ארבעה מפקדי פלוגות שהשתתפו במבצע מספרים על קבלת ההחלטות תחת אש ומגלים כיצד דחפו את החיילים קדימה: “אף פעם לא דיברתי על הסוף או על אם קשה – העיסוק תמיד היה במשימה”
מיכל גלברד (מאתר צה”ל, 7 בספטמבר 2014)
צילום: דובר צה”ל
הימים בהם פעלו הכוחות הקרקעיים ברצועת עזה היו עמוסים באירועים. כשמדובר בלחימה אינטנסיבית בשטח אויב, לעיתים רבות המשימות שניצבות בפני הכוחות הינן בלתי צפויות, משתנות ומאתגרות. קבלת ההחלטות תחת אש היא תפקידו של מפקד הפלוגה, האמון על הפיקוד הישיר בשטח ועליו מוטלת האחריות לכך.
את האחריות הגדולה המוטלת עליו הבין רס”ן יונתן, מפקד פלוגה בגדוד שריון, בהיתקלות הראשונה שלו במבצע “צוק איתן”. באותו הלילה, איבד גדוד הסיור של גולני את סגן מפקד הגדוד ואת קצין האג”ם, ומפקד הגדוד נפצע אף הוא. עד שהגיעו מחליפיהם, האחריות הכבדה הוטלה על מפקדי הפלוגות שהיו כפופות לגדס”ר. “בשש וחצי בבוקר התחיל מטח פצמ”רים וירי אר-פי-ג’י מסיבי. קיבלנו דיווח שהמג”ד נפצע, ובהמשך גם דיווח על פציעתם של קצין האג”ם והסמג”ד”, משחזר רס”ן יונתן, שפעל תחת הגדוד באותו הלילה, בשיחה לאתר צה”ל. “שני מפקדי פלוגות לקחו את הפיקוד על פינוי הפצועים, ומפקד פלוגת הסיור ואני לקחנו את האחריות על בידוד המרחב, כדי לאפשר את הפינוי מהשטח”.
“לקחתי שלוק מים, הורדתי את הדופק, חשבתי מה לעשות והתחלתי לחלק גזרות פעולה ומשימות”. צילום: דובר צה”ל
באירוע, קיבלו מפקדי הפלוגות החלטות מצילות חיים תחת אש. “מסביב היה ריח של אבק שריפה. לקחתי שלוק מים, הורדתי את הדופק, חשבתי מה לעשות והתחלתי לחלק גזרות פעולה ומשימות”, הוא משתף. “אתה מרגיש את מלוא כובד האחריות – אם לא תגיד מה לעשות, החיילים פשוט לא יידעו. במצב כזה אתה מרגיש שאם לא תמשוך קדימה ותירה – איש לא ייעשה זאת במקומך”.
עבור רס”ן יונתן, ההיתקלות הזו הייתה אחד הרגעים המשמעותיים במבצע. “בשלב הראשון קשה לעכל את זה וכמפקד פלוגה אין לך זמן להתעסק בזה – אתה חייב להמשיך הלאה”, הוא מספר. “הבנתי את התחושות של החיילים וגם את אלו שהיו במצב קיפאון. גם אני הרגשתי דברים דומים, אך כמפקד אין לי את הפריבילגיה הזו – הייתי צריך לעודד אותם להמשיך”. לדבריו, במהלך קרב תחושת האחריות אף מתחדדת. “לא ניתן להתכונן לזה, מבינים את זה רק בקרב”, מסביר רס”ן יונתן, “חייבים להמשיך קדימה ולהוביל את המפקדים שתחתיי”.
קבלת החלטות תחת אש
הליך קבלת ההחלטות בזמן מבצע צריך להתקבל תוך זמן קצר, לעיתים תוך שניות, תחת לחץ רב ובמקרים מסוימים אף תחת אש. תחושת האחריות הפיקודית ניכרת גם בדבריו של רס”ן טל, מפקד פלוגת חיל ההנדסה (פלחה”ן) בגדוד הסיור של חטיבת הצנחנים. בעודם פועלים ברצועת עזה, כוח של הפלוגה נפגע ממטען בבית, כשבאירוע שלושה לוחמים נהרגו ונוספים נפצעו. “אחרי פינוי פצועים אתה ניצב בפני מצב בו החיילים שלך מבינים שיש הרוגים ויותר מעשרה פצועים”, מתאר רס”ן טל. “לא קל להמשיך ממצב כזה. אני כמפקד הייתי צריך לדבר עם האנשים ולגרום להם להרים את הראש”.
כלי מרכזי ששימש את מפקדי הפלוגות במבצע היה פשוט אבל חשוב – קיום שיח עם החיילים. “לנהל שיחות עם חיילים, לשאול מה שלומם ולדעת מה עובר עליהם זה דבר חשוב”, מציין רס”ן יונתן. בלחימה באמצעות טנקים, מרכיב הבידוד גם הוא משפיע על תחושות הלוחמים וביצועיהם. “דאגנו לעדכן אותם מה קורה מסביב. בתוך הטנק מרגישים לפעמים לבד, צריך להראות להם שהם לא נמצאים בוואקום ושהם חלק ממערכה”, מוסיף רס”ן יונתן.
“אתה מרגיש את מלוא כובד האחריות – אם לא תגיד מה לעשות, החיילים פשוט לט יידעו”
פיקוד בתוך טנק, בו הקשר מול החיילים אינו ישיר, הינו ייחודי ומצריך התמודדות שונה מצורת הפיקוד של מפקד החי”ר. “פיקוד בטנק זה עניין מורכב. הפיקוד מאוד מכוון למכשיר הקשר. איך שאתה נשמע בקשר, הביטחון שלך, או במקרים מסוימים הצעקות שלך – אלה הדברים שמשפיעים באופן ישיר על הלוחמים”, אומר רס”ן יונתן. “לצד זאת, הטנק שלך מהווה דוגמה אישית ויתר הצוותים מחקים אותך”.
בזמן אמת, כשנדרשים מפקדי הפלוגות לקבל את ההחלטה, מעין “הערכת סיכונים” מהירה חולפת בראשיהם. “יש פעמים בהן אתה חושב לפני משימה ‘מה יקרה אם’, תוהה האם לא לקחת סיכון רב מדי”, מודה רס”ן טל. “חשוב לזכור שהשיקול תמיד צריך להיות מקצועי. לפני הכל צריך לשים על המאזניים את המשימה, אסור לי לחשוב שמכיוון שנפגעו לי חיילים אני אוותר על הוצאת לוחמים למארב. אנשים נפגעים בקרב אבל צריך להמשיך קדימה, זו המשימה שלנו”.
“כשניהלתי שיחות עם החיילים אף פעם לא דיברתי על הסוף או על אם קשה – העיסוק תמיד היה במשימה, במה עושים ולא במה יהיה”
בלחימה אין שחור ולבן, ובשטח לא ניתן לדעת באופן וודאי מה יהיה הצעד הנכון לעשות. “מפקד צריך לשקף לחיילים מה הם עושים, להסביר מה עשינו עד עכשיו ומה השגנו”, מסביר רס”ן טל. “לאחר היציאה מהרצועה נציג מאגף המודיעין סיפר ללוחמי הגדוד שהמידע שסיפקו היה מודיעין איכותי, שלא היה עליו מספיק מידע קודם לכן. חשוב להסביר את ההשפעה של פעולות שנראות קטנות”.
לדברי המפקדים, הבנת המשימה וחשיבותה מצד החיילים משפיעה רבות על תפקודם. “כל אחד מהחיילים הבין שהיה צורך בכניסה לרצועת עזה כדי להשיג את מטרות המבצע – ושעלינו להיות שם על מנת לבצע את העבודה”, מדגיש רס”ן טל. “היחידה שלי, כפלוגה שהשמידה מנהרות ופירים, ראתה את האויב והבינה את המשימה אף יותר”.
“בגלל איום המנהרות במבצע לא הרגשנו שיש ‘בפנים’ או ‘בחוץ'”
לצד הלוחמים הסדירים, לחמו במהלך המבצע אלפי חיילי מילואים שהחליפו את הכוחות הסדירים בהגנה על קו הגדר והיישובים הסמוכים, וסיכלו פיגועים בשטחי המדינה. כשמדובר בפלוגה במילואים, האתגרים הניצבים בפני המפקד הינם שונים. עליו לפקד על חיילים שאינם רגילים לעבוד ביחד, ועליהם ללמוד לפעול כצוות.
למרות שרבים מלוחמי המילואים לא נכנסו לרצועת עזה, חשיבות ההתמודדות עם האיומים בשטח ישראל החזיקה אותם דרוכים. “בגלל איום המנהרות במבצע לא הרגשנו שיש ‘בפנים’ או ‘בחוץ’ – האיום פה גדול מאוד”, מסביר מפקד פלוגת שריון במילואים, רס”ן (במיל’) רונן. “זו תפיסה שונה מבעבר, מכיוון שהיה ברור שבכל רגע נתון יכול לצאת מחבל ממנהרה ולהפוך את השטח הזה לאזור לחימה. יש טשטוש גבולות – כל השטח הוא שדה קרב”.
“פיקוד בטנק זה עניין מורכב. מלבד הצוות שלך – הפיקוד מאוד מוכוון למכשיר הקשר. איך שאתה נשמע בקשר, הביטחון שלך, או במקרים מסוימים הצעקות שלך – הם מה שמשפיע באופן ישיר על הלוחמים”
במהלך המבצע, הוקפצו צוותים מפלוגתו של רס”ן (במיל’) רונן לשני מקרי חדירה ממנהרה, ביניהם אירוע החדירה בסמוך לעין השלושה, בו נהרגו רס”ן אמוץ גרינברג וסמל אדר ברסנו. “אנחנו מגיעים במטרה להוות כוח שמסוגל לסגור את האירוע – הייעוד שלנו הוא להוות כוח הרתעה וכוח אש”, הוא מדגיש. “השריון היה הכוח המכריע מבחינת אש והרתעה, במערכה שהתנהלה בקו היישובים”.
קבלת ההחלטות הנוגעות לאירועים מבצעיים בשטח ישראל, קשה כהחלטה המתקבלת בלב הרצועה. לדברי מפקדי הפלוגות, ברגעים האלה הם נהגו להשכיח את הספקות מהראש. “לפני שמקבלים החלטה עוצרים, נושמים וסופרים עד עשר. אחר כך מקווים שההחלטה נכונה”, מגלה רס”ן (במיל’) בוריס, מפקד פלוגת חי”ר במילואים.
“במצב לחימה אין החלטה אחת – יש לנהל מצב של שגרה בתוך כאוס, בתוך חיים שאין בהם שגרה מובנת”, מסביר רס”ן (במיל’) רונן. “הכוונה היא לגרום לאנשים להבין שלא משנה מה המשימה הניצבת בפניהם – הם יודעים איך להשתמש בכלים שלהם, גם בזמן היתקלות, כדי לתת להם ביטחון. המשימה יכולה להשתנות ברגע האחרון – יכולות להיות היתקלויות בלתי צפויות, אבל צריך לדעת איך להתנהל בתוך כך”.
“במצב לחימה אין החלטה אחת – יש לנהל מצב של שגרה בתוך כאוס”. צילום: דובר צה”ל
לצד זאת, מתמודדים מפקדי הפלוגות במילואים עם אתגרים שמייחדים את אנשי המילואים. “חשוב לייצר אחדות בגדוד מילואים, שזה לא טבעי לו”, מפרט רס”ן (במיל’) רונן. “מובן להם למה הם פה. הם עושים ולא צריך להסביר להם למה זה חשוב. זה ההבדל מאימון, בו קשה יותר לייצר את האחדות”.
לדבריו, במהלך מבצע “צוק איתן” הוא דאג להמריץ את חייליו קדימה. “כשניהלתי שיחות עם החיילים אף פעם לא דיברתי על הסוף או על אם קשה – העיסוק תמיד היה במשימה, במה עושים ולא במה יהיה”, מסכם רס”ן (במיל’) רונן. “השתדלתי למקד את החיילים במטרה. לא אמרתי להם שתכף נוחלף, לא עסקנו במתי יעזבו ויחזרו לבתיהם – עסקנו בלחימה”.
