קלשניקוב
מאת מייקל הודג'ס*. תרגם מאנגלית: גיא הרלינג. הוצאת כנרת זמורה ביתן, תשע"א, 2011. 238 עמודים בכריכה רכה.
"קלשניקוב, סיפורו של הרובה הפופולרי בעולם"
מיכאיל קלשניקוב מפתח הרובה המפורסם נפטר, הרובה והסיפור נשארים
מיכאיל קלשניקוב, מפתחו של הרובה המפורסם בעולם, הלך לאחרונה לעולמו. מייקל הודג'ס חיבר את הספר "קלשניקוב – סיפורו של הרובה הפופולרי בעולם". הבאנו סקירה על הספר.
מאור לוי
על המפתח ועל הספר
רובה הקלשניקוב שסימונו AK47, תוכנן על ידי מיכאיל קלשניקוב, מפקד טנק בצבא הרוסי במלחמת העולם השנייה שהטנק שלו נפגע והוא נאלץ לצאת ממנו, ולהגיע בכוחות עצמו למקום בטוח. במהלך הלחימה הרגלית הזאת הבין כמה חסר רובה אוטומטי לצבא האדום, בשעה שהגרמנים עושים שימוש מוצלח וקטלני בתמ"ק האוטומטי שלהם (ה-MP40 שמייסר) וברובה הסער המתקדם שלהם MP44 שהוא למעשה ההשראה ל-AK47.
המלצת קריאה זו מוגשת לרגל פטירתו לאחרונה של מיכאיל קלשניקוב (ב-23 לדצמבר 2013), מפתח רובה הסער המפורסם בעולם, AK-47, המוכר בשם קלצ'ניקוב ("1947 Avtomat Kalashnikova").
האם ניתן לכתוב את סיפור 'חייו' של כלי נשק? הספר 'קלשניקוב' מאשר בדרכו את מה שידוע היטב לכל חייל – נשק הוא לא רק כלי לחימה אלא גם חפץ בעל אופי. אך כיצד יש לתאר את אופיו של רובה שממנו יוצרו כ-100 מיליון יחידות? באופן מרתק יוצר כאן העיתונאי הבריטי מייקל הודג'ס מעין ביוגרפיה של כלי הנשק. כאן מסופר כיצד מיום היוולדו של הקלאצ' הוא החליף תדמית פעם אחר פעם.
בכול פעם מחדש הפך זה לכלי מצוי ביותר ומרכזי בתוך מאבקים אידאולוגיים, פוליטיים וחברתיים רווי דם. הקלאצ' התחיל את דרכו כפיתוח רוסי אנטי פשיסטי. אולם עד מהרה הפך להיות סמל קומוניסטי אנטי אימפריאליסטי. בהמשך היה בן בריתו של הטרוריסט האנטי ציוני, והאנטי אמריקאי. לעיתים אף נהפך על יוצרו, והיה נשק אפקטיבי ביותר נגד הצבא הרוסי באפגניסטן ובצ'צ'ניה. כך גם מצא את דרכו לתוך הארסנל של ארגוני הפשע השחורים בניו אורלינס האמריקאית מוכת העוני ורווית הכנופיות.
'אביו' מולידו של הרובה, מיכאיל קלשניקוב, סיפר כי יזם את פיתוחו עקב התנסותו כחייל ומפקד טנק במלחמת העולם השנייה. במידה רבה הוא יצר מפלצת – מכונת הרג עמידה ביותר ויעילה במיוחד, שנשאבה לשדות קרב רבים והפכה אותם לשדות קטל. אך לא תמיד הקטל הוא הדבר החשוב בו. לפעמים, כך קובע המחבר, עצם האחיזה ברובה חשובה יותר מאופן השימוש בו. קביעה זו נשמעת מעט מוזר, אך היגיון צרוף לא תמיד הולך לצד הקלאצ'. לצד צבאות סדירים הנושאים את הנשק, נעמדו גם לוחמי גרילה. בהם היו גם כאלה שניסו להביס טנקים, מטוסים ומסוקים. לא היה זאת משום היעילות שלו – אלא בשל תחושה של עוצמה המלווה אותו. למעשה, האוחז בקלאצ' הוא לא רק לוחם אלא הוא עצמו סמל. סמל להתנגדות, לחוזקה, לסמכות ולמהפכנות.
* מייקל הודג'ס הוא עיתונאי בריטי שסיקר במשך שנים את המזרח התיכון, בעיקר מעיראק ומישראל. הוא כתב וערך בעיתונים ובמגזינים רבים, בהם "סאנדיי טיימס", "אסקווייר", "מקסים" ו"טיים אאוט לונדון".
