21 שנים עברו מפטירתו של האלוף (במיל') משה בר-כוכבא ז"ל (1930 – 1992), ועדיין אישיותו המרתקת והסוחפת החקוקה בלב מי שהכירו, ודמותו שהכירו אחרים לאחר מותו, מתוך כתבים שהשאיר וכתבות עליו, מניעה רבים להתייצב לאזכרה השנתית בבית העלמין הצבאי בקריית שאול.
ליקט, ערך וצילם אל"ם (במיל') שאול נגר
האלוף משה בר-כוכבא ז"ל (צילום מארכיון יד לשריון)
הצל שמטילים העצים אחר הצהרים וקרני השמש המתרככות לקראת הערב, ומציצות מבין העלים ומרצדות על משטחי האבן סביב המצבות, משרים אווירה של רוגע. באווירה זו, שנה אחר שנה, כבר למעלה מעשרים שנה, הגיעו נחמה רעייתו של האלוף משה בר-כוכבא, שלעולם ייזכר כמשה בריל בפי הוותיקים, הלוחמים והמפקדים של פלוגה א' מגדוד 82 של חטיבה 7, שעליה פיקד מפקדם הנערץ משה בריל במלחמת סיני בקרב סכר הרואיפה הנודע ב-1956, ועוד מוקירי זכרו, לאזכרה במלאות 21 שנים לפטירתו. בין הבאים הפעם היו האלוף יוסי בידץ מפקד המכללות, האלופים במיל' ג'קי אבן, חיים ארז יו"ר עמותת יד לשריון, יוסי בן חנן, משה עברי-סוקניק, קצין השריון הראשי תא"ל שמואל אולנסקי, מח"ט 7 כיום אל"ם נדב לוטן, מח"ט 188 אל"ם תומר יפרח, תא"ל במיל' ישכה שדמי ומפקדי שריון רבים נוספים וחיילי חטיבה 7 כיום.
משה בר-כוכבא החל את שירותו הביטחוני לפני הקמת המדינה, כאשר התייצב לשורות האצ"ל. בצה"ל שירת מיום הקמתו ועד שפרש רב-עלילות בדרגת אלוף בשלהי 1990. משה היה דמות מיוחדת במינה ששילבה אדם, מפקד שידע להניע ולסחוף את אנשיו בקרב ובעל מנהיגות נדירה. בין תפקידיו (שאותם מנה גם תא"ל במיל' עמוס כץ שנשא דברים לזכרו: מפקד פלוגה א' בגדוד 82 של חטיבה 7 במבצע קדש, שזכה יחד עם פלוגתו לעיטור העוז; מפקד חטיבה 45 במלחמת ששת הימים בקרבות עמק דותן וההבקעה בצפון רמת הגולן; כמח"ט הקים את חטיבת "ברק" ופקד על מבצעים בסוריה ולבנון; במלחמת יום הכיפורים היה סגן מפקד אוגדה 210 שאותה הקים ובנה, ואשר הדפה את תקיפת העיראקים ברמת הגולן; פיקד על גיס 446 ואחר כך על גיס 479 במלחמת לבנון הראשונה; היה מפקד על גייסות השריון; היה מפקד פיקוד הדרום בשנים 1986-1983; ובתפקידו האחרון בצה"ל היה עוזר הרמטכ"ל להפקת לקחים.
הבאנו מהדברים שנאמרו לזכרו באזכרה הצנועה ביום 27 באוקטובר 2013
מדברי האלוף יוסי בידץ, מפקד המכללות
עשרים ואחת שנים מאז מותו של האלוף משה בריל בר-כוכבא, הותירו זיכרונות אישיים בקרב רבים מהנוכחים כאן. מנקודת מבטי, כמפקד המכללות של צה"ל, ברור לי, כי חותמו של האלוף בריל עדיין ניכר בצה"ל, בקרב מפקדיו, תורותיו, יחידותיו ומפקדותיו.
כקצין צעיר פגשתי בהזדמנויות שונות את בריל, וזכור לי, שתמיד ליווה את דמות הגנרל הקלאסית שלו, שובל של סיפורי קרבות עוד מימי המחתרות, מלחמת העצמאות וכול מערכות ישראל מאז.
אולם את הסיפורים העסיסיים ביותר אני זוכה לשמוע, ללא הרף, ב-15 השנים האחרונות, מצ'אצ'ו, הרל"ש המיתולוגי של בריל, כאשר כמעט בכול שיחה בינינו עולה ונזכרת דמותו: "כך משה היה עושה וכך האלוף היה אומר", ועוד כהנה וכהנה…
וכך, ברבות השנים, עולה ומצטיירת בפניי דמות יוצאת דופן של לוחם עז ומעוטר, מפקד-על ואדם פרטי ואנושי.
כאמור, גם כיום, אנו מלמדים את מפקדי העתיד שלנו ומתרגלים בצה"ל קרבות, לקחים, תפיסות ותורות מבית מדרשו של משה. עיון בהגותו ובטקסטים הרבים שיצר והותיר, מעלה נכסי צאן ברזל, שעדיין תקפים ורלוונטיים לאתגרי צה"ל כיום, אולם, בד בבד, בולטת גם ההבנה של ההשתנות הגדולה שחלה בצה"ל, במדינת ישראל ובאזור, מאז הלך לעולמו.
דווקא הסחף במציאות, השינויים וההתהוויות המתחוללים סביבנו, מבליטים את מעלתו הגדולה ביותר של בריל, גם במרחק השנים – היכולת ללמוד ולהשתנות. אין מדובר בלמידה אקדמית בעלמא, אלא באדם שהחליט כי הוא משרת את מדינתו ומגן עליה מתוך שליחות, אך אינו מסתפק בכך, והוא עמֵל כל העת על התמקצעותו כחַיָּל וכמפקד. כלומר, משה בריל, כבר בתחילת דרכו כמפקד זוטר, קיים מעגל למידה מתמיד המשלב בין ההתנסות האישית בשדה הקרב, חקירה והפקת לקחים, יצירת תיאוריה ותורה, תרגול, בנייה ואימון, וחוזר חלילה. רק מעטים מקרב מפקדי צה"ל דבקו כך במשימתם כמפקדים בכירים.
מתוך שלמדתי אודות בריל, לוּוְתה מקצוענות מתקדמת זו גם באישיות מיוחדת, מגויסת וביקורתית, בעת ובעונה אחת, אשר עוצבה אולי עוד בהיותו נער, עולה חדש, הבא לחברה חדשה, ואחר כך לוחם במחתרת האצ"ל. אישיות ששילבה תעוזה קרבית וחירוף נפש, עם העזה אינטלקטואלית וחברתית. שילוב זה אִפשר לאלוף בר-כוכבא להיות פורץ דרך, שדרכו ומורשתו הם מופת למפקדי צה"ל, היום כאז.
יהי זכרו ברוך!
האלוף יוסי בידץ נושא דברים באזכרה, לידו נחמה בר-כוכבא
מדברי קצין השריון הראשי, תא"ל שמואל אולנסקי
זוהי זכות גדולה עבורי לשאת דברים כקצין השריון הראשי לזכרו של אחד מעמודי התווך ומאושיות חיל השריון מיום הקמתו ומפקדה האחרון של מפקדת גיסות השריון. יכולתי לספר עכשיו על השתלשלות הקריירה המפוארת של בריל מהאצ"ל ועד אלוף פיקוד הדרום, על התפקידים הרבים שביצע בחיל השריון ועל צומתי הדרכים בהיסטוריה של עמנו ושל החַיִל שבהם התווה את הדרך. בחרתי במקום זאת לדבר מעט על מנהיגות.
מיהו מנהיג?
ראשית, מנהיג הוא מפקד בעל אומץ. לחימתו של האלוף בר כוכבא כמ"פ בחטיבה 7 בקרב סכר הרואיפה אשר זיכתה אותו בעיטור העוז, סירובו לעזוב חרף פציעתו את חיילי חטיבה 45 במלחמת ששת הימים, והיותו בחזית הלוחמים בכול אחת מהמלחמות והמבצעים הפכו את אומץ ליבו לשם דבר. אם נצרף לכך את האומץ האישי לצאת בביקורת ולדרוש תחקור נוקב ואמיתי, גם כאשר זה לא הכי נוח – נבין מהו אומץ של מנהיג.
שנית, מנהיג הוא אדם אשר משאיר אחריו חותם לדורות. בתקופה האחרונה שוב מתגלגל גלגל ההיסטוריה ושוב אנו עוסקים בפיתוח כשירות של פשיטות משוריינות. כאשר נדרשנו לנושא – היכן מצאנו את התשובות? בספריו של האלוף בר כוכבא שהוביל את הפשיטות של הטיבה 188 במבצעי "קיתון" ו"קלחת" בתקופת ההתשה. גם את העקרונות לחניוני הטנקים שאנו נדרשים להם היום בבט"ש אנו מוצאים בכתביו של בריל.
בנוסף, מנהיג הינו מפקד בעל השפעה על פקודיו שנמשכת גם לאחר עזיבתו. בשנה האחרונה, סביב אירועי 40 שנה למלחמת יום הכיפורים ציינו רבים מלוחמי חטיבה 188 כי מקצועיותם וגבורתם בקרבות הבלימה הם תולדה של הנורמות, הסטנדרטים והרוח שעליהם הקים בריל את החטיבה. הסיפור על הקמת החטיבה אף הוא דוגמה לנחישות אישית ואמונה בצדקת דרך, שהובילה להקמתה של חטיבה מפוארת.
ולסיום, מנהיג הוא מפקד שחייליו ילכו אחריו לעולמים. אין ספק שתופעה ייחודית כמו קיומה האלמותי של פלוגה א מגדוד 82 אכן ראויה לציון לשבה ומעידה על רוח של מנהיג שלעולם אינה תמה. התייצבותם של חייליך, בריל, פה מדי שנה במשך כול כך הרבה שנים, והלכידות אשר נשמרה בין החבורה המיוחדת הזאת, היא בוודאי מקור לגאווה שכול מפקד היה מתקנא בה.
ניתן להמשיך ולהסביר מנהיגות מהי, סביב דמותו של האלוף משה בר כוכבא, בדוגמאות אין קץ, אך נחמה לא תיתן לי לדבר בשנה הבאה אם אאריך מדי…
לפנינו היום בחיל השריון אתגרים רבים: ההל מהאתגרים המבצעיים בשדה הקרב המשתנה ועד הצורך להתאים את החַיִל ולשמרו רלוונטי בעידן טכנולוגי ובמתאר משאבים קשה. אני יודע שאם נשכיל לפעול על פי מורשתך, בריל, ששילבה מקצועיות חסרת פשרות ומשימתיות תובענית ולצידם רוח של אחווה ורעות שריונאית – נוכל לכול אתגר, וננצח כול אויב, ונהייה ראויים להיקרא ממשיכי דרכך.
קצין השריון הראשי תאל שמואל אולנסקי נושא דבריו
מדברי תא"ל (במיל') עמוס כץ
לפני 21 שנה נפרדנו מלוחם, מפקד וחבר – זה צער שלא נתפס עדיין, לא במקום ולא בזמן. לא דברי הספד למשה ולא דברים עליו ברצוני לומר, רק קומץ הרהורים בשולי הדרך שבה הלך חבר ולוחם, שבאופיו היה פורץ-נתיב ולא עייף-דרך, אשר נפלה לנו הזכות להכירו ולעבוד יחד.
משה הקדיש את מרבית חייו הבוגרים לביטחון ישראל, בצה"ל ובשריון בפרט. יחד עם זאת הקים עם נחמה משפחה למופת. לא הכרתי הרבה אנשים שמסירותם ואהבתם למשפחתם היתה כול כך שלמה.
כמו רבים התלבט משה בבעיות היותר עמוקות של חיינו כאן בארץ הזו, תוך שלמות בביצוע תפקידיו השונים.
לנו השריונאים נפלה הזכות לשרת עם משה כ-35 שנה, וחברות שנמשכה ונמשכת.
משה כמו כול דבר שעשה – גם בתחום הטנקאי והצבאי – מילא את תפקידיו הצבאים בכישרון ובמסירות רבה, ללא פוזות וכמעט תמיד בעין הסערה:
- פקד על פלוגה א' בגדוד 82 במבצע קדש וזכה יחד עם פלוגתו לעיטור העוז,
- במלחמת ששת הימים פיקד על חטיבה 45 בקרבות עמק דותן וההבקעה בצפון רמת הגולן,
- כמח"ט הקים את חטיבת "ברק" ופקד על מבצעים בסוריה ולבנון,
- במלחמת יום הכיפורים היה סגן מפקד אוגדה 210 שאותה הקים ובנה, שהדפה את תקיפת העיראקים ברמת הגולן,
- פיקד על גיס 446 במלחמת לבנון הראשונה, ובהמשך על גיס 479,
- פיקד על גייסות השריון,
- היה מפקד פיקוד הדרום בשנים 1986-1983,
- היה עוזר הרמטכ"ל להפקת לקחים.
אישית נפלה לי הזכות להמשיך את דרכו של משה בחטיבת ברק שאותה הקים ובה הטביע את חותמו. כמו כן לקבל ממנו את חיל השריון עוד בטרם היות המפח"ש (ומז"י לאחר מכן).
ממשה למדתי עבודת מטה מהי, כיצד מפרקים את המשימה לגורמים ומרכיבים אותה לשלמות אחת ולפקודה ברורה ומגובשת.
משה ידע גם להסביר וללמד את משנתו לסובבים אותו זאת בסבלנות אין קץ. כמלמד היו בו תכונות של מורה.
את ניסיונו ואת התורה שלמדתי ממשה לקחתי איתי לאורך כול הדרך.
מעבר להיותו לוחם בזכות תכונותיו היה משה גם בנאי של נהלים ותורות לחימה, שהיו והינם נכס צאן ברזל בחיל השריון עד היום, והוא דאג למסדם בכתובים. הספקו היה גדול בהרבה מסכום שנותיו.
ילדיך משה התייתמו מאב נפלא. הייתם בראש מעיניו.
ונחמה – כמה חבל! נשארה בלי חבר לחיים. נכדיו – אני בטוח – יספגו את מורשתו.
ואנחנו, עד שנעצר – נזכור את משה בהערכה רבה ובעצב.
יהיה זכרו ברוך.
תא"ל (במיל') עמוס כץ נושא דבריו
מדברי אל"ם (במיל') אוריאל רוזן (היה סמ"פ של משה בר-כוכבא במלחמת קדש 1956)
עברו 21 שנים, משה, מאז שהלכת מאיתנו בעודך צעיר, מלא מרץ, טעון ניסיון וחוכמה צבאית, לאחר שנות שרות רבות ומגוונות, בהן שירתת ותפקדת בכול מגוון התפקידים האפשריים בצה"ל – בתפקידי פיקוד, בתפקידי מטה, בתפקידי הדרכה ובפיקוד על קורסים.
עיקר פעילותך משה, לאורך השנים, במה שקשור להכנת צה"ל לאתגרי ההווה והעתיד, הייתה הקמת יחידות-עוצבות חדשות ותרגול המפקדות בכול הרמות, באמצעות תרגילים שאותם הכנת וניהלת בכישרון רב, במקצועיות, תוך חזון וחיזוי שדה הקרב העתידי.
בכול אותם התפקידים שהוטלו עליך ובמשימות שנטלת על עצמך, הגעת להישגים ותוצאות שאין להם הרבה או כלל 'אחים ורעים". בעשייתך זו, נטלת חלק מכובד וחשוב בקידומו והעלאת כושרו ורמתו המקצועית והמבצעית של צה"ל, בדגש על עוצבות וגייסות השריון מחד, ובשמירה וקיום ביטחונה של מדינתנו מאידך.
בעשייתך זו, משה, לכל אורך הדרך, בכל הפעילויות, המבצעים, הכשרת היחידות ובמלחמות, נתגלו לעיניי כולם (פיקודך, מפקדיך וחבריך כאחד) תכונותיך וכישוריך הבולטים לצד מנהיגותך, דבקותך במטרה, מקוריות מחשבתך, יסודיותך ומקצועיותך בכל התחומים והנושאים הצבאיים, כמו גם אנושיותך ויכולתך לראות את הנולד.
בתכונותיך וכישוריך אלה, משה, שימשת לכולנו דוגמה אישית לחיקוי.
רוחך, משה, תמשיך ללוות אותנו לנצח.
יהיה זכרך ברוך!
אל"ם (במיל') אוריאל רוזן נושא דבריו
מדברי אל"ם (במיל') שלמה ארבלי (מפקד טנק בפלוגה א' של האלוף משה בר-כוכבא בקדש, 1956)
פלוגה א', רואים את הכובעים, פלוגה א' הסדירים, שלא מזמן הייתי אצלם ברמת הגולן, מה אני אגיד לכם? אנחנו מדברים על 58 שנים, ו-21 שנים, שנה אחר שנה, אנחנו פה, הפלוגה פה, המשפחה פה, ומשפחת פלוגה א' – אלוהים לא יבטל אותנו. היא התחילה לפני 58 שנה, או-טו-טו 60 שנה, ואנחנו ניפגש ונפגשים בכול שנה. אנחנו נפגשים כול שנה, וזה לשריונאים של פלוגה א' הסדירים – עד עצם היום הזה אנחנו כול שנה נפגשים, וכול 5 שנים גם עם הנשים והילדים והנכדים – זו אחוות לוחמים, זו אחווה אמיתית. ראו, חודש אוקטובר הזה הוא חודש מעניין, בכול חודש אוקטובר כול קצינות החינוך וכול משקיות החינוך היו משגעות אותי, תבוא לכאן, תבוא לכאן, ואני לא בוחל בכלום. יושב ונוסע, אם זה לשיזפון ואם זה לרמת הגולן ולכול מקום. אף פעם אני לא אומר לא. לראות את הפלוגה הזו, פלוגה א' הסדירים, אני עושה להם טובה? הם עושים לי טובה! אגיד לכם את המיוחד של פלוגה א. בחודש הזה שעזבו אותי בשקט, ערכו המון כנסים, 40 שנה למלחמת יום הכיפורים – גדודים, חטיבות, אוגדות, פיקוד, לכן עזבו אותי גם בשקט. אבל מה הדגישו שם באופן קבוע, וכולם ביחד – מי שעשה את המלחמה זה הטנקיסטים, המט"קים, המ"מים, המ"פים, אלה בעצם עשו את העבודה! ומי התחיל עם העבודה? פלוגה א' קדש, 56. למה פלוגה א' קדש 56? כול הטנקים בקרב הזה נפגעו! האם היה טנק אחד שלא המשיך לפעול? אין דבר כזה! כול טנק שנפגע – הטנקים האלה המשיכו לירות ליעד! האם המ"פ המהולל שלנו והנערץ שלנו היה מצליח לכבוש את היעד בלי אותם הטנקים שהמשיכו לירות? בשום פנים ואופן לא. זאת בדיוק התמונה שהייתה במלחמת יום הכיפורים! אבל אז לא הייתה לנו את הטכנולוגיה הזאת, מה שעושים היום ובצדק. לכן אני אומר לכם אני מעריץ, מעריץ את המערכת הצבאית, מחבק מאוד את העבר. אני אומר לכם באהבה אמיתית, כשאני רואה את האנשים כאן – אני "מורעל" שריון, ומי שלא יודע שידע. את זה אני אומר גם לחיילים ואני אומר לסדירים – מי שיפגע בטיפ טיפה בשריון, או אם מישהו יפגע חס וחלילה בפלוגה א' – דמו בראשו! ולכן אני אומר לכם באהבה אמיתית – אני מעריץ את זה, אני אתן את זה, אני אתרום לזה, וכול זה בזכותו, ובזכותו, ובזכותו של האלוף משה בריל זיכרונו לברכה.
אל"ם (במיל') שלמה ארבלי נושא דבריו
מדברי אריה שמש (הרס"פ בפלוגה א' של האלוף משה בר-כוכבא בקדש, 1956)
הפלוגה ששינתה את ההיסטוריה בשריון.*
כך ראה בריל את הפלוגה שלנו – אף לוחם אחד מהפלוגה לא הפנה גבו לאויב, ולא נטש את משימתו תוך סערת הקרב.
חשוף בצריח
הוא הָיָה חַיָּל, הוא הָיָה לוֹחֵם.
בְּכָל רמ"ח אֲבָרָיו אֶת הַטַנְּק אָהַב.
אֶת מִרְּכֶבֶת הַפְּלָדָה רָאָה כִגְּבִירָה
שֶל חֵילוֹת הַיַּבָשָה,
רֶכֶב אֵש שֶיָּבִיא יְּשועָה בְּעֵת צָרָה ומִלְּחָמָה.
אַךְּ יוֹתֵר מִכָל טִפַּח אֶת רוחַ הַלּוֹחֵם
עַד כִי הָפַךְּ לְּעֶשֶת נְּחושָה,
אֶגְּרוֹף מַחַץ שֶיַּכְּרִיעַ כָל אוֹיֵב בַמִלְּחָמָה.
הוא דָהַר בָרֹאש, הוא דָהַר לְּלֹא חַת,
חָשׂוף בַצְּרִיחַ – כָךְּ יִזָּכֵר לַעֲדֵי – עַד.
צבי אלפר
אריה שמש נושא קורא מהספר "הפלוגה ששינתה את ההיסטוריה בשריון"
* לסקירה על הספר הפלוגה ששינתה את ההיסטוריה בשריון ראו כאן.
המצבה של האלוף משה בר-כוכבא
