ארבע שנים אחרי לכתו מאתנו – רוחו עוד מפעמת בקרב רעיו אנשי הפלמ”ח, אנשי חטיבת השריון 7 לדורותיה, אנשי חטיבת השריון 10 הראל לדורותיה, שריונאים רבים, בני משפחה וידידים.
ערך וצילם אל”ם (במיל’) שאול נגר
אורי בן ארי הוא דמות של מפקד שריון מצליח ונערץ שפרץ את גבולות המחשבה והעלה את השריון למרכז המפה של לוחמת היבשה בצה”ל. שלושת הספרים שכתב, “בטבעת החנק“, “אחרי“, “נוע נוע, סוף!” מספרים את תולדות חייו ופעולתו מאז היותו ילד ונער מתבגר בגרמניה, שנחלץ מן הנאצים לפני שפרצה מלחמת העולם השנייה ועלה לארץ; התחנך כאן בקיבוץ, והיה למפקד אגדי כבר במלחמת העצמאות בקרבות לפריצת הדרך לירושלים; המעבר לשריון וקרבות השריון הנועזים והמכריעים במלחמת סיני (1956) בהיותו מח”ט 7; הקרב בדרך לירושלים במלחמת ששת הימים בהיותו מח”ט 10 הראל; ועשייתו הברוכה בתחום תורת הלחימה של השריון.
הפלמ”חניק אורי בן ארי, מיפי הבלורית והתואר (מארכיון הפלמ”ח)
אורי בן ארי כמח”ט 10 הראל במלחמת ששת הימים
באזכרה לאורי בן ארי
אזכרה לתא”ל (במיל’) אורי בן ארי במלאות ארבע שנים לפטירתו התקיימה בבית העלמין בשפיים ביום 18 בינואר 2013. השתתפו בני המשפחה, חבריו מן הפלמ”ח, ידידי המשפחה, מח”ט 7 כיום אל”ם עודד בסיוק, מח”ט 10 הראל כיום אל”ם אמיר אבשטיין, יו”ר עמותת יד לשריון האלוף (במיל’) חיים ארז, ואל”ם (במיל’) צביקה דהב, פקודו של אורי בן ארי שהיה מג”ד 95 בקרב בדרך לירושלים במלחמת ששת הימים, שארגן וניהל את הטקס. נראו בין הבאים האלופים (במיל’) צבי זמיר, עמוס חורב, ג’קי אבן, והתא”לים (במיל’) ישכה שדמי ומוטקה בן פורת.
באזכרה לאורי בן ארי
דברים מטקס האזכרה
מדברי אל”ם (במיל’) צביקה דהב
ארבע שנים עברו מיום שאורי עזב אותנו. הוא חסר לנו ואנו מתגעגעים אליו יומיום. בהרצאות שלי ביחידות צה”ל על מלחמות ישראל תמיד עולה שמו של אורי בן-ארי ז”ל ולשמחתי הרוב הגדול מכירים ויודעים, מהספרים שאורי כתב, על פועלו והצלחתו במלחמת קדש שהעלתה את השריון לראשונה לכוח העיקרי בכוחות היבשה. הם למדו על הצלחתו כמח”ט חטיבת שריון הראל 10 במלחמת ששת הימים בכיבוש צפון ירושלים והגדה המערבית.
גם בימים אלה מלמדים את עקרונות לחימת השריון: תנועה ואש שאורי כתב וביצע בתרגילים ובמלחמות. אלוף טליק ז”ל הכתיר את אורי כ”מהפכן” השריון.
אורי נזכור אותך לעד.
אל”ם (במיל’) צביקה דהב נושא דבריו
מדברי אלוף (במיל’) צבי זמיר
דברים לך אורי,
חלפו ארבע שנים מאז נפרדנו ושוב חזרנו אליך. אמנם אין אנו שומעים את קולך אולם השם החרוט על המצבה, אורי בן-ארי (בנר), מדבר אלינו. לכל אחד מאתנו ולכולנו יחד.
אורי אתה חסר מאד לרעייתך ולילדיך וגם לנו, חבריך. היית לנו כתובת לשיחה, להתייעצות ובמיוחד בימים של היסוסים ודאגה, תמיד מצאתיך נכון לשיחה. דבריך היו פרי מחשבה ושיקול דעת ולא אמירות סתמיות.
רציתי לספר לך, אורי, שיוזמתך להקים אנדרטה לחטיבת הראל בירושלים מתגשמת, נמצאת למעשה בשלבי סיום. גדודי חטיבת הראל, חבריך למלחמה על ירושלים – ממלאים את צוואתך. האנדרטה הוקמה במקום המשקיף על ירושלים שאותה הכרנו. ביום חנוכת האנדרטה תתכנס חטיבת הראל במילואים ונחגוג יחד את הברית שבין דור הראשונים לבין ממשיכי הדרך, הנושאים את סמל הראל על כתפי מדיהם.
המבקרים באנדרטה, חיילים ואזרחי ישראל – אליהם נדבר מן החקוק באבני האנדרטה.
אלוף (במיל’) צבי זמיר נושא דבריו
מדברי אלוף (במיל’) חיים ארז
היום אנו מציינים ארבע שנים לפטירתו של תת-אלוף אורי בן-ארי (בנר), מפקד דגול, מבוני תורת הקרב בצה”ל בכלל וחיל השריון בפרט.
אורי שייך לדור הנפילים שגם אחרי לכתם מאתנו הם ממשיכים להשפיע ולתרום לביטחון ישראל, ותרומתו לפיתוח תורת השריון, ספריו ומורשתו, מהווים גם היום נדבך חשוב באימון והכשרת מפקדי השריון וצה”ל בכל הרמות.
במבצע קדש הוכר חיל השריון כחיל המכריע בקרבות היבשה, וזאת בזכות הקרבות שאותם ניהלה חטיבה 7 בפיקודו, בסיני, חרף העיקשות של הרמטכ”ל ומקורביו לראות אז בחיל השריון כוח מסייע בלבד. בספרו “נוע נוע סוף! במאבק על דרך השריון”, שאותו פרסם בשנת 1998, תיאר אורי מאבק זה. בלהט הקרב שהוביל לניצחון הגדול בסיני, שונתה התפיסה של הפעלת השריון, שרווחה אחרי מלחמת העצמאות, תפיסה שהייתה שגויה לדעתו של אורי בן-ארי, שכן היא סתרה את לקחי מלחמת העולם השנייה. בעקבות לוחמת השריון במלחמת סיני התעצם בניין כוחו של חיל השריון, הממשיך להוביל ולהכריע במערכות ישראל גם כיום.
ספרו “אחרי!”, שיצא לאור בשנת 1994, הביא את סיפורו כמפקד פלוגת הפורצים בחטיבת הראל-פלמ”ח בקרבות בירושלים. בספר זה אנו למדים על נסיבות חייו, שהובילו אותו לאהבת הארץ ולתחושת שליחות מתמדת, שבאה לידי ביטוי בגילויי מנהיגות ותעוזה, שגם נטע בלב פקודיו. את האומץ והגאווה היהודית הוא שאב כבר מילדותו מאביו, אשר בז לפלוגות הסער שְלוחי היטלר, וזכה לנחת זרועם האכזרית. אורי הצליח לעלות לארץ ישראל בגפו במארס 1939 ובכך ניצל ממכונת האימה הנאצית. ברוח זו פרסם בשנת 2006 רומן מיוחד בשם “בטבעת החנק” על ילדות בצל הנאציזם בגרמניה. ניצני העקשנות והגאווה היהודית שניטעו בו בילדותו בצל האנטישמיות, הבשילו לנעורים של ציונות והגשמה. הן באו לידי ביטוי בפלמ”ח ובשדה הקרב כמפקד, והלכו והעצימו בחלוף השנים.
19 שנים לאחר הקרבות שעליהם פיקד בתש”ח סגר אורי בן-ארי מעגל, בעת שפיקד על חטיבת השריון “הראל” 10, שלהּ החלק המשמעותי ביותר במערכה על הדרך לירושלים – הכיבושים מהציר הצפוני לירושלים עד העיר העתיקה, בלחימה משותפת עם הצנחנים, עד לקריאה המרגשת “הר הבית בידינו”. אלא שהחטיבה לא הסתפקה בהישגים בירושלים וסביבותיה ותוך ניצול הצלחה הובילה לכיבושים על ציר רמאללה, שכם, יריחו ופיצוץ גשרי הירדן.
בימים אלה אנו מקדמים את הנצחת דמותו ומורשתו של אורי בן-ארי על ידי קליטת עיזבונו למשמרת ביד לשריון בלטרון, באדיבותה של גברת מילכה בן-ארי. עיזבון זה כולל מסמכים וספרים חשובים, המהווים מקור לא אכזב לחקר לוחמת השריון בצה”ל.
אורי היה שותף להקמת יד לשריון , הוא ראה בהנצחת לוחמי השריון שנפלו במלחמות ישראל חובה אישית, וערך עליון להעברת מורשת הגבורה וההקרבה של הלוחמים לדורות הבאים. אורי השתתף ותרם לפעילות בלטרון שנים רבות.
ועד תקופה קצרה לפני לכתו מאתנו.
עבור כלל עם ישראל מסמל אורי בן-ארי את דמות היהודי הגאה והאמיץ, שהסבל אשר היה מנת חלקו רק חיזק אותו, והוא מגיע להכרה הבלתי-מתפשרת, כי מדינת ישראל היא מקומו היחיד עלי אדמות, שעליה יילחם עד טיפת דמו האחרונה.
יהי זכרו ברוך!
אלוף (במיל’) חיים ארז נושא דבריו
מדברי אל”ם עודד בסיוק, מח”ט 7
אורי בן ארי מהווה עבורנו, אנשי חטיבה 7, דוגמה ומופת למפקד. מפקד יצירתי הרואה את הנולד, מבין את אשר צפוי, מכין את החטיבה בהתאם, ויודע להביא זאת לידי ביטוי בשדה הקרב.
אורי בן ארי נלמד אצלנו כמפקד היודע לפרוץ את הגבולות, ליזום בהתקפיות ולספק תוצאות מעל ומעבר למצופה. הקרבות שעליהם פיקד נלמדים בכול בתי הספר הצבאיים בעולם ואצלנו. חותמו מוטבע ובל יימחק בשינוי תפיסת השריון ואופן לחימתו בצה”ל, יכולת השריון לנוע, לתמרן ולהכריע בקרב. כול אלה נולדו מחשיבה יצירתית, נועזת וחדשנית.
יותר מכול התרשמתי אישית דווקא ממנהיגותו כלפי אנשיו. פגשתי את אורי בן ארי לפני מספר שנים בכנס של פלוגה א’ מגדוד 82 במלחמת קדש. חזיתי בהערצה שזכה לה מצד אנשיו עשרות שנים אחרי המלחמה ההיא, מלכידות הקבוצה ומהקשר המדהים בין המפקד לפקודיו.
אורי בן ארי הוא מהמפקדים שדרכם ופועלם יילמד ויהווה דוגמה שנים רבות.
יכול אני לומר לכם כי גם כיום הנוער המתגייס והלוחם הינו בעל מוטיבציה, ערכים ורוח לחימה, והמסורת נמשכת.
אל”ם עודד בסיוק מח”ט 7 נושא דבריו
מדברי אל”ם אמיר אבשטיין, מח”ט 10 הראל
אני עומד פה היום כנציגם של לוחמי “הראל” של היום, מפקדים וחיילים במילואים, אשר מהווים את דור ההמשך למסורת המפוארת של החטיבה.
אורי איננו רק עוד אחד ממפקדי החטיבה. השפעתו על חיל השריון ככלל, ועל החטיבה בפרט, עדיין ממשיכה גם בקרב הלוחמים של היום. אנו, מפקדי החטיבה, עושים ככול יכולתנו להמשיך את דרכו המנהיגותית כפי שבאה לידי ביטוי בכותרת ספרו “אתרי”, כמו גם את מורשתו המקצועית, האש והתנועה, שביטויה הטוב ביותר היה ונותר הפקודה “נוע, נוע! סוף!”
לא פחות חשובה מכך היא המורשת של היוזמה וההתקפיות, גם של אנשי מילואים, שאורי הוריש לנו. לנו כיחידת מילואים, המודל של לחימת החטיבה תחת פיקודו של אורי במלחמת ששת הימים, הוא מופת שלאורו אנו מחנכים את חיילנו.
לסיום ברצוני להבטיח לכם שרוחו של אורי מפעמת גם כיום בקרב לוחמי החטיבה, ואנו נעשה ככול יכולתנו להמשיכה גם בעתיד.
אל”ם אמיר אבשטיין מח”ט 10 הראל נושא דבריו
מדברי עופרה אופיר, ידידת המשפחה
ברצוני לומר מספר מילים לזכרו של אורי, אולי מילים שבאות להצביע על פן נוסף באישיותו של אורי, כפי שהצטיירה בציבור ומדבריכם: דמות של גיבור חיל, המנהיג, המצביא, האמיץ והמוביל.
מילכה ואני חברות טובות מגיל הילדות, ובזכות היותי חברה טובה שלה נפלה לידי הזכות להכיר את אורי, וזו אמנם הייתה זכות גדולה. זכיתי בחבר, למדתי להכיר את אורי, הרגיש, החכם, המאזין בקשב רב לדברי הזולת ובעת הצורך עצה חכמה. ובעיקר הייתי עדה לאהבה הגדולה, הענקית, של מילכה ואורי. לא כול האנשים זוכים לחוות בחייהם אהבה כה גדולה, אהבה ענקית שכותבים עליה רומנים וסרטים, וכזו הייתה אהבתם.
אורי היה גבר אוהב, ונאהב על ידי מילכה, ואהבה גדולה זו התבטאה בעדינות, ברגישות וברכות, וזה לא היה בניגוד לאורי גיבור החיל, אלא השלמה והשתלבות באישיותו הנפלאה.
וכולנו מתגעגעים.
עופרה ידידת המשפחה נושאת דבריה
מדברי הבן גיא בן ארי
אימא, משפחה, חברים, אך קודם כול אורי,
אני פונה אליך למרות שכמובן אתה איננו, אך נמצא אצל כולנו בלב. מאז לכתך מזדמן לנו להיפגש די נרבה בחלומותיי, לפחות מאלה שאני זוכר בבוקר. לפעמים אנחנו צוחקים, לפעמים אתה מסביר משהו, לעתים זה פשוט פלאשבק על אפיזודות מן העבר, ולפעמים אתה נוזף וגם כועס – בדיוק כמו בחיים האמִתיים.
אני מרגיש צורך לבטא תחושה כבדה אצלי שלא נפרדתי ממך בצורה הראויה בשנותיך האחרונות, מכיוון שחייתי בעולמות מוזרים משלי, ללא התחשבות ומחשבה על הסובבים אותי ובכללם אתה. סליחה!
קיבלת את טלי ואותי בגיל מאוד צעיר בעסקת חבילה עם אימא ולאורך השנים עשית זאת עם כול הלב, באהבה, דאגה ונאמנות, ולא כמטלה מיותרת, למרות שעם השנים טלי ואני, ובמיוחד אני, ייצרנו כמויות של מטלות שכלאה.
— הרבה דברים למדתי ממך, ולצערי לא תמיד הצלחתי ליישמם. בראש וראשונה האופטימיות האין-סופית שלך, את החשיבה הבהירה והנטייה לפשט במקום לסבך; את הסלידה מקיטורים וקטנוניות; את תחושת הביטחון שתמיד השרית סביבך ואת כוח הרצון האדיר שלך; וזאת רק רשימה חלקית.
ככול שהזמן חולף אני מרגיש כמו כול אוהביך בחלל הענק שהותרת אחריך. חסרים לי הניתוחים המקוריים שלך בענייני דיומא ונושאים אישיים, שבדרך כלל נעשו במספר מועט של משפטים ממוקדים. חסר לי החיוך החם והצחוקים המשותפים. חסרה לי הרמת הכוסית המסורתית בכול חג ואירוע משפחתי “לחיי מדינת ישראל”. חסרה לי הפטריוטיות השורשית ללא גבולות בעידן הציני שלנו, עד שלעיתים כשאני רואה חדשות אני ממלמל לעצמי “מזל שאורי לא רואה את זה”.
— כשהכרת בפעם הראשונה את אשתי סברינה, וסימנת לי חיובי – התמלאתי ביטחון שאני עושה עת הבחירה הנכונה והטובה.
אורי, אתה היית ונשארת משהו מיוחד וחד-פעמי עבורי, גדול מהחיים, ולמזלי חלק גדול מחיי.
אורי, נוח בשלום.
אוהב אותך,
גיאצי
הבן גיא נושא דבריו
הרעייה מילכה בן ארי
קשה להאמין, חלפו ארבע שנים, ושוב מתאספת לה כול החבורה. חבורה המצטמקת והולכת, ואילו שם למעלה – גדלה והולכת. הנה לך שכן חדש, ברן, וידידך אריה שחר.
כול אשר על לבי – אתה הרי יודע, ולי אין מילים חדשות כדי לבטא את כאב חסרונך, חֶסֶר המגמד כול תחושה ומחשבה אחרת. יחד ייחלנו תמיד למחר, לעתיד. ואילו לבד אני חיה בעיקר את האתמול, את העבר, העבר שלנו ביחד. ועל חיים אלה שהענקת לי אהיה אסירת תודה לעולם.
הרעיה מילכה בן ארי נושאת דברים
תא”ל (במיל’) אורי בן ארי (משמאל) מח”ט 7 במלחמת סיני וידידו ופקודו האלוף (במיל’) אברהם אדן ברן, מג”ד 82 במלחמת סיני, בעת ביד לשריון ביקור בלטרון
זהבה שחר, ידידת המשפחה
לאורי!
כי אורי זה כל החבורה שהתאספה פה עתה.
כי אורי זה הרי ירושלים, הקסטל, נבי-סמואל וקולות השעטה.
כי אורי זו שבועה חרישית טבולה בדם לוחמים
לרגלי הרדאר, ושחור אותם ימים.
כי אורי זה חלום ושברו, ובבת עינו,
שהגיעה רק בששת הימים לפתרונו.
כי אורי זה פלדת הברזל והאש,
ומבצע סיני ותהילת הטנקים והחרמ”ש.
כי אורי זו הבלורית המתבדרת ברוח,
מרץ הנעורים בלי צורך לנוח.
כי אורי זה אנחנו היפים והיפות,
ללא כחל וסרק של אותם הימים.
זהבה שחר נושאת דבריה
