ליקט וערך אחד מהחתנים שהגיעו לגבורות: אל"ם (במיל') שאול נגר
בהדלקת נר שלישי של חנוכה בקומת האירועים של יד לשריון, ביום 24 בדצמבר 2019, נפתח ערב הרעות של עמותת יד לשריון, שכבר הפך למסורת ותיקה. אל"ם אלעד שוורץ המשמש ראש תח"ש וגם מח"ט 4 התכבד בהדלקת הנרות ובברכות המסורתיות. מקומן של הסופגניות לא נעדר גם הפעם…
בהדלקת נר שלישי של חנוכה בקומת האירועים של יד לשריון, ביום 24 בדצמבר 2019, נפתח ערב הרעות של עמותת יד לשריון, שכבר הפך למסורת ותיקה. אל"ם אלעד שוורץ המשמש ראש תח"ש וגם מח"ט 4 התכבד בהדלקת הנרות ובברכות המסורתיות. מקומן של הסופגניות לא נעדר גם הפעם…
למקבץ צילומים שצילמה רב"ט בר שגב מערב זה, לחצו כאן:
באולם המרכבה התקבצו הבאים ובהם מי שהגיעו לגבורות בשנה החולפת. הערב נפתח בשיר "כאן השריונים" של חיים שפר, בהנחיית מיודענו הוותיק תנ"צ בדימוס ושדרן הרדיו אליהוא בן-און. בחלק האמנותי הופיע יורם טהרלב.
עִם הָרוּחַ הַנּוֹשֶׁבֶת
בְּדַרְכֵי אֲבָק,
הַשַּׁרְשֶׁרֶת מִסְתּוֹבֶבֶת
בַּגָּרוֹן מַחְנָק,
אָז אוֹמְרִים אַנְשֵי הַצֶּוֶות
אֲפוֹרֵי הַפָּנִים:
כָּאן הַשִּׁרְיוֹנִים
כָּאן הַשִּׁרְיוֹנִים.
יו"ר העמותה האלוף (במיל') אודי שני נשא ברכה קצרה. אליהוא המשיך: אני מתכבד להזמין את "גיבורי הערב" דור בני ה-80 בחיל השריון אשר נטלו חלק במערכות השריון לאחר מבצע "קדש", על גבי השרמן ועברו את המסלול השריונאי דרך טנקי השוט, המגח והמרכבה.
יו"ר העמותה האלוף (במיל') אודי שני נושא ברכה
בני ה-80 שעלו לבמה מייצגים את הדור שנולד בשנה הראשונה למלחמת העולם ה-2 שנת 1939. בהיותם ילדים כבני 9 הם חוו את מלחמת העצמאות. הם התגייסו בגיל 18 לאחר מלחמת סיני. זה הדור שנקרא ערב מלחמת ששת הימים "דור האספרסו", ועליהם כתב חיים גורי, במפקדתו של האלוף ישראל טל בביר גפגפה בששת הימים: "דור הפלמ"ח מוריד את הכובע בפני דור האספרסו". זה הדור שהתמודד בגבורה בקרבות הבלימה בסיני וברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים, ובהמשך הוביל את ההתקפה לעבר 40 ק"מ מדמשק ו-101 ק"מ מקהיר. עליו כתב טליק "טנקים איימו על מדינת ישראל, טנקים הצילו את מדינת ישראל".
מפקדיו הבכירים של דור זה הובילו את המערכה במבצע שלום הגליל עד כביש ביירות-דמשק בואכה בירת לבנון. דור ילידי 1939 תרמו את חלקם גם בפוליטיקה, במינהל ובאקדמיה, הם תרמו בתחום תורת המלחמה ומורשת חיל השריון.
בזה אחר זה עלו לבמה (לפי סדר א-ב) מי שהגיעו לגבורות, וקיבלו תעודת הוקרה ושי מידי יו"ר העמותה האלוף (במיל') אודי שני והמנכ"ל תא"ל (במיל') חנן ברנשטיין. המנחה קרא את ההיסטוריה מלאת העשייה של בעלי הגבורה:
תא"ל (במיל) גדעון אבידר,
אלוף (במיל') אורי אור,
סרן (במיל') אלעזר משה,
אל"ם (במיל') שמעון בן שושן,
סא"ל (במיל') אברהם זוהר,
תא"ל (במיל') גיורא לב,
אל"ם במיל') שאול נגר,
אלוף (במיל') מנחם עינן,
מר אמנון צברי,
סא"ל (במיל') יהודה קופולוביץ.
לאחר צילום קבוצתי על הבמה אמר המנחה: תודה לכם על ההיסטוריה המופלאה שחלקתם עמנו ועל הדרך שסללתם לדורות הבאים.
מי שהגיעו לגבורות יחד עם יו"ר העמותה והמנכ"ל
מדברי האלוף (במיל' אוֹרי אור
אפתח בדברי תודה ליו"ר העמותה האלוף במילואים אודי שני, למנכ"ל תא"ל במילואים חנן ברנשטיין, ולוורד המזכירה, על ארגון האירוע והמאמצים שהשקיעו לשכנע אותי להגיע לכאן.
אפתח עם קצת הומור המתאים לגילנו – 80 שנה. אנשים הרוצים להחמיא לנו אומרים לנו "שאנו נראים יפה". אני מזכיר להם שהגיל נחלק לשלושה שלבים, כמו כול דבר בצה"ל: שלב א – ילדות, נעורים, שלב ב – בגרות, ושלב ג – נראים יפה… דבר נוסף האופייני לנו המבוגרים, שאנו אוהבים להתרפק על העבר, איך פעם היה יותר צדק, ובכלל טוב יותר. אבי זכרונו לברכה תמיד אמר לכול אלה שאומרים שפעם היה טוב והיום רע, שיש לכך שתי סיבות: הראשונה, הם היו צעירים ונעים להם להיזכר, והשנייה, הם כבר לא זוכרים כול כך טוב…
לאחר דברי ההומור אעבור לדבר בשם הקבוצה שזכתה היום להוקרה מהעמותה שלנו יד לשריון.
הדור שלנו, ואני מכוון בדברי למרבית היושבים באולם, חלקם קצת צעירים מגיל גבורות וחלקם מבוגרים יותר.
הדור הזה היווה את שדרת פיקוד השדה של השריון, ואם תרצו – של צה"ל כולו במלחמת ששת הימים ובתקופה של קצת יותר מ-6 שנים עד מלחמת יום הכיפורים. זה דור שגדל ממפקדי פלוגות וקציני מטה ברמת החטיבה, למפקדי גדודים, ואחדים למפקדי חטיבות. זה דור שכונה בפי מומחים ומנתחים למיניהם "הדור שישב על זרי הדפנה".
האלוף (במיל') אוֹרי אור
לאחר מלחמת יום הכיפורים המושג הזה קנה לו, לצערי, אחיזה בחלקים גדולים של החברה, כולל בצה"ל. ב-11 ביוני 1967 (מיד לאחר תום מלחמת ששת הימים) מדינת ישראל הטילה על צה"ל לשלוט ולאבטח שטח הגדול פי 6 משטח מדינת ישראל, הכולל בתוכו אוכלוסייה ענקית ברצועת עזה, וביהודה ושומרון. תוך זמן קצר נפתחה מלחמת התשה קשה בגבול תעלת סואץ, וחדירות מחבלים לאורך בקעת הירדן, וגבולות הצפון גם הם לא היו שקטים.
צה"ל בנה במהירות מפקדות חדשות בסיני, ובבקעה וברמת הגולן מפקדות סדירות. 3 חטיבות שריון סדירות מוקמות: 14, 401 ו-188 ועוד מספר דומה של חטיבות מילואים. טנקי הסנטוריון עורכים הסבה מואצת שלצערי אינה מסתיימת עד מלחמת יום הכיפורים. הצבא, והשריון במיוחד, עורכים אימונים בכול הרמות, וחלקם עם גייסות, כולל תרגיל צליחה ענק בסיני. הכול נעשה, במהלך מלחמת ההתשה ברוב התקופה, עם הרבה נפגעים, בעיקר בתעלת סואץ, אך גם בגזרת ירדן והצפון. כול העשייה הגדולה הזו לוותה באלתור יומיומי ובחוסר ציוד, המועבר מדי יום ביומו מיחידות מילואים לסדיר וחוזר חלילה.
שירות המילואים בתקופה זו נמשך לעתים רבות כ-70 יום בשנה ליחידות השדה, שכלל תעסוקה ואימונים. אנו מפקדי השדה בתקופה זו היינו במירוץ מטורף להשלים משימות שאף פעם לא הסתיימו. איני בא לומר שאין לנו ביקורת על אופן כניסתנו למלחמת יום הכיפורים. היו גנרלים (לא רבים) שהסתובבו "זחוחים" עם להקות "מלחכי פנכה" ואנו זוכרים אותם. לנו מפקדי השדה לא היה חלק בכך – נכנסנו למלחמה כצבא מאומן אך מופתע לחלוטין. וזהו כישלון אסטרטגי מהדהד.
פיקוד השדה הוא שניצח את המלחמה הזו. אך לדור שלנו, שאני מדבר בשמו היום נשבר האמון. גדלנו וחונכנו לאֵמון במערכת הפוליטית. אנשים כמו משה דיין, אריק שרון, טליק, גורודיש, ועוד הפכו למיתוסים, חלקם אפילו היו במעמד אלילים. והכול נופץ. בסופו של דבר זה הביא לתהליך חיובי שמעודד חקירה, בדיקה, רצון וצורך לשאול. אך לחלק לא קטן מאתנו המיתוסים, האלילים היו גם תמרורים שלאורם הם הלכו. וכאשר האור דעך – חסרו להם התמרורים והם אבדו את דרכם ופנו לדרכים אחרות ולא תמיד אתנו.
לסיום דברי: אנו ברי-המזל, הלוחמים שהגיעו לגיל גבורות, השארנו הרבה חברים שנפלו לאורך דרכנו. אנו מכירים את כולם, הם אינם אלמונים. לזכרם אקרא קטע משירו של יהודה עמיחי:
אֵין לָנוּ חַיָּלִים אַלְמוֹנִים
אֵין לָנוּ חַיָּלִים אַלְמוֹנִים,
אֵין לָנוּ קֶבֶר הַחַיָּל הָאַלְמוֹנִי,
מִי שֶׁרוֹצֶה לְהַנִּיחַ זֵרוֹ
צָרִיךְ לְפָרֵק אֶת זֵרוֹ
לְהַרְבֵּה פְּרָחִים וּלְחַלְּקָם
לְעָלִים וּלְפַזְּרָם.
וְכָל הַמֵּתִים שָׁבִים הַבַּיְתָה
וּלְכֻלָּם שֵׁמוֹת.
תודה על ההקשבה ועל הזכות לייצג את הקבוצה.
יורם טהר-לב באירוע
