סיפור מלחמה
מחבר: רון זהר, הוצאת: "מערכות" משרד הביטחון- ההוצאה לאור, שנה: 1975, עמודים: 180.
ספרו המצוין של רון זהר מגולל את סיפורו של שריונאי בגדוד טנקים סדיר בחטיבה 401 במלחמת יום הכיפורים. זהו סיפור של לוחם מן השורה, שחווה את קרבות השריון הקשים בימים הראשונים ללחימה, שעה שגדודו, כמו כל צה"ל, היה שרוי עדיין בהלם הפתעת המלחמה.
רון זהר מיטיב לתאר את רגעי החרדה של הלוחמים בעת לחימתם בשריון האויב, בהיותם נתונים תחת מטר ארטילרי או אש נגד-טנקים של החי"ר המצרי. תחושות אלה שזורות ברגעי הסיפוק של הצלחה בלחימה ובעצב של אובדן חברים בקרב. כל זאת שעה שהגדוד הלך ונשחק בקרבות הבלימה. ובלשונו של המחבר: "… למעשה, המוות לא ריחף באוויר. הוא הפך לחלק מאיתנו. היה ניכר בעיני האנשים, בצורת הליכתם, בדרך בה דיברו איש עם רעהו. היה ניכר באיפוק, בשקט, במבטים המושפלים. חששנו להביט זה בעיני זה. חששנו לכעוס, לרגוז ולקלל. ויותר מכל פחדנו להזכיר את המילה מוות". רון זהר נפצע קשה ביום החמישי למלחמה.
מתוך הקדמת הרמטכ"ל דאז רב-אלוף דן שומרון ז"ל: "…המרכיב העיקרי בכוחו של צה"ל הוא האדם שבו ומעל לכול – הלוחמים והמפקדים המובילים בראש, בכוח רצונם, באמונתם ובדוגמה האישית שהם נותנים. ספר זה הוא סיפורו של תותחן בצוות טנק המתאר בצורה אמיתית ופשוטה את תחושת שדה הקרב. את המפקדים והחיילים על כוח רצונם, גבורתם, פחדיהם, ייאושם ועייפותם. רון זהר, שהיה תותחן בצוות טנק בחטיבת הטנקים עליה פיקדתי כמח"ט במלחמת יום הכיפורים, הוא דוגמא ומופת לחיילים שכאלה".
מבוא מאת האלוף ישראל טל
כמו במערכת קדש ובמלחמת ששת הימים, כך גם במלחמת יום הכיפורים הכריע השריון את המלחמה ביבשה והציל את ישראל.
מקובל לחשוב, שחיל השריון הוא חיל התקפי בעיקרו, ואילו החזקת השטח וניהול קרבות ההגנה הם מתפקידיו של חיל הרגלים. אולם ישראל, שנגזר עליה לנהל מלחמת "מעטים מול רבים" אין בכוחה להעמיד צבא רגלים גדול. ולכן השריון אצלנו נושא גם בעול העיקרי של ניהול קרבות ההגנה.
במלחמת יום הכיפורים נכפתה על ישראל מלחמת שחיקה הגנתית כתוצאה מן האסטרטגיה הערבית המוצלחת והכישלון שלנו לקדם את פניה. מכיוון שנתפסנו בלתי מוכנים נאלץ חיל השריון לנהל מלחמה דפנסיבית, לעמוד במרכזם של קרבות ההגנה, לספוג את עוצמת המכה של המתקפה הערבית ביבשה – ברמת הגולן ובסיני – לעצור אותה, לעבור בשלב השני למתקפה בשתי החזיתות, ולהשיג ניצחון צבאי במלחמה.
במלחמות הקודמות הכריע חיל השריון את המלחמה ביבשה באמצעות המתקפה בלבד, ובסיוע אינטנסיבי ויעיל של חיל האוויר. במלחמת יום הכיפורים ניצח השריון, חרף העובדה שנכפתה עליו גם מלחמת מגננה וגם מלחמת מתקפה, וחרף העובדה שנהנה מסיוע אווירי מוגבל בלבד. הכוח האווירי שלנו הגן אמנם ביעילות על כוחות הקרקע מפני מטוס האויב, היכה את חילות האוויר של סוריה ומצרים וביצע גיחות הרואיות נגד כוחות הקרקע של האויב תוך לחימה במערכי הטילים והתותחים נגד מטוסים. אולם, הפעם נבצר ממנו לסייע באש יעילה לכוחות המשוריינים בקרבות היבשה.
בימים שקדמו למלחמה נערכו הכוחות הסדירים של צה"ל מעטים מול רבים: ברמת הגולן היו 4,000 לוחמים ישראלים, 177 טנקים ו-44 תותחים. כוחות היבשה הסוריים שהסתערו עליהם מנו, בדרג המבצעי הקדמי, 45,000 חיילים, 900 טנקים ו-950 תותחים.
בסיני היו 6,000 לוחמים ישראלים, 290 טנקים ו-55 תותחים. כוחות היבשה המצריים שהסתערו עליהם, מנו בדרג המבצעי הקדמי 130,000 חיילים, 1,200 טנקים ו- 2,000 תותחים.
הספר שלפנינו מתאר את מלחמת המעטים ברבים – את עליונות האיכות האנושית על הכמות. הוא אינו מתיימר לתאר את יחסי הכוחות האסטרטגיה ומהלכי המלחמה. הוא בעצם אינו מתיימר כלל, בכך גדולתו. רון זֹהר מלמד אותנו מבלי משים את תמצית העניין, את סוד הישרדותנו. הוא מספר לנו, אולי מבלי שנתכוון לכך, כיצד הוא וחבריו הצילו את ישראל.
הוא מספר את שראו עיניו מבעד לכוונת התותח בטנק שלו, את ששמעו אוזניו ברשת הקשר, את שעבר על נפשו ועל גופו, את שקרה לו ולחבריו – כל אלה מאירים באור ראשוני ואמיתי את טבע המלחמה בכלל, ואת אופייה המיוחד של מלחמת יום הכיפורים .
כגודל גבורתם ומיומנותם של רון וחבריו, כך גם גודל כישרונו של רון כמספר את המתרחש בשדה הקרב: שותפות הגורל של הלוחמים, החברות ורוח המחויבות ההדדית ששוררה ביניהם בקרבות שידעו יחד .
ערכו של הספר נגזר דווקא מכך שהוא מתאר את החוויות האישיות של היחיד. בזכות הספונטניות והאותנטיות של תיאור החוויות האלה, והדיווח הבלתי אמצעי על מה שקרה לרון ולחבריו, נפתח בפנינו אשנב להבין ולדעת מה עבר על כלל יחידות חיל השריון ולוחמיו.
כאשר פרצה המלחמה, בטרם גויס לצה"ל, עמדו בשער כוחות השריון הסדירים שלנו. מפקדיהם צעירים, למודי מלחמות, ואילו הלוחמים היו נערים שאך זה סיימו את הכשרתם כשריונאים. והם, כולם, לחמו מעטים מול רבים. פלוגתו, גדודו, וחטיבתו של רון זֹהר דומים ומייצגים את כלל הפלוגות, הגדודים והחטיבות בימים ובתנאים ההם. וכך גם הוא וחבריו ומפקדיו בכל הדרגים מייצגים את כלל מפקדי ולוחמי השריון אז.
בזכותו של המחבר, הטנקיסט רון זֹהר, אנחנו מכירים את הלוחמים ואת מפקדי המחלקות והטנקים הנפלאים של פלוגתו, ובראשם את מפקד הפלוגה מוטי פז – גיבור שריון ומפקד קרבי מצוין, ואנחנו למדים מה גדולים כוח העמידה וכושר הלחימה העילאי של לוחמי חיל השריון של ישראל. אנחנו מבינים כיצד הם עמדו מעטים מול רבים, ואיזה חוב חייבת ישראל ללוחמים האלה, אנשי השריון המתים והחיים, הנכים והבריאים. הם היו מעטים במספר, בטנקים ובעוצמת האש, אך הם היו רבים באיכות – באומץ לב, בדבקות במשימה, במקצועיות, בתבונה ובמוטיבציה. הם היו רבים משום שכל יחיד היה בחזקת "מכפיל כוח" – כאשר נפגע הטנק שלו קפץ על טנק אחר והמשיך להילחם, כאשר נפגע ונפצע המשיך להילחם, כאשר נפגע וכרע תחתיו בא חברו במקומו, וכך הלכו והידלדלו שורות הטנקים, ושורות הלוחמים הלכו והתכווצו, אך לא תמו והמשיכו לבלום את נחשול המתקפה תוך שהם נהדפים על-מנת לחזור ולצלוח ולהבקיע ולהעביר את המלחמה לעומק שטחו של האויב ולהביסו שם.
בשחר ימיו של חיל השריון הישראלי, תרגמנו לעברית ספרים של לוחמי שריון זרים, כדי ללמוד על לוחמת שריון מן המלחמות והמורשת שלהם. ואכן הדורות הראשונים של הטנקיסטים שלנו, שאבו את השראתם המקצועית ממקורות אלה.
הספר הזה, כמו ספריהם האותנטיים של אביגדור קהלני ואלישיב שמשי, שהיו מפקדי גדודים בשריון במלחמת יום הכיפורים – מהווה נכס צאן ברזל מקורי של חיל השריון הישראלי.
אלוף ישראל טל
אוקטובר 1988
