במקביל לתוכנית טנק המרכבה שהחלה בשנת 1970, ולנוכח האבדות הכבדות בכוח השריון של צה"ל, החלה לאחר מלחמת יום הכיפורים תוכנית ענקית להגדלת צי הטנקים ולשדרוג מהותי של עוצמתו. עד כמה רצוי ואפשר לשפר מוצר קיים לעומת מעבר למוצר חדש – נושא שמלווה כל צבא כל הזמן לנוכח השינויים בזירה, באויב וכד'? אף שכל הטנקים שנכללו אז בתוכנית כבר יצאו מהשירות, גם בטנקי המרכבה חל תהליך דומה של שיפורים, הכנסת דגמים חדשים והוצאת דגמים ישנים מהסד"כ. האם כיום ובעתיד נידָרֵש למימוש רעיונות שונים בתכלית, במובן של שינוי פרדיגמה של תפיסת האמל"ח, וכיצד משפיעה הלחימה המשולבת כיום על פיתוח רק"ם?
אל"ם (במיל') שאול נגר*
הרקע
בדיונים שלאחר מלחמת יום הכיפורים טבע האלוף ישראל טל את האמירה: "טנקים איימו על מדינת ישראל במלחמת יום הכיפורים וטנקים הצילו את מדינת ישראל". השריון של צה"ל, שהיה מרכיב מרכזי בשלב הבלימה ובשלב הניצחון, גם בזירת סיני וגם ברמת הגולן, ספג מכה כואבת במלחמה זו. 1492 לוחמי שריון – כמחציתם מפקדים – נפלו בקרב, אלפים נוספים נפצעו, וטנקים רבים נפגעו והושמדו. עידן טיל הנ"ט המודרני ומשגר הנ"ט קצר-הטווח החל בטלטלה רבתי. השריון של צה"ל לאחר אותה מלחמה נזקק בדחיפות למילוי שורות הלוחמים והמפקדים ולהגדלת הסד"כ, לפי תוכניות צה"ל, ובאותה מידה גם לשינוי דרמטי באיכויות הטנקים, שלא חל בהם שינוי מהותי מאז מלחמת העולם השנייה.
ביוזמת מפקדת גייסות השריון אימץ המטה הכללי, כבר בשנת 1975, תוכנית ענקית שנקראה "שיפורים בצי הטנקים", שנועדה לשדרג את כלל הטנקים של צה"ל במרכיבי עוצמת אש, מיגון והישרדות וניידות תחת אש. פרויקט טנק המרכבה היה עדיין בשלבי הפיתוח (הפלוגה הראשונה של טנקי מרכבה סימן 1 הושקה רק ביום 29 באוקטובר 1979).
בסד"כ צה"ל היו ערב המלחמה כ-2100 טנקים מהסוגים הבאים: מגח 3, מגח 6, מגח 6א, שוט מטאור (מנוע בנזין), שוט קל (מנוע דיזל) – כולם חמושים בתותח 105 מ"מ; טנקי טירן (לשעבר טי-54/55) חמושים בתותח 105 מ"מ; טנקי שרמן אם-51 חמושים בתותח צרפתי 105 מ"מ; טנקי שרמן אם-50 חמושים בתותח 75 מ"מ צרפתי. לאחר המלחמה נוסף לסד"כ צה"ל גם טנק טירן 6 (במקור טי-62) עם התותח המקורי 115 מ"מ.
מימוש תוכנית השיפורים בצי הטנקים, עוד לפני שנקראה בשם זה, החל בפועל כחצי שנה לאחר מלחמת יום הכיפורים, עם התמנותו של האלוף משה (מוסה) פלד ז"ל למפקד גייסות השריון. בתוך כך היה ברור שטנקי השרמן עומדים לצאת מסדר הכוחות ולכן הם לא נכללו בתוכנית השיפורים.
מגח 7ג בפעולה. צילום: מיכאל מס
צעדים ראשונים
כמחצית מתוך כ-2100 הטנקים שהיו בצה"ל בפרוץ מלחמת יום הכיפורים נפגעו בלחימה וכ-400 מהם הושמדו. המאמץ לשיקום השריון נע במסלול אחד של תיקון ושיקום טנקים שהיו ברי-שיקום וכן רכש נוספים מחו"ל, בהתאמה לתוכנית הגדלת סדר הכוחות, ובמסלול שני וחסר תחליף של שדרוג מקיף ומהותי של כישורי הטנקים. במפקדת גייסות השריון ובתעשיות הביטחוניות בארץ חיפשו בקדחתנות פתרונות לכמה נושאים דחופים, כמו: התגוננות מפני טילי הנ"ט והמטולים קצרי הטווח (כדוגמת סאגר ואר-פי-ג'י), קיצור משך הכנת הטנק ללחימה, ושיפור יכולת הלחימה בחי"ר אויב. כעבור זמן קצר הותוותה תוכנית של טיפול בכמה נושאים דחופים:
- מיגון ריאקטיבי ראשון בעולם ופורץ דרך, להגנה מפני נשק נ"ט.
- התקנת משגרים ופצצות עשן מידי למיסוך עשן מהיר, להגנה ראשונית מנשק נ"ט.
- הוספת מרגמה 60 מ"מ לכל טנק, עם פצצות נפיץ, עשן ותאורה, ללחימה בחי"ר ביום ובלילה.
- הוספת מקלע סיפון לטען-קשר, ללחימה בחי"ר.
- כיבוי אש אוטומטי בתאי הצוות, למניעה או הקטנה של סיכוי ההידלקות בעת פגיעה.
- אחסנה יבשה לטנקים מזוודים וחמושים הערוכים לקרב. עד למלחמה זו היו הטנקים מאוחסנים במחסני החירום ללא זיווד וללא תחמושת, ולקראת מלחמה או פעילות מבצעית נדרש זמן רב להכנתם לקרב.
ייאמר לזכותו של האלוף משה (מוסה) פלד ז"ל, ששימש מפקד גייסות השריון בשנים 1979-1974, כי יזם וקיים מפגשים רבים של מפקדי אוגדות וחטיבות השריון עם בכירים בתעשיות הביטחוניות (במסגרת מפגשי "ועידת מח"טים"), ובמפגשים אלה למדו אנשי התעשיות על הלחימה והצרכים, ואנשי השריון למדו על האפשרויות הטכנולוגיות. לאחר שהוגדרו ששת הנושאים הדחופים הנ"ל, היה עלינו לדווח לו אחת לשבוע על התקדמות הפיתוח וההצטיידות בהם.
במהלך לימוד לקחי המלחמה והפעילות בנושאים הדחופים התגבשה התוכנית המקיפה של שיפור ושדרוג צי הטנקים הקיימים (והנגמ"שים). תוכנית זו כללה את המרכיבים העיקריים הבאים:
- מרכיבי עוצמת אש:
– מערכת בקרת אש ממוחשבת ("נחל עוז" ובהמשך מערכת "גל"), הכוללת מחשב ירי, כוונת תותחן יום-לילה (בטכנולוגיה של מגבר אור כוכבים ובהמשך בדימות תרמי) בשילוב מד-טווח לייזר, ראיית לילה למפקד הטנק. המערכת כללה חיישנים שונים כדוגמת מד שיפוע צד ומד רוח צד, ובהמשך גם בקרה בחוג סגור לזווית ההגבהה של התותח.
– מד-טווח לייזר נייד המשולב במשקפת ("סרוג") למפקד הטנק.
– פתרונות ביניים למערכות בקרת אש (עם כישורים חלקיים) לטנקי מגח ("ניר דוד") ולטנקי שוט ("מגדל תבואה").
– שרוול תרמי לתותחי 105 מ"מ.
– גלאי קרינת לייזר ("דיאמטר") המותקן בתורן קטן על גג הצריח.
– ראיית לילה לנהג הטנק.
– מקלע טען-קשר.
– מרגמה 60 מ"מ ותחמושת נפיץ, תאורה ועשן.
– מערכת הידרולית לבקרת צריח וייצוב בטנקי שוט (תחליף למערכת החשמלית הישנה) ולטנקי המגח מהסוגים שלא היו להם מערכות ייצוב.
– מסעף סובב צריח רב-ערוצים, לשיפור הקשר בין הצריח והתובה.
- מרכיבי מיגון ושרידות:
– מיגון ריאקטיבי "בלטן" לכלל סוגי הטנקים.
– משגרי עשן מידי ופצצות עשן מידי בתחום הנראה.
– מערכת כיבוי אש אוטומטית לאנשי הצוות בצריח ובתובה.
– עשן מצינור הפליטה של המנוע (כדוגמת הקיים בטנקים ממקור סובייטי).
- מרכיבי ניידות וכוננות:
– שיפור מנוע הדיזל קונטיננטל AVDS לגרסת RISE המאפשרת התקנת אלטרנטור 650 אמפר (במקום 300 אמפר במקור), וגישה נוחה יותר לאחזקה.
– מערכת אחסנה יבשה לרק"ם ערוך לקרב במחסני החירום.
פיתוח מערכות בקרת אש וראיית לילה
אין בכוונת כתבה זו להביא את הסיפור המלא של מימוש תוכנית השיפורים בצי הטנקים, אך ראוי להציג בקצרה את מימוש המרכיב המרכזי של מערכת בקרת אש ממוחשבת וראיית לילה על בסיס דימות תרמי. נכללים כאן הפרטים על הפיתוח וההצטיידות במערכות בקרת אש מסוג "נחל עוז" ו"גל".
בפיתוח מערכת בקרת האש "נחל עוז" ובהמשך מערכת "גל" היו המעורבים הגורמים הבאים: משרד הביטחון/היחידה למו"פ(כיום מפא"ת) שהובילה את שלב הפיתוח, חיל החימוש שעסק בהתקנה בטנק וליווי הפיתוח בתעשיות, מפקדת גייסות השריון שהגדירה את הדרישות ועסקה בניסויי המבצעי של המערכות, מטכ"ל/אג"א (לימים אט"ל וכיום חלק ממז"י) שהוביל את סיום הפיתוח וההצטיידות, אלביט (לעניין מחשב ירי ואינטגרציה), אל-אופ (כיום חלק מאלביט) לנושא מד-טווח לייזר, כוונת תותחן ומכלולים אלקטרו-אופטיים), רפא"ל (אז יחידת סמך במשרד הביטחון) בנושא כוונת תותחן, תדיראן (קבלן ראשי למערכת בק"ש), משלחת משרד הביטחון בניו-יורק וחברות הניוול (לעניין טכנולוגיית דימות תרמי ו"ארטישוק") ואחרות בארצות הברית. בצירוף הראשון היו מעורבות תדיראן, רפא"ל ואל-אופ. רפא"ל ותדיראן הוצאו בהחלטת משרד הביטחון בשלב מסוים והשאר המשיכו.
הפרויקט כלל את המרכיבים הבאים:
- דגמי פיתוח של המערכת בצירוף תיקי שרטוטים, תיעוד תוכנה, טיוטת ספר תפעול ואחזקה בדרג א', העמדת מתקנים ושירותים בתעשייה לאחזקת המערכות בתקופת הניסויים בצה"ל.
- מאות מערכות סדרתיות להצטיידות.
- תיעוד טכני ונלווים: ספר עקרונות מבנה ופעולה; ספר תפעול ואחזקה בדרג א'; קטלוג חלפים; חלפים למלאי ראשוני; תיקי שרטוטים, עץ מוצר מתומחר, תיועד תוכנה וכד'; השתלמות למפעילים; העמדת מתקנים ושירותים לביצוע בחינות קבלה.
- מוצרי דרג א': דגם פיתוח; 15 יחידות מייצור סדרתי; ספר הוראות תפעול ואחזקה; חלפים; השתלמויות; תיעוד טכני; העמדת מתקנים ושירותים לביצוע בחינות.
- מוצרי דרג ב': דגם פיתוח; 4 צב"דים סדרתיים; כלי עבודה ונלווים; ספר אחזקה לדרג ב'; ספר תיאור, תפעול וכיוללצב"ד; השתלמות; תיעוד טכני; העמדת מתקנים ושירותים לביצוע בחינות.
- מוצרי דרג ג': צב"ד דרג ג' עם כלי עבודה ונלווים; חלפים; השתלמות; העמדת מתקנים ושירותים לביצוע בחינות.
- מוצרי הדרכה: 2 מערכות הדרכה (אחת לחימוש ואחת לשריון); סרטון וידיאו על תפעול המערכת; ספרים למערכות ההדרכה; כרזות ושקפים; שירותים לביצוע בחינות.
- הקמת מערך אחזקה: הכשרת טכנאים, בתי מלאכה למערכות החדשות, מערך ציוד בדיקה, מערך חלפים וכד'.
הציורים הבאים ממחישים את מורכבות ההתקשרויות החוזיות למימוש פרויקט "גל" בארץ ובחו"ל (גם פרויקט "נחל עוז" היה מורכב):
מערך התקשרויות למערכת בקרת אש "גל" עם כוונת פסיבית
מערך התקשרויות למחשב עבור מערכת בקרת אש "גל"
מערכת בקרת אש "נחל עוז" בטנק מגח 7ג'. צילום: מיכאל מס
תקציבים
מימוש תוכנית השיפורים בצי הטנקים היה כרוך בתקציבי ענק במטבע חוץ ובמטבע מקומי. היקף ההתקשרות עם חברת הניוול בארצות הברית לפיתוח מערכת ראיית לילה על בסיס דימות תרמי, לרבות העברת ידע לייצור והספקת רכיבים, עמד עלכרבע מיליארד דולר של שנת 1980. הפיתוח וההצטיידות בתוכנית השיפורים בצי הטנקים הסתכמו במיליארדי לירות (בשנת 1980 היה ערך הדולר כ-40 לירות).
שיפורים בצי הטנקים כדרך חיים
מרגע שהחלה תוכנית השיפורים בצי הטנקים להתממש והטנקים המשופרים הופיעו ביחידות השריון חל שינוי מהותי ביכולתם של הכוחות המשוריינים ובתפיסת הפעלת הכוח והכשרתו. באוגוסט 1983 סיים האלוף משה בר-כוכבא (בריל) את תפקידו כמפקד גייסות השריון והמפקדה הוסבה למפקדת חילות השדה, שהתגלגלה בהמשך למז"י – מפקדת זרוע היבשה. בדצמבר אותה שנה נמסרו ליחידות טנקי המגח הראשונים המצוידים במערכת "נחל עוז" לבקרת אש ממוחשבת וראיית לילה. במקביל לתהליך השדרוג של הטנקים (והנגמ"שים) חלו שינויים בתורת ההפעלה של הטנקים, תוך שימת דגש על תותחנות טנקים. בתחום זה היו השתלמויות רבות היקף, לרבות סדרת ירי של כל מפקד מדרגת מ"פ עד וכולל אוגדונר, וספר תותחנות טנקים נכתב מחדש והופץ במהדורה מעודכנת.
התוכנית הפורמלית שנקראה "שיפורים בצי הטנקים" אמנם הסתיימה, אך התהליך נמשך עד ימינו אלה, לאור השנויים המתחוללים בהגדרת האויב והאיומים על ביטחון המדינה, תנאיי הזירה, התפתחויות טכנולוגיות וכד'. מאז שודרגו טנקי צה"ל פעמים נוספות: טנקי המגח לדוגמה קיבלו מיגון חדש (דגמי מגח 7א ו-7ג), נוספה מערכת ניהול קרב (מענ"ק). עוד נוספו כלי רק"ם שלא היו קודם לכן, כגון: נגמחון, נקפדון, פומ"ה (פורץ מכשולים הנדסי). טנקי המרכבה זכו גם הם לשלל שינויים ושיפורים, חלקם מבצעיים, כגון "הגנה אקטיבית" מעיל רוח, וחלקם טכניים-אחזקתיים.
השפעת הלחימה המשולבת על פיתוח רק"ם
טנק כמערכת נשק עיקרית ביבשה נמצא בשירות עשרות שנים. טנקי המגח לדוגמה שירתו בצה"ל כחמישים שנה. בתכנון טנק ורק"ם מתקדם מושם דגש רב על יכולת שדרוג בעתיד, מבלי שתידרש שלדה חדשה. השדרוגים הצפויים הם גם בתחום הטכני-אחזקתי וגם בתחום המבצעי-תפעולי. בכל אלה ניכרת כיום גם השפעת הלחימה המשולבת הבין-חילית והבין-זרועית, המצריכה לדוגמה התאמה של מערכות התקשוב לצרכים אלה.
מרכבה 4מ' בתרגיל חטיבה 7. צילום: מיכאל מס
אחרית דבר
כאשר נכנסת מערכת לחימה חדשה לשימוש עדיין הצבא (כל צבא) מצויד במערכות הקודמות ותהליך ההחלפה נמשך שנים ולעתים עשרות שנים. השדרוג של אמצעי הלחימה הקיימים, לפחות בחלקם, הוא חיוני ובלתי נמנע, כדי לצמצם פערים בין המתקדם ביותר והאחרים. מה וכמה מן האמצעים הקיימים לשדרג ולאיזו רמה לשדרג – אלה השאלות המרכזיות. כל אחד מדגמי טנק המרכבה – סימן 1, 2, 3 ו-4 – עבר שדרוגים לא מעטים מאז שהראשון שבהם הושק. טנקי המרכבה סימן 1 ו-2 יצאו מן השירות והתהליך נמשך בדגמי סימן 3 ו-4. אחת הדוגמאות הבולטות בשדרוג היא הכנסת מערכת ההגנה האקטיבית "מעיל רוח". יצוין כי השיפורים והשדרוגים נוגעים לא רק לצד המבצעי אלא גם בענייני אחזקה ותפעול, הנשענים לא פעם על לקחי שימוש בשדה ולקחי אחזקה.
על הפרק כיום פיתוח ואפשרות הצטיידות ברק"ם חדש: הרק"ם האופני 8×8 "איתן" שנחשף לאחרונה והרק"ם העתידי "כרמל". אין ספק שגם בהם כבר בשלב התכנון ניתנת הדעת לאפשרויות שדרוג בעתיד, ולאחר ההצטיידות יחול תהליך שיפור ושדרוג במהלך השנים.
הכתבה מוקדשת לזכרו של רס"ן שלמה (שלומי) נקר ז"ל, איש חיל החימוש, ששימש עוזר ראש מנהלת השיפורים בטנקים, שנפל בעת ביום י"א בסיוון תשמ"ז (8 ביוני 1987). ראו דף יזכור:
http://www.izkor.gov.il/HalalKorot.aspx?id=511503
* אל"ם (במיל') שאול נגר שימש בשנים 1981-1978 (בדרגת אל"ם) אחראי על פיתוח מערכות בקרת אש וראיית לילה לטנקים ביחידה למו"פ של משרד הביטחון (לימים מפא"ת), ובהמשך בשנים 1986-1981 שימש הראשון בתפקיד ראש מנהלת השיפורים בצי הטנקים שהוקמה באג"א (לימים אט"ל) וראש פרויקט מערכת בקרת אש "גל", ונשא באחריות להשלמת הפיתוח וההצטיידות בשיפורים בצי הטנקים והקמת מערך אחזקה למערכות החדשות יחד עם גורמי משרד הביטחון וצה"ל. לאחר שחרורו מצה"ל עבד עוד 21 שנים בתעשייה הצבאית בנושאי פיתוח טנקים ורק"ם אחר.
