במלאות עשרים שנה למלחמה הארורה ההיא, בשנת 1993, כתבתי את שיר הזיכרון “תכריכי נייר”. כתבתי אותו לזכרו של חבר, שעיה כהן ז”ל, איש גבת, שנפל עם חבריו במרומי תל חזיקה שברמת הגולן. דוח אגרנט היה אז חסוי ונסתר לחלוטין, ואיים כפצצה מתקתקת, להתפוצץ בפניהם של האשמים האמיתיים במלחמה. סברנו בטעות שכל הסודות חבויים בו, שיהי בו איזשהו הסבר, אפילו רחוק ומאולץ, למה הוקרבו אלפי הנופלים. שתהיה איזו תקווה שלא יישנו עוד מלחמות ארורות כאלה
אלישע פורת (אתר הקיבוצים, 1 באוקטובר 2014)
האבסורד המכאיב הזה, שבו דפים קרים מנייר, חסויים וסודיים, אמורים לכסות את זכר הנופלים, כתכריכים של נייר – כיוון את ידי הכותבת בשעת כתיבת השיר. חשבתי אז על הצער הכבד של האימהות, איך בלילות הקור של החורפים שעברו מאז 1973, לא הספיקו הדפים אפילו לכסות באורח מדומה לחלוטין, את יקיריהן שנפלו. חשבתי אז על התקווה שמפכה בלבבות של הגנרלים והמדינאים, שמא יחלץ אותם הדוח הנוראי הזה, מחרפת הדורות שעטו בשל המלחמה. וחשבתי גם על חוסר התקווה ואובדן האמונה של משפחות הנופלים.
והנה לאחרונה שוב הושלך הדוח המאיים הזה לפתחנו. שוב הוא משתולל בראש חוצות. הפעם, כביכול, ללא המסתורין ללא הסודות וללא החסייה. כביכול חשיפתו יש בה כדי לחיות את המתים. אני קורא בשיר, ואני מרגיש איך הדוח הזה, הסמל של רשעות מלחמת יום הכיפורים ותוצאותיה, איך הוא ממש רודף אחרי. רודף אחרינו כציבור, רודף אחרינו כמי שמנסים להשתחרר מהלם הקרב הממושך, שנפלנו אז אל תוכו. כאילו לא חלפו מאז 40 שנה. כאילו לא נכתבו מאות ספרים אלפי שירים עשרות רומנים – שבכולם ניסו כותביהם להשכיח את כאבם ולהשכיח אותו. ולא עלה בידם וגם לא יעלה בידם. כי דוח אגרנט החסוי, שאפילו שנפתח לאחרונה, באיחור טראגי, לא ישיב לחיים אפילו נופל אחד מקהל נופלי מלחמת יום הכיפורים.
יהא השיר הזה נר לזכרם של אלה, שקצר כוח דפי הדוח מלהביא נחמה לאוהביהם.
לזכר שעיה כהן
עֶשְׂרִים שָׁנָה חָלְפוּ
מִלֵיל הַמַּאֲרָב הָהוּא
שֶׁלֹא נָפַל לְתוֹךְ הַשִּׁכְחָה.
בַּמִּדְרוֹן הַקִּדְמִי שֶׁל הַתֵּל
נָחַת עֲרָפֶל שֶׁל מָוֶת
שֶׁנָסֹג לְאִטּוֹ עִם אוֹר רִאשׁוֹן.
הֵם יָרְדוּ מֵהַזַּחְלָ”ם רַק לְרֶגַע:
לְהַשְׁתִּין;
וְלִפְתֹחַ קֻפְסַת שִׁמּוּרִים.
נָכוֹן, הֵם טָעוּ, אֲבָל
יוֹתֵר מִדַּי שָׁעוֹת הֵם לָחֲמוּ
וְרַגְלֵיהֶם רוּתְכוּ לְרִצְפַּת הַפְּלָדָה.
אַחֲרֵי עֶשְׂרִים שָׁנָה
אֲנִי רוֹכֵן עֲלֵיהֶם
וְעוֹטֵף אוֹתָם בַּדַּפִּים
הָרַחוּמִים וְחַנּוּנִים,
שֶׁאֲנִי עוֹקֵר וְתוֹלֵשׁ
מִדוּ”חַ אַגְרַנַט הָחָסוּי.
סתיו 1993.
לדף יזכור של סמ”ר ישעיהו שעיה כהן ז”ל, יש לחפש כאן בגלעד לזכרם, כותל השמות הורטואלי
