מה לאומי בביטחון הלאומי? בוחן תכני יסוד בסוגיות הביטחון הלאומי ומתאר כיצד שיקולי הביטחון הלאומי מחויבים במהותם למסגרת מושגית נרחבת, אשר בליבתה נכללים גם ערכי יסוד, שאיפות לאומיות והשקפת עולם.
ליקט: אל”ם (במיל’) שאול נגר
מה לאומי בביטחון הלאומי* / גרשון הכהן
מה לאומי בביטחון הלאומי? בוחן תכני יסוד בסוגיות הביטחון הלאומי ומתאר כיצד שיקולי הביטחון הלאומי מחויבים במהותם למסגרת מושגית נרחבת, אשר בליבתה נכללים גם ערכי יסוד, שאיפות לאומיות והשקפת עולם. פרקי הספר מתמקדים במורכבותה ובכללותה של מסגרת ההתייחסות המכונה ‘תפיסת הביטחון הלאומי’, מתוך נקודת מבט הבוחנת לאורך הדיון את הזיקה הייחודית שכל אומה, ובמיוחד מדינת ישראל, יוצרת לעצמה באופן שבו היא מחברת בין שתי שאלות יסוד: ‘כיצד מגנים על הקיום?’ ו’לשם מה מתקיימים?’
גרשון הכהן הוא אלוף בצה”ל, בעל תואר ראשון ושני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. בין תפקידיו היה מפקד המכללות הצבאיות, ובכללן מפקד המכללה לביטחון לאומי. כיום הוא משמש כמפקד הגיס המטכ”לי.
הספר רואה אור בסדרת הביטחון הלאומי של ספריית “אוניברסיטה משודרת”.
* מתוך פרסום של מודן הוצאה לאור
האלוף גרשון הכהן בהרצאה בנושא “מה לאומי בביטחון הלאומי”. צילום מסך
ספר חדש לגרשון הכהן: “מה לאומי בביטחון הלאומי?”
yehezkeally@gmail.com / 29 באוגוסט 2014
השבוע ראה אור ספרו החדש של האלוף גרשון הכהן בעיתוי מעניין – ביום שני הקרוב מסיים הכהן את תפקידו האחרון בצה”ל כמפקד גייס ופושט את מדיו. הספר יצא בהוצאת מודן ומשרד הביטחון, במסגרת סדרת “אוניברסיטה משודרת”, והוא מבוסס על סדרת הרצאות שנתן הכהן במסגרת תכנית זו בגלי צה”ל. את כריכת הספר מעטרת כרזה שבתחתיתה ציטוט מדברי בן גוריון, שרלוונטיים לחיינו כאילו נכתבו היום: “כל עוד לא תיתם סכנת מלחמה בעולם, וגוי אל גוי יישא חרב, יהיה שומה עלינו להבטיח שלום המדינה בכוח הנשק הישראלי”.
שלושה ממדים מייחדים לטעמי את האלוף גרשון הכהן, ואת כתיבתו. ללא הבנתם יתקשה הקורא להבין אותו ואת ספרו החדש, “מה לאומי בביטחון הלאומי”:
- הראשון הוא האמונה ככוח מניע: הכהן איש של אמונה עמוקה, המהווה עבורו כוח מניע רב עוצמה;
- השני הוא ההבנה האינסטינקטיבית שלו של המורכבות והשלכותיה בחיינו: “רגע של יציבות במציאות חיי האדם” – כתב האלוף גרשון הכהן – “אינו יותר מרגע של יציבות במצבו של הים. הכל מצוי בתנועה מתמדת… למי שתופס כך את הוויית המציאות, לא זו בלבד שהיציבות נתפסת בעיניו כמצב ארעי, אלא אף רצוי לו להישמר מפני הילכדות בתודעה הכוזבת של קיום במערכת סגורה” (ע’ 59).
- והשלישי הוא השימוש שהוא עושה בשני הממדים הללו בהגשמת חייו ובכתיבתו: הוא אינו משאיר את האמונה בבית המדרש ואת המורכבות על שולחן העבודה שלו. הם מהווים אצלו חלק בלתי נפרד מחוויית היום יום.
מתוך אלה נגזרה גם מטרתו המוצהרת של הספר: “לפרוץ ולהרחיב את גבולות השיח שהתקבעו בעשורים האחרונים” (ע’ 161).
לצורך הכנתו, עשה הכהן שימוש רב במיומנותו האקדמית בפילוסופיה ובספרות השוואתית: הוא מרבה להביא טקסטים מעולמות שונים (למשל של מייסדי האומה כבן גוריון וברל כצנלסון בצד ציטוטים מהמקורות), ולהקנות להם פרשנות משלו בהקשר המיוחד של הספר: “לא ביקשתי להסתמך על הדברים המצוטטים כסוג של פניה אורתודוקסית… ביקשתי למצוא בדברים אלה מקור השראה בהזמנה פתוחה לפרשנות, כמו כל אמן, כמו ארכיטקט, המשתמשים ביצירות העבר כמקור ולא כמודל להעתקה… כמקור השראה פתוח לעיון ולדיון”.
הוא מדגיש כי בין הטקסטים הללו לבין “הקול ההגמוני בשיח הישראלי בן ימינו”, קיים פער עמוק ומהדהד (ע’ 161).
הכהן רואה את הביטחון הלאומי כמציאות רבת פרדוקסים. הוא ממחיש זאת באמירה הסינית הידועה: “אלה שמעוניינים ביציבות צריכים לשמור עליה בעזרת גמישות. אלה שרוצים כוח צריכים לשמור עליו בעזרת חולשה” (שם).
פרדוקסים אלה התחדדו מאוד במהלך מבצע “צוק איתן”, והפכו את הספר לרלוונטי אף יותר אחריו. למשל, הקשר הפרדוקסלי שבין התחזקות המגמות הניאו ליברליות וההשקעה בתקציב הביטחון: דווקא אז, טוען הכהן, “נדרש הצבא להשקעה גדלה והולכת באמצעי לחימה. במקום שבו הולכת ומצטמצמת יכולת המדינה לדרוש מבניה סיכון חיים והקרבה במבחן שדה הקרב, גוברת הנטייה לפצות על כך בשכלול כלי הלחימה, במאמץ הגורר עמו עלייה בדרישה התקציבית לביטחון” (ע’ 59).
שאלות היסוד של הביטחון הלאומי
הספר בנוי סביב מערכת הזיקות המתקיימת והראויה בין שתי שאלות יסוד: “כיצד מגנים על הקיום”; ו”בשביל מה ולמען מה“.
“ראוי כמובן” – טוען הכהן – שקיומה של מדינת ישראל יהיה בטוח… אך תכלית העל היא שיבת ציון וקיבוץ גלויות” (ע’ 18). אם כל מה שאנחנו מבקשים בארץ ישראל מסתכם בכמיהה לשלוות נפש יום יומית, ניתן אולי להשיג את זה בלוס אנג’לס, לא פחות טוב מאשר בתל אביב (ע’ 32)!
חקלאות והתיישבות כמרכיבים קריטיים בביטחון הלאומי
לחקלאות ולהתיישבות מקצה הכהן תפקיד קריטי בביטחון הלאומי:
החקלאות יוצרת את הקשר בין העם לאדמתו והיא כלי בידי מנהיגים – הן של ישראל והן של שכניה הערבים – ליצירת ריבונותבשטחים בעייתיים, כמו קו הגבול.
המתיישבים הם הממלאים בנוכחותם ובתנועתם היום יומית במרחב, את פונקציית המסה: צה”ל חסר אורך נשימה ומסה רחבת היקף, להחזקת פעילות בהספק גבוה, בשטח רחב וברצף מבצעי מתמשך. לכן, ללא ישוב יהודי השוכן בעומק השטח, כפי שמתקיים היום ביהודה ובשומרון, צה”ל היה מתקשה לשהות במרחב ולמצות את תפקידו הצבאי.
הישגי “חומת מגן” באביב 2002, התהוו רק מתוך המאמץ הרציף שהתקיים בשנים שלאחר המבצע, כאשר הישובים היהודים בעומק השטח, כדוגמת הישוב: הר ברכה, משמשים לכוחות צה”ל כנקודת יציאה למבצעים חוזרים ונשנים באזור שכם (ע’ 99). בימי הלחימה ברצועת הביטחון בלבנון, נדרשה הטסת הלוחמים אל מוצבי העומק, מכיוון שצה”ל שסבל מחסך כרוני במסה של כוח, איבד את השליטה בצירים, באופן שאפשר לאויב לממש את איום המטענים (עמ’ 104-103).
חוכמת ההתנהלות של הקברניטים
הכהן מתריס בספר כלפי הנטייה “למסגר” דפוסים כסוג של פתרון אידיאלי. למשל, את דפוס היחסים שבין הדרג הצבאי לדרג המדיני, שאותו הוא מכנה “חוכמת ההתנהלות בעניינים מורכבים וסבוכים” (ע’ 46).
כמענה לביקורת הנשמעת גם עתה על כך שהדרג המדיני ממעט לקבוע מטרות מוגדרות למלחמות, מציין הכהן כי זהו דפוס מוכר ביחסי הדרג המדיני עם הדרג הצבאי.
כך למשל, ערב מלחמת ששת הימים ובמהלכה לא הייתה כל בקרה אזרחית יעילה על הצבא. זה אמנם קיבל ללא עוררין את כפיפותו המלאה לרשות האזרחית, אולם מרחב הפעולה של הרמטכ”ל דאז, יצחק רבין, בתחום הצבאי היה גדול מאוד. הכהן עושה שימוש בספרו של עמי גלוסקא, “אשכול, תן פקודה!” על מנת להראות כי: “הדרג המדיני לא הגדיר יעדים לצבא ולא קבע את מטרות המלחמה, לא גילה מעורבות של ממש בתכנון האופרטיבי ולא גיבה אותו בתכנון מדיני”.
בניגוד למסקנותיו של גלוסקא, טוען הכהן כי ראש הממשלה דאז, לוי אשכול, לא איבד את הכיוון ולא התנדנד בהתנהלותו מול אלופיו, אלא התנהל “בתבונה מפוקחת”. בהבינו כי הסגר שהטילו המצרים על מצרי טירן יעמוד למבחן רק שבוע לאחר מכן כשתגיע לשם המכלית הראשונה, הרי שאין סיבה לא לנצל שבוע זה לנסות ולהפיק רווחים בזירה הדיפלומטית. בהיבט הפוליטי הוא מתאר את התבונה שבהימנעותו של אשכול מלקיים דיון מעמיק עם השרים על עתידה של ירושלים, ובמיוחד עם בני פלוגתא כמו השר, זלמן ארן, וטוען שלא זו בלבד שנוח היה לו לא להחליט ולא להנחות במפורש, זה אף היה רצוי לו: אם הדברים יתפתחו לטובה מה טוב, ואם יסתבכו – טוב שיש דרך נסיגה… (גלוסקא, 2004, עמ’ 14-13; הכהן, 2014, עמ’ 46-44).
את דפוס היחסים הנכון בין הדרגים מכנה הכהן “אחריות משותפת”: “כאן צריך לדבר על מערכת יחסי העבודה המתקיימת בין הארכיטקט לבין היזם, כאשר הדרג המדיני במטפורה זו הוא סוג של יזם, ומהמצביא ומראשי מערכת הביטחון אני מצפה לפעול כארכיטקט מהסוג הטוב… זו מערכת יחסים המיוסדת על נאמנות. לא נאמנות פורמאלית אלא נאמנות מהותית”. הרמטכ”ל, ראש השב”כ וראש המוסד אינם אינסטרומנט בידי הדרג המדיני. הם העושים במלאכה, המצויים בחיכוך. הם בעלי היכולת להבין את דרישות הקברניט. לשניהם יש מקום לבטא את עצמם ביצירת הרעיון, ושניהם נמצאים בשדה זה באחריות משותפת. זוהי מערכת יחסים הדרושה לפירוש ולכושר שיפוט (עמ’ 55-52).
לסיכום, החיבורים הללו שבין מורכבות ואמונה לביטחון הלאומי, והערעור על דפוסי השיח ההגמוני של העשורים האחרונים, הופכים את הספר לייחודי ולמאתגר במיוחד על מדף ספרי הביטחון הלאומי בישראל.
מקורות
- גלוסקא עמי (2004), “אשכול תן פקודה!”, צה”ל וממשלת ישראל בדרך למלחמת ששת הימים, 1967-1963, תל אביב: מערכות.
- הכהן גרשון (2014), מה לאומי בביטחון הלאומי, בן שמן: מודן ומשרד הביטחון.
מה לאומי בביטחון הלאומי?
אפרים לפיד
ביטחון לאומי הוא מושג מרכזי במדעי המדינה ובתפיסות היסוד של כל אומה. המכללה לביטחון לאומי בישראל הקדישה תכניות רבות באוניברסיטה המשודרת של גלי צה”ל לאורך השנים לשיתוף הציבור הישראלי בתובנות של הביטחון הלאומי הישראלי.
המפקד הקודם של המכללה, אלוף גרשון הכהן, אשר פרש בימים אלה מצה”ל, החליט להקדיש גם הוא 13 פרקים בשידור ובספר להבנת התכנים של הביטחון הלאומי שלנו. הספר החדש יצא לאור במסגרת ספרית האוניברסיטה המשודרת בהוצאת מודן ומשרד הביטחון, נכתב בגוף ראשון כתמליל מעובד של השיחות ברדיו ומבטא באופן ישיר את השקפת עולמו האישית של הכהן. בכך יש חידוש לעומת ספרים קודמים שיצאו בארץ על נושא הביטחון הלאומי.
מצד אחד מוצגים הרעיונות הנשגבים על איך מגנים על הקיום ומאידך מקדים הכהן ושואל על התכלית כולה: מי אנחנו? לשם מה להגן על הקיום? הקיום עצמו אינו מטרה. דבריו של המחבר שזורים במובאות מכתבי הרצל, בן-גוריון, יצחק שדה, דן מירון ועוד ועוד, ואיך לא – כמובן גם מהמקורות היהודיים החל מהתנ”ך עצמו.
הכהן מביא את בשורת הביטחון הלאומי לא במושגים של הגנה על הקיום אלא לתכלית-על של שיבת ציון, קיבוץ גלויות תוך הבטחת קיום האומה והאינטרסים החיוניים שלה. הספר לא נשאר בהגדרות תיאורטיות ומתייחס לסוגיות של יחסי הדרג הצבאי והמדיני, בניין הכוח הצבאי, מקומם של איכות האדם ואיכות הנשק ותפקידה של ההתיישבות בתפיסת הביטחון. הספר הוא תוספת חשובה לספרות העברית על הביטחון הלאומי, טובה במיוחד למתעניינים בתחומי הביטחון על צורותיו השונות.
יד העריכה הסופית של נאוה גרוסמן-אלוני מורגשת בניסוח הקולח של הדברים.
מה לאומי בביטחון הלאומי? מאת גרשון הכהן, האוניברסיטה המשודרת, הוצאת מודן ומשרד הביטחון, בן-שמן 2014
להאזנה להרצאתו של האלוף גרשון הכהן בנושא, ראו כאן:
פורסם בתאריך 15 בינו׳ 2014
ההרצאה ניתנה במסגרת מפגש ההתנעה של סמינר 2.0 לעדכון תפיסת הביטחון הלאומית של ישראל:
NewSeminar.org
