הישרדות בספטמבר
משה גבעתי, מהדורה שניה ומורחבת 2013, הוצאת רעות, 480 עמ'
בספרו האוטוביוגרפי "הישרדות בספטמבר", שפרסם לפני פחות משנה אל"ם (במיל') משה גבעתי, ההיסטוריון הצבאי והסופר, הוא מביא את סיפורי הקרבות שבהם נטל חלק כמפקד ואת לקחיהם, ומעביר את לפיד רוח הקרב אל דור המפקדים והלוחמים הנוכחי. ספרו של משה גבעתי הוא מקור השראה לבני הדור הנוכחי שהוביל את מערכת "צוק איתן" בגבורה, בנחישות ובמוסריות.
דבורי בורגר (הכתבה פורסמה בגיליון "שריון" 46, נובמבר 2014)
הישרדות בספטמבר; לקחים מבצעיים ממלחמות ישראל, מאת משה גבעתי
"נחיתת אונס, החזיקו חזק !" …הקרקע התקרבה אלינו. הרגשתי חבטה איומה, שמעתי רעש אדיר של התרסקות, וחשתי שאנו שוקעים לתוך חשיכה מוחלטת ולדממת מוות… התעוררתי וניסיתי להזדקף, פי היה יבש, הזיעה נמהלה בדלק המסריח… השמש המסנוורת הכתה בנו ללא רחם… עברה שעה, ואולי יותר, ושוב התעוררתי… מצד ימין… מוטלת על פניה גופתו של המכונאי המוטס… לראשונה סקרתי את מצב רגליי. כף רגל ימין יצאה ממקומה …גם כף רגל שמאל הייתה כמשותקת… ניסיתי לבדוק את מצב הפצועים…
(עמודים 32-26)
בבוקרו של 24 בספטמבר 1984 יצא משה גבעתי, מפקד בסיס האימונים החטיבתי (בא"ח) של גולני, עם פקודיו לתרגיל סיום של האימון המתקדם של מחזור מאי. התרגיל היה משולב עם חיל האוויר. גבעתי עם קציניו ואנשי צוות האוויר טסו מעל נחל בֶּזֶק שבצפון השומרון. עבור גבעתי וצוותו נקטע התרגיל בשלב מוקדם, עם התרסקותו של מסוק האנפה בנחל בֶּזֶק – הוא ואדי שוּבַּש בשמו הערבי – למרבה הסמליות.
שלב ההמתנה לחילוצם יוצר סיפור מסגרת ליריעה מרתקת של סיפורי קרב, החולפים לנגד עיניו של גבעתי על פני שבע עשרה שנות שירותו בגולני מאז גיוסו בפברואר 1967 – ברמת הגולן, ביהודה ושומרון, בעמק הירדן, ברצועת עזה, בגזרת החרמון ובדרום לבנון, ולאחריהן תשע שנים נוספות בתפקידים מבצעיים מחוץ לחטיבה, וחזרה לחטיבה כשנה לפני ההתרסקות. לקורא מזדמנת חוויה שהיה זוכה לה רק בכורסת הקולנוע בסרט מלחמה איכותי. בזה אחר זה מובאים סיפורי התהילה והגבורה במלחמת ששת הימים, במלחמת ההתשה שבמהלכה גם נפצע, במלחמת יום הכיפורים, במלחמת שלום הגליל ובמבצעים שביניהם.
החילוץ המיוחל הסוגר את סיפור המסגרת מגיע רק בצהרי היום, הודות לתושייתם של גבעתי וצוותי האוויר והרפואה הנזעקים למקום, המאתרים את הנפגעים ומפנים אותם. בתקרית קשה זו נפלו חמישה לוחמים וקצינים. חמשת הפצועים, ובהם משה גבעתי, הוטסו להדסה עין כרם ועברו תהליך ריפוי ושיקום קשה. ברצף העלילה מכאן ואילך נפרסת מסכת חייו החדשה של גבעתי. לאחר השיקום הוא חוזר לתפקידי פיקוד. בשנים 1990-1986 הוא כיהן כמפקד מרחב יהודה ומפקד מחוז דן, ובמינויו האחרון מח"ט חברון. בתקופה זו של האינתיפאדה הראשונה וגרורותיה התמודד גבעתי עם המתיחות המורכבת והתקריות הרבות בגזרתו. אחת התקריות, למרבה המצער, הובילה לפרישתו בשנת 1990.
את תרומתו לביטחונה של המדינה המשיך משה גבעתי לתרום במסגרת שירות המילואים. בשני העשורים שלאחר מכן ועד עצם היום הזה הוא מפיץ ברבים את מורשת צה"ל דרך מחקרים, ספרים והרצאות, העוסקים בחקר הקרבות ובדילמות פיקודיות.
המהדורה הראשונה של הספר, "שלוש לידות בספטמבר" (מערכות, 1990), פורסמה לפני עשרים ושלוש שנה, עם פרישתו מצה"ל. במהדורה הנוכחית והמורחבת, הוא פונה אל דור המפקדים הנוכחי. בכותרת המשנה "לקחים מבצעיים ממלחמות ישראל" הוא מפקיע מהספר את מעמדו כספר אוטוביוגרפי, ומגדיר את ייעודו "לחלוק עם לוחמי צה"ל ועם מפקדיו לדורותיהם את הלקחים שראוי להפיק מהאירועים המבצעיים וממלחמות ישראל שבהם הייתה לי הזכות להשתתף" (פתח דבר, עמוד 8). לאחר הקרב על שיא החרמון במלחמת יום הכיפורים הוא אף מייחד פרק ללקחי הקרב.
הספר כרוך בעשייה מחקרית מרשימה. יעידו על כך גם רשימת הריאיונות, המקורות הרבים והמפתחות. ספר זה, גם אם נכתב בגוף ראשון, ראוי שיילמד כספר תולדות ביטחונה של מדינת ישראל ממלחמת ששת הימים ועד סוף שנות ה-80, עם ראייה קדימה לנוכח אתגרי העתיד.
לסקירה על הספר בגיליון "מערכות" 451, ראו כאן:
