“הפנמנו את הדברים תוך טיפול במנהרות”, אומר מפקד אוגדה 162. עם זאת הוא מדגיש כי צוק איתן היה הצלחה. לדבריו, עימות בלבנון יהיה מורכב יותר
עמוס הראל (מאתר הארץ, 10 באוקטובר 2014)
“התחלנו להיערך לטיפול התקפי במנהרות עוד לפני המבצע בעזה. חלק מתרגולות הלחימה פותחו קודם לכן. באמצע יולי תוכננה השתלמות באוגדת עזה, בהובלה של חטיבת גבעתי, על לחימה בתווך התת-קרקעי. אבל המלחמה פרצה שבוע קודם לכן. בסוף עברנו את ההשתלמות האמיתית מול חמאס”.
תת-אלוף נדב פדן, מפקד אוגדה 162, פיקד על אחת משלוש האוגדות של צה”ל שפעלו בקיץ במלחמה ברצועת עזה. בריאיון ל”הארץ” הוא מתאר את מה שהסתיים, עבורו ועבור המפקדים שפעלו תחתיו, בתחושת הישג משמעותי: הפגיעה בחמאס, השמדת המנהרות ההתקפיות וההערכה כי אילו הוטלה על הצבא משימה גדולה יותר, של כיבוש הרצועה, היה עומד בה כנדרש. חודש וחצי חלפו מאז סיום מבצע “צוק איתן”. סדר היום הלאומי התחלף במהירות, מהקרב על המילקי בברלין ועד לתקריות בגבול לבנון וסוריה. אבל פדן עדיין חי את מה שהתרחש בעזה. תהליך התחקירים הפנימי, באוגדה שלו וברמות שמעליה, נמצא בעיצומו.
“הגענו למלחמה עם רמת בשלות בינונית לטיפול במנהרות”, אומר פדן. “העסק הבשיל תוך כדי לחימה ולמדנו במהלכה לא מעט. אתה לומד איך חמאס ממלכד את פיר המנהרה, איך הם מגנים על המרחב. העולם הזה לא היה זר לנו. רמת הדיוק של המודיעין באשר למציאת הפירים היתה גבוהה מאוד. איפה שידענו, הלכנו ומצאנו פירים. אבל לא ידענו הכל. לפעמים אתה חושף מערכת בשלמותה דרך נקודת ההתחלה. היה חסר לנו תוואי מדויק בחלק מהמנהרות. להבנתי, איתור התוואי היה צוואר הבקבוק”. זו אחת הסיבות שבגללה נמשך הרס המנהרות שבועיים וחצי, הרבה יותר מכפי שהעריך הצבא תחילה.
חשיפת מנהרות. צילום: דובר צה”ל
במלחמה נהרגו שבעה חיילים שפעלו במסגרת האוגדה, בקרבות בצפון הרצועה – אזור בית חנון, ג’באליה ואל-עטטרה. האוגדה, שהפעילה שלושה צוותי קרב חטיבתיים, של הנח”ל, חטיבת השריון 401 ובה”ד 1, השמידה כמה מנהרות התקפיות והרגה בקרבות עשרות רבות של פעילי חמאס חמושים. המגע עם אזרחים פלסטינים היה מועט יחסית, משום שבצפון הרצועה פינוי האוכלוסייה בידי צה”ל התנהל ביעילות ורובם המכריע עזבו את השטח לפני שהחל הקרב הקרקעי.
“בית חנון היתה ריקה מאזרחים כשנכנסנו”, אומר פדן, המעיד שלכל אורך הלחימה ראה גופה אחת של אזרחית, פלסטינית קשישה שנהרגה כנראה בהפגזות. במקרה אחד, טענו הפלסטינים כי 15 אזרחים נהרגו מהפגזה של צה”ל על בית ספר. מפקד האוגדה משוכנע שהבניין לא נפגע ושחמאס “הלביש” על התקרית הרוגים מאזור אחר. “חמאס עשה שימוש קבוע בבתי ספר ובמחסות של אונר”א. חוליות יצאו מתוך המתחמים הללו, ירו לעבר כוחותינו וחזרו פנימה. עשינו מאמץ משמעותי למנוע פגיעה באזרחים, כולל עצירת ירי בעשרות מקרים. זה לא קוריוז, זו מדיניות. כשאני משווה למה שקרה בעיראק (המערכה הבריטית והאמריקאית שם. ע”ה), אנחנו פועלים באופן הרבה יותר מבוקר. יש על זה ויכוח גדול אצלנו. יש כאלה שטוענים שזה לא ערכי להעמיד חיילים בסיכונים האלה, כדי לצמצם פגיעה באזרחי היריב. אבל ברור לנו שצריך להחיל על עצמנו את הערכים הללו, שלא נתברבר”.
בית הספר של אונר”א בבית חנון שנפגע במבצע. צילום: רויטרס
חמאס מיעט בעימותים ישירים עם צה”ל, מרגע שהכוחות נכנסו. רוב התקריות כללו ירי צלפים מרחוק. אבל הטיפול במנהרות חייב שהות ארוכה בשטח הרצועה. “יחידות היו עשרה, 12 יום בפאתי ג’באליה ובית-חנון. זה הזמין ניסיונות לזנב בנו. היו כמה היתקלויות קשות יותר. במקרה אחד, הפלוגה המבצעית של גדוד 931 הרגה בקרב 15 פעילים מכוח המנהרות של חמאס”.
פדן, בן 47, שירת כלוחם ומפקד בסיירת מטכ”ל, היה מפקד יחידות המסתערבים דובדבן בשיא האינתיפאדה השנייה, מפקד חטיבה מרחבית בשטחים ומפקד בית הספר לקצינים. לתפקידו הנוכחי נכנס רק בתחילת חודש מאי. חודשיים מאוחר יותר כבר מצא את עצמו במעמד הנדיר יחסית בעשור האחרון בצה”ל, כמפקד אוגדה בלחימה. בספטמבר אשתקד, אחרי שסיים לפקד על האוגדה המרחבית של צה”ל בגבול מצרים, התראיין ל”הארץ”.
תא”ל נדב פדן. צילום: אתר צה”ל
השיחה עסקה אז בשינויים הקיצוניים שהתחוללו בסיני. חילופי השלטון במצרים בעקבות הפלת משטרו של הנשיא חוסני מובארק, שחררו שד מהבקבוק בדמותם של פלגים איסלאמיסטיים שהתכתשו עם הצבא המצרי בסיני, אך העירו מחדש גם את קו הגבול עם ישראל בסדרת פיגועים.
בריאיון הקודם, פדן שיבח את התיאום הביטחוני עם המצרים, שנמצא אז במגמת שיפור בולטת על רקע תפיסת השלטון בקהיר בידי הגנרלים ביולי 2013. מה שלא הוא ולא איש בישראל חזה באותה עת, היו ההשלכות ארוכות הטווח יותר של חילופי המשטר. הגנרלים מתעבים את חמאס ורואים בו שלוחה אידיאולוגית של האחים המוסלמים המצריים. חודשים ספורים לאחר עלייתם לשלטון, הידקו את המצור על הרצועה ופוצצו באופן שיטתי מאות מנהרות הברחה בגבול ברפיח. המצוקה הכלכלית והאסטרטגית שאליה נקלע חמאס היתה, כך נראה, הסיבה העיקרית שדחפה את הארגון לעימות האחרון עם ישראל. להידוק ברית האינטרסים האסטרטגית בין ירושלים לקהיר היו גם תוצאות לוואי שליליות.
בתחילת יולי השנה קיבל פדן הנחיה להתכונן לשילוב האוגדה שלו במבצע אפשרי ברצועה. ברקע, היו פיקוד הדרום והשב”כ עסוקים במאמץ נרחב לסיכול פיגוע מתוכנן של חמאס דרך מנהרה שנחפרה ליד מעבר כרם-שלום. בשבועיים וחצי הבאים עברו התוכניות התאמה הדרגתית, כפי שהוא מגדיר זאת, לטיפול במנהרות ההתקפיות. “פיקוד הדרום עוסק במנהרות כבר שנים. אני לא הכרתי את כל 32 המנהרות. הכרתי את מה שהיה בגזרתי”.
מנהרות שנחשפו ברצועת עזה. דובר צה”ל
ב-8 ביולי החליטה הממשלה על המבצע ברצועה, “צוק איתן”; ב-17 בחודש החל המבצע הקרקעי. פדן אומר שסביב 10 ביולי “אנחנו נכנסים לתוך העולם הזה של המנהרות. עוד קודם לכן כבר ראיתי מנהרה התקפית שנחשפה ברצועה לפני המבצע. עליתי גם לפיקוד הצפון, ללמוד מה שנחשף על המנהרות ההגנתיות של חיזבאללה במלחמה ב-2006. המנהרות לא הפתיעו אותנו באופן בסיסי. אבל יש בזה גם מרכיב שאתה לא מבין עד הסוף עד שאתה פוגש אותו בעצמך. זה כמו ההבדל בין לימוד תיאורטי של נהיגה לעלייה על הרכב עצמו. הכרנו את המנהרות בעיקר בתיאוריה. לא היה לנו ניסיון מבצעי. יש משהו בחיכוך, בהתנסות, שמאיץ את ההבנה. הפנמנו את הדברים עד תום רק תוך כדי הטיפול במנהרות עצמן”.
פדן מאשר שהשמדת המנהרות “לא היתה במקור משימה עיקרית בתוך התוכנית. חטיבה 401 למשל התכוננו לתמרון עמוק יותר — כיבוש והשמדת מתחמי שיגורים. בתוך זה היתה גם מנהרה לטיפול. מרכז הכובד של המשימה השתנה זמן קצר לפני שנכנסנו לרצועה, מתמרון קרקעי לטיפול בפירים והשמדת תוואי המנהרות”.
כמו במלחמות קודמות, בלבנון ובעזה, הדרגים המדיני והצבאי התחבטו לא מעט בטרם הורו על מהלך קרקעי מוגבל בתוך הרצועה. לפי פדן, “התמרון הקרקעי הוא אמצעי להשיג יעדים, לא מטרה בפני עצמה. אם תשיג זאת באופן שפחות מסכן חיי חיילים, מה טוב. זו התלבטות שהייתה במטכ”ל ובפיקוד הדרום כל הזמן. הפגיעה מהקרקע במנהרות ההתקפיות נבעה גם מההבנה שבעומק שבו המנהרות נחפרו, באופן שבו נבנו, אי אפשר להשמיד אותן רק מהאוויר”.
איתור מנהרות ליד עין השלושה. צילום: אליהו הרשקוביץ
גם כשהצבא עמד להשלים את הרס המנהרות ההתקפיות, התנהל ויכוח סוער, בקבינט ובתקשורת, אם להרחיב את הפעולה. כמעט כרגיל, דווח גם על מפקדי חטיבות שדורשים לאפשר להם ללחוץ על הדוושה. לדברי פדן, “הדיאלוג עם אלוף פיקוד הדרום היה מאוד ענייני ופתוח. מספר הפעמים שראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ”ל היו אצלי באוגדה היה רב. המח”טים הציגו לראש הממשלה איך הם מטפלים במנהרות ומה הם הולכים לבצע. לא דיברו על עניינים מדיניים. התפקיד של המח”ט הוא לדחוף קדימה, להציג אלטרנטיבות מבצעיות. קבלת ההחלטות נעשית בדרגים מעלינו. כשהדרג המדיני התלבט אם להיכנס עמוק יותר לעזה, אנחנו עסקנו בהכנות אחרונות של התוכנית להרחבת המבצע. היינו עסוקים כל כך שלא התפנינו לתסכול”.
ביחס לגזרות אוגדתיות אחרות, מספר התקלות המבצעיות והנפגעים בלחימה בגזרת 162 היה נמוך יחסית. אולי גם בשל כך, פדן ואנשיו היו משוכנעים בהצלחת מהלך קרקעי נרחב, אם יוטל עליהם. “תחושת הביטחון שלנו הלכה והתגברה. הרגשנו שאנחנו מצליחים להתמודד טוב ממה שציפינו ומכאן שיש לנו יכולת לממש כל קו כחול (להתקדמות. ע”ה) שיסמנו לנו. זו לא אמירה טריוויאלית. הקווים סומנו בהתחלה עם לא מעט חששות. אבל הרגשנו שאילו סימנו לנו קו כזה, היינו כובשים את הרצועה. זו תחושת המג”דים והמח”טים. חד-משמעית. השאלה היתה אם זה משרת את האינטרסים של הדרג המדיני. כמפקד אוגדה ומח”טים איננו פרשנים. אנחנו אנשי ביצוע. היינו מוכנים לזה בקבועי הזמן שנקבעו לנו: פ +24, פ’ +48 (שעות לביצוע. ע”ה). אחרי השלמת הטיפול במנהרות היינו בהכנות סביב השעון. לא היו שעות שינה במפקדות. היו רגעים שבהם היינו על הכלים, מוכנים לקראת מהלך קרקעי נוסף”.
פדן מעיר כי “כשאתה לוקח את הקילומטרים במצטבר, של התנועות שעשו צוותי הקרב החטיבתיים פנימה והחוצה, יכולנו להגיע פעמיים מגבול הרצועה ועד לחוף הים. אנחנו יוצאים בתחושה מאוד טובה על האופן שבו לחמנו ברמה הטאקטית, אבל מסתכלים על התמרון שעשינו ברצועה באופן מפוכח מאוד. אנחנו מבינים מי האויב שעמד מולנו ולא משליכים מזה על חיזבאללה. ברור לנו גם מה לא נכון ללמוד מכך. עימות בלבנון יהיה הרבה יותר מורכב”.
