אבק , מאת ברק חמדני
הוצאת כתר, 2006, 273 עמודים
"המג"ד…", "שומע", הוא אומר בלי להסתכל עלי. "אתה מח"ט 500?". הוא שותק לרגע. המצית קופץ. הוא מדליק את הסיגריה. "חיובי". "אז מה קורה? למה אתה לא שמח?". "למה?", הוא שואל אותי, ולוקח שכטה ארוכה, "כי יורים בסוסים הזקנים, זה למה." "מה? איזה סוסים? על מה אתה מדבר?"… "קיבלתי את החטיבה. את המינוי שרציתי. אבל… הקטע הוא שאני המח"ט האחרון של החטיבה." "מה? מז'תומרת?" "בדיוק מה ששמעת – אני המח"ט האחרון. סוגרים את החטיבה. בעוד שנה מהיום אין חטיבה 500. בעוד שנה, במקום ארבע חטיבות סדירות, יהיו רק שלוש, שלוש חטיבות של מרכבות. המגחים עוברים לאחסון בימ"חים, החטיבה מפורקת…" "אבל איך זה שלא צריכים את החטיבה?"… "…כנראה שלא צריכים… לא צריכים טנקים. לא צריכים שריון. זה העניין – הנחיצות של כוח שריון היא לא מה שהייתה פעם"… "אני לא מבין – מה פתאום לא צריך טנקים? איך יעשו מלחמה בלי טנקים?" "זה גם מה שאני אומר… אין יותר מלחמות?.. הגענו אל המנוחה והנחלה?.. בזמן האחרון יש כל מיני קולות שטוענים שהעולם משתנה, שהאיום משתנה, ושהצבא צריך להתאים את עצמו לאיום." (עמ' 220-221)
ברק חמדני, מ"פ בשריון בשירות מילואים, תכנן לכתוב ספר שיציג את הווי השריונרים בימינו, וילמד את הצד הערכי של חיילי השריון בהתנהלותם השוטפת. הוא יצא מנקודת הזמן של רה-הארגון בחיל השריון, כשחטיבות בעלות מורשת מפוארת נסגרו משיקולי ייעול וחיסכון, כסמן המלמד על מצבו של חיל השריון.
הסיפור ממחיש את המשמעויות של מהלך זה דרך עיניהם של מפקד גדוד, בועז רוט, המועמד לתפקיד המח"ט, ונהגו הנאמן, דודי תורג'מן. אליהם חוברת ניצן, הרל"שית הנאמנה. השלושה יוצרים מטבחון אינטימי במסגרתו הם מיישרים אינפורמציה אישית וחיילית. מערכת היחסים מולידה נאמנות ושותפות גורל.
דודי רואה במג"ד דמות מופת, שאותה הוא שואף לחקות, והוא מוצא את עצמו מאמץ צורת חשיבה וביטויים השגורים בפיו של המג"ד. עבורו השהות עם המג"ד היא סדרת חינוך יומיומית.
הסיפור מבוסס על עובדות היסטוריות הקשורות ברה-ארגון בחיל השריון, ובהקשר לספר זה, חטיבה 500, שנסגרה וגדודיה פורקו.
הספר, שהופץ חודשים ספורים לפני מלחמת לבנון השנייה מעורר תהיות בלתי נמנעות.
דבורי בורגר