו להגיע להישגים חשובים בזירה הצבאית והמדינית.
אלא שנתיב הגבורה הנמשך שסללו השריונאים גבה מחיר יקר וכבד מנשוא. 14 לוחמים, מטובי בנינו, איבד השריון במהלך הקיץ האחרון. 14 לוחמים שמצטרפים לרשימה ארוכה עד כאב, של אלפי בנים ובנות המונצחים בכותל השמות הזה. כל אחד מהנופלים הוא עולם ומלואו שעצר מלכת. מאחורי כל שם – בית שנעטף יגון, יורים ואחים שקומתם שחה, אלמנות ויתומים הלומי-צער, וגעגועים אין קץ.
“התיאור הטוב ביותר שלו זה מלח הארץ”, ספדה אנה לויטס לאחיה דמיטרי, מפקד פלוגת טנקים שנפל במבצע “צוק איתן”. “כמה נתינה. כמה ערכים. כמה אהבה למדינה. ביום שישי הוא נכנס לעזה, ידענו שהוא שם, הוא רצה להיכנס. היה חדור מוטיבציה. הוא היה בטוח שמה שצה”ל עושה זה נכון”, סיף ציטוט.
יקיריי, קהל נכבד,
לפני 41 שנים פרצה מלחמת יום הכיפורים, מלחמה שטלטלה את מדינת ישראל ומלווה אותנו עד היום. מלחמה שבגינה קברנו את טובי בנינו, בהם 1492 לוחמי שריון ואלפי פצועים שנושאים את צלקות המלחמה עד היום. מלחמה שהעניקה לכל אחד מאיתנו שיעור חד וכואב על מחירה של יוהרה, שאננות ועריצות מחשבתית. מלחמה שמחייבת אותנו לשאול בכל בוקר מה נשתנה, בוודאי נוכח מזרח תיכון סוער וגועש. מלחמה שלימדה אותנו להיות פתוחים וקשובים, לאפשר מגוון דעות, לא למנוע מאיש, ולוּ הזוטר ביותר, להביע את עמדתו. להבין שהתבונה אינה נמצאת רק במקום אחד. לא לקבל דבר כמובן מאילו. להוביל בזכות מנהיגות משתפת, אחראית ושקולה. לזכור בכל בוקר, כי כובד האחריות מחייב אותנו לפעול בתבונה ובשום שכל.
זו חובתנו לאזרחי ישראל. זו חובתנו לכן, משפחות יקרות. זו חובתנו לבנים ולבנות שלא שבו.
אני פוגש בכם, בני המשפחות, לא אחת, באירועים ובטקסים שונים, ובכל פעם נפעם מחדש. מיכולת העמידה שאתם מפגינים, ומהנחישות לחזור לחיי יצירה ועשייה על אף הקושי הכבד והחלל העצום. בכך אתם מגלמים גבורה אנושית שאין שנייה לה, ומהווים אות ומופת לכולנו.
יהי זכרם של הנופלים והנופלות ברוך.
הרמטכ”ל רב-אלוף בני גנץ לאחר העצרת בשיחה עם בני משפחות שכולות
העצרת הסתיימה בהעלאת הדגל לראש התורן ובשירת “התקווה”
