ביקרה, כתבה וצילמה – ליאור לינדר – טנקיסטית מורעלת (מדריכת שריון לשעבר)
תמונת השער – סרן אריק הוימן, מפקד פלוגת ונוס, עם צוות הטנק
בחודש אפריל החל רשמית גדוד 74 את ההסבה מטנקי מרכבה סימן 3 לטנקי מרכבה סימן 4. ראשית, הפלוגות עברו שבועיים בשיזפון שכללו שיעורים פרונטליים והדגמות ממדריכות השריון ולאחר מכן אימונים במאמן הנהיגה ומאמן הצוות. בתום השבועיים בשיזפון עברו החיילים למחנה הבשור החדש ליד צאלים והתחילו את אימון ההסבה בשבוע תרגולות, לאחר מכן שבוע צוות ולבסוף תרגילים משולבים הכוללים ירי.
השבוע חיילי הגדוד חזרו להתאמן אחרי שזכו לחופשה של שבוע בבית, שכללה בין היתר את יום הזכרון ויום העצמאות, לאחר ארבעים ימים ששהו בבסיס בגלל התפרצות נגיף הקורונה. דביר רביב, טען ג' מפלוגת ונוס מספר על יום זכרון במתכונת קצת אחרת: " יום הזכרון הנוכחי היה עצוב, בדרך כלל בפלוגה יש מסורת שכל חייל הולך לקבר של חלל מהפלוגה, למשל קודקוד הולך לקבר של מ"פ שנהרג,אבי רוניס. 3ב הולך ל3ב שנהרג, וכו'.השנה כל אחד קיבל נר דיגיטלי שהדלקנו באתר יזכור והביקור בבתי הקברות היה חסר מאד."
בזמן שהתנועה שלנו מוגבלת לרדיוס של כמה מאות מטרים מהבית וחלה עלינו חובה לעטות מסכה בציבור, העסקים סגורים ויש הרבה חוסר ודאות, הצבא ממשיך במשימתו, כמעט ללא שינוי. הימים הארוכים שהחיילים לא יוצאים הביתה אמנם מאתגרים, אך במקביל נוצר הווי חדש. כשאני מבקרת במגנן הטנקים ליד לש"בית 'שיקגו' נדמה לרגע כאילו אין קורונה בעולם.
"הרבה יותר קשה לחיות באופן כללי, כל דבר צריך להיות בקבוצות קטנות. מחלקה זו בערך המסגרת הכי גדולה שיכולה להפגש באופן קרוב. כל התכנסות גדולה יותר ממחלקה זה מסכות ובלגאנים ולהיות בחוץ ולא בפנים וקשה להעביר ככה מסרים." מספר רותם סלע, מ"מ 4 בפלוגת חרב, על האתגרים החדשים שנולדו בעידן הקורונה. בכל זאת, החיילים לא מרגישים הבדל משמעותי, כפי שמספר יצחק נימני, הטען של צוות 4: " מבחינתי זה דורש קצת מנטליות יותר חזקה בתקופה שלא רואים את הבית קצת וכו' בסך הכל האימון מתקדם כרגיל, מבצעים את התרגילים ולא מרגישים הבדל מבחינה מקצועית."
הטנקים החדשים נקיים ומבריקים, הכל חדש, אפילו השילוטים והסימונים הטקטיים נצבעו על ידי חיילי הפלוגות. פלוגה ו' "ונוס" מתגאה בשחזור של השילוט המיתולוגי משנת 2006 ואילו בפלוגה ח' יצרו שבלונות בחיתוך לייזר עבור ה-V הקרבי. החיילים מתבדחים על כך שהטנקים נראים כמו חלליות על זחלים, הטנק הרבה יותר טכנולוגי וההבדלים בין המרכבות באים לידי ביטוי בכל הרבדים, אפילו הפו"דים חדשים!
טנק מ"מ 4 בפלוגת חרב – חדשים מהניילון. סג"ם רותם סלע המ"מ (משמאל) והצוות המרוצה.
" יש הרבה יותר יכולות, עכשיו לכל אנשי הצוות יש שו"ב, כולם יכולים להעלות מטרות, כולם יכולים לסרוק וגם המקום, יש יותר מקום לעמוד." מספר דביר. רותם מוסיף מנקודת המבט של מפקד הטנק :" ההבדל העיקרי שאני בתור מפקד יכול להפעיל בצורה יותר טובה את הצוות והם הרבה יותר שותפים ללחימה. הצוות רואה את שדה הקרב, רואה את האויב, את המפה, ויכולים לעזור לי הרבה יותר. זה משאיר לי מקום להלחם ולא להתעסק בשטויות." שחר יוכליס, תותחן ג' מפלוגה ח' התלהב מהחידושים בתא התותחן:" אפילו לתותחן יש הרבה יותר ג'אדטים בפער ממה שהיה לו בסימן 3 שזה משפר לו כל כך הרבה את היכולת לירות ואפילו לאתר מטרות, כמו פונקציית 'הבא תותח' שבסימן 3 היתה קיימת רק אצל המפקד."
החיילים הותיקים הופתעו לטובה מהיכולות של סימן 4. עידו שגיא, מט"ק ג' של פלוגה ח' משתף:" הרבה יותר מרווח ממה שחשבתי, יש הרבה יותר מקום להתנועע, לפנות פצועים, לישון." הוא מסיים בחיוך. בר מולר, נהג ג' בפלוגה ח' מוסיף:" כל החידושים הטכנולוגים הרבה יותר נוחים. למשל האמר"ל של הנהג, הווילון היה חרא של דבר, עכשיו יש את הגל"מ שהוא הרבה יותר טוב, יש יותר מקום בתוך התא."
צוות מ"פ חרב על הטנק החדש – שבעי רצון מהמכונה החדשה
בעודנו עורכים השוואה בין המרכבות, היתרונות והחסרונות של כל סימן, החיילים מדברים על סימן 3 בחיוך. בר מתוודה שיתגעגע למדף הנהג, עידו לבלם הקשה, דביר יתגעגע למאג טען ורותם יתגעגע לפתרון תקלות באמצעות פטיש 5.
מרכבה סימן שלוש, כבודה במקומה מונח , אך ההסבה לסימן 4מ' מביאה איתה משמעות חדשה ללוחמי גדוד 74, כפי שמספר אריאל ארליך, מ"פ חרב:" עכשיו אני יודע שאנחנו בחזית הלחימה. אנחנו הראשונים גם בחטיבה 188 וגם בכללי סימני 4 הם בחזית, בזכות המעיל רוח, דגם 4 400 המתקדם, וההבדל הוא תחושת המשמעות שעלתה פי כמה." אריק הוימן, מ"פ ונוס מוסיף:" ההבדל הוא שבניגוד לסימני שלוש שהחשיבה היא איך לברוח מהנ"ט ולמצוא אותו דרך אמצעים חיצוניים, עם סימני ארבע אני סומך על הסנסורים שלי – על המעיל רוח- ודווקא לדעת לזהות את הנ"ט עם טנקים ממוגנים, לפגוע בו גם עם אמצעים של הפלוגה ולהיות קטלני, לנצל את היכולת של מעיל הרוח לזהות נ"ט ולהשמיד אותו במרחב. השוני בא לידי ביטוי גם בעצמאות של הצוות. קיבלנו אחריות להיות הראשונים בחטיבה וצריך להיות סמן ימני, כמ"פ סימן 3 אתה רוצה להוביל את הפלוגה הכי חזקה, אבל כולם עושים את זה בתצורה כזאת או אחרת. בנובמבר יסתכלו עלינו בחטיבה איך אנחנו עושים ומה אנחנו עושים, הניסויים והמסקנות של החטיבה הן ביחס אלינו."
סרן אריאל ארליך מפקד פלוגת חרב
בתום ההסבה צפוי הגדוד לערוך תרג"ד ואחריו לרדת לעזה לתעסוקה מבצעית, בפעם הראשונה על סימני 4. כשהלוחמים נשאלים מה התחושה שלהם לגבי תפיסת קו עזה עם טנק חדש, הם נחושים ומאמינים בעצמם, מחכים לבחון את יכולות הטנק בזמן אמת. "התחושה היא קודם כל שסומכים עלינו ומאמינים ביכולת שלנו גם להסב את עצמנו וגם להתאמן וגם לעלות לקו הכי חשוב במדינה. מרגישים מסופקים וגורמים לעצמנו לעבוד שעות נוספות, מעבר לצורך להכין את עצמנו לקרב, ולהכין את עצמנו לקו עזה שיש לו את האתגרים שלו." מספר אריק. בנוסף אריאל מספר:" אני חושב שהאימון שאנחנו מבצעים הוא מהטובים שיש, החבר'ה פה באמת מאומנים בצורה יוצאת מן הכלל. תנאי האימון שלהם יוצאים מן הכלל. אנחנו כבר מוכנים ונגיע מוכנים וזה לא ישנה הטנק. כלומר, המפקדים מוכנים ומעולים, החיילים מצויינים, לטנק בטוח תהיה טבילת אש ונצטרך ללמוד אותו קצת יותר אבל חד משמעית ההסבה הזאת עברה עלינו בצורה מאד מאד טובה."
צמד טנקים של פלוגת ונוס בהסתערות. צילום: מיכאל מס
הסמג"ד דור שלגי ומפקד פלוגת "ונוס" אריק הוימן בתדריך בטיחות לפני תרגיל באש חיה. צילום: מיכאל מס
