כשסמל (במיל’) יששכר רואס קיבל צו 8, המצלמה שלו גויסה יחד איתו. במהלך מבצע “צוק איתן” הוא צילם את הלחימה כפי שפלוגתו חוותה אותה: “מבחינתי עינית המצלמה והמבט שלי הם בדיוק אותו הדבר”. סיקור מצולם
שחר רופין (מאתר צה”ל, 5 בספטמבר 2014)
המצלמה של סמל (במיל’) יששכר רואס עבדה קשה במהלך מבצע “צוק איתן”. זוּם אִין על אירוע חדירה, מיד אחר כך פוקוס על פיר מנהרה, ומדי פעם אתנחתא וזום אאוט על הפלוגה. “בדקות המנוחה המעטות, אתה פתאום קולט שזו חבורה של מאה אנשים באמצע חיים, שזו לא הסביבה הטבעית שלהם”, הוא נזכר בראיון לאתר צה”ל. “רגעים כאלו אני אוהב לצלם, לצד רגעי האקשן”.
לדבריו, המצלמה נהפכה לחלק מהכוננות שלו, לצד האפוד, הקסדה והנשק. “אפילו באזרחות, פרק הזמן הכי ארוך שבו אני מוכן לשהות בנפרד ממנה הוא הזמן שלוקח לי לאסוף את הילדים מהגן”, הוא מגלה בחיוך. בפלוגה, הבדיחה שמסתובבת עליו היא שגם המצלמה שלו מקבלת צו 8 איתו.
במבצע “צוק איתן”, פלוגתו של סמל (במיל’) רואס עסקה בהגנה על גדר הגבול בעזה, זאת כחלק מכוח אבטחה במילואים שהוקפץ להחליף את הסדירים. סמל (במיל’) רואס משרת במחלקת תצפיות שהינה חלק מפלוגת חי”ר משוריין (חרמ”ש) של גדוד שריון. “התפקיד שלנו היה לוודא שהם לא יוצאים מפירי מנהרות”, הוא מדגיש. האירוע החמור ביותר אליו הוקפצה המחלקה היה אירוע החדירה בנחל עוז, בו נהרגו חמישה חיילים.
לאחר שהתארגנו בחופזה, יצאו לוחמי המחלקה אל גדר הגבול במרדף. בתמונה, לכד סמל (במיל’) רואס את הרגע הראשון, שבו מתחילה התנועה
לחימה דרך עדשת המצלמה
אומרים שהאהבה פורחת בחושך, ובמקרה של סמל (במיל’) רואס והמצלמה – זה אכן היה כך. כבר בגיל שמונה סייע לאימו, שהייתה צלמת חובבת, לפתח תמונות בחדר החושך בביתם – ונפל ברשת. בגיל 13 הוא החל לעבוד בצילום אירועים לפרנסת משפחתו. הוא התגייס כלוחם בפלס”ר, אך מפאת קשיים כלכליים נאלץ לוותר על שירות כלוחם אבל לא ויתר על השטח. “ביקשתי שיעבירו אותי למקום שקרוב לשטח”, הוא מספר. “את המשך שירותי הצבאי עשיתי בענף שטח במחלקת אמל”ח, ואני יודע שזה היה משמעותי”.
בכל פעם מחדש, שואלים אותו חבריו אם הוא לא מרגיש מנותק מהאירועים כשהוא חווה אותם דרך עדשת המצלמה, אך סמל (במיל’) רואס מתקשה להבין את השאלה. “מבחינתי עינית המצלמה והמבט שלי הם בדיוק אותו הדבר”, מעיד. הוא מסביר שכצלם מנוסה, הוא מצליח לנצל את הרגעים המעטים בהם ידיו פנויות, כדי לצלם את הפריים המנצח. “תוך כדי נסיעה בנגמ”ש בדרך לאירוע, בשעה שבה אנחנו ממתינים לפקודה ומישהו שולף כדורגל, או בעצירה חפוזה בצד, כשטנק מלא ציורי ילדים חולף”, הוא מפרט. “צלמי אירועים אומרים שלכל אחד צריך להיות גם תחום שהוא עוסק בו לנשמה. צילום מלחמה הוא התחום שלי”.
אחרי שבוע וחצי בגזרת נחל עוז, הועבר הגדוד לאזור כפר עזה והמתין בדרך כשעתיים על הכלים בציפייה לאישור האחרון לעלות צפונה. “פתאום מישהו שולף פריסבי. זה היה כל כך סוריאליסטי. עשרים חברה מבוגרים, כולם על אפודים, וכולם משחקים. אלו היו שעתיים שיכולנו להתפרק בהן”
בקו מול סג’עייה, ראתה הפלוגה את הפצועים מגיעים אל נקודת החבירה בגדר. סמל (במיל’) רואס הספיק לצלם את מסוק הפינוי
בתמונה נראה סמ”ר (במיל’) שי נוגה, בעת שהוא מתפלל שחרית על גבול הרצועה
לקראת סוף המבצע, המתינה המחלקה של סמל (במיל’) רואס אל מול סג’עייה, כשלפתע אורח לא קרוא הופיע בפלוגה. “מישהו אצלנו שמבין בציפורים חשב שזה היה תוכי מבוית, שברח מעזה. זה היה הגיוני כי היינו יותר קרובים לסג’עייה מאשר ליישובים הישראלים. התוכי התמקם אצלנו ולא עזב, ואפילו לא הייתי צריך לרדוף אחריו – הוא נמשך להשקפות שלו בעדשת המצלמה”.
מריו ביאליסטוקי נפרד לשלום מבנו, סרן ניקולס, באחד משטחי הכינוס ליד הרצועה
“במהלך האירוע בנחל עוז נסענו לצד טנק של הגדוד. לכל אורך האירוע ראיתי אותו מצידו האחד, והוא הסתובב על צירו רק בסוף האירוע, וחשף את צידו המקושט. השמועה אודותיו נפוצה בגדוד כבר לפני, וחיפשתי אותו במשך כמה ימים, אך לא נתקלתי בו עד אותו הרגע. אז באמצע הדרך חזרה, בלמתי את הרכב, צילמתי שלוש תמונות, ומיד המשכנו לנסוע”
מ”מ הטנקים דביר מנהיימר מוביל את מחלקתו בעת הקפצה בגזרה
בתמונה נצפה מפקד מפלוגת החרמ”ש בעת שהוא מתדרך את חייליו, שיוצאים לסיור להגן על תושבי ישראל
