דו”ח סיכום של מח”ט 45 סא”ל משה בר-כוכבא (בריל) (לימים אלוף) על כיבוש רמת הבניאס, תל חמרה ומסעדה. על השעות שלפני העלייה לרמה הסורית כתב: “בצירים שלטה הפקרות ואנדרלמוסיה. יחידות הסתבכו ביחידות וגם דרגי מנהלה. אני אישית ומפקדי היחידות הפכנו לשוטרים צבאיים כדי לצאת מהסבך”
שלמה מן (מסע בזמן לתקופת מלחמת ששת הימים), 14 בדצמבר 2014
מאתר נעמוש / הרמה הסורית / מלחמת ששת הימים
סא”ל משה בר כוכבא, בריל, מח”ט 45 (משמאל) עם אלוף אלעד פלד, מפקד אוגדה 36 במלחמת ששת הימים (צילום מארכיון צה”ל)
חטיבה 45 הצטרפה למערכה בחזית הסורית לאחר סיום שלב ההבקעה הראשון, ועם התחלת שלב הרדיפה והכתישה. היא הגיעה לצפון אחרי שלושה ימי לחימה בג’נין, עמק דותן ואזור גשר דמיה, והצטוותה לחבור לגדוד 51 בכיבוש מוצבי הבניאס (לפנות בוקר של ה-10 ביוני). בסיום המלחמה כתב מח”ט 45, סא”ל משה בר כוכבא (בריל), סיכום על פעילות חטיבתו בגזרת הרמה הסורית.
להלן הדוח:
8 ביוני 1967: תנועה מגשר דמיה-יזרעאל, חניון לילה, תדלוק, התארגנות וקבוצת פקודות בפיקוד בשעה 0700 ועד 1300. בשעה 1400 התקבלה פקודה שהחטיבה תנוע צפונה. אספתי את מפקדי היחידות, מסרתי להם פקודות לעלייה צפונה שתבוצע בפיקוד הסמח”ט ואישית עם מספר קציני מטה. נסעתי למפקדת האוגדה בשכם לתיאום התנועה ולמפקדת הפיקוד בנצרת לעדכון בקשר למשימות הצפויות. בשעה 1500 החטיבה החלה בתנועה צפונה.
בשעה 1900 ביקרתי עם חלק מהחפ”ק במפקדת האוגדה ותיאמתי החלפה עם חטיבה 9, כאשר דרישתי היתה לא להניע כוחות ורכב אזרחי בציר, עד אשר החטיבה תעזוב את צומת טובס. תנועת החטיבה צפונה בוצעה על שרשראות ונתקלה בקשיים עצומים מאחר והציר היה סתום בכלי רכב רבים של כוחות אחרים ורכב כבד שפינה פליטים לגשרי דמיה.
בשעה 2300 השתתפתי בקבוצת פקודות פיקודית שבה השתתף המכמ”ת והקמ”ן. החטיבה לא קיבלה משימה קונקרטית לביצוע, אולם קבלת משימות צפויות שהן: א) אפשרות הפעלה מ אזור השפך לציר יהודיה לעבר קונטרה. ב) אפשרות הפעלה מאזור דרבשיה לכיוון קונטרה. ג) אפשרות הפעלה מרמת הבניאס לקונטרה.
קיבלתי את אישור אלוף הפיקוד לחניון לילה קצר בעמק יזרעאל ולהמשיך עם בוקר לשטח כינוס (שטח 106). הכניסה לעמק יזרעאל בוצעה ב-0400 [9 ביוני]. בשעה 0500 קיימתי ישיבת מפקדים בחניון בצומת יזרעאל ונתתי הנחיות להתארגנות החטיבה. נקבע כי התחלת התנועה לשטח כינוס חטיבתי לשעה 0700. הפיקוד הועבר לסמח”ט כיוון שנכנסתי לבית חולים עפולה לניתוח וטיפול בפציעה שנמשכו עד 10:00. (בריל נפצע קל בג’נין והתפנה רק לאחר כמה שעות). לבית החולים לקחתי ג’יפ עם מכשיר אלחוט שהיה בהאזנה לרשת החטיבתית והפיקודית, וכל הודעה חשובה היה הקשר מעדכן אותי. כמו כן סיכמתי עם הרופא שלא יבצע בשעת הניתוח הרדמה מלאה, דבר שהיה מוציא אותי מבחינת צלילות מחשבה לכל היום.
בשעה 1100 חזרתי לחטיבה מבית החולים עפולה והמשכתי את קבוצת התכנון שהתחיל בה הסמח”ט. קבוצת התכנון התייחסה לשני אזורים אפשריים להפעלת החטיבה: אזור דרבשיה ואזור אל חמה. בשעה 1200 המשיכה החטיבה בתנועה ונעצרה בצומת פורייה לקבלת הנחיות לפעולה. נתתי הוראה למפקדי היחידות להעביר את הפיקוד למפקדי המשנה, ומפקדי היחידות רוכזו קדימה על-ידי החפ”ק. זמן ההמתנה נוצל ללימוד אפשרויות הפעלת החטיבה לגזרה הסורית.
בשעה 1400 קיבלתי פקודה להמשיך לנוע לעבר ראש פינה. בשעה 1430 כאשר החטיבה היתה ב אזור טבריה, התקבלה פקודה שעלי להיות בהר כנען לקבלת פקודות. לקחתי איתי את מפקדי היחידות וקבוצת תכנון חטיבתית והגעתי בערך בשעה 1600 למוצב פיקוד של האלוף. רק לי ניתן להיכנס לקבלת הנחיות, והמטה והמפקדים המתינו בחוץ.
דברי אלוף הפיקוד והנחיותיו היו כדלקמן: א) תמונה כללית של כוחותינו וכוחות האויב בגזרה הסורית. ב) המשימה הקונקרטית של החטיבה היא להשתלב יחד עם חטיבה 1 בכיבוש מרחב הבניאס, כאשר החטיבה תפעל מכיוון קיבוץ דן. ג) על החטיבה לנוע עד אזור הגושרים ושם להמתין לפקודה מהפיקוד בדבר הכניסה ללחימה.
יוני 1967, הסנטוריונים של חטיבה 45 ב אזור מסעדה (ארכיון צה”ל)
קיבלתי נתוני מודיעין מהקמ”ן הפיקודי ותיאמתי פרטים עם קציני מטה של הפיקוד. נתתי למפקדי היחידות והמטה את הפקודה לתקיפת הבניאס, כאשר התוכנית החטיבתית התבססה על תכנון מוקדם שבוצע ע”י החטיבה במבצע מקבת. הפקודה ניתנה בחפ”ק הפיקודי ומשם חזרו מפקדי היחידות ליחידותיהם בצומת ראש פינה.
חזרתי עם מפקדי היחידות לצומת ראש פינה ושם נפגשתי עם הסמח”ט. קבעתי את שיטת התנועה להגושרים והוצאתי קבוצת הכנה בפיקוד מ”פ הסיור להכנת צירי התנועה, שטחי המתנה והמעבר על הגשרים. קבעתי שהתדלוק יבוצע בשטח ההמתנה הסופי ב אזור הגושרים. החטיבה המשיכה מיד בתנועה על מנת לנצל את שעות האור. מסרתי את הפיקוד לגבי תנועת החטיבה לסמח”ט ונסעתי למרפאה בצפת לקבלת טיפול ברגל וקבלת כירורג צמוד שיהיה בזחל המח”ט (רק בתנאי זה הסכים ד”ר ניסן מבית החולים עפולה לאשר את המשך השתתפותי בלחימה).
נכנסתי לקצין אג”מ של הפיקוד ודרשתי את פלוגת השוטים לחטיבה. קצין אג”מ הודיע שמצבה של חטיבה 8 גרוע ויש החלטה להעמיד את הפלוגה לרשות חטיבה 8. הסמח”ט התקשר איתי ברדיו והציע לבצע את התדלוק והתחמוש בראש פינה. ניתנה רשות לסמח”ט לבצע. בשעה 1930 המשיכה החטיבה בתנועה להגושרים. הטור החטיבתי הופגז ע”י ארטילריה סורית דרומית לראש פינה והיו לנו מספר נפגעים. בשעה 2230 התקשר הרמ”ט ברדיו וביקש ממני שאגיע אליו לגבעת האם לתיאום סופי של התקפת החטיבה.
הגעתי עם קבוצת תכנון חטיבתית לרמ”ט בשעה 2330. הרמ”ט עדכן אותי על היערכות חטיבה 1 והיערכות אויב בגזרה ונקבעו גזרות פעולה והתקפה מתואמת עם חטיבה 1 לשעה 0200. חזרתי להגושרים בשעה 2400. תוך תנועה נתתי פקודה למפקדי היחידות להתרכז ליד הסמח”ט לקבלת פקודה להפעלת החטיבה. מפקדה עיקרית חיכתה בצומת בית הלל. נתתי את הפקודה למפקדי היחידות תוך תנועה על זחל”ם החפ”ק, כאשר כל הכוחות מתקדמים לעבר הגושרים, כולל השלמת צוותי קרב.
הפקודה ניתנה כדלהלן: א) פלוגת הסיור תנווט ותאבטח את אגפי החטיבה. ב) גדוד 39 יחפה על ההתקפה ויהיה מוכן לכבוש את תל חמרה לאורך הכביש. ג) גדוד 74 יכבוש את רמת הבניאס. ד) גדוד 25 בעתודה. ה) המכמ”ת ועוד יתר הסיוע הפיקודי כולל אמצעי תאורה יסייע בכיבוש. ו) פלוגת חה”נ תפרוץ שדה מיקוש ומכשולים לפי פקודה.
הפעלתי את פלוגת הסיור למציאת ואיתור נתיבים, עמדות חיפוי וצירי הסתערות לעלייה ליעדים.
ברצוני לציין שבצירים שלטה הפקרות ואנדרלמוסיה. יחידות הסתבכו ביחידות, וגם דרגי מנהלה. רק הרצון של החטיבה ללחימה ולנוע קדימה, אני אישית ומפקדי היחידות הפכנו לשוטרים צבאיים, איפשר לנו לצאת מהסבך בצירים.
בשעה 0200 החטיבה היתה ערוכה להתקפה ב אזור קיבוץ דן. הצעתי לתקוף מיד, בשעה 0200, אך היה עיכוב של חצי שעה לערך עד שחטיבת גולני הגיעה להיערכות לתקיפת היעדים שלה. בזמן שהמתנו בשטח ההיערכות הונחתה הפגזה ארטילרית ומרגמות של האויב על אזור שטח ההיערכות ונשמעו פיצוצים חזקים. התברר אחר כך שפוצצו את הכביש.
הרמ”ט עיכב את החטיבה מספר פעמים היות וחטיבה 1 לא הגיעה עדיין להיערכות שלה. בשעה 0300 התחילה החטיבה בהסתערות בסיוע ארטילרי וזרקורים (60 אינץ’). תכננתי להכניס את גדוד 74 להתקפה, אולם כיוון שלא היתה התנגדות רצינית הוריתי לגדוד 39 להתקיף לבד כאשר פלוגת החרמ”ש של הגדוד מסתערת רגלית וכובשת את רמת הבניאס והטנקים מסתערים לאורך ואדי עסל ועולים לתל חמרה.
לפני ההסתערות בוצעה הנחתה ארטילרית אשר כללה מכמ”ת, גד”ש 25 ליטראות, גד”ב 155 מ”מ לתאורה בלבד, זרקורים אשר היו מוצבים על רכס משגב עם. תוך הסתערות החטיבה נעזרנו בתצפית של מג”ד 39 לטיווח הארטילרי. האש הונחתה לפי דרישת מג”ד 39 כדלקמן: הגד”ש 25 ליטראות מנחית על מרכז הרמה. המכמ”ת על החלק הצפוני של הרמה. הגד”ב מזין פגזי תאורה של 155 מ”מ. הזרקורים האירו את שדה הקרב. ב אזור זה הונחתו 600 פגזים לערך והסיוע היה יעיל מאוד.
בעלייה לתל חמרה התברר שהכביש מפוצץ וטנק שניסה לעבור נתקע בתעלה ופרס שרשראות וסתם על-ידי כך את ציר הכביש. תוך הסתערות עלו מספר כלי רק”ם על שדה מוקשים ולכן הפעלתי את פלוגת החה”ן לניקוי נתיבים עבור הרק”ם. תוך הסתערות, האויב הפעיל אש ארטילרית ואש מנשק קל אשר נפסקה כאשר הכוחות הגיעו לטווח של 800 מטר מהיעדים.
תנועת חטיבה 45 בכיבוש רמת הבניאס ותל חמרה. מבט ממערב למזרח (מקור: ארכיון צה”ל ויד לשריון)
הרמ”ט הודיע שחטיבה 1 כבשה את המחנה הצבאי, היות ובגזרת החטיבה היו מכשולי מיקוש ותעלות נ”ט, הופעל כוח רגלי של חטיבה 1 ללקיחת כפר בניאס. בשעה 0400 נכבשו המוצבים ודווח הדבר לרמ”ט. האויב הנסוג השאיר על מוצביו נשק רב אשר כלל כ-15 טנקים, פנצרים וטי-34, תותחי נ”ט, מרגמות ומקלעים.
בשעה 0530 הודעתי לרמ”ט שהיו קשיים במעבר החטיבה ברק”ם בגזרת בניאס וברמה, והוא נתן הוראה להעביר את החטיבה דרך גבעת האם. החטיבה הסתובבה והחלה לנוע לרמה. בשעה 0530 קיבלתי אישור מהרמ”ט לנוע לקריית שמונה לטיפול רפואי, והסמח”ט קיבל את הפיקוד על החטיבה.
בשעה 0900 חזרתי לחטיבה כאשר הסיור היה במגמה וחיפוש נתיבים לכיוון זעורה וגדוד 74 נע אחרי הסיור. בשעות הצהריים קיבלה החטיבה מטוס סיור שדיווח על קרקע, ומכיוון שנשאר קצר בדלק אי אפשר היה לנצל אותו ביעילות. בשעה 1300 קיבלה החטיבה ת”פ פלוגת טנקים מחטיבה 37 ב אזור עין פית וגדוד חי”ר מחטיבה 1 על גבי זחל”מים, כמו כן את המכמ”ת מחטיבה 9. כמו כן קודמה ארטילריה פיקודית למתן סיוע לכיבוש מסעדה.
בשעה 1530 קיבלה החטיבה משימת התקפה על מסעדה. החטיבה הציעה לקחת גם את בוקעתה ואת צומת יועזר עד קיפוד. ההצעה לא התקבלה ועל החטיבה הוטל להתרכז במסעדה. בשעה 1530 ערכתי קבוצת תכנון חפוזה חטיבתית, ולאחר מכן קבוצת פקודות, כאשר לפני זה ניתנה התראה למפקדי היחידות על המשימה הצפויה לכיבוש מסעדה (נאמר למפקדים שעד 1800 החטיבה תגיש למדינת ישראל שי – את מסעדה).
בשעה 1600 יצאה החטיבה להסתערות לפי התוכנית הבאה: א) פלוגת סיור תנווט ותאבטח אגפי החטיבה. ב) גדוד 74 עם פלוגת טנקים יתקוף מתוך תנועה ויכבוש את מסעדה. ג) המכמ”ת ינוע אחרי גדוד 74 ויסייע בכיבוש. ד) גדוד 51 מגולני על זחל”מים – עתודה חטיבתית. ה) גדוד 25 יכבוש את בוקעתה. ז) פלוגת חה”נ תפרוץ מכשולים ושדות מיקוש לפי פקודה. ז) גדוד 39 – עתודה חטיבתית. ח) הדרגים ינועו בעקבות החטיבה. בשעה 1800 כבשה החטיבה את מסעדה כאשר פלוגת הנדסה מפרקת 300 מוקשים. האויב שהופתע מכיוון ומהירות ההתקפה לא גילה כמעט התנגדות, מלבד מספר צרורות ממקלעים ונשק קל, ונטש את כל ה אזור.
עם גמר כיבוש מסעדה, החטיבה נכנסה לחניון לילה כאשר גדוד 74 ופלוגת הטנקים שצורפה מחטיבה 37 מטהרים את ה אזור ואת הסביבה הקרובה. המכמ”ת התפרש בתוך מסעדה וגילה ב אזור פרישתו שדה מוקשים חפוז. הטלתי על פלוגת החה”ןלפרקם ולנקות את השטח ממוקשים נוספים שנתגלו מצידו השני של הכביש. פלוגת הטנקים של חטיבה 37 שטיהרה את החורשה הדרומית ממסעדה לכיוון קונטרה, דיווחה שהיא מצאה מצבור נשק ורכב בכמויות גדולות. היתה להם היתקלות עם חוליות סוריות אשר פתחו עליהם באש מנשק קל.
יצאתי לסייר עם מפקדי היחידות בגזרת פלוגת הטנקים, כדי להתרשם מכמות השלל. חזרתי ופקדתי על התארגנות במקום עד שחר ונתתי הוראות לחניית הלילה. במשך הלילה התרכזו רוב היחידות ב אזור מסעדה. משאית מהפלה”ס עלתה על מוקש ואז התגלה שדה מוקשים נוסף שלא פונה ערב קודם. במשך הלילה נתפס חייל סורי שניסה לחבל בזחל”ם מג”ד 51 והובא לחקירה לקצין מודיעין. עד שחר נתפסו עוד שני שבויים, נכלאו באחד החדרים ולפי טענתם, לאחר חקירה קצרה, נמצאים עוד כ-50 חיילים סורים בחורשה הנמצאת דרומית למסעדה. עם בוקר התבצעה סריקה ב אזור ולא נמצא מאומה פרט לשלל רב מפוזר בחורשה באי סדר. במשך הלילה נעשה תדלוק. הדרגים מהפלה”ס וחלק מהפלה”ס נסע לעורף להצטייד בדלק ובמנות קרב. ליחידות חולקו מנות קרב ל-48 שעות. במשך הלילה נמשכו כל הדרגים ליחידות. אחר חצות הוזעק מסוק לפנות נפגע שהיה בפח”ח ב אזור קלע. המסוק הגיע לפנות בוקר ופינה את הנפגע. לאחר חצות דילגה המפקדה העיקרית והצטרפה למסעדה, כאשר הפלה”ס עדיין במקומו. בשעות הבוקר דילג הפלה”ס למסעדה והתמקם במחנה הצבאי והמשיך בתחזוקת היחידות בדלק, מזון וחלוקת תחמושת. בשעות הבוקר מצאנו משאבת מים, הפעלנו אותה, דבר שפתר את בעיית המים לחטיבה.
עם בוקר של ה-11.6 יצא צוות בפיקוד מנחם, לתפוס את השטחים השולטים על אזור מסעדה והחפ”ק נע צפונה לעבר בירכת רם להכרת הגזרה. הסברתי למג”ד 74 את גזרת האחריות שלו, ופקדתי על תפיסת הרכסים מזרחית מבירכת רם עד אזור סחיתה. החפ”ק המשיך דרומה למסעדה ומיד קיבל דיווח מהסיור שנתקלו בכוח סורי קטן במחנה צבאי חפור בקרקע, כק”מ וחצי מזרחית לבירכת רם, וכי חיילים סורים מנסים לאגוף את עמדותיו.
פקדתי על פלוגה מגדוד 74 ומחלקת טנקים לנוע בציר הכביש. במקום ניתנה פקודה להתקפה. כוונה ארטילריה למקום והחפ”קעלה לתצפית לנהל את הקרב. טנקים הובילו בהסתערות לאורך הכביש, אחריהם פלוגת חרמ”ש. הטנקים ירו מספר צרורות מקביל לעבר המחנה, אך לא היתה משם תגובה. מיד ניתנה פקודה להפסקת אש. הטנקים המשיכו כק”מ מזרחה וחסמו, ופלוגת חרמ”ש טיהרה את המחנה. המחנה נמצא עזוב ובמקום נמצאו כלי רכב עזובים בחלקם תקינים ונשק ארטילרי.
תרשים: חטיבה 45 כובשת את מסעדה
מג”ד 74 קיבל את הגזרה ונאמר לו לתפוס גם את השטחים השולטים מזרחית למקום ההיתקלות. הסיור נע דרומה כאשר גדוד 25 נע בעקבותיו, נכנס ל אזור בוקעתה ומשם המשיך והשתלט על אזור תל ג’ית וצומת אחמדיה, וקשר קשר ומגע עם יחידות שהיו ב אזור קונטרה. כמו כן הרחיבה החטיבה את הגזרה לכיוון מג’דל שמס, כפר זיתיה וחשב. במרחב זה החטיבה תפסה כ-8 טנקים טי-54 ומספר טנקים טי-34, תותחי נ”ט, תותחים 122 מ”מ, תותחים 130 מ”מ, עשרות תותחי נ”מ, כמה עשרות כלי רכב, נגמ”שים, תחמושת, נשק קל וציוד רב.
ביום 11 ביוני בשעה 1100 נפגשתי עם קציני האו”ם בבוקעתה והצגנו להם היערכות כללית מאוד של החטיבה ב אזור בוקעתהובמרחב היערכות החטיבה, וקבענו את הגבול בין כוחות ישראל והכוחות הסוריים. גדוד 51 נכנס להגנה על בוקעתה. מפקדת החטיבה ופלוגת הטנקים של חטיבה 37 נשארו באותו זמן ב אזור מסעדה. גדוד 39 היווה עתודה חטיבתית והיה מוכן להיכנס לקרב למקרה של הסתבכות עם הסורים.
בגזרה זו לא היו לחטיבה קרבות חריפים ועקשנים כפי שהיו לה בגזרה הירדנית, היא לחמה נגד יחידות סוריות מחטיבה 11 ופלוגת שריון מחטיבה 44.
הדברים שבלטו לטובה במיוחד בצבא הסורי: א) יעילות בהפעלת אש ארטילרית. ב) ניצול מרבי של האמצעים ההנדסיים להגנה, כולל מיקוש יזום וחפוז, פיצוצי כבישים ומלכוד. בגזרות שהחטיבה תקפה החיילים הסורים היו נסוגים ומנתקים מגע כאשר הכוחות המסתערים של החטיבה הגיעו לטווח 1,500-1,000 מטר, והפקירו ציוד רב ערך גם כאשר דרכי נסיגתם לא נחסמו, היחידות הסוריות לא ניצלו את היתרון הטופוגרפי שהשטח היקנה להם לטובתם.
בשטחים שהחטיבה שחררה נמצאו במוצבי הגנה ובמחנות כ-12 טנקים טי-34 ו-12 טנקי פנצר גרמנים, כמו כן 6 טנקי טי-54 ו-2 טנקי טי-55, כ-20 נגמ”שים, כ-40 תותחים 152 מ”מ ו-122 מ”מ, כ-50 תותחי נ”מ, כ-20 תותחי נ”ט, כ-250 מכוניות ואלפי טונות של תחמושת, מזון, דלק וחומרי חבלה.
