אל”ם (במיל’) יחיעם הרפז ז”ל, איש קיבוץ כינרת במקורו, הגיע לתכנית המרכבה בראשיתה ביוזמה של האלוף ישראל טל, טליק, כדי להביא לצוות הפיתוח את המשוב מהשטח. יחיעם היה קצין חימוש יצירתי ונועז ומהנדס מוכשר שפיתח את המזקו”ם המעולה של טנק המרכבה. בינואר 2013 הכריעה אותו המחלה הקשה. במלאות שנה לפטירתו התקבצו בני המשפחה, ידידים ומוקירי זכרו לאזכרה שהתקיימה בבית העלמין פרדס חיים בכפר סבא, ב-29 בינואר 2014
ליקט וערך אל”ם (במיל’) שאול נגר
יחיעם הרפז ז”ל
הספדים ליחיעם במלאות שנה לפטירתו
מדברי תא”ל (במיל’) איתן קאולי
משפחה יקרה וקהל שעומד ומשתאה אל נוכח מצבת הסלע הכה מיוחדת ונושמת,
מצבה שיש לתחזק ולחיות איתה, כאילו ויחיעם עדיין בחיק משפחתו.
דבריי שנאמרו בהלווייתו, ראוי לו לגיבור שיאמרו גם כאן. גיבורי ישראל הרשומים בספרי הגבורה שייכים למסתערים ולמחלצים – אבל יש אותם גיבורים שנושאים אותנו בעת ההסתערות והירי – אותם גיבורים שבזכותם הטנק חוצה את המכשולים ומביא את הלוחם אל יעד האויב. לאותה קבוצה מופלאה השתייך יקירנו יחיעם ז”ל.
יחיעם הרפז
מה היה אומר האלוף טליק ז”ל – אילו היה נמצא איתנו כאן?
אל”ם יחיעם הרפז, המומחה הבין-לאומי למערכות זחלים, קפיצים וגלגלי מרכוב – המומחה.
כל זחל מרכבה שנוסע, כול מפקד טנק שעובר מכשול, בשדה הקרב ובאימונים, כאילו שעל גבו של יחיעם עבר, עת הסתער על האויב.
סיפורי הגבורה של הלוחמים ששכבו על הגדר בעת שחבריהם דרכו על גבם כדי לפרוץ לעבר היעד. זו יכולה להיות תמצית גבורתו של אל”ם יחיעם הרפז במורשת הגבורה של עם ישראל.
יחיעם היקר, אנחנו רואים אותך רוכן מתחת לטנק, שולח ידיים ממשמשות לתוך מזקו”ם המרכבה ומזקו”ם האכזרית, ולמעשה כול טנק ונגמ”ש ישראלי חש את נחת הזרוע שלך.
רק אתמול על רצפת היצור של יעיל-נוע אתה מחלק הוראות, כולם סביבך רוכנים, את דבריך בצמא שותים ורושמיםורושמים, ומיד למכונות הייצור והעיבוד השבבי רצים, לנסות ולתפוש עוד דקה מזמנך היקר – זמנו של יחיעם.
לוּ היינו יודעים, לוּ היינו מנסים לחלום את חלום הבלהות של המתרחש בזה הרגע סביב ארונך, לא היינו מניחים לך ולו לרגע. כול דקה שלא ניצלנו אותך, איש גדול, כאילו ועם ישראל בזבז אותה.
בשם מי אני מצדיע לך אל”ם גיבור, איש הברזל – יחיעם הרפז – בשם מי אני חולק לך אות כבוד אחרון. מי יכול למצות גבורה של אדם וקצין כה נועזים. לא נותר אלא להתרומם ולהביט ממרומים ולחלוק לך את אות הכבוד האחרון בשם כול עם ישראל, בשם כול אם עברייה שאת בנה להגנת המולדת שלחה.
עם ישראל מרכין את ראשו ומצדיע לך בגאווה על חלקך בהגנת המדינה.
מדברי תא”ל (במיל’) נחמן לוינגר
שנה חלפה לה ביעף מהרגע בו נפרדת מאתנו בפתאומיות, זכורים לי דבריך בטלפון ברגעים האחרונים בדרך לפגישתנו שלא יצאה אל הפועל ואת הודעתה של שני שתפסה אותי כמו את כולנו מופתעים והמומים איך עזבת אותנו.
השנה מאז עזיבתך בטרם עת העצימה בכל אחד מאתנו חבריך בשירות ברפ”ט ובמנת”ק, במש”א, הפורשים והגמלאים, חברים בתעשייה וכמובן מקבלי השרות והסיוע בקצה האופרטיבי שהיו באמת שותפיך העיקריים והמתוגמלים, הועמקה הערכתינו למיוחדותך אדם/חבר/מהנדס/קצין שפעל ביננו ולא תמיד ראינו את זוהרו וגדולתו למרות שתמיד הערכנוך, על דרך ההתנהלות שנתנה עדיפות ברורה למשתמש הקצה השריונאי / החימושניק על פני כל נושאי היום יום הבנאליים שמהם מורכבים חיי שגרה בארגון היררכי אליו השתייכת למרות שכמו שנאמר לא אחת ממש לא דבק בך ולו חלק מרבב השררה או הפוזה שכל כך מאפיינים התנהגות אנושית וודאי בארגון צבאי היררכי.
לא זכורה לי אהבה והערכה דומה מצד רבים כל כך לעשייה של בודד שביטא או מימש את חזונו בהוצאה מהכוח אל הפועל יום יום הלכה למעשה בתמיכה בקו הקדמי שריונאים ואנשי חימוש בנוסף זכינו גם לאותו “ניצוץ גאוני/הארה” שבא לידי ביטוי בתכנון ומימוש המזקו”ם (מערכת הזחלים הקפיצים והמרכובים) המתקדם שנתן ביטוי לצורך שאתה הבנת טוב מכולנו כי היית הקרוב ביותר לשטח והפכת חלום למציאות במינימום זמן (מרעיון ,תכנון, מימוש בדיקות, עדכונים ושינויים, ניסוי אימות והקפאת תכון, ייצור, ניסוי ועדכון) ובליווי ותמיכה אין קץ ושנתן לטנק המערכה הישראלי את ייחודו והעצים את ממד הניידות וכושר התמרון לשיאים חדשים, כמי שעמד בראש הפתוח יכול אני להעיד שבכל המערכות מהתותח, בקרת צריח, הינע, בקרת אש אנו בחזית האיכות והביצועים העולמית, אבל במזקו”ם אנו בהחלט מקדימים במלוא הנימה את טנקי המערכה בעולם ושאף טנק מקביל לא יוכל להתנהג בשטחים החריגים והמיוחדים ברמת הגולן כמו המרכבה שכושר צליחת שטח ותמרונה עולה על כל מתחריה.
יחיעם גם כשפינת את הגה ההובלה האוטומוטיבית ברפ”ט והפכת לאזרח לא זנחת את השטח ואת ליווי וחניכת דור ההמשך אך מצאת לך דרך לבטא את הדבקות והנחישות שמעטים בעולם בוודאי בגילך יכלו לה בדמות ההתמודדות בתחום “איש הברזל”.
לאה, שני וטל וכמובן הנכדים זכיתם לבעל, אב וסב מיוחד מאין כמוה ותוכלו לחנך ולהתגאות בכל אותם ביטוי הערכה ואהבה שלהם יחיעם זכה והשיג, אנו חבריו וממשיכנו בתוכנית נמשיך כמובן לגדל ולחנך את הדורות הבאים על ברכי אותה מורשת פעולה/התנהגות של מקצועיות ללא קץ, דבקות במטרה וחתירה למצוינות ולשלמות כשהמודל של יחיעם בלי כל סממן של התנשאות הוא היעד הקשה לחיקוי מבין כל היכולות האישיות – יהיה זכרך ברוך, חבר.
מדברי אל”ם ניסים לוי, ראש רפ”ט (המופיעים גם בספר לזכרו של יחיעם)
פרויקט המרכבה ורפ”ט מזוהים עם מקצועיות, יוזמה, יצירתיות וחריצות נחושה של עשייה ארוכת שנים ללא לאות. ה”מודל”היה יחיעם, איש יקר ופרפקציוניסט, שלו חלק מכריע ובולט ביצירת ההכרה הזו לאורך שנים. ניתן לשייך זאת לסגנונו הייחודישלא ידע פשרות, אשר ציפה והאמין שכולם מחויבים כמוהו. החיילים ואנשי השדה עמדו במרכז עשייתו, כך אמר וגם עשה.
אין לי ספק שיָדע והכיר את ההערכה העצומה לה זכה מכולנו. ריכוז הסיפורים, המעבר על העשייה רבת השנים ודבריהכותבים, החברים והמכרים מעמיקים את ההבנה לגודל תרומתו הייחודית וההערכה לה זכה.
איסוף החומרים מסכם תקופה של דור המייסדים שלהם יחיעם השתייך ומהווה את הוקרתנו הצנועה לפועלו.
תרומתו האישית והייחודית והנכסים שהשאיר לדורות הבאים יהוו את בסיס הידע להתפתחות מעשה המרכבה בעתיד.
כתבה שפורסמה על אל”ם יחיעם הרפז ז”ל בביטאון “שריון” 43, באפריל 2014
ליקט וערך רס”ן חביב פילוסוף*
יחד עם שניים מגיבורי ישראל בעלי עיטור הגבורה, גדי רפן ונתי גולן, צירף האלוף ישראל טל (טליק) את קצין החימוש הצעיר יחיעם הרפז שהיה איש שדה מובהק, לצוות הפיתוח הטכני ברפ”ט (הרשות לפיתוח הטנק), כבר מראשית המיזם של טנק המרכבה, כדי לקבל משוב על תכנון הטנק. מפקדיו באותה התקופה מעידים שהיה זה הוא שהרכיב במו ידיו את המזקו”םהראשון של מרכבה סימן 1 על טנק הדגם הראשון. במלחמת יום הכיפורים (1973) שירת כקצין חימוש באוגדת הטירנים (440). בתוך כך ובפעולה נועזת חילץ טנק מגח פגוע שבו היו גופות של שני חללי שריון. בהמשך דרכו נשלח ללימודי הנדסת מכונות בטכניון מטעם חיל החימוש, במסגרת קליטת קצינים איכותיים לשורות החיל. בתום לימודיו בשנת 1977 שובץ בתפקיד שדה. בשנת 1979 יחיעם חזר לרפ”ט והחל את דרכו כרס”ן ביחידה.
יחיעם שהחל את שירותו הצבאי בשנת 1965, נכנס לשורות ענף אוטומוטיבי כרמ”ד מזקו”ם בשנים שבהן החלו טנקי מרכבה סימן 1 להיכנס למערך השריון. מחלות הילדות של המזקו”ם היו קשות ומורכבות. המזקו”ם כפי שנבנה מלכתחילה ונבחן בעיקר בשטחי הנגב לא עמד בתנאי הנסיעה בסלעי רמת הגולן. אופן ההתמודדות של יחיעם עם הבעיות התאפיין בתכליתיות רבה ובהדרגה הוכנסו שיפורים הנדסיים רבים הן בתהליך הייצור הסדרתי במרכבה סימן 2 והן בשינויים והשיפורים (שו”שים) עבור הטנקים שכבר נופקו מתחילת הייצור.
בשנת 1984 מונה יחיעם לראש ענף אוטומוטיבי ותחום אחריותו כולל גם את חטיבת הכוח בנוסף למזקו”ם. בתפקיד זה הוביל את פיתוח המזקו”ם של מרכבה סימן 3. במזקו”ם שנבנה יושמו הלקחים והניסיון הרב שנצבר בתצורת המזקו”ם בטנקי מרכבה סימן 1 ו-2. המזקו”ם החדש היווה פריצת דרך טכנולוגית והישג הנדסי עצום, והתאפיין בביצועים מעולים ובאמינות גבוהה מאד, גם במתארי הנסיעה הקשים ביותר. גודל ההישג נובע לא רק מהתוצאה המעולה ומתכונותיו המעולות שלהמזקו”ם אלא גם מלוחות הזמנים המדהימים שבהם פותח – כשנתיים בסך הכול, לרבות תכנון, ייצור דגמים, התקנה באב-טיפוס, ניסויי דרך ואישור סדרתי לכול מכללי המזקו”ם, כול אחד לחוד ולמזקו”ם בכללותו. תהליך פיתוח מקובל של מכללמזקו”ם בודד הינו כחמש שנים ונובע מהעומסים הגבוהים שבהם נדרשים לעמוד מכללי המזקו”ם בנסיעת טנק בתנאי דרך קשים. לא זו בלבד שכול מכללי המזקו”ם שפותחו עמדו במבחנים הקשים, אלא שהמזקו”ם בכללותו פעל ברמת ביצועים ואמינות שאין שני לה.
טנקי מרכבה סימן 3 נופקו לשדה משנת 1988 עם מזקו”ם חדש שנכנס בצורה חלקה כמעט, ועם חטיבת כוח חדשה וחזקה יותר מקודמתה (1200 כ”ס לעומת 900 כ”ס) כאשר בתחילת הדרך סבלה מבעיות שונות שטופלו בהצלחה. שנים אלה התאפיינו במאמצים אינטנסיביים לשיפורי אמינות במכללי המזקו”ם והחט”כ. נבנו אין-ספור דגמים ונערכו ניסויים רבים מאד בדגש לניסויי אורך חיים ועבירות. נקבעה התצורה המוצלחת ביותר של גלגלי מרכוב וחוליות זחל מבין עשרות ומאות דגמים שנבחנו. כול בעיה שזוהתה, קטנה כגדולה, קיבלה טיפול ומענה. על כול הפעילות התזמורתית הנרחבת הזו ניצח יחיעם בידיו האמונות, שגם ניגנו אישית עם כלי עבודה בשטח.
אחת ההצלחות החשובות והמרשימות ביותר מבחינה הנדסית בטנק המרכבה, הייתה פיתוח ההינע הסופי הפלנטרי. ההינע הסופי הוא יחידת העברת הכוח ממערכת ההנעה אל המזקו”ם, ואליה מחובר הזר המניע המסובב את זחל הטנק. כיוון שעל ההינע הסופי פועלים במצבי קיצון עומסים עצומים, היו מתרחשים תדיר אירועים של שברים בגלגל השיניים הראשי שבהינע. יחיעם הוביל פיתוח של הינע סופי שבו 5 גלגלים קטנים המסתובבים יחד ומחליפים את גלגל השיניים שהיה מועמס ונשבר לעיתים קרובות, בהתבסס על העיקרון שהעומס הכבד יוטל כעת על 5 שיניים ולא על אחת בלבד. התוצאה הדהימה את כולם. אורך החיים של ההינע הסופי הפך במובנים מעשיים לאינסופי. המשמעות המבצעית באה לידי ביטוי חד וברור בתקופה שבה נמצאו הטנקים בפעילות בשטח לבנון. משמעות כשל בהינע סופי הוא צורך בהחלפת מכלל במשקל העולה על חצי טונה בתנאי שטח קשים תחת אש האויב, פעולה הנמשכת מספר שעות. לנוכח משמעות זו בוצעה הצטיידות בהינעים סופיים פלנטריים לכל הטנקים הסדירים לרבות בטנקי מרכבה סימן 2.
שגרת העבודה של יחיעם כללה ביקורים ביחידות השדה בתדירות גבוהה מאד. מדי שבוע היה מגיע עם צוותו לגדודים ולסדנאות בצפון ובדרום הארץ. המפגשים הישירים עם דרגי העבודה המקצועיים היוותה מקור לקביעת יעדי הפיתוח והשיפורים, כשבמקביל דאג לתת פתרונות לנושאים מכל סוג שהוא שהועלו על ידי אנשי השדה. אנשי השדה ראו בו לאורך כל השנים אב מקצועי, משענת ומענה למגוון עצום של בעיות וקשיים שעימם התמודדו.
העבודה מול נס”א היוותה ציר מרכזי בתהליך הפיתוח. לא הוכנס לייצור סדרתי שינוי הנדסי כלשהו לפני שנבדק כדגם על טנק נוסע, על פי מתאר שיחיעם הגדיר ובדק מקרוב. ליווי הניסויים היה אחד המרכיבים המשמעותיים בתהליך ובשיטת העבודה והבטיח שתמיד מגמת השינויים תשפיע על שיפור באורך החיים של הטנק. רמת שיתוף הפעולה, התיאום וההבנה המקצועית מול מפקדי הניסויים שעימם עבד באופן מתמשך לאורך השנים תרמו לאינספור שיפורים במערכות הטנק.
שעות עבודה רבות מאד של יחיעם הושקעו במש”א ובמפעלים האזרחיים. יחיעם היה מקפיד להגיע בתדירות גבוהה מאד אל המפעלים העיקריים מולם עבד: מתח כרמיאל, סולתם, אימקו, עשות, סימת ואחרים, להנחותם ולעמוד מקרוב על בעיות שהעלו. תרומתו לתעשייה המקומית לא תסולא בפז. המש”א כמובן היווה עבור יחיעם בית מרכזי, ובבתי המלאכה השונים קידם את ייצורם של אינסוף דגמים ומתקנים לשיפור מערכות הטנק והאמצעים עבור יחידות השדה, את החקר והשיקום של המנועים, הממסרות, ההינעים הסופיים ומכללים אחרים.
למוד הניסיון של המעבר מסימן 2 לסימן 3 בנה יחיעם את התשתית לקראת המעבר לטנק מרכבה סימן 4. אמנם תחום חטיבת הכוח לסימן 4 נוהל על ידי צוות ייעודי ולא נכלל בתחומי אחריותו, אולם כול הלקחים שנצברו במזקו”ם הקיים, שלא היה אפשר ליישמם בכלים שכבר יוצרו, יושמו במעבר למזקו”ם החדש. כשיצא הטנק הסדרתי הראשון וזוהתה בו בעיית רכינה עקב מיקום מרכז הכובד, פעל יחיעם במלוא המקצועיות וההשפעה כדי להתאים את מיקום עמדות המזקו”ם להשגת האיזון המתאים וליישם את השינוי כבר מהטנקים הראשונים בקו הייצור.
יחיעם פעל ותרם רבות לייצוב משק החלפים וראה משמעות עצומה בהפחתת עלות הקיום של הטנק. הוא היה מודע היטב לנתוני הצריכה של הפריטים השונים והיווה גורם מכריע בקבלת החלטות העיתוד של מצל”ח לרכש מלאי חלפים לשגרה ולחירום. יחיעם פעל ללא לאות לריסון הצריכה על ידי בקרת והדרכת הבוחנים האמונים על פסילת פריטים ועל ידי הגדרת תהליכי שיקום והנצלה לפריטים שונים, ובמקרים רבים פעל בעצמו לתיקונם. כשהתעוררו משברים בנושאים משקיים שונים היה יחיעם נכנס לעובי הקורה ומוביל לפתרונות, שפעמים רבות דרשו ממנו השקעה אישית עצומה. כך היה כשצריכת חלפי הזחלים וגלגלי המרכוב גדלה והיוותה נטל כבד על עלות הקיום של משק החלפים בשנות המשבר התקציבי (2003 – 2005) ויחיעם נרתם לריסון הצריכה על ידי בקרה אדוקה של הצריכות ושיקום זחלים. כך היה כשהמפעל הגרמני שסיפק את חומר הגלם לגלגלי המרכוב החליט לסגור את קווי הייצור בשנת 2006, ויחיעם פעל באינטנסיביות למציאת פתרונות חלופיים.
כשפרש יחיעם בשנת 2004 מהשירות כלובש מדים, המשיך את פועלו כאזרח עובד משרד הביטחון. תפקידו הוגדר כראש צוות הנדסת שדה, ובתפקיד זה המשיך ללוות באופן צמוד את יחידות השדה ואת המערך הלוגיסטי, להדריך ולסייע בפתרון בעיות מכל סוג שהוא. גם בתפקיד זה תרומתו הייתה רבה מאד. מעורבותו הישירה בכל מצב מורכב שדרש ניסיון והבנה מערכתית נסכו ביטחון ושקט בכל הדרגים. במלחמת לבנון השנייה עמד בקשר הדוק עם היחידות הלוחמות, זיהה את צורכיהן המדויקים והפעיל את גורמי המטה, את מצל”ח ואת המש”א כדי לתת את הפתרונות המתאימים לכל ההתפתחויות. גם במבצע עופרת יצוקה היה יחיעם דומיננטי מאד במתן הדרכות נהיגה ליחידות. עם כניסת מערך הנמ”ר הרחיב יחיעם את תמיכתו במערך הנפרס גם ליחידות החי”ר.
לאחר עשרות שנות עשייה אינטנסיבית בהן התמסר לחלוטין לעשייה הצבאית, מצא אתגר וסיפוק בשטח הספורט בשנים שבהן כבר היה אזרח. כמו בכול תחום שאליו נכנס בכול מאודו ועד כלות, גם בתחום זה לא הסתפק באימונים סטנדרטיים. כשגילה את מכשיר הריצה בחדר הכושר היה רץ ללא הפסקה במשך 3 שעות לפחות. לאחר מכן סימן לעצמו את יעד המרתון והשיג גם אותו מספר פעמים. גם כאן לא עצר והחליט לכבוש את הפסגה הגבוהה מכולן – תחרות איש הברזל, הכוללת שחייה בים הפתוח למרחק 4 ק”מ, לאחר מכן רכיבה של 170 ק”מ באופניים, וכשכול זה נגמר, רק מתחילה ריצת המרתון (הכול ברצף…). בתום חודשים ארוכים של אימונים אינטנסיביים מדי יום, התייצב לתחרות באנגליה וסיים את התחרות בזמן של כ-17 שעות. לא להתבלבל, בנקודת זמן זו יחיעם היה בן 62.
יחיעם המשיך לפעול ללא לאות לקידום רמת האחזקה של המרכבה והנמ”ר ביחידות צה”ל. לפני מספר חודשים התגלתה בגופו מחלת הסרטן. למרות שנאלץ לעבור סדרות מפרכות של טיפולים קשים, לא ויתר יחיעם על המשך העבודה והיה מגיע, לפעמים כמעט באפיסת כוחות, וממשיך להיפגש עם הגורמים שמולם עבד ואפילו להגיע לביקורים ביחידות, כולל מתן הדרכות עד ימיו האחרונים. הוא פשוט לא הכיר שום אפשרות אחרת מלבד עמידה על הרגליים, תפקוד ועשייה כל עוד כוחו במותניו. המחלה הכריעה אותו בסוף חודש ינואר 2013 ובלכתו הותיר חלל עצום.
ספר לזכרו של יחיעם הרפז ז”ל
“ימים ספורים לאחר לכתו בטרם עת של יחיעם ז”ל, הבשיל הרעיון לאסוף ולשמור זיכרונות משלבים שונים בדרכו ולנסותליצור מהם חיבור המגולל את סיפור חייו. ידענו שאנשים רבים זכו להכירו מקרוב ולחוות את אישיותו המיוחדת וידענו שישנםסיפורים רבים מהם ניתן ללמוד עד כמה היה מיוחד כאדם, כקצין וכמהנדס, אך בכל פעם מחדש לאורך תהליך יצירת הקשרעם האנשים וקבלת החומר הכתוב התפעלנו מעוצמת האהבה וההערכה לה זכה מקשת כה רחבה של חברים ושותפים לדרך.יצרנו קשר עם אנשים עימם שירת עוד בהיותו סמל טכני וקצין חימוש צעיר וגם עם חברים שגדלו עימו בקיבוץ כנרת. היהמרגש לגלות שזיכרון דמותו אשר נצרב בתודעתם ממשיך לפעום בעוצמה ובהערכה גם כעבור עשרות שנים.” כך כתב בפתח הספר רס”ן חביב פילוסוף שריכז את העבודה הכבירה להוצאת הספר לזכרו של יחיעם ז”ל.
הספר יצא לאור בסיוע חבריו הרבים שנה לאחר פטירתו של יחיעם וימים ספורים לפני האזכרה. הספר מביא פרקים מחייו, החל בקיבוץ כינרת שם נולד (בשנת 1947) ועבור בתחנות חייו השונות, שחלק גדול מהן בשירותו בצה”ל.
וכך כותב בפתח הספר תא”ל ברוך מצליח, ראש מנת”ק:
פריצות דרך קורות בזכות אנשים שמצליחים לראות רחוק וברור ואשר לא נרתעים ופועלים מתוך דחף חזק ונחישות להגשיםרעיון. ביסוס ההישג, השרשתו והפיכתו לחלק מהמציאות דורשים אמונה ובטחון בדרך, עבודה קשה, התמדה ומסירות אין קץ. ליחיעם היו את כל התכונות הללו, ובזכותם הוביל להישגים יוצאי דופן הן בפיתוח והן, בהטמעה בשדה. יחיעם הותיר חותםמשמעותי מאד ותרם תרומה מכרעת להצלחת פרויקט המרכבה.
עם ציון יום השנה ללכתו של יחיעם אנו מתכבדים לפרסם ספר לזכרו, המכיל קטעים שנכתבו על ידי עשרות רבות של אנשיםשהכירו אותו מקרוב לאורך השנים. מעבר לסיפורים המשעשעים והמרגשים ומעבר לנוסטלגיה לדמותו ולתקופה שחלפה,חשוב שנספוג וניקח עִמנו הלאה משהו מתכונותיו וראוי שמורשתו תלווה אותנו באתגרים מולם נעמוד בעתיד.
כריכת הספר לזכרו שהוציאו חבריו
המצבה של יחיעם הרפז ז”ל
