פשוט שריונר

פשוט שריונר

מלחמת יום הכיפורים מנקודת ראותו של לוחם שריון הלום קרב
עופר עידן, הוצאת ספרים  ע. נרקיס, 2007, 158 עמ'

שנים רבות לאחר האירועים שהשפיעו על חייו של עופר עידן יוצא ספר חשוב ביותר, שמטרותיו המוצהרות הן לספר על מהלכי גדוד 410 במלחמת יום הכיפורים ולתאר את התמודדותו עם הלם הקרב, מתוך כוונה להעלות את הנושא לתודעה הציבורית ולעודד את הסובלים מהלם קרב לחשוף את סיפורם ולא להתכחש להתמודדותם.

למרות שעסק בכתיבה במשך שנים, לא כתב עופר עידן מעולם על לחימתו במלחמת יום הכיפורים או על התמודדויותיו, שנבעו מהתנסויותיו הקשות במלחמה זו. בין היתר כיוון שרק בשנים האחרונות נודע לו כי הוא סובל מהלם קרב, שהביאו להדחיק גם את הצורך לכתוב את סיפור לחימתו במלחמת יום הכיפורים. עופר עידן מבטא את התייסרותו נוכח איבוד החברים בשדה הקרב ולנוכח חוסר יכולתו להגיע אל בתי הנופלים לאחר המלחמה, גם שנים רבות לאחר שנפלו. בשנים האחרונות הוא מצליח להתגבר על המכשול ויוצר קשר עם בני המשפחות.

קטע מתוך ריקוע נחושת שיצר עופר עידן ונקרא "חוזרים הביתה".

כתבה אודות דגם ייחודי של גשר הגלילים שעופר יצר ועל ריקועי הנחושת שלו בקישור כאן.

סיפור מהלכי חטיבה 600 בפיקודו של טוביה רביב ומהלכי גדוד 410 בפרט, שביממה הראשונה של לחימתו פיקדו עליו בזה אחר זה 4 מג"דים, מובא מנקודת מבטו של עופר עידן כנהג טנק המג"ד יהודה גלר. לאורך כל ימי הלחימה מגלה הגדוד נחישות להשיג את היעדים. כל פקודה שהתקבלה מהפיקוד התקבלה כלשונה וללא ערעור. גם הכניסה למיסורי, שבה איבדה החטיבה לוחמים רבים, הייתה מלווה מראש בידיעה כי היא תגבה קורבנות רבים, אך לא היה דבר שיעצור את הגדוד מלהתקדם אל היעד. לימים סיפר אלוף אריאל שרון מפקד האוגדה, כי כשצפה מהרמפות המצריות שממערב לתעלה על הקרב האחרון של גדוד 410 שהתעקש בכל מחיר לגרור את גשר הגלילים ולהכניסו לתעלה – השתאה על כך שהטנקים לא עצרו במהלך הקרב, עד שנדם האחרון שבהם, ובכך נבלמה התקפה שעלתה במחיר לוחמיו האמיצים של גדוד 410 (עמ' 155).

הספר חיוני להבנת מהלכי גדוד 410, ויש לברך על כך שעופר עידן, שהתברך בכישרון כתיבה וסגנון ייחודי, אזר כוחות לשחזר לפרטי פרטים את המהלכים.

עופר עידן קרא לספרו "פשוט שריונר", משום שבשתי המילים מגולמת כל משמעות ההוויה השריונאית. לחיזוק הרושם של שם הספר מתמקדת עטיפת הספר בדמות המופת השריונאית הזכורה לו היטב מתקופת מלחמת ההתשה, של נמרוד גאון ז"ל שנפל במסגרת גדוד 79 במלחמת יום הכיפורים. דמותו המרשימה של נמרוד מסמלת עבורו את מה שצריך להיות במפקד שריון – תמיד מסודר, תמיד נקי וגם בתנאי מדבר סיני במעוזים ובמרחבים שסבלו מסופות חול ופגעי טבע רבים נוספים ומהווה תמיד דוגמה ומופת לחייליו בתפקוד ובמורל הגבוה.

דבורי בורגר

עוד על חטיבה 600 ומהלכי הצליחה בעמוד החטיבה ראו כאן.

"פשוט שריונר"

צילומי הכריכה של הספר נעשו בידי אלי זלינגר מניצנים: נמרוד גאון ז"ל במוצב המזח במלחמת ההתשה וטנק בודד עובר על גשר הגלילים בדרכו מערבה.

בספר משובצים גם תצלומי ריקועי נחושת על המלחמה, מעשה ידיי.

ספרי האוטוביוגרפי "פשוט שריונר" מגולל את חיי, כאחד מצעירים רבים בישראל שחונכו על אהבת העם והארץ ולמדו להילחם למענה. שלושה חלקים עיקריים יש בספר, חיי עד מלחמת יום הכיפורים, תקופת המלחמה והחיים מאז ועד רגע זה. בין שורות הספר מסתתרות גם שלוש מטרות סמויות.

למרות שהסיפור אישי, כמוני היו אלפים רבים שגדלו בצלו של משפט אייכמן, מלחמות קדש וששת הימים. בין מלחמה אחת לשנייה, טיילנו ברחבי הארץ ולמדנו להכיר את נופיה, כולל ההיסטוריה המלווה כל אתר ואתר אליהם הגענו.

השילוב של חינוך כזה, יחד עם הכשרה צבאית, הפך אותנו ללוחמים בכל יחידות צה"ל. רבים מחברינו לא חזרו ממלחמת יום הכיפורים, כי היתה מוטלת עלינו משימה שלרגעים נראתה בלתי אפשרית: לבלום את המצרים והסורים, לפתוח ראשי גשר ולהעביר את המלחמה לתוך אותן מדינות שהפתיעו אותנו ביום הקדוש ביותר לעם ישראל, יום הכיפורים.

28 שנים אחרי המלחמה, נודע לי כי אני גורר הלם קרב. מאז הוכרתי על ידי אגף השיקום ואני מטופל באופן שוטף מאז ועד עולם. מדי חודש אני מגלה כי יש עדיין רבים אחרים שאינם יודעים כי אף הם נמצאים במצב דומה. העיתון ידיעות אחרונות סיפר לפני שנתיים כי בארץ חיים כ-16,000 הלומי קרב שכאלה. אל אלה אני רוצה להגיע כי גם אלו לוחמים ששילמו בבריאותם למען המדינה

מטרה ראשונה של הספר היא לספר את סיפורה של חטיבה 600 ששילמה בחיי 119 לוחמים, יותר מכל חטיבת מילואים אחרת. חטיבה זו לחמה בחווה הסינית וגזרתה, הכניסה לתוך תעלת סואץ גשר גלילים ולחמה על הרחבה ושמירה של ראש הגשר עליו עברו כוחות לשטח מצרים. כנהגו של מג"ד 410, היה לי הכבוד לנהוג בטנק שניווט את דרכו של הגשר לתוך התעלה.

מטרה שנייה ושלישית שלובות זו בזו: נכה הלום קרב אינו יכול למצות את שיקומו אם הוא מסתיר את נכותו, מתבייש בה ומסתיר אותה, לפעמים אפילו מהאנשים הקרובים לו ביותר. לכן, אני חושף את הבעיה בכל חומרתה, מבקש מנפגעי הלם לזקוף את הגו ולשקם את עצמם ככל שרק ניתן. הבקשה מופנית גם למשפחות ולחברים: אם אתם תתייחסו לאבא/בעל/אח/דוד וכו' כמו אל "קוקו", במקום להבין ולהכיר כי זוהי נכות, כמו יד או רגל שנקטעו, השיקום ייכשל בבית וגם בחוץ. הלומי קרב לא נפצעו במשרד ממוזג, בתאונת אימונים או דרכים: הם באים משדות הקרב. לא פחות. אז נא להעמיד את הדברים בפרופורציות. ההתחלה תהיה קשה, כדאי לבצע את הטיפול עם הנחיית המומחים.

אם היה ובזכות ספר זה יגיע לאבחון וטיפול ולו רק הלום קרב בודד ויחיד – היה זה שכרי מכל עמלי, גבוה מעל כל מה שכסף יכול לתת.

עופר עידן

סקירת הספר על ידי סא"ל (במיל') ד"ר עפר דרורי (17 בספטמבר 2010)

עופר עידן בחר שם קולע לספרו "פשוט שריונר". בספר מביא עידן את קורותיו של שריונר פשוט (הוא) בתחילת שנות השבעים. תחילת הספר קורות חייו כילד למשפחת ניצולי שואה עד להתגייסותו ושירתו בחיל השריון במלחמת ההתשה. במלחמת יום הכיפורים שירת עידן כטנקיסט בגדוד 410 בחטיבה 600 כמילואימניק שעיקר לחימתה הייתה בגזרה המרכזית של התעלה.

החטיבה יחד עם כוחות אחרים לחמה במצרים בקרב הבלימה הקשה ולאחריו בגדה המערבית של התעלה. הגדוד כמו החטיבה ספגו אבידות כבדות והמסגרת הגדודית כמעט וחדלה להתקיים.

עידן מתאר את חוויותיו האישיות לאחר המלחמה והקושי לחזור לשגרה, את התנהגותו השונה מאלה שסביבו אשר אובחנה כעשרים וחמש שנה לאחר המלחמה כהתנהגות פוסט טראומתית בעקבות האירועים שחווה במלחמה.

עידן מביא מכלי ראשון את הרגשתו של הלום קרב ואת הקשיים שנתקל בהם הן במשפחתו והן בחברה הסובבת אותו. פרק נפרד מתאר את מסכת הייסורים שהיה עליו לעבור בהתנהלות מול משרד הביטחון עד להכרתו כנכה צה"ל וגם אז מלחמה בלתי פוסקת לעזרה, לקבלת הזכויות המגיעות לו בדין שלא היה מי שיעדכן אותו עליהם. עידן אינו מקרה יחיד וגם בספר מובאים מקרים נוספים של חבריו לגדוד וליחידות אחרות קרביות שנשלחו למלחמה אבל המדינה ובראשם משרד הביטחון התנער מהם כאשר חזרו מהקרבות שלמים בגופם אבל פצועים בנפשם.

הספר לא קיבל את החשיפה שהיה ראוי לו ובמיוחד עושה רושם ששום לקח לא נלמד בכל הקשור בטיפול בנפגעי פוסט טראומה. רק לפני זמן מה דווח על בעל עיטור ממלחמת לבנון השנייה שנאלץ לנהל מלחמה (נוספת) כדי להיות מטופל בטראומה שסבל ממנה עקב המלחמה.

טוב עשה עופר עידן שכתב את הספר ודאג גם להנצחת פועלו הלא ידוע של גדוד 410 בחטיבה 600 וגם להביא את סיפורם של החיילים. אין ספק שגם עידן עצמו נתרם מהעלאת חוויותיו על הכתב.