דרך לוחם
אביגדור קהלני, הוצאת סטמצקי, 1989, 366 עמ כריכה קשה
אביגדור קהלני הוא מן הבודדים, שעוטרו בשני עיטורים: עיטור המופת הוענק לו על הסתערותו העיקשת לאורך ציר צפון-סיני במלחמת ששת הימים, שבה נכווה קשה, ועיטור הגבורה – על בלימת הסורים בקרב הגבורה בעמק הבכא, במלחמת יום כיפור.
קהלני, שריונאי בכל הווייתו, הוא איש של צירופים: הוא גיבור ישראל, הנלחם בחירוף נפש על הגנת המדינה – אך אינו נרתע מלמתוח ביקורת על המערכת שבתוכה צמח ועל ערכיה התחנך. בדרך מנהיגותו מצוי שילוב נדיר שבין קשיחותו של מפקד בכיר ובין רגשותיו של מנהיג-מחנך, הרואה לנפש אנשיו. הגם שהוא איש-צבא בכל מאודו, מתגלה בו המיזוג שבין סייפא וספרא, בבואו למשוך בעט-סופרים.
בספרו "עֹז 77" מתעד קהלני את חלקו הבלתי-נשכח בקרבות הבלימה וההבקעה נגד הסורים, במלחמת יום הכיפורים. בספר שלפנינו הוא מגולל את סיפור כל שירותו הצבאי, ובד בבד נפרסות לעיני הקורא קורותיו של חיל השריון בכלל וחטיבה 7 בפרט באותן שנים הרות גורל, ומצטיירים דיוקניהם של לוחמים, חברים ומפקדים, שתרמו לעיצוב דמותו של החיל ותופסים מקום של כבוד במסכת-חייו של הלוחם והמחנך, שהעמיד דורות של שריונאים והיה לחלק בלתי נפרד ממורשת-הקרב הישראלית. הספר מתחיל מימי ההכשרה שלו בגדוד 82, דרך לחימתו כקצין צעיר בגדוד כנגד הסורים, על לחימתו כמ"פ במלחמת ששת הימים, דרך לחימתו בראש גדוד עֹז 77 ב"עמק הבכא", הפיקוד על חטיבה 7, הפיקוד על אוגדה במלחמת לבנון, כיבוש הבופור ועוד.
