בסבך הלבנון; מלחמת לבנון השנייה: זיכרון, קרבות, משפחות
עשהאל אבלמן עורך ראשי, הוצאת ראובן מס בסיוע משפחות הנופלים, עמותת "משפחה אחת" ומשרד הביטחון, 2010, 312 עמ'
מלחמת לבנון השנייה הותירה את בני המשפחות השכולות כואבים וממאנים להשלים עם ממצאי תחקירים ודוחות שהופקו עד כה. המאבק העקבי, הגלוי והנוקב שאותו הם מנהלים אינו פוסק. בספר זה בא לידי ביטוי הכוח שאותו שואבות המשפחות האחת מרעותה, כוח שהוביל להשמעת קולן ולתוצאות הרות-גורל בזירה הלאומית. הספר הינו מפעל הנצחה משותף של יקיריהן, שנכתב ונערך בגישה המשתקפת בהקדשה בפתחו: "ספר זה מוקדש ליקירינו בהערכה עצומה, באהבה גדולה ובגעגועים שאין להם סוף".
בספר סקירת מלחמה יומית, הנסמכת בעיקרה על דוח ועדת וינוגרד. בסיומה של כל סקירה יומית מועלים שמות החללים שנפלו בקרבות אותו היום. לאחריה מובאים בזה אחר זה סיפוריהם של החללים. פרק המשפחה והבית מביא את סיפורי הקרבות, כפי שנכתבו על ידי העורכים ובני המשפחות, שתִחקרו היטב את האירועים. לאחר כל תיאור מובאות שיחות עם משפחות נופלים בקרב המתואר או רשימות מפרי עטן.
בהקדמה חולק העורך הראשי מחוויותיו במהלך כינוס דברי המשפחות: "ישבתי בסלונים, מרפסות מטבחים. ראיתי חפצים, תמונות, טקסטים וסרטים… שמעתי סיפורים רבים, חלקם גדולים מהחיים, חלקם על גבול המיסטיות וחלקם סיפורים קטנים של יומיום. שמעתי גם צחוק ובכי, דיבורים על אהבה וגעגוע, ושמעתי גם כעס ומחאה, גאווה והודיה" (עמ' 9).
את הספר עב הכרס חותמים דבריו של אלוף (במיל') משה קפלינסקי, ששימש סגן הרמטכ"ל במלחמת לבנון השנייה. תחת הכותרת "לקחים ממלחמת לבנון השנייה" פורס קפלינסקי כשלים ומחדלים חמורים ביותר, הקשורים בשגרת הלחימה בטרור שנכפה עלינו ביתר שאת בראשית העשור והשפעתו על שיקולים מבצעיים וסדרי עדיפויות בהקצאת משאבים, וכן הקיצוצים בתקציב הביטחון, שהובילו להעדר אימונים של אנשי מילואים. בתוך כך הוא מנסה להסביר את המושגים "מפקדי פלזמה" ו"תפיסת הפעלה חדשה". ההסבר המאולץ שאותו מביא קפלינסקי מוביל אותו למשפט הבא: "ועם זאת, אין בכל הדברים שנמנו לעיל כדי לתרץ או להצדיק את הדרך שפעלנו בה" (עמ' 304). הוא מנסה לענות על השאלה שהוא מציב גם לעצמו "היכן טעינו" (שם), ובסופו של דבר מגלגל את הטעויות לפתחו של הפיקוד העליון בכל הקשור לתפיסת הביטחון, לחתירה לסיום מושכל של המערכה, לניתוח צרכים שגוי ולהעדר תכניות אופרטיביות של לחימה בגזרת הצפון. קפלינסקי רואה לנכון להחמיא לעצמו על הניתוח המרשים של הפקת הלקחים, שהוביל למערכה המרשימה במבצע "עופרת יצוקה", כמו כל פעולה צבאית אחרת בעתיד. הוא מוסיף בנפרד כי אולי, בכל זאת, לא יושמו כל לקחיו המרשימים במבצע "עופרת יצוקה". כל שנותר הוא להודות לאלוף קפלינסקי ולסמוך על תחזיתו האופטימית, כי במלחמה הבאה (ונקווה כולנו שלא תהיה) – יהיו תוצאות שונות לחלוטין הודות ללקחים החשובים שהופקו בראשותו.
ברור אפוא מדוע בחר עורך הספר לסכם את הספר במאמרו של הסוציולוג ואיש מדע המדינה ד"ר אודי לבל הקובע, כי הפעילות של המשפחות ששכלו את יקיריהן במלחמת לבנון השנייה הייתה ייחודית. יחד עם אנשי מילואים וגופים אזרחיים, ניהלו שיח עם המערכת הפוליטית והצבאית שהניבה תוצאות: "בניסיונן לכפות משמעות לאסונן יצאו לפעילות ציבורית שאמורה הייתה להביא ל'הבראה' חברתית ולדיון ציבורי, שכמותו לא היה קודם לכן… 'הבראה' שהתבטאה בהיערכות למבצע 'עופרת יצוקה' והשפיעה דרמטית על ניהולו של הצבא לאחר שמנהיגיו, האזרחיים והצבאיים, שפיקדו עליו בעת המלחמה, נאלצו לפנות את הזירה" (עמ' 311).
הספר אמנם לא התיר עבורנו את סבך הלבנון, אך לפחות החל בפרימת המועקות שלא מרפות מאיתנו זה ארבע שנים.
צפויה לצאת מהדורה חדשה הכוללת מספר תוספות.
את הספר אפשר להשיג בחנות המכר של יד לשריון ובחנויות הספרים המובחרות.
