הגבול הלבנוני שקט מאז סיום מלחמת לבנון השנייה, אבל צה”ל נמצא בעיצומן של ההכנות למלחמה הבאה. שלושה מפקדי גדודים המובילים את הגזרה מספרים בראיון מיוחד ל-nrg מעריב על הקרב המודיעיני המתמיד מול החיזבאללה ועל הניסיון למזער את מספר הקורבנות החפים מפשע בעימות הבלתי נמנע, בצל חיי השגרה
יאיר קראוס (מאתר מעריב, 3 בפברואר 2014)
סא”ל יניב בן-עזר עומד בנקודת התצפית על הכפר עייתא א-שעב, המרוחק כמה מאות מטרים מאיתנו, ומרגיש בבית. הוא מכיר שם כל חלון, כל בית וכל מחסן, ונדמה כאילו רק הבוקר הוא טייל בסמטאות הכפר הלבנוני. חייליו יושבים מול הגזרה ומכינים את תשתית התקיפות לסיבוב הבא של הלחימה מול חיזבאללה – מלחמה שכולם יודעים כי תגיע, במוקדם או במאוחר.
סגן אלוף ראפת חלבי צילום: ג’סט קליקס
עם סיום שנת 2013 סא”ל בן-עזר יכול לסמן וי על עוד שנה של שקט בגבול לבנון. השקט נמשך כבר למעלה משבע שנים, אבל מסתיר מאחוריו מציאות מורכבת בהרבה. הצטרפנו למשך יום שלם אל שלושה הקודקודים שמובילים את הגזרה הזו ושומרים על השקט בגבול: מפקד גדוד חי”ר, סא”ל ראפת חלבי, מפקד גדוד שריון סא”ל ניר רוזנברג ומפקד גדוד איסוף קרבי סא”ל יניב בן-עזר.
סא”ל בן-עזר, בן המושבה יסוד-המעלה שבגליל העליון, נכנס לתפקידו לפני כחצי שנה. מהנקודה שבה אנחנו עומדים וצופים על מרחב דרום לבנון הוא ממחיש את שגרת העבודה היומית כאן:
“אנחנו נדרשים לשיתוף פעולה הדוק כדי להתכונן לכל תרחיש אפשרי. כל הכוחות עובדים יחד בסינרגיה ובתיאום. אתה רואה כאן את הטנק של החבר’ה של ניר המג”ד, שמחפה על העבודות של החיילים של ראפת על הגדר, ותצפיתנים שלי מאבטחים ומשגיחים על כל המרחב מלמעלה”, הוא אומר, ומצביע על עומק הסבך הגלילי בצמוד לגדר המתכת הכבדה.
חיזבאללה חלש מדאיג יותר
השירות בגזרת לבנון וההגנה על הגבול הזה של ישראל מורכב מאוד בימים אלו, והשקט השורר כאן מתעתע. המיקוד של ארגון חיזבאללה, שעסוק בעיקר בחזית הסורית ובהגנה על הבית – רובע הדאחייה המפורסם בביירות – אולי מוריד את מפלס הדאגה הישראלי, אבל לא חסרים גורמים פלסטיניים ואסלאמיים בלבנון שמצפים לחמם את הגזרה ולגרום לישראל לפגוע בארגון השיעי:
“חיזבאללה כיום שולט פחות בשטח. הוא שקוע עמוק בבוץ, גם בעקבות המלחמה בסוריה והפיגועים בלבנון. אחרי מלחמת לבנון השנייה אלפי תושבים בלבנון קראו לבן שלהם חסן נסראללה. הוא היה אז גיבור, אבל היום המעמד שלו נפגע קשות”, אומר ל”מעריב” סא”ל ראפת חלבי.
מתברר שהמציאות הזו, השקט, מדאיגים את ישראל יותר מאשר חיזבאללה חזק וגלוי בשטח. “כשחיזבאללה נחלש זה מדאיג אולי אף יותר. עשרות ארגוני ג’יהאד עולמי ופלסטיני עלולים לנסות להפר את השקט ולירות לעבר ישראל, ולו בגלל שהם יודעים כי מי שיספוג את התוצאה עלול להיות דווקא ארגון חיזבאללה, האויב שלהם. אנחנו יודעים היום שלכל אירוע טרור שיוצא מלבנון יש כתובת אחת, וכי זה מה שמעניין אותנו: ללבנון יש ממשלה ריבונית, צבא ושלטון, ולהזכירך – חיזבאללה הוא חלק מהשלטון”, מדגיש סא”ל חלבי.
במלחמת לבנון השנייה זכה הגדוד הדרוזי “חרב” בציון לשבח מטעם אלוף הפיקוד על לחימה בלתי מתפשרת. הגזרה הלבנונית מוכרת לחיילי הגדוד ממש כמו סביבת ביתם: “אנחנו גרים בכפרים בגליל שדומים מאוד למתווה הלבנוני, ומכירים את השפה וההיסטוריה המקומיות. כשאני רואה דלת מתכת בקרקע אני יודע שזו באר מים כמו אצלי בבית, בעוד שלוחם רגיל יכול לחשוב שמדובר כאן בהכרח במנהרת טרור”, מסביר סא”ל חלבי.
את השיחה עם המג”ד קוטעת באבחה צפירה חזקה. קו הגבול כולו נכנס לכוננות ספיגה ולערנות מלאה. הטלפון המוצפן של סא”ל חלבי מצלצל ללא הפסקה, ועמו הדיווח על חשד לירי קטיושה לעבר קיבוץ מנרה.
לאחר כמה דקות מתברר כי מדובר בהתרעת שווא: “מבחינתי אני לא יודע לאיזה אירוע יכול הדבר הקטן ביותר להתפתח. אל תשכח שבחטיפת החיילים ב-2006 חיזבאללה הפגין בנקודה אחת וריכז אליו את תשומת הלב, ואחר כך התברר שזה היה תרגיל הסחה לחטיפת החיילים בנקודה אחרת. מבחינתנו, כל פעילות בגבול עלולה להיות הסחה לאירוע אחר שמתבשל”.
סגן אלוף ניר רוזנברג צילום: ג’סט קליקס
התושבים מעדיפים את השקט
מי שנערך בימים אלו לקראת עזיבת האזור הוא סא”ל ניר רוזנברג, מפקד גדוד 71 של השריון. בקרוב יעלו החיילים שלו לתרגיל בגולן, לאחר חצי שנה שבה היו פרוסים מראש הנקרה ועד הר דב. האויב הכי גדול של אנשי הסרבל הירוק המוכתם תמידית בגריז הוא השגרה. החיילים נאלצים לטפל בכלים ולתחזק אותם ברמה יומיומית, ובסופו של דבר נדירות הפעמים שבהן הם נאלצים להגיב באש חיה.
“אין ספק שהמלחמה עשתה כאן סדר והעיפה את האויב מהגדר. זו מציאות שקשה לעתים ללוחם שאינו יכול לראות את’הלבן בעיניים’ של האויב. אנחנו נדרשים להגיב לאירועים פתאומיים כמו אירוע הירי על החייל שלומי כהן ז”ל בראש הנקרה לפני כמה שבועות, או אירוע ירי הרקטות לעבר קריית-שמונה לפני כחודש. המקצוע של החי”רניק הוא לשמור על הגדר, ושלנו לבצע פעולה התקפית ולפגוע באויב”, מתאר סא”ל רוזנברג.
הוא וחייליו מתגעגעים אולי לקווים של יהודה ושומרון ולפעילות בגבול עזה. “ניסיון מבצעי אמיתי אמנם חשוב מאוד והוא חסר לנו היום בגזרה הזו, אבל עדיף שיהיה כאן רוגע ונוכל לשבת בנחת ולדבר. אני מעדיף את השקט, והתושבים בוודאי מעדיפים אותו אפילו יותר ממני”, אומר סא”ל רוזנברג בחיוך.
כמה קילומטרים מהמושב בית-הלל, במפקדת גדוד השריון, ממשיך סא”ל בן-עזר לעקוב אחרי ההתפתחויות בשטח לבנון. בסוף השבוע חשף מפקד חיל האוויר, אלוף אמיר אשל, את מרכיבי בנק המטרות שאספו חיילי גדוד האיסוף הקרבי “שחף”.
בשונה מהתקופה שלפני מלחמת לבנון השנייה, כאשר חיזבאללה בנה בסיסים ומחסני נשק באזורים חשופים, כעת הבסיסים חפורים עמוק בתוך האוכלוסייה האזרחית, שמחפה בגופה על מצבורי נשק עצומים שבבוא היום עלולים להיות מופנים נגד ישראל. כל מחסן כזה נמצא מתחת לשתי קומות של משפחות לבנוניות שייאלצו להיפרד מביתם במלחמה הבאה, לפני שהוא יופצץ במבצע כירורגי מדויק.
חיילי האיסוף הקרבי נדרשים לסבלנות אין קץ. במשך חודשים הם יכולים “לשבת” על בית מסוים ולא להסיר ממנו את העיניים, עד שתתקבל התמונה הברורה ביותר על הפעילות שמתרחשת בו. לכל החלטת תקיפה ישראלית עלולה להיות משמעות של הרג רב של חפים מפשע, דבר שבצה”ל מנסים למנוע יותר מכול, ולכן ישאפו לדעת בדיוק כמה אנשים גרים בבית, אם הם נמצאים בו ברגע התקיפה וכיצד אפשר לנטרל את האיום.
כל תזוזה חריגה עלולה לבשר על משהו שקורה מעבר לגבול. החיילים מכירים כל נקודה וכל דמות בשטח, ואפילו רועי צאן המסתובבים בגזרה הפכו לדמויות מוכרות שהלוחמים מעניקים להן כינויים: “יש שני רועי צאן שרועים את הצאן שלהם ליד הגבול, ואנחנו מכנים אותם ‘שימי’ ו’ביטר’.
מבחינתנו יום שבו הם לא מגיעים עם הצאן זהו יום מחשיד, ואנחנו שואלים שאלות. אנחנו חייבים לחיות את השגרה כדי להבחין כשמתרחשת חריגה מהשגרה. ייתכן למשל שמשתמשים ברועי הצאן כדי לבחון את הערנות שלנו, להתגרות בנו ולעקוב אחרי עבודות שלנו בגבול”, אומר סא”ל בן-עזר.
לדבריו, לא רק צה”ל עסוק במעקב אחר הגבול הצפוני. “אנשי המודיעין של חיזבאללה הם צלמים כפייתיים. אנחנו רואים אותם מגיעים לגבול ומצלמים בלי סוף. הם יושבים בתוך הבתים עם ציוד תצפיות ויודעים ששם הם הכי מוגנים ומוסתרים וגם ממלאים את הוראות החלטת האו”ם”, הוא מספר.
“העיקר מבחינתנו הוא לא לזהות את הבית שבו הם מחביאים נשק או יושבים למטרות תצפית אלא להצביע על המקומות שבהם חיזבאללה הוא הריבון. אנחנו רוצים לקלף אותם לאט-לאט ולהכיר את נקודות החולשה והחוזק שלהם במרחב”.
סגן אלוף יניב בן-עזר צילום: ג’סט קליקס
בצה”ל אין אחד שלא משוכנע כי יש לחכות בסבלנות לסיבוב השני. תוצאות מלחמת לבנון השנייה, שבה חיזבאללה התרחק מהגבול והנוכחות הצבאית שלו נמחקה מהאזור, מאפשרים ליישובי הצפון לחיות בשקט. אבל המלחמה ההיא לא נגמרה – היא רק הסתיימה בהפסקת אש, שייתכן ותופר במציאות כזו או אחרת.
הכוחות הלוחמים בגבול יודעים שחיזבאללה הוא לא אותו הארגון שפגשו ב-2006 אלא גוף לוחם חזק יותר. “יש שינויים בתשתיות ודברים שהם הוסיפו והשתכללו, אבל הקרקע תישאר אותה קרקע. אנחנו לא מפחדים”, אומר סא”ל חלבי.
סא”ל ניר רוזנברג משוכנע כי למרות החשש מפני חיזבאללה, שהפך לארגון מדיני סמי-צבאי, ישראל מגיעה למלחמה הבאה מוכנה הרבה יותר.
לדעתו, אולי נקודת החוזקה של שני הצדדים היא המרכיב הכי ודאי ומשמעותי לשקט ששווה לכולם לשמור עליו: “המסרים היום באשר לתורות הלחימה שלנו והמטרות שלנו הרבה יותר ברורות מהמלחמה האחרונה. אנחנו כבר לא מכירים מושגים כמו ‘ספיגה’ ו’ בלימה’. אין שטח אפור – או שאתה מגן או שאתה תוקף, ואנחנו נדע לפעול בצורה ברורה והחלטית”.
