אחרי מאבקים רבים להעלאת הפרופיל הרפואי, הצליח רב”ט אביב קיסין מקרית מוצקין להתגייס כלוחם קרבי לחטיבת השריון 188, שבה לחם אביו במלחמת יום הכיפורים. “רציתי להמשיך את המסורת המשפחתית ולסגור מעגל”.
אדי גל (מאתר NET מ-10 במארס 2016)
רב”ט אביב קיסין (21), תושב קריית מוצקין, נלחם נגד כל הסיכויים להעלות את הפרופיל הרפואי שלו, על מנת שיוכל לשרת כחייל קרבי בחטיבת השריון 188, החטיבה שבה נלחם אביו, ראובן, במלחמת יום הכיפורים. כיום הוא משרת בחטיבה והולך, כהגדרתו, בדרכי אביו.
האב ראובן קפץ כיתה בתיכון והתגייס לצה”ל בגיל 17, לאחר שקיבל אישור מיוחד לכך. הוא החל את שירותו בחיל השריון, ואז פרצה מלחמת יום הכיפורים. ראובן וחבריו לצוות נכנסו למלחמה נגד הסורים, שהחלו לדהור לעבר רמת הגולן. על אף הקושי הרב והלחימה המורכבת, כוחות השריון הצליחו להדוף את הסורים מרמת הגולן.
משפחת קיסין מתגוררת בקרית מוצקין. אביב קיסין למד בבית הספר אחדות, ולאחר מכן עבר לבית הספר לקציני ים בעכו.
למדת בקציני ים ורצית להתגייס רק לשריון?
“קודם כל, אני מאוד אוהב ים. ממש ממש אוהב את הים, הים הוא חלק גדול מהחיים, גם למדתי, גם יצאתי להפלגות ויש לי רישיון ליאכטה. אני מאוד מחובר לזה, אבל שירות צבאי בים פחות עניין אותי. אחרי הלימודים גם עשיתי שנת שירות, הכרתי עוד דברים. שירתתי בארגון ‘השומר החדש’, בקיבוץ גלעד וברמות מנשה, אבל בשורה התחתונה, רציתי להמשיך את המסורת המשפחתית ולסגור מעגל”.
מתי נפלה ההחלטה?
“מאז שאני ילד, הסיפורים של אבא מלווים אותי, אבל זה התחזק בחטיבה, כשהתחלתי להבין דברים יותר לעומק. אבא לקח אותי לשדות הקרב של החטיבה ברמה. הוא הראה לי היכן הוא נלחם ואת עמדות הטנקים שכיום אני מתאמן בהן. כאשר היתה בטלוויזיה כתבה על המלחמה ההיא, אבא תמיד הוסיף דברים וסיפר מנקודת מבט אישית. גדלתי על הסיפורים האלה, ולא היתה כלל שאלה היכן אני רוצה לשרת. רק שריון, רק חטיבה 188. כמו אבא שלי”.
אביב ואביו – רב”ט אביב קיסין והאב ראובן
בשנת השירות, במהלך אימון של קרב מגע, נפגע אביב פגיעה חמורה בברכו. הוא קרע רצועות ואובחנו נזקים כבדים שגרמו להורדה משמעותית של הפרופיל הרפואי.
אביב: “מאותו רגע לא יכולתי יותר לשרת כחייל קרבי. הלכתי לכל גורם אפשרי, אבל זה לא עזר. לא היו בטוחים שבכלל מגייסים אותי, בטח לא לשירות קרבי. אמרתי לכולם שזו בכלל לא אופציה. לא הייתי מוכן לשמוע את זה, ואז התגייסתי. זה היה יום גיוסים למודיעין, בכלל לא לקרבי. שוב העליתי את הנושא, ואמרו לי שיש ועדה רפואית, ובה יקבעו סופית. הרופא שבדק אותי בוועדה אמר שאין סיכוי שיאשר לי שירות קרבי, הסביר לי כמה חמור המצב. אני הסברתי לו שאין לו ברירה אלא לאשר לי שירות בקרבי. אמרתי לו שאני אהיה חייל קרבי.
“למזלי, הרופא בוועדה החליט לתת לי הזדמנות. זה היה אחד הימים המאושרים בחיי”.
אביב הגיע לחיל השריון שבועיים לאחר שהחל המסלול. הוא התייצב בבסיס שיזפון, אצל נגדת שלישות, ואמר לה: רק 188. הוא הוצב בחטיבה שבה שירת אביו. “שם זה דווקא היה פשוט. נתנו לי להיות בפלוגה שמיועדת ל-188, ומאז אני בחטיבה, כבר שנה וחודשיים. ואני מרגיש שהלכתי בדרכי אבי, וגם שאני מגשים את עצמי באמצעות שירות איכותי ותורם”.
ואיך אביך הגיב לכל מה שעברת כדי להיות לוחם ב-188?
“אבא? הוא ממש מאושר. הוא ידע כמה התאמצתי בשביל לשרת בחטיבה, ובשבילו זו גאווה גדולה שהבן ממשיך את הדרך שלו. הוא מחובר לחטיבה עד היום. ביום שהוא ראה אותי בסיום המסלול, הוא התרגש מאוד”.
חושב על קריירה צבאית?
“האמת שלא. אבי היה קצין, אבל בקטע הזה אני לא הולך בדרך שלו. אני לוחם בחטיבה, יש לי שירות משמעותי, לא חושב על מעבר”.
לצפייה בכתבה, ראו כאן:
