להלן לקט חודש אפריל 2013 של ידיעות בנושאי שריון שהתפרסמו לאחרונה בתקופונים בין-לאומיים. החומר מובא באדיבות לקט מו"פ היוצא לאור על ידי משרד הביטחון/מפא"ת, בעריכת אל"ם (במיל') יעקב צור. השלים והוסיף פרטים אל"ם (במיל') שאול נגר
בלקט חדשות השריון אנו מביאים את עיקר החדשות התחום השריון אך גם ידיעות מתחומי טכנולוגיה אחרים ומעניינים. השריון כיום אפוף טכנולוגיה ומן הראוי שגם השריונאים יתעדכנו בחדשות.
משפחת רק"ם עתידי GCV – ביקורת והמלצות של הקונגרס האמריקני
INSIDE THE DEFENSE, 2 באפריל 2013
*CBO – The Army GCV** Program and Alternatives
אחרי שהושקעו על ידי צבא היבשה של ארצות הברית עשרות מיליארדי דולרים בתוכניות גדולות של "משפחת רק"ם עתידי", וכולן בוטלו, הולכת ומתגבשת התוכנית הנוכחית "GCV", שמקבלת עדיפות עליונה בתקציב של צבא היבשה. ועם זאת לאחרונה פורסם דוח חדש של משרד התקציבים של הקונגרס האמריקני, אשר מבקר את התוכנית היקרה (29 מיליארד דולר ל-1748 כלים בתקופה 2030-2014) וממליץ על השבחת צי הרק"ם "ברדלי" במקום הרק"ם החדש כמתוכנן.
הברדלי האמריקאי. האם יקום לו תחליף?
הדו"ח מציג 4 חלופות בנושא זה (תמצית ההשוואה להלן):
- הצטיידות ב"נמר" הישראלי – תעלה 9 מיליארד פחות, הכלי יעניק שרידות טובה יותר מ-GCV, עדיין יוביל 9 חיילים, אבל גדול וכבד ממה שהצבא רוצה.
- רכש של ברדלי חדש ומשופר – גם הוא זול יותר ב-9 מיליארד דולר, אבל פגיע יותר מה-GCV, למרות שלא יהיה הבדל גדול בתחום זה. החיסרון: כושר הנשיאה הוא רק 7 לוחמים – פחות מכיתה.
- רכש של "PUMA" הגרמני – חיסכון של 14 מיליארד דולר, אבל רק 6 לוחמים בכלי (ומכאן הצורך ב-5 כלים מול 4 מסוגים אחרים), שרידות נמוכה יותר בהשוואה לאחרים, אבל עולה במקצת בביצועים על GCV.
- השבחה של צי הברדלי הקיים בצבא – העלות 4.6 מיליארד דולר בלבד והארכת החיים של רק"ם קיים. הכסף שיחסך, כ-24 מיליארד דולר, ניתן לניצול לנושאים אחרים של צבא היבשה.
בינתיים ממשיכים הצוותים של GD ו-BAE בפיתוח הטכנולוגיות לפי חוזים שקיבלו ב-2011 (400 מיליון דולר ככול אחד) והצבא אמור להחליט על הזוכה בייצור הסדרתי לפני 2019.
בכתבה מצוין גם התהליך המוקדם שבוצע על ידי הצבא תוך בדיקה של רק"ם קיים כמו: ברדלי A3, סטרייקר, CV9035השבדי, BMP הרוסי, VBCI הצרפתי. אף אחד מהכלים האלה לא ענה על הדרישות המינימליות שלGCV .
תגובת הצבא: בשלב זה ממשיכים בתוכנית תוך בדיקה של הדרישות והתאמתן מול עלויות, כדי להגיע לרק"ם עתידי מתאים ובמחיר סביר.
* CBO = Congressional Budget Office
** GCV = Ground Combat Vehicles
הדוח המלא של CBO הנפרס על כ-50 עמודים מקיף ועמוק למדי. מצפים לראות מה תהיה התגובה המלאה של צבא ארצות הברית.
כתבה נרחבת בנושא פורסמה באתר זה ב-14 באפריל 2013, ראו כאן.
BRADLEY
INTERNATIONAL DEFENSE REVIEW, מארס 2013, עמ' 8
Enhanced Samson RWS Readies for US Trials
במסגרת תוכנית "משפחת הרק"ם העתידי" של צבא ארצות הברית (GCV), אחד הפתרונות הנשקלים הוא השבחה עמוקה של הרק"ם הוותיק ברדלי, הידוע כנחות, יחסית, מבחינת עוצמת האש. הצריחון שפותח על ידי רפא"ל Samson Mk2 – מוצע כאחת החלופות לשדרוג עוצמת האש. אחד משני אבות הטיפוס שלו יישלח לניסויים בצבא ארצות הברית אחרי מספר שיפורים הנעשים כעת.
התכונות העיקריות של הצריחון:
- נשק עיקרי – תותח 30 מ"מ בושמסטר (של ATK)
- נשק משני – מקלע רימונים 40 מ"מ, שיחליף את המקלע המקביל (7.62 מ"מ) המותקן במקור.
- משגר לשני טילי Spike של רפאל.
- מיגון ברמה Level1 לפי תקן נאט"ו עם אפשרות לשדרוג ל-Level 4.
- הפעלת סוגי הנשק והטעינה מבוצעת מתוך הרק"ם.
- התכנון של הצריחון מאפשר "חדירה" מזערית לתוך תא הלחימה של הרק"ם (משאיר נפח פנוי גדול יחסית בתוכו).
- מערכת בקרת האש עוברת שיפורים להקניית סיכויי פגיעה גבוהים בפגז ראשון.
פגז טנקים חדש, רב תכליתי, פותח בארצות הברית
ARMY NEWS, 19 במארס 2013,
Army Developing New 120mm AMP Tank Round
הצבא האמריקני מפתח פגז טנקים חדש בקוטר 120 מ"מ שישלב שישה כישורים שונים בקלע אחד. הפגז החדש הקרויAMP
(Advanced Multi-Purpose) ייכנס לשלב הפיתוח הסופי לאחר שאבי טיפוס הוכיחו את עצמם בניסויי ירי כבר ב-2006. הפגז החדש יוכל להחליף מלאי מתיישן של תחמושת טנקים מארבעה סוגים שונים. לדברי המפתחים הפגז החדש פותר לא רק בעיה לוגיסטית אלא גם בעיה מבצעית, שכן לא תמיד היה אפשר להבטיח שבטנק תישאר מספיק תחמושת מכל סוג להעסקת מטרות שונות.
הפגזים שאותם יהיה אפשר להחליף הם:
- הפגז הנפיץ – M830, High Explosive Anti-Tank- HEAT
- M830A1, Multi-Purpose Anti-Tank- MPAT – פגז זה נכנס לשירות בשנת 1993 כשמטרתו העיקרית העסקת מסוקי קרב רוסיים מסג HIND. למרעום בפגז זה שני מצבים קרקעי ואווירי שיש לבחור בינם באופן ידני לפני הירי.
- פגז מצרר מסוג M1028 שנכנס לשירות בשנת 2005 כדי לפגוע בלוחמי חי"ר.
- הפגז הרביעי שיוחלף הוא פגז שנועד להרוס מחסומים שהונחו על דרכים לעצירת כוחות משוריינים (M908, Obstacle Reduction round).
ל- AMPשתי יכולות נוספות – פגיעה בחוליות נ"ט ופריצת קירות. בנוסף הפגז החדש כולל מספר פיתוחים חדשים בתחום התחמושת ובהם ערוץ תקשורת להעברת נתונים ומרעום רב-אופני הניתן לתכנות.
ציור המחשה לתכונות הכדור החדש
איך ישדרגו את טנקי צ'לנג'ר 2 שישארו בשירות עד 2035
INTERNATIONAL DEFENSE REVIEW, מארס 2013, עמ' 13
UK Keeps Options Open for Challenger 2 Upgrade
טנקי צ'לנג'ר 2 שהם כוח השריון המרכזי של צבא בריטניה, כבר בני כ-30 שנה ואמורים להישאר בסד"כ עד 2040-2035. הטנקים מצוידים בתותחים 120 מ"מ עם קנה מחורק, היחידים בעולם, ובעלי שני סוגי תחמושת בלבד, מעיך (HESH) ו"חץ"(APFSDS). בפועל תחמושת "חץ" אינה מותרת לשימוש רגיל בהיותה מבוססת על אורניום מדולל, והמעיך הוא פגז מיושן. בשנת 2012 הוחל בתכנון של הארכת חיי הטנקים (LEP*) כך שהצטיידות הטנקים משודרגים תחל בשנת 2022.
בסמינר הבינלאומי על רק"ם התגלו חילוקי דעות בקרב המומחים הבריטיים: חלקם טוענים שלאור שינוי סביבת הלחימה, יש להשקיע בעוצמת אש נגד חי"ר ומטרות רכות/אורבניות בלבד. אחרים מדגישים את הצורך לשימור עוצמת אש נ"ט כל עוד קיים סד"כ גדול של טנקים במדינות השונות. מה שברור לכולם הוא הצורך במודרניזציה של הצ'לנג'ר מבחינת המערכות האוטומוטיביות והאלקטרוניקה, ולפחות שיפור בתחום התחמושת לתותח הקיים.
הערה: בזמנו בוצעה בדיקה מקיפה לאימוץ מערכת הנשק התקנית בנאט"ו, עם תותח 120 מ"מ חלק-קדח, אך המיזם בוטל מסיבות כלכליות. בשלב זה ממשיכים בבדיקה של קונספטים שונים לגבי מהות והיקף השדרוג, תוך דיון על שלושה רכיבים: עוצמת אש, ניידות ושרידות – "כל האופציות עדיין פתוחות".
* LEP – Life Extension Program
הטנק צ'לנג'ר הבריטי
שדרוג צי הרק"ם בנורבגיה – מאמץ בהיקף נרחב לצי קטן
INTERNATIONAL DEFENSE REVIEW, מארס 2013, עמ' 14
Norway Set for Armour Overhaul
הצבא הנורבגי מתכנן להמשיך לקיים את סד"כ הרק"ם הקיים: ליאופרד 2A4 (שנרכשו מהולנד) וכן נגמ"שים מיושנים M113ורק"ם CV90 – ל-25-20 שנים נוספות. במסגרת התוכנית מדובר במאמץ עיקרי של השבחת טנקי ליאופרד 2:
- התותח (120 מ"מ עם קנה 44 קליבר) – יותאם לירי של תחמושות חדשות
- מערכת בקרת תותח/צריח חשמלית, בקרת אש דיגיטלית
- מיגון בליסטי מודולרי שניתן להתאמה לתנאי הזירה – כולל איום מוקשים ומטענים
- מערכת תצפית תרמית חדשה וכן זרקור מקביל
- צריחון נשק להפעלה מבפנים על ידי הטען
- מיזוג אוויר, ספק כוח חיצוני, שיפורי מתלה (גידול המשקל ל-63.5 טון) ועוד.
- מתכננים גם להסב את כל הרק"ם הייעודי (גישור, חילוץ, הנדסי) לתובת ליאופרד 2.
- התוכנית להשבחת נגמ"שי M113 מתייחסת ל-2 סוגים:
- נגמ"שי M113 F3 – שייעודם פיקוד, אמבולנס, הנדסה קרבית וכו' – עם חטיבת כוח חדשה מיגון בליסטי משופר, זחלי גומי, שו"ב וניהול קרב.
- נגמ"שי M113 F4 – לשימושו פיקוד קדמי, שו"ב, לוגיסטיקה, רק"ם נ"מ, מכ"ם ארטילרי וכו'. כאן מדובר גם בהארכת הכלי (ל-6 גלגלי מרכוב) והגבהת הגג.
- יש לציין שמדובר בכמויות קטנות יחסית של רק"ם ולמרות זאת נכנסים למאמץ שדרוג עצמאי רב היקף (בסה"כ 56 טנקים, ו-100 כלים M113 מכל סוג).
טנק ליאופרד 2 דגם A4
גמישות ושרידות לכלי הרכב הצבאיים החדשים של ארצות הברית
DEFENSE NEWS, 18 במארס 2013, עמ' 10
Built To Last: New U.S. Vehicles Must Be Survivable, Modifiable
מאמצי הפיתוח של כלי רכב חדשים לצבא ארצות הברית סבלו בתקופה האחרונה מביטולי תוכניות ודחיות, אולם קיימות עדיין שלוש תוכניות עיקריות – GCV, JTLV, ו-AMPV. גם הן מתחילות לחוש את חרב הקיצוצים – שלב הפיתוח הטכנולוגי שלGCV יידחה בחצי שנה, ובהתאם תידחה החלטת הרכישה לשנת 2019 במקום 2018.
לדברי סטיב פרנץ, אחד ממנהלי התוכנית בחברת ג'נרל דינמיקס, העיכוב הוא תוצאה של מספר שינויי תכן שביצע צבא היבשה. השינויים דורשים מהחברות המפתחות, GD ו-BAE להעביר לדגם הראשוני מספר יכולות שתוכננו במקור לשלב השני של התוכנית, וגם לדחות כמה דרישות קיימות לשלבים מתקדמים יותר. הצבא דרש שיהיה קל וזול לשדרג את GCV עם מיגון, אלקטרוניקה וטכנולוגיה לחסכון בדלק, והתכנונים של שתי החברות נבחנים היטב כדי לבדוק את התאמתם לדרישה. החברות ינסו להראות כיצד לשלב דרישות חדשות, ועדיין להותיר בתכן הבסיסי מקום להוסיף את הדרישות לשלבים הבאים. פרנץ לא פירט מהן הדרישות, אך רמז כי עיקר השינויים יהיו בתחום המיגון. מתוך שתי החברות המפתחות רק אחת תייצר את הרכב בייצור סדרתי.
למרות הבעיות, נראה שקיצוצי התקציב לא יפגעו משמעותית במודרניזציה של צי הרכב הצבאי. לדברי לוטננט גנרל ג'ו מרץ, "יש לנו ציוד מודרני להפליא כעת; הטנקים ורכבי הברדלי שלנו בני שלוש וארבע שנים, כי הם מאותחלים בכל פעם שהם שבים מהמלחמה." נראה כי רשת התקשורת החדשה של צבא היבשה, לצד ה-GCV, הם פרויקטים בטוחים יחסית מקיצוצים. הצבא מתכנן להפחית משמעותית את מספר כלי הרכב הקיימים כדי לפנות משאבים לכלי רכב חדשים. בין כלי הרכב שיוצאו מהשירות יהיו רבים מתוך 20,000 רכבי MRAP שנרכשו בין השנים 2007 ל-2010.
הערה: בניגוד לנאמר בידיעה, נשמעות לאחרונה בקונגרס דעות התומכות בביטול פרויקט GCV, ורכישת כלים שווי-ערך (פחות או יותר) מתוך המצאי הקיים בארצות הברית (ברדלי משופר, למשל) או בצבאות אחרים (כגון "נמר" או "פומה").
מראה של AMPV (Armored Multi-Purpose Vehicle)
פקיסטן מפתחת רכב ממוגן
DEFENSE NEWS, 18 במארס 2013, עמ' 12
Pakistan to Unveil MRAP Vehicle
פקיסטן סובלת אבדות רבות בקרב כוחות הביטחון שלה עקב מטעני צד ורקטות RPG, ומעוניינת ברכבי חי"ר ממוגנים. המדינה ביקשה לרכוש כלי רכב ממספר מדינות, כמו גרמניה, טורקיה וארצות הברית, אולם נראה כי מחסור כספי מנע את ביצוע העסקאות. ידוע כי המדינה שוקלת לרכוש, או רוכשת, כלים מדגם CS/VP3 MRAP מתוצרת חברת Poly Groupהסינית, ויתכן אף שתקבל תנאי אשראי נוחים. בנוסף, המדינה מתעתדת לחשוף, בתוך 4-3 חודשים, רכב ממוגן בשםBurraq, אותו פיתחה חברת HIT
הפקיסטנית. הרכב, במשקל 10-8 טון, יוכל לעמוד בפני מטענים של 10 ק"ג, ויצויד במקלע 0.5, בעמדה ממוגנת מירי מנשק דומה. הרכב יצויד בחלונות חסיני-כדורים וצמיגי run-flat. הרכב יוכל לשאת 12 נוסעים וצוות של שניים, וכולם ישבו על מושבים שמפחיתים השפעת פיצוצים. לרכב פרופיל גבוה עקב גחון בצורת V, כמקובל ברכב מסוג זה. למרות זאת, הרכב מספק הגנה נחותה לעומת הרכב הסיני, כי אינו ממוגן בפני רקטות RPG-7, איום נפוץ על כוחות הביטחון. פתרון אפשרי יהיה מיגון לוחות/מוטות, וחברת HIT התקינה בעבר מיגון מסוג זה לטנקי Type-69 II.
אחד הדגמים של רק"ם פקיסטני
פיתוח בתחום הטנקים באיראן
JANE'S DEFENSE WEEKLY, 13 בפברואר 2013, עמ' 9
Iran Displays Latest MBT Developments
הצבא האיראני הציג גרסאות משופרות של טנקי המערכה Zolfaghar ו-Samsam מתוצרת איראן. לדבריהם, טנקZolfaghar עולה כעת בביצועיו בחלק מהקטגוריות על טנקי T-72. הגרסה החדשה תכנס לייצור לאחר אישור סופי. הטנק שהוא תוצר של הניסיון של איראן לפתח טנק באופן עצמאי, הוצג לראשונה ב-1994 ודווח כי נכנס לשלב הייצור ב-1997. הוא כולל כמה מרכיבים מטנקי T-72, כמו תותח חלק-קדח בקוטר 125 מ"מ ומטען אוטומטי, אך השלדה והצריח שונים מאוד מהטנק הרוסי. מערכת ההנעה שלו דומה לזו של טנקי M48/M60 שקיבלה איראן מארצות הברית לפני המהפכה. הגרסה החדשה כוללת שבעה גלגלי מרכוב מכל צד, לעומת שישה בקודמתה. למרות ההתקדמות, ישנם סימנים, בהצהרות החדשות, שהטנק עדיין אינו מסוגל להחליף את הטנקים האמריקניים הוותיקים.
הצבא חשף גם את טנק Samsam, גרסה משודרגת של M60 עם מערכת בקרת ירי ממוחשבת ומערכת התרעת לייזר. לפי תמונות בתקשורת האיראנית, לטנק יש חיישן מטאורולוגי על הצריח; תורן נוסף הוא כנראה מערכת גילוי לייזר שתשולב במשגרי הרימונים בצידי הצריח. קיים מתקן נוסף, לא מזוהה, בצידי הצריח, אולי מערכת הגנה עצמית או זע"ט. לדברי מפקד כוחות היבשה של משמרות המהפכה, איראן מפתחת צריח חדש לטנק M47, שפותח בשנות ה-50. לדבריו, "הטנק עם הצריח החדש יוצג בשם Sabalan".
הטנק Zolfaghar. דמיון לטנק אברמס האמריקאי
איך ישפיעו המגמות האסטרטגיות של לוחמת היבשה על לחימה משוריינת ורק"ם
סיכום של הרצאה שניתנה בכנס הרק"ם בבריטניה בפברואר השנה. המרצה הוא תא"ל (במיל') בריטי, העוסק במחקר בנושא במכון IISS, במסגרת של קבוצת-חשיבה (Think-Tank). לפתיחה הוא מציין מספר עובדות:
- סך ההשקעות בעולם בתחום הביטחוני יורדות.
- הירידה היא בעיקר בארצות הברית ובאירופה. אולם לא כך המצב ברוסיה, באסיה, במזרח התיכון ובאמריקה הלטינית. שם ההשקעות דווקא בעלייה.
- ההזדמנויות הטכנולוגיות גדלות והולכות, אבל אין לצבאות תקציב ליישום שלהן (לפחות במערב).
- האיומים על השלום העולמי מתפתחים: איראן, קוריאה הצפונית, מדינות באסיה.
מה קורה בצבא:
החי"ר הופך להיות הכוח העיקרי בעימותים. הוא משתמש ברק"ם ומקבל סיוע מרק"ם, אבל אלה כליי רק"ם שאינם טנקים כבדים. למרות זאת הטנק לא מיותר עדיין, כי יש לו כוח אש חזק, בזכות התותח שלו (וזה עשוי להידרש במצבים מסוימים). מצד שני מופיעים בשטח אמצעי חימוש מונחה מדויק (חמ"ם) חדישים המספקים אש מדויקת וארוכת-טווח (ציין את "ספייק" של רפאל). מבצעים בשטחים בנויים יהיו התרחיש הרגיל ויחייבו יכולת לחימה משולבת. הלקחים מעיראק ומאפגניסטן משפיעים מאד על החשיבה במערב. השימוש שעושה האויב במטענים (IED) ומוקשים, ברקטות נ"ט ובטילים נ"ט, ובנוסף באש עקיפה (מרגמות, רקטות ארטילריות), יוצר לחץ גדול בצבאות המערביים, שקשה להם להתמודד עם מצב של הרבה נפגעים. זו הסיבה שעולות ספקות בקשר לסבירות השימוש ברק"ם בעל מיגון קל בלבד.
לדעתו צה"ל הוא הצבא היחיד שפועל ברצינות למצוא פתרון לטילים. ההגנה האקטיבית TROPHY עושה זאת, אבל הוא חושש מאוד שהיישום של מערכת כזו על טנק לא יעמוד במבחן. ניתן לגבור עליו בקלות, למשל על ידי אש שטוחת מסלול או ארטילרית ש"תגלח" את האלמנטים החיצוניים שעל הרק"ם. לכן אסור לזנוח את המיגון הפסיבי גם בעתיד, אם כי ברור שיש גבול לכמות המיגון שניתן לשים על הרק"ם.
בצבא הרוסי ובצבא הסיני יחידות השריון מצוידות בהרבה יותר כוח-אש עקיפה, ארטילריה קנית ורקטית. מתקפה ארטילרית מאסיבית מסוג זה על כוח טנקים עלולה לנטרל כלי רק"ם ולהרוס אמצעים המותקנים עליהם מבחוץ, וזאת ללא צורך בפגיעה ישירה ממש. יש כאן פרדוקס: רק"ם ללא חי"ר צמוד בסביבתו יהיה חשוף ופגיע. מצד שני התקנת אמצעי מיגון יקרים מאוד על הרק"ם, עשויה להביא, בגלל חוסר תקציב, דווקא לצמצום ביחידות החי"ר הצמוד.
מציין כי רק"ם זחלי רגיש יותר לפגיעת מטענים כי ניתוק הזחל משבית אותו לחלוטין, לעומת רכב רב-גלגלי, שעדיין מסוגל לנוע אחרי פגיעה. מבחינת כוח האש של הרק"ם חובה לפתח תחמושת חדשה, יותר טובה, ולשלב בטנקים יכולת של שיגור טילים מזבילים או מהתותח (כמו בצבא הרוסי וההודי). את התותחים צריך לשנות כך שתהיה להם הגבהה גדולה, לירי למטרות גבוהות בשטח בנוי. נשק אנרגיה, הנמצא בפיתוח, עלול להפוך לאיום ממשי בעתיד. לדעתו יש ערך רב לשילוב כלים, כלומר "משפחה" של רק"ם, יחד עם כרב"מים (כליי רכב בלתי מאוישים) הנשלטים מרחוק וגם כלים רובוטיים אוטונומיים, ולכך להוסיף מזל"טים אורגניים ביחידה. רצוי שהרחפנים וגם הרובוטים יהיו מוסעים על הרק"ם עצמו ומשולחים ממנו.
ממליץ על המשך שימוש בטנקים, אם כי בהיקף מצומצם, יחד עם רק"ם לחימה לחי"ר (וגם נגמ"שים יישארו בשירות). צריך גם כלי רכב קרביים, לסיור ומודיעין, רכבי פיקוד, רכבי תמיכה לוגיסטית קרביים. לא כל אחד מהם צריך לפתח מאפס, אפשר להיעזר בקיים בשוק הצבאי והאזרחי. מציין לטובה את צה"ל שמפעיל דחפורים אזרחיים D-9 ששוריינו והותאמו לצורך הצבא. לדעתו אין לוותר על רק"ם אמפיבי. יש לשמור על יכולת נחיתה מהים וחצייה של מכשול מים.
דוגמה לרכב בלתי מאויש
התרעה מפני טילי נ"ט גם לכוחות ועמדות נייחים
INTERNATIONAL DEFENSE REVIEW, מארס 2013, עמ' 9
Israel Explores Kornet Protection for Dismunts
מערכות התרעה נגד ירי טילי נ"ט מורכבות כיום ברוב סוגי הרק"ם כחלק מאמצעי השרידות. ההתרעה מופעלת כאשר מציין לייזר של משגר הטילים מאיר על הרק"ם כמטרה לטיל (המתביית על כתם הלייזר). אחד מלקחי הלחימה הוא שטילי נ"ט (המשוכלל בהם Kornet) נורים גם על עמדות, בונקרים, מבנים וכוחות בשטח.
חברת אלביט פיתחה מערכת קטנה MLWS* לגילוי והתרעה לכוחות הפרוסים המאיימים על טילים כאלה, כשהם מחוץ לרק"ם. בניגוד למצב ברק"ם, בו מערכת ההתרעה יכולה להפעיל אוטומטית הגנה אקטיבית, כמו עשן מידי, או ירי על ידי הנשק המותקן ברק"ם, הכוחות בשטח או במבנים יכולים רק להשתמש בזמן שההתרעה מקנה להם להסתלק מהאזור המאוים. היות והגילוי נעשה מטווח של כ-3 ק"מ יש להם זמן מספיק לכך. מערכת MLWS הינה אוטונומית וניתנת לנשיאה או הצבה בעמדה, מכסה גזרה של 96± מעלות של שדה הראייה ומראה על כוון מדויק ממנו בא האיום בגזרה של 45± מעלות. סיכויי הגילוי מעל 99 אחוזים והתרעות שווא בשיעור של 1/24.
המערכת עברה ניסויים (אבות טיפוס) בתרחישים מבצעיים שונים.
* MLWS – Mini-Laser Warning-System
מערכת התרעה על בסיס לייזר בטנק מרכבה
מערכת ממוזערת ליירוט רקטות לטווח קצר ופצמ"ר
א. GIZMAG, 27 במארס 2013
Miniature Hit-to-Kill Rocket Interceptor Completes Flight Test
חברת לוקהיד מרטין מפתחת בעבור צבא ארצות הברית מערכת ליירוט של רקטות לטווח קצר במסגרת תוכנית הקרויה EAPS (Extended Area Protection and Survivability). ניסוי שיגור מונחה ראשון בוצע ב-22 במארס ובמסגרתו שוגר מיירט זעיר הקרוי Miniature Hit-to-Kill (MHTK). מיירט זה אמור לפגוע ברקטות ופגזים, במיוחד פגזי מרגמה, המשוגרים לטווחים של 3 עד 4 ק"מ. בכתבה מצוטט מקור שלפיו הנשק שאחראי יותר מכל להרוגים אמריקנים במלחמות מאז קוריאה הם פגזי מרגמה ולפיכך מוענקת עדיפות להתגוננות בפני איום זה. המערכת החדשה, שהכתב מתאר אותה כגרסה מוקטנת של מערכת "כיפת ברזל" הישראלית, מיועדת להתמודד, בין השאר, עם פגזי מרגמה. המיירט איננו כולל רש"ק המיועד להתפוצץ בקרבת האיום אלא לפגוע פיסית בקליע המטרה. הטילון המיירט הוא קטן ובעל כושר תמרון רב. אורך הטילון הוא 69 ס"מ, קוטרו 3.8 ס"מ (לא כולל הכנפונים) ומשקלו 2.3 ק"ג. המנוע הרקטי הוא של חברת נמו-טאלי. ראש הטילון הוא חודרן הבנוי מטונגסטן שבו משולבות אנטנות לראש ביות חצי-אקטיבי (ראו תמונה) המתביית על החזרים של אלומת הארה ממכ"ם קרקעי בתדר גבוה. בניסוי שבוצע בשדה הניסויים בוייט-סנדס שוגר המיירט לכיוון של פגז מרגמה במעוף. לדברי אנשי התוכנית הניסוי לא נועד להיות ניסוי ירוט והמיירט חלף בקרבת המטרה לפי המתוכנן דבר שאִפשר הפקת נתונים חשובים להמשך התוכנית. השיגור עצמו בוצע ממשגר כמעט אנכי. ניסוי ירוט מלא מתוכנן להמשך שנה זו.
המיירט הזעיר MHTK
ב. לוקהיד מרטין, 25 במארס 2013
Lockheed Martin’s EAPS Completes Successful Miniature Hit-To-Kill Interceptor Flight Test
לוקהיד-מרטין מדווחת על ניסוי יירוט במערכת MHTK כחלק מתוכנית EAPS. המערכת מיועדת להגנה אזורית מפני רקטות, ארטילריה ופצמ"רים בטווחים גדולים מאלו של מערכות קיימות. הניסוי נערך בשיתוף פיקוד הפיתוח וההנדסה של הצבא.
לדברי הידיעה הניסוי בוצע בחודש מארס בארצות הברית, בתרחיש המדמה בצורה קרובה את המציאות. פצמ"ר שנורה אל-עבר אזור המוגן על ידי המערכת התגלה על ידי המכ"ם שביצע עקיבה אחריו. מיירט בעל תצורה מבצעית שוגר אנכית במסלול אל-עבר האיום, ובקרבה מספקת המיירט עקב אחר החזרי מכ"ם מהמטרה שהוארה מהקרקע. המיירט תמרן לעבר המטרה (פגז מרגמה) וחלף לידה. בידיעה מציינים כי יירוט המטרה בפועל לא נכלל במטרות הניסוי.
החברה מציינת בידיעה כי היא צפויה לעמוד ביעד שהוגדר לה על ידי הצבא לשמירת מחיר מיירט מתחת ל-16 אלף דולר (במחירי 2006) עבור כמות הרכש הצפויה. המיירט בעל אורך של פחות ממטר, קוטר של פחות מ-50 מ"מ ומשקל של פחות מ-3 ק"ג בשיגור. הטווח אינו מצוין בידיעה.
ארצות הברית מקשיחה את הטון נגד מלחמת הסייבר מסין
DEFENSE NEWS, 18 במארס 2013, עמ' 18
U.S. Sharpens Tone on Cyber Attacks From China
מדיניות של חוסר תגובה, שנקטה ארצות הברית בנושא תקיפות הרשת מסין, לא הועילה עד היום ובכירים בוחנים דרכים אחרות כתגובה למה שקורה בתחום. מעטפת הסודיות הקיימת סביב היכולת האמריקנית בתחום תקיפה ברשת, והנטייה להימנע מלהכריז על סין כמקור ההתקפות, מתחילה להתפוגג ושומעים יותר על יכולותיה של ארצות הברית ובמי היא עשויה לפגוע. השינוי במדיניות נובע מהעובדה שסין החלה לתקוף מערכות תשתית קריטיות, לאור כך תוהים מומחים שיתכן וארצות הברית תצטרך להציג באופן פומבי את יכולות התקיפה שלה כדי להבהיר את נחישותה נגד איומים האלה.
בכנס Asia Society שנערך לאחרונה, הכריז היועץ לביטחון לאומי של נשיא ארצות הברית, שסין היא הגורם העיקרי לתקיפות אלה ושארצות הברית מתחייבת לפעול בנידון. הוא ציין שבכול הרמות, החל מהנשיא ומטה, מדובר בנושא מדאיג ומתקיימים דיונים בהקשר זה עם הסינים. הוא גם ציין שארצות הברית תעשה את כל הנדרש להגן על מערכות התקשורת הלאומיות, תשתיות קריטיות וכל המערכות החשובות בתחום הציבורי והפרטי. כמו שאמר הנשיא אובמה בנאום לאומה "אנוננקוט בצעדים הנדרשים כדי להגן על הכלכלה שלנו מאיומים לפגיעה ברשת". הגוף האחראי בארצות הברית לתחום ההתגוננות והתקיפה ברשת הוא פיקוד הלוחמה ברשת, בראשות גנרל קייט אלכסנדר, אשר לאחרונה העיד בפני הקונגרס שבתוכניתו לארגן 40 צוותים, מתוכם 13 כצוותים "לוחמים". מדובר בצוותים אשר משרד ההגנה יפעיל כדי להגן על האומה אם תמצא במתקפת מחשבים.
גם כוונות ארצות הברית בתחום הלוחמה ברשת וגם העובדה שרבות מהתקיפות שקרו נבעו מסין אינם דברים חדשים. אבל הכרזתם בפומבי מהווים שלב חדש ועליית מדרגה בנושא לוחמה ברשת עם סין, נושא שעבר בשנה האחרונה מפעילות שהייתה בעיקרה ריגול לתקיפות של תשתיות קריטיות.
הגנרל קייט אלכסנדר, מפקד פיקוד הלוחמה ברשת
המטרה כיום הן תשתיות
חברת התקשורת הענקית Verizon שחלק ניכר מתעבורת האינטרנט מתנהלת דרכה, מדווחת על שינוי באופי התקיפות, כאשר התשתיות סובלות כיום מעיקר התקיפות ברשת. לא מדובר יותר באיסוף וגניבת נתונים אלא בפעילות שכוונתה לשבש, לחבל ולהרוס תשתיות. ברוב המקרים האצבע מופנית לסין. השינוי הזה מאיסוף מידע לגרימת נזק לתשתיות הוא הגורם שכנראה הביא להגברת הרטוריקה בנושא היוצאת מארצות הברית. כאשר ב-2009 הצליחו הסינים לגנוב סודות מסווגים של "החמקן" F-35, ארצות הברית לא הגיבה. פעילות מסוג זה הייתה נפוצה, כולל איסוף מידע מסווג ומידע מוגן פטנטים. חברות לא דווחו על כך מחשש שבעלי המניות יפעלו נגדן עקב אובדן המידע המסחרי ופגיעה בתחרותיות.
הממשל החל לאחרונה מדיניות חדשה הקשורה לסודות מסחריים וגם מפעיל לחץ דיפלומטי בזה שהוא דורש שהנושא ידון כל הזמן מול הסינים בכל הרמות. החשש הוא לפגיעה ביחסים הטובים בין המדינות, אבל כול זמן שמדובר באיסוף מידע ולא חבלה, לא נראה שהממשל ינקוט באמצעים אקטיביים. נראה שברגע שתהיה פגיעה קריטית בתשתיות שתגרום לנזק כלכלי משמעותי או אובדן חיי אדם, אז יבוא השינוי ואז מדובר במלחמה.
קיימים ויכוחים לגבי האיום האמיתי לתשתיות הקריטיות, יש כאלה הטוענים שהחדרת וירוס למערך הולכת החשמל יפיל אותה, בעוד אחרים טוענים שמדובר ברשת משולבת ומורכבת שקשה להפיל אותה בחדירה לנקודה אחת. יש גם כאלה שטוענים שרוב רכיבי המערכות ממוגנים בצורה בסיסית ביותר ומכאן הסכנה של פגיעה כללית. האיום מדאיג מאד את גופי המודיעין ובהערכה השנתית שהוצגה לקונגרס צוין הסיכון לתשתיות הקריטיות.
הרתעה
ההבדל הדק בין כניסה לרשת לאיסוף מידע ובין תקיפה אינו כל כך ברור, אבל במהלך חדירה ואיסוף נתונים, לעיתים התוקפים גורמים גם נזק. למרות שבעבר התמקדו באיסוף מידע ,רואים היום בבירור מעבר לתקיפות בעצימות נמוכה על מערכות תשתית. הסינים כול הזמן מרחיבים את תחומי המעטפת, כך מציינים מומחי ביון לשעבר, ולהערכתם כול זה כנראה לא ייפסק עד שארצות הברית תפעל בצורה התקפית ופומבית. מדינות מסוימות מתייחסות רק למישהו המסוגל לגרום להם נזק במידה שווה, מציין גנרל, שעמד בראש מערך המידע של חיל האוויר האמריקני.
גנרל בדימוס מהנחתים מאמין שכדי למנוע המשך תקיפות ברשת, על ארצות הברית לצאת למתקפה אמיתית שתפורסם ברבים. קיימים ויכוחים במערכת כיצד להגיב, יש כאלה הטוענים שיעילות מתקפה ברשת היא נמוכה ויתכן שכדאי לשקול שימוש בנשק קינטי נגד מתקן, כדי להעביר את המסר.
גנרל קייט אלכסנדר, מפקד פיקוד הלחימה ברשת, מציין במכתב לקונגרס את הנקודות הבאות. הוא מאמין שהיכולות המורחבות של הצבא מהוות גורם מרתיע נגד התקפות גדולות אבל לא ניתן להבטיח שמצב זה ימשך לנצח. הוא גם בטוח שמנהיגי מדינות זרות מאמינים כי תקיפה שתגרום נזקים משמעותיים לתשתיות בארצות הברית תזכה בתגובה מהירה והולמת. אבל יתכן מצב שמנהיג או קבוצה לא יעריכו נכונה את נכונות ארצות הברית להגיב בעוצמה.
הוא מסכם שתקיפות בעצימות נמוכה יימשכו והוא מאמין ביכולת ההרתעה הבין מדינתי, אבל מציין שאין המערכת מסוגלת לספק הרתעה נגד תקיפות בעצימות נמוכה המתנהלות נגד אתרים פרטיים וציבוריים.
משמר הגבול של ארצות הברית נלחם בתופעת המנהרות
HOMELAND SECURITY TODAY, 13 במארס 2013
Effective Counter-Tunnel Technology Remains Elusive, CBP Says
משמר הגבול האמריקני (Customs and Border Protection- CBP) מתניע תוכנית חדשה שמטרתה לאתר ולרכוש טכנולוגיות יעילות המאפשרות גילוי מנהרות תת-קרקעיות בגבול בין ארצות הברית למקסיקו. מנהרות אלה משמשות ארגוני פשע להברחת סמים ואנשים לתוך ארצות הברית. אחד מראשי האגף לפיתוח ורכש טכנולוגי במשמר הגבול ציין כי בעיית המנהרות היא אחת משלוש הבעיות הטכנולוגיות העומדות בראש סדר העדיפויות של הארגון. שני הנושאים האחרים הם גילוי כלי טייס מנמיכי טוס ופיתוח תשתית תקשורת טקטית לארגון. הוא ציין כי לכול שלוש הבעיות אין היום פתרונות טכנולוגיים משביעי רצון. בהתייחסות לנושא המנהרות בפרט ציין כי אמנם היו אמצעים שגילו מנהרות אך הם פעלו במקומות מסוימים ובתנאים מסוימים ולא בכל מצב.
בכנס שנערך בפניקס, אריזונה, הציגו אנשי משמר הגבול את המאבק היום יומי לגילוי מנהרות. בין השאר ציינו את בעיית העמידות של רובוטים שונים בפעולה ממושכת בתת-הקרקע ואת הצורך החוזר ונשנה של חילוץ על ידי בן אנוש. כמוכן ציינו כי קיימת בעיה לאכן במדויק מנהרה גם אם נכנס לתוכה רובוט. הם ציינו כי חופרי המנהרות נועזים ומתוחכמים ומצליחים לחדור דרך כמעט כל סוג קרקע. בגבול בין מקסיקו לארצות הברית התגלו 162 מנהרות מאז 1990, מתוכן 100 באזור טוסון, אריזונה. בנוסף גילו השלטונות המקסיקניים 17 מנהרות נוספות לפני שהושלמו ולפני שחצו את הגבול.
משמר הגבול מפעיל באופן קבוע רובוטים כדי לקבוע אם יש במנהרות פעילות של מבריחים ולבדוק אם יש בהן מהגרים לא חוקיים. בנוסף אמורים הרובוטים לגלות הסתעפויות חדשות או פעילות חפירה. נציגי המשמר טענו כי דווקא כאשר רובוט מתקלקל וסוכנים אנושיים נשלחים פנימה מתגלות הסתעפויות חדשות שהרובוט לא הצליח לגלות בעצמו. למרות הצורך המבצעי, אין מימון לפיתוח או לניסויים באבי טיפוס. ניתן יהיה לרכוש מהתעשייה רק אמצעים מוכחים.
הסבר אמריקאי לטיפול במנהרות
תכונות חדשות ל"רובוט-נחש"
Phys.org, 22 במארס 2013
Robot Snake Automatically Wraps Around an Object When Thrown (w/ Video)
לכתבה במלואה וצפייה בסרטון ראו כאן
רובוטים דמויי-נחשים מפותחים בשנים האחרונות על ידי קבוצות מחקר שונות ברחבי העולם. בגרסה שפיתחו לאחרונה חוקרים במעבדת ביו-רובוטיקה באוניברסיטת קרנגי מלון, אפשר לזרוק את הרובו-נחש לעבר עמוד או ענף של עץ, והוא כורך את עצמו באופן אוטומטי ונאחז היטב. הפרויקט ממומן על ידי צבא ארצות הברית. החוקרים סבורים שרובוטים כאלה יהיו מתאימים מאוד לשימוש במקומות קשים לתנועה כמו בניינים הרוסים. היכולת להילפף סביב המטרה ולהיאחז בה הושגה תוך שימוש במדי-תאוצה. בעזרתם הרובוט חש בעצירה הפתאומית כשהוא פוגע במטרה. בכתבה המקורית אפשר יש סרטון וידיאו המדגים איך הרובוט-נחש מלפף את עצמו סביב המטרה.
רובוט-נחש
חישנים בקסדה ישפרו את ההתמצאות בחשכה או בעשן
Eurekalert.org, 29 במארס 2013
Sensory Helmet Could Mean Firefighters are Not Left in the Dark
חוקרים במרכז לרובוטיקה באוניברסיטת שפילד בבריטניה פיתחו "קסדת מגע" מיוחדת שתוכל לספק ללוחמי אש הפועלים בתנאים קשים מידע חיוני על סביבת הפעילות שלהם. הקסדה מצוידת במספר חישנים אולטרא-סוניים המשמשים למדידת המרחק בין הקסדה לקירות או למכשולים קרובים. הסיגנלים הללו משודרים לרפידות רטט הנמצאות בצד הפנימי של הקסדה ונוגעות במצח של המשתמש, וכך הוא יכול להסתייע בהם כדי להתמצא למשל בבניין מלא עשן. אף כי בהתחלה נשקלה העברת תחושת הרטט לאצבעות, החוקרים הגיעו למסקנה שמיקום הרפידות הרוטטות בקסדה הינו אידיאלי מכיוון שתחושת הרטט במצח מאפשרת למשתמש תגובה מהירה יותר, וגם משחררת את ידיו לביצוע מטלות אחרות.
ערכת מים אישית
DEFENSE NEWS, 11 במארס 2013, עמ' 17
Old Water Can's New Tricks
ערכת שתייה שפותחה במעבדות המחקר של צבא ארצות הברית (Natick) תאפשר לספק ללוחם בשדה, מים רגילים או מקוררים לפי בחירתו, והערכה תשמור אותם כך למשך ימים. המערכת כוללת נאד מים הניתן לקיפול, יחידת קירור נוזלים ומעטפת מבודדת היכולה להכיל מכל מים סטנדרטי של 20 ליטר או את נאד המים. הבעיה היא לוודא שחיילים שותים מספיק, בהיותם בשטח, בייחוד בתנאים קיצוניים כמו באפגניסטן ששם טמפרטורת המים במכל עלולה להגיע ל- 40 מעלות, זאת לעומת הערכה שיכולה לספק מי שתייה בטמפרטורה של 5 מעלות, אז החייל שותה יותר וזה גם שומר על בריאותו ומשפר את יכולותיו.
נאד המים עשוי מבד ניילון בצפיפות 1050 דרניר ומצופה בסיליקון, ניתן להפילו מגובה 15 מטר מבלי שיגרם לו נזק, דבר המאפשר השלכתו ממסוק מרחף ללא צורך בנחיתה.
לייזרים של גלי קול, במקום גלי אור
WIRED, 8 במארס 2013
Pew Pew! Scientists Build Lasers Out of Sound, Call Them Phasers
מדענים יצרו לייזר המשתמש בגלי קול במקום באור. הלייזרים החדשים זכו לכינוי 'פייזרים' (phonon amplification by stimulated emission of radiation) מכיוון שהם עושים שימוש בחלקיקי קול (פונונים – phonons) במקום בחלקיקי אור. התקנים מסוג זה יוכלו לשמש יום אחד בדימות באמצעות אולטראסאונד, להשתלב במחשבים, לשמש למדידות בדיוק גבוה ועוד. בבוא הזמן עשויה הטכנולוגיה לשמש גם למטרות צבאיות, בדומה ללייזרים אמיתיים. הלייזרים הראשונים המבוססים על קול נבנו בשנת 2010, כאשר החוקרים הצליחו לראשונה לגרום לקבוצת פונונים לנוע ביחד. עם זאת, התקנים ראשוניים אלו ניצלו את האור מלייזר מסורתי כדי ליצור תנועת גלי קול קוהרנטית. הפייזרים החדשים אינם דורשים את הרכיב האופטי שהיה קיים בהתקנים הקודמים, ומבוססים לגמרי על קול. המהנדס הראשי במחקר, אימרן מאבוב, טוען כי מכיוון שכך קל יותר לשלב את הפייזרים בהתקנים אחרים. כדי ליצור את הפייזר, עשה מאבוב שימוש במתנד מכני אשר העביר אנרגיה לקבוצה של פונונים. כאשר הקבוצה עוברת רילקסציה ומשיבה את האנרגיה שלה להתקן, אנרגיה זו גורמת לפייזר לרעוד בתדירות הבסיסית שלו עם אורך גל צר מאד. הפונונים נפלטים בתדירות של 170 קילוהרץ – הרבה מעבר לטווח השמיעה האנושי, המגיע ל- 20 קילוהרץ לכל היותר. ההתקן כולו חרוט כמעגל חשמלי בגודל של בערך 1X0.5 סנטימטר.
בשונה מלייזרים רגילים המסוגלים לנוע בריק, הפונונים חייבים לעבור דרך תווך כלשהו, ולכן בשלב זה הם נותרים מוגבלים לתנועה בתוך ההתקן בלבד. המשמעות היא שעדיין לא ניתן להשתמש בפייזרים ככלי נשק, אך הם יכולים למצוא שימוש כאמצעי לשמירת זמן באמצעות הסתמכות על תנודות המתנד. בעתיד, כאשר תפותח הטכנולוגיה מעבר למצב הנוכחי, ניתן יהיה לעשות בה שימוש לסריקת אנשים או חפצים למטרות ביטחון.
תחום תדר צר שיוצר פייזר
חומר קצף ננומטרי ישמש לאיפודי מגן וקסדות
Phys.org, 26 במארס 2013
Engineers Develop Nanofoams for Better Body Armor, Layers of Protection for Buildings
חוקרים באוניברסיטת קליפורניה בסן דיאגו מפתחים קצפים ננומטריים (nanofoams) העשויים לשמש לאפודי מגן משופרים ולקסדות משופרות אשר ימנעו פגיעות מוח טראומטיות ונזקים לאברים פנימיים עקב פיצוצים, וכן למיגון מבנים בפני אימפקט ופיצוץ. זאת הפעם הראשונה ש"ננו-קצפים" נחקרים לשימושים של מיגון מבני. המחקר מתבצע במסגרת תכנית תלת-שנתית במימון משרד המחקר של צבא ארצות הברית ARO.
ל"ננו-קצף" יש מבנה נקבובי דמוי חלת-דבש והוא קל מאוד, מכיוון שהנקבוביות מהוות בין 50 ל-80 אחוז מהחומר. החוקרים מנסים לקבוע את גודל הנקבוביות האופטימלי לספיגת אנרגיה של אימפקט. הם בנו דגימות עם נקבוביות שגודלן נע מ-10 ננומטר עד 10 מיקרון. תוצאות ראשוניות מראות שכשגודל הנקבובית הינו כמה עשרות ננומטרים מושגים הביצועים הטובים ביותר. דגימות כאלה סופגות אנרגיית אימפקט או אנרגיית פיצוץ על פני שטח רחב יותר, דבר שהופך את החומר לעמיד יותר. זאת בניגוד לחומר קצף רגיל, שבו האנרגיה נספגת בשטח מצומצם, דבר שמוביל לכשל מהיר.
משמאל: קצף סיליקה מחוררת בקנה מידה של 5 מיקרון, 20 מיקרון ו-50 מיקרון
