שירת הפזמניק
שירת הפזמניק: המילון הצבאי הלא רשמי – מקבץ סקירות
רוביק רוזנטל. הוצאת כתר, 2015, 199 עמודים, 94 שקלים
שירת הפזמניק הוא המילון הלא רשמי של צבא ההגנה לישראל. הוא נועד לכל מי ששירת, משרת ועומד לשרת בצה"ל, להורים, סבים וסבתות, אחים ואחיות. 2,100 ערכי המילון מספרים את סיפור שפת הצבא בפעילות מבצעית ובימי שגרה, ועוסקים במונחי לחימה, בציוד, במסלול הצבאי, בהיררכיה הצבאית, בהווי של החיילים ובמצוקותיהם.
ליקט: אל"ם (במיל') שאול נגר
שביזות, דיסטנס וסגמת: קורס הכנה מקוצר לצה"לית
ב"שירת הפזמניק: המילון הצבאי הלא רשמי" מאת רוביק רוזנטל, יש 2,100 ערכים, ששופכים אור על אוצר המלים הצה"לי ועל קורות השפה הישראלית
יעד בירן (מאתר הארץ, 7 באוקטובר 2015)
"המילון הצבאי הלא רשמי" מעלה על הדעת יצירה מחויכת בנוסח "המילון העולמי לעברית מדוברת" של דן בן אמוץ ונתיבה בן יהודה. אבל לא כך הוא. זה דווקא מילון רציני. מדובר בעבודת הדוקטור של רוביק רוזנטל, וגם אם הקוראים הבקיאים בצה"לית (ע"ע) יתרעמו באופן בלתי נמנע על חסרונן של מלים אלה או אחרות מהדיאלקט המוכר להם (איך אפשר לשכוח ככה את החבצוליים?!), בסופו של דבר, 2,100 הערכים שבו מתעדים בעקביות חמורת סבר את השפה הדבורה בצה"ל. המילון אף מצויד בסופו במפתח נושאי, המקל את ההתמצאות בו.
אפשר כמעט לדמיין את האם המודאגת שאינה מבינה מלה ממה שמספר בחופשת השבת בנה המגויס הטרי; ביום א' היא ממהרת לרכוש את המילון בחנות הספרים השכונתית, ועל משכבה בלילות משננת את הביטויים הקשים, כדי שביציאה הבאה של הבן היא כבר תהיה מוכנה. או את האב הגאה בבנו הקרבי, שקונה לו כמתנת גיוס מגניבה את המילון הצבאי הלא רשמי. אחרי הכל, אם רבים כל כך עושים היום קורס הכנה לצבא, ומצטיידים במיטב הציוד בחנויות הטיולים, מדוע שלא ירכשו גם כישורים לשוניים מבעוד מועד?
זה אפוא מילון רציני שאינו מבקש להיות משעשע. הערכים במילון מסתפקים בדרך כלל בהגדרה יבשה ובדוגמת שימוש פשוטה, ואינם מרחיבים על האטימולוגיה והמוצא של הביטויים, אף על פי שהלשונאי הפופולרי בישראל נוהג לעשות זאת בדרך כלל במדוריו השונים. יש יוצאים מן הכלל. בערך "תכמן", למשל, אנחנו למדים כי פועל כלל-ישראלי שימושי זה נטבע בידי שלמה בקר ב-1958, כראשי תיבות של "תכנון מכמונת". אך באופן כללי, המעיין המעמיק המבקש ללמוד מהמילון לא רק את אוצר המלים אלא גם את קורות השפה הישראלית, מתבקש לבנות בעצמו את פרשנותו מתוך אוצר המלים הנפרש לפניו. להלן יסיק אפוא המבקר מסקנות חפוזות ובלתי מבוססות משלו.
חיילים במנוחה. כמיהה לא ממומשת
הצה"לית המדוברת מורכבת מכמה שפות שהותכו יחד. הרובד הקדום ביותר של השפה, המיוצג במלים ספורות אך חשובות, הוא האנגלית הצבאית, מעין הקֶלטית המשוקעת באנגלית. מלים אלה, השגורות בפי חיילים ואזרחים כאחד, מעידות על שורשיו ההיסטוריים של צה"ל בחיילים היהודים ששירתו בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה. אלה נתנו לנו בין השאר את ה"אפטר", את ה"פס", את ה"מסטינג", את ה"לוף" ואת ה"דיסטנס" שאי אפשר בלעדיו (כולל "כובע דיסטנס" ו"שבירת דיסטנס").
רובד חשוב נוסף של השפה הצה"לית, שרבים מערכי המילון משתייכים אליו, שאוב מנוהל הדיבור בקשר. האגדה מספרת כי תפקידו של הנדב"ר (נוהל דיבור ברדיו) לאפשר הבנה ברורה של דיבור בקשר למרות איכות הקליטה הגרועה במכשירים הישנים. אך הנדב"ר התנתק זה מכבר משורשיו הפרקטיים והפליג למחוזות יצירתיים יותר. חלחולן של מלות נדב"ר אל השפה שאינה משודרת מעל גלי האתר עשוי להיות הפגנה של מקצועיות אמיתית או מדומה, משחקיות בת שעמום או הצפת התת-מודע הקולקטיבי של חיילי צה"ל. טבעו הקצרני והמוצפן של הנדב"ר מקנה לשפה הצבאית חלק גדול מאופיה. "חיובי" ו"שלילי" מחליפים את הכן והלא המקובלים, ו"האם עד כאן?" מחליף דרכים מנומסות ומורכבות יותר לשאול האם דברי עד כה הובנו כראוי.
הסמליות של מלות הנדב"ר שקופה לעתים עד כאב. חיילים הם "גפרורים", המחנה הוא "מכלאות", נגמ"ש הוא "מכוער", מטווח הוא "חגיגה" ותחמושת היא "סוכריות"; ערבים הם "מקומיים" ומחבלים הם "מלוכלכים". גם סקסיזם לא נעדר כמובן מהנדב"ר. חיילת מכונה בשפה זו "חצאית" והופכת מחצית מאוכלוסיית העולם לפריט לבוש. משקית ת"ש מכונה "חצאית דמעות", כינוי ספק מעליב ספק משעשע.
נוהל הדיבור בקשר, המשקף הזדהות עם המערכת, מתנגש בשפה הצה"לית עם לשון השבוזים, שפה שכל כולה כמיהה לא ממומשת לתומן של שלוש השנים הרעות והגעה אל מחוז החפץ המדומיין של האזרחות. כאלה הן, למשל, מטבעות הלשון החשובות "עוד שנה למנאיק" ו"עד מתי?", "שביזות", "כל הזין" ו"עצם הפז"ם". אוצר מלים שלם מבטא את רמות ההזדהות השונות של החייל עם מלאכת הצבא. האם אתה "נצנצן" או שאתה "צהוב", כינוי שיש לו גם הקשר עדתי; האם אתה "חפשן" או שאתה חולה ב"סגמת" ועוד ועוד.
רובד נוסף של הצה"לית הוא שפת הטופסולוגיה (ע"ע), המשקפת היטב את מפגשו של החייל הקטן עם הארגון הביורוקרטי המסורבל. כך הופך הצורך להרכיב משקפיים ל"סעיף ראייה" ונטייה להתפרצויות זעם – ל"סעיף עצבים", או לביטוי "אל תביא לי את הסעיף". המלה "רגילה" בעברית רגילה היא חופשה (רגילה), והמלה "מיוחדת" מתייחדת לציון חופשה מיוחדת. הצה"לית המובאת במילון כוללת גם לא מעט דוגמאות לשפה הסטרילית המשמשת לפעולות צבאיות שהשתגרה גם בחברה האזרחית: "סיכול ממוקד", "נזק אגבי", "נוהל שכן", "כתר נושם" ועוד.
המילון מאפשר לדמיין את גלגוליה של העברית המדוברת. כך, למשל (על פי מאמר של דוד אסף וישראל ברטל), שימשה המלה "שוואָנץ" ביידיש כלשון נקייה לאיבר המין הגברי. ברבות הימים הפך הכינוי גס מדי והוחלף במקבילה העברית "זנב". אלא שגם זה נעשה גס והוחלף באות הראשונה של המלה "זין", שנהפכה גם היא לגסה. אך הזין בישראלית אינו רק איבר מין אלא פאלוס סמלי, ומכאן נוצר בצה"לית הביטוי "שבור זין". החיבה הצה"לית הידועה לראשי תיבות עשתה את שלה ויצרה את המלה "שבוז". ומכאן אפשר לגזור ממילא פועל ושם עצם: השביז, שביזות. האם ידעו דוברי היידיש שאמרו לפני מאות שנים "שוואָנץ" כדי לשמור על ניקיון פיהם, שיום אחד הוא יצמיח פירות ויגיע עד כדי "שביזות יום א'" או אפילו על דרך הנדב"ר "נשבר הזאב"?
שירת הפזמניק / רוביק רוזנטל
§ מיהו ראש נַצְנָץ, ולְמה קוראים "מיץ רַבָּק"?
§ מה ההבדל בין חגור פילים לחגור פרפרים?
§ מה משותף לרץ קנקן, פָקָצה וצ'וֹנג?
§ מיהם הרַבַּטְכָּל, הגַמְרָ"ש והקָלִימֶרו?
§ למה מתכוונים הטייסים כשהם אומרים "לך סביב"?
שירת הפזמניק הוא המילון הלא רשמי של צבא ההגנה לישראל. הוא נועד לכל מי ששירת, משרת ועומד לשרת בצה"ל, להורים, סבים וסבתות, אחים ואחיות.
2,100 ערכי המילון מספרים את סיפור שפת הצבא בפעילות מבצעית ובימי שגרה, ועוסקים במונחי לחימה, בציוד, במסלול הצבאי, בהיררכיה הצבאית, בהווי של החיילים ובמצוקותיהם. המילון מקיף את כל חילות צה"ל – חילות השדה, הים והאוויר; החילות הקרביים, תומכי הלחימה וחילות העורף – לאורך כל שנות קיומו של הצבא.
ד"ר רוביק רוזנטל הוא סופר וחוקר שפה. עבודת הדוקטור שלו היא המחקר הראשון עד כה של השפה הצבאית הישראלית. רוזנטל זכה בפרס סוקולוב לעיתונות, פרס רמת גן לספרות ילדים ופרס אריאל ליצירתיות בשפה העברית. בין ספריו רבי המכר "מילון הסלנג המקיף", "מילון הצירופים" ו"המסע המופלא לארץ המילים" (כולם בהוצאת "כתר"). רשימותיו לאורך כשני עשורים ב"מעריב", ועתה באתר הזירה הלשונית, זוכות לקהל קוראים רחב ונאמן.
הזירה הלשונית: עשר הערות על הסלנג הצבאי
הסלנג הצבאי, ובהרחבה השפה הצבאית המדוברת, הוא אחת מאבני הפינה של העברית הישראלית. כמעט כל ישראלי נחשף אל השפה זו, ישירות או דרך חברים ובני משפחה, ועם זאת היא נותרת שפה סגורה, מוזרה לעיתים, ודורשת הקשרים והסברים
ד"ר רוביק רוזנטל (מאתר nrg, 4 בספטמבר 2015)
"שירת הפזמניק: המילון הצבאי הלא רשמי" שיצא בימים אלה ממש בהוצאת כתר, הוא ניסיון שלי לתעד ולהבין את השפה הצבאית, לדורותיה ולחילותיה השונים. הספר הוא אחד התוצרים של המחקר שלי לתואר שלישי באוניברסיטת בר אילן, המציג את השפה הצבאית מזוויות מגוונות, ובוחן את הקשר בין השפה להיררכיה הצבאית. אוצר המילים והסלנג הצבאי הם מרכיב אחד של המחקר, במילון הזה הם המוקד.
השפה הצבאית היא דינמית ומגוונת. היא משתנה לאורך השנים, ולכל חיל ואפילו חטיבה ויחידה שפה משלה שאינה מוכרת למי שאינו שייך אליהם. באתר הזירה הלשונית נפתח לשם כך מדור מיוחד, שירת הפזמניק, ובו יפורסמו באופן שוטף עדכונים, תוספות והערות למילון המודפס, בקרדיט מלא לשולח וללא צנזורה. כמה ערכים כבר יושבים בו ומחכים לחבריהם.
ולהלן כמה הערות על הסלנג הצבאי ועל שפתו הלא רשמית של הצבא, מלווים באיורים מן הספר של המאיירת המצוינת מיה דווידוביץ.
שפשוף וטרטור, קלימרו ומנאייק
הדעה הרווחת היא שהסלנג הצבאי משתנה באופן דרסטי מדי כמה שנים, ולוחמים מבוגרים מתאוננים שאינם מבינים את שפת בניהם ובנותיהם. זה נכון בחלקו. מונחים רבים משתנים, אבל 'פז"ם', 'פק"ל', 'חמשוש', 'שוקיסט', 'מספר מוות' ו'שבת מטכ"לית' ורבים אחרים הם מונחים ותיקים ועמידים. בכמה תחומים ניכרת אבולוציה, ומונחים חדשים מחליפים את הישנים. כך נקראים השוטרים הצבאיים, החיל השנוא ביותר בצבא, מנאייקים. בשנות השבעים הם נקראו קלימרו, על שם האפרוח המצויר שביצה על ראשו. בשנות החמישים נקראו בראסו על שם משחת הצחצוח, ובראשית ימי הצבא ג'בע, על שם מבצע כיבוש כושל של המשטרה הצבאית. השפשוף של פעם הפך לטרטורים ולקידורים, ומתקן אייכמן, אימת הצנחנים זכה לתואר 'מְאַשֵך'.
האריה הולך סביב
לכל חיל בצה"ל שפה משלו. בחיל השריון מכירים את הטענג'ר, הוא הטען-קשר והסנג'ר החילי, ואת מונח היסוד פודרה, אבק שתחת שרשראות הטנקים. אצל התותחנים הטענג'ר הופך לדחפ"ז, דוחף הפגזים. התותחנים קרויים גם 'חיל הביצים', בעקבות הפסוק "תותחנים הם כמו ביצים, משתתפים אבל לא נכנסים". בין חיילי המודיעין מוכר היטב את הפועל לפַּסְטֵן, שאינו קשור לפיסטינים בשטח אלא למגוון ענייני תקלות ומתיחות. החילות הייחודיים ביותר בשפתם הם חיל הים וחיל האוויר. 'אריה' בחיל הים הוא חייל המקיא את נשמתו בדלי, כשהוא "שואג כמו אריה", וסבא הוא חיל המשרת שנתיים. חיל האוויר מוגדר גם "צבא זר אך ידידותי", ובו מתערבבת השפה המבצעית ושפת היומיום. 'לך סביב' הוא הנחיה בתרגיל תקיפה אווירי, וגם המלצה למי שמתקשה לכבוש את לב נערתו.
מתוך "שירת הפזמניק". איורים: מאי דוידוביץ
הגמר"ש חטף סגמת
לסלנג הצבאי, ובעיקר לשפת החיילים הפשוטים, תפקיד חשוב: לפרוק תסכולים וקשיים. ככל שהשירות קרבי ומאתגר יותר, כך הוא קשור בקשיים ומצוקות רבים יותר, והדבר דומה בכל צבאות העולם. לא להיבהל: הסלנג פורק התסכולים דווקא מקל על ההסתגלות לשירות. אז מה אומרים חיילים על המפקדים שלהם? בחיל הים רב"ט המתנהג באדנות נקרא רבטכ"ל. סגן מפקד הבסיס, הסמב"ס, מוגדר כמי ש"סתם מסתובב בבסיס". קצין חדש לוקה בסַגֶמֶת, עודף מוטיבציה של מתחילים. קצין נמוך קומה המחפה על גובהו בצווחות וטרטורים קרוי גמר"ש: גמד רשע. קצין המרבה בדיבורים כלליים מכונה במודיעין 'רב תַכְלָל', ועל מפקד כושל נאמר ש"צריך לסמן אותו בסָסָל", כלומר, בסרט הסימון המיועד לפצצות נפל.
כוסית, בחורילה ונהג זונה
צבא באשר הוא הוא עולם גברי, גם בצבא הישראלי שבו נשים רבות כל כך לוקחות חלק בשירות. השפה חושפת את המאצ'ואיזם הצבאי על כל צעד ושעל. חיילות, ודווקא הקרביות בהן, זוכות לכינויים לא תקינים בעליל כמו 'בחורילָה' או 'אבו גֶבֶר'. עיקר המאצ'ואיזם מתבטא בשיח הבין-גברי. דרך המלך של הזלזול המופגן היא לקרוא לחייל אחר או למפקד בכינוי המציג אותו כאשה. מג"בניקים בעיני חיילים קרביים הם 'נקבות' (הכל מתועד!), צנחנים בעיני גולנצ'יקים הם 'כוסיות', ומפקדים לא קרביים הם 'הומואים' או 'מתרוממים'. נהג ללא רכב קבוע הוא 'נהג זונה', ומיטה העוברת מחייל לייל בחיל הים היא 'מיטה זונה'. היעד המרכזי למאצ'ואיזם הבוטה הם הג'ובניקים, יושבי המשרדים הקרויים גם מזגניסטים. הגדילו לעשות השריונרים, שקראו לטנק המרכבה 'כוסית' מפני ש'קל לגרז אותו', והשם נדד גם למפעילי הטנק.
מתוך "שירת הפזמניק" איורים: מאי דוידוביץ
בדגש על חיובי בזנט
יש מילים הנמצאות אמנם במילון הכללי, אבל בצבא משתמשים בהם בדרך שונה או במשמעות שונה. המילים האלה מאפיינות בדרך כלל מפקדים בדרגות שונות. מפקדים בכירים וחצי-בכירים אוהבים מאוד להשתמש במונחים הנשמעים אקדמיים כמו 'בהינתן', 'בדגש על', 'פעם ש…', 'ברמת ה…' ו'לצורך העניין'. הרצאת מפקד מסתיימת במילות סיכום קבועות בנוסח 'יש?' שהוא קיצור של 'יש שאלות', 'ברור?', 'ידוע' ועוד. בצבא לא זזים או מתקדמים אלא 'נעים', לא מחכים אלא 'ממתינים', לא פועלים או עושים אלא 'מבצעים'. מילת האישור הלקוחה משפת הקשר היא 'חיובי' או 'חיובי בזנט', דחייה היא 'שלילי' או 'שלילי בהול'. המפסיק לעשות 'חוֹדֵל', המכוון למטרה 'מכווין', ומה שאוּחד הוא 'אָחוד'. וכל זה נעשה בשפת הבֵית: בַשוטף, בַמצטבר, בַכללי, בַמידי ובַמעשי.
חפ"ש וקמב"ץ מקדרים ברבק
הצבא אוהב ראשי תיבות, ולרבים מהם יש מעמד רשמי. אלא שמעצבי השפה הלא רשמית, כולם חיילים אלמונים, אוהבים לשחק בראשי התיבות. המשחק נע בכמה כיוונים. כיוון אחד הוא ראשי תיבות חדשים. כך 'צב"ך' הוא "צעיר בכיר", ו'מל"ם' הוא "משקיע לפני מפקדים", כלומר, חייל המתמקד בעשיית רושם על מפקדיו. 'מגל"ר' היא 'מברשת גילוח לניקוי רובים". במקרים אחרים ראשי תיבות ותיקים זוכים למשמעות חדשה. וכך הפך 'פז"ם' מראשי תיבות זניחים ובירוקרטים למרכז חיי החייל הסדיר: הזמן שנותר לסיום השירות. 'חפ"ש' אינו רק חייל פשוט, אלא חייל חסר מוטיבציה ורצון עצמי. משחק מתוחכם והנפוץ יותר הוא ראשי תיבות קיימים ורשמיים הזוכים לפרשנות חדשה. וכך 'קמב"ץ' הוא כבר כמה עשורים "קם בצהריים", 'רבק', שהוא הרעל החדש, זכה לראשי התיבות 'ראש בקיר', ו'קדר', מילה צרפתית במקור, הוסב ל"קליטה דרך הרגליים".
מתוך "שירת הפזמניק" איורים: מאי דוידוביץ
חמשוש אמר"ל ומספר מוות
אחד התחומים האהובים על יוצרי הסלנג הצבאי הוא התחום הרגיש של החופשות. המונח הוותיק, מורשת המנדט הוא דווקא החופשה הקצרה: אפטֶר, קיצור של המונח האנגלי after duty, לאחר שעות החובה. חופשות השבת נקראות על פי אורכן. חופשה בת כמעט שבוע נקרא 'רגילה', קיצור של 'חופשה רגילה', חופשה המתחילה ביום חמישי היא 'חמשוש', ראשי תיבות של חמישי-שישי-שבת, בעוד 'שוש' היא חופשת שישי שבת, ו'רבעוש' כוללת גם את יום רביעי. 'חמשוש אמר"ל' היא חופשת שהיציאה אליה מתאחרת, וזקוקה לאמצעי ראיית לילה, ו'שוש קידוש' היא חופשת שישי המתאחרת, אבל מאפשרת לחייל להגיע הביתה לפני הקידוש וכניסת השבת. 'מספר החיים' ו'מספר המוות' הם מספרי ההגרלה לפני יציאה לחופשה: מי להישארות מבאסת בבסיס, ומי לשבת מענגת עם האוכל של אמא ושאר הנאות האזרחות.
חולי הפזמת שותים עצמול
שמו של הספר מרמז על התחום המרכזי והעשיר ביותר בשפה הצבאית: הוותק או זמן השירות. בעוד הצבא עצמו אינו מקדיש לזמן השירות תשומת לב מיוחדת, חיי החיילים, כולל הקרביים והמורעלים מכולם, נסובים סביב השאלה החשובה מכולן: עד מתי, כלומר, מתי יסתיים השירות. החייל החדש זוכה למגוון עשיר של שמות וכינויים. בעבר הוא נקרא בעקבות צבאות אחרים 'בשר טרי' או 'ירוק', וגם 'ביזון' ו'ביזבז' ו'סיומת בזזז', ולכל כינוי סיפור משלו. השם המוביל הוא 'צעיר', ויש גם ראשי תיבות: צל"חד, צעיר לח ודביק, ופקצ"ה: פקידה צעירה. חיילת חדשה קרויה 'במבה', ועל פי ההסבר "עוד לא גמרה לנגב את פירורי הבמבה מינקותה, או ממסיבת הגיוס". מעמד איתן יש לכינוי 'צ'ונג'. אחריהם בסדר הדרגות הצעיר הבכיר, הוא הצב"ך, ומכאן מתחיל תורם של הפזמניקים לדרגותיהם, חולי הפזמת והלוקים בעצם הפז"ם ולוגמים עָצָמול, הפזמוזאורוסים וגם 'פז"ם עולם', וקריאות הפז"ם הנוקבות: "עד מתי", ו"כמה עוד".
מתוך "שירת הפזמניק" איורים: מאי דוידוביץ
לחזלש, לדרבק ולגהץ
ישראלים אוהבים להמציא פעלים חדשים על בסיס יומי, בעיקר פעלים מרובעים בבניין פיעל. כל צירוף עיצורים, מילה לועזית או ראשי תיבות מוּעדים להפיכה לפועל חדש. השפה הצבאית משתתפת במשחק והתוצרת מרשימה. ראשי התיבות מובילים: לפַּצְמֵר הוא לירות פצצת מרגמה, לחַזְלֵש פירושו לחזור לשגרה, למַגְמֵק פירושו להפעיל מגלה מוקשים, לחַצְבֵּת פירושו ללבוש בסגנון 'חצי בית', שילוב של מדים צבאיים ובגד אזרחי. פעלים אחרים נגזרים משם עצם. 'לג'בלא' פירושו לרוץ על הג'בלאות, 'לדרבק נס' היא שיטה להכנת נס קפה צבאי, ו'להתפדר' פירושו להיקלע לאזור של אבק דק, מן המילה השריונאית 'פודרה'. יש גם פעלים רגילים הזוכים למשמעות חדשה. 'לגהץ' בלשון חיל האוויר הוא לטוס טיסה אופקית הלוך ושוב, 'לארוז' בלשון הקצינים הבכירים פירושו להציג נושא באופן מגובש ותמציתי, ו'לגדל' הוא שם נרדף לנוהג הוותיק להשלים ציוד חסר.
אכלו שתו לי את הצלש
האמרה הצבאית הוא אוצר של ניסיון חיים מצטבר העובר מדור לדור. למי שעומד לבצע מהלך דרמטי נועד 'או צל"ש או טר"ש'. התירוץ הצבאי האולטימטיבי הוא 'אכלו לי שתו לי'. על החייל הבינוני מינוס אומרים ש"הוא לא ידליק משואה ביום העצמאות", ובחיל השריון ידוע ש"היגיון לא חודר שריון", בעוד בכלל הצבא "ההיגיון נעצר בשין גימל". "תסמונת השין גימל" היא הנוהג לזרוק אחריות כלפי מטה, ובחיל האוויר ידוע ש"כשעולים לאוויר הדרגות יורדות". הפתגם "כל מה שלא הורג מחשל" קיים בצבאות רבים, כל הזכויות שמורות לפילוסוף פרידריך ניטשה. קריאת העידוד "קצת קשה אז נשברים?!" זכתה לגרסה המכוונת לחיילי הישיבות: "קצת קשה אז דתיים?!" 'אָמוּר' כידוע הוא שם של דג, ו'קשה' יש רק בלחם. ויש גם שאלת רס"רים רבת משמעות: "למה האחרונים תמיד בסוף?".
הפרייבט, הסטיישן והטנדר
עופר רוזנברג שואל: מהיכן הגיעו לעברית המילים 'פרייבט', 'סטיישן' ו'טנדר' בהתייחסותם לתחום הרכב?
כל המילים האלה הגיעו מאנגלית, שהשפיעה יותר מכל שפה אחרת על תחום מונחי הרכב שלנו. 'פרייבט' היא מכונית פרטית, קיצור של private car. סטיישן הוא קיצור של station wagon, מילולית: קרון תחנה. השם נולד מתפקידו של הרכב בהעברת משאות ונוסעים מתחנות רכבת. טנדר פירושו באנגלית 'המוביל', 'המסייע', ויש לו היסטוריה ארוכה. הוא נולד כקרון רכבת הנוסע אחרי הקטר ועליו פחם ואביזרי עזר לנהג הקטר. עם המצאת המכונית הוא שימש בעיקר את כוחות כיבוי האש. עם הזמן הפך הטנדר שם כולל למכונית תובלה קטנה.
