מאת כתבת יד לשריון – ליאור לינדר (כתבה וצילמה)
שנה לאחר אימון ההסבה של גדוד 74 לטנק מרכבה סימן 4, חזרתי לבקר בפלוגת ונוס והפעם בקצה השני של המדינה – במוצב נרקיס בגבול הצפון. זכיתי לראיין את מ"פ הפלוגה רב סרן אריק הוימן, מ"מ 3 סג"מ אמיתי אסף ומפקד 3ב סמ"ר עמית להב.
לאחר אימון ההסבה בצאלים, חיילי ומפקדי גדוד 74 תפסו את קו עזה, כשלגדוד בכלל ולפלוגת ונוס בפרט נרשמו הישגים מבצעיים מרשימים. "מאה אחוז מטרות" מספרים לי החיילים בגאווה. עמית, שהתגייס באוגוסט 2019, הוכשר על מרכבה סימן 4 כבר מהטירונות, מה שהקנה לו ביטחון וניסיון לקראת מחזור פיקוד ראשון בקו עזה:" אני חושב שברור שזה נתן איזשהו יתרון, כי את כל המסלול עשיתי על סימן 4. אנשים שרק סיימו את אימון ההסבה, שאמנם היה איכותי, עדין יש להם איפה להשתפר ומה ללמוד. הרגשתי שהיתי במקום מאד משמעותי עבורם, ללמד ולתרגל אותם ולעזור להם לממש את הפוטנציאל של הטנק כצוות, מחלקה ובסוף פלוגה. היו הרבה אירועים והתחממויות בגזרה, אם זה רקטות וניסיון חדירה לשטחנו. הצלחנו להגיב כצוות לכל האירועים ואת חלקם למנוע מראש. אחוזי פגיעה של 100 אחוז זו רמה מקצועית מאד גבוהה, הרבה זמן בקו המבצעי לא היו אחוזי פגיעה כאלה."
בדצמבר 2020 עלתה הפלוגה על מובילים לרמת הגולן – אימון חורף, בשיא הקורונה. עבור רבים מהחיילים זו הפעם הראשונה בה הם מתרגלים פעילות מבצעית בתנאי השטח של רמת הגולן, בגשם, בבוץ, ואפילו בשלג. במהלך האימון תורגלו שיתופי פעולה עם חטיבת הנח"ל, צוותי הנדסה ואפילו חיל האוויר.
" בגלל שהינו פלוגה עם ניסיון יחסי על סימן 4 וגם בהרכב יחסית ותיק, חלק גדול מהאימון היינו לבד בצאלים באימון משותף עם חטיבת הנח"ל. עצם זה שהיינו עצמאית גרם לי ולפלוגה תחושה שסומכים עלינו, הן בחטיבה והן בגדוד. החורף הביא אתו אתגרים, אבל הסימן 4 בפני עצמו לא אתגר אותנו יותר מדי. התעסקנו בקליטה של מחזור חדש, ביצענו בוחן רף שמבחינתי היה גולת הכותרת של האימון: בוחן שבודק אם אנחנו יכולים לנצח את חיזבאללה במשימות שנדרשות מהגדוד ומהפלוגה ועמדנו בבוחן ברמה גבוהה מאד. זה היה שבוע קשוח שהגיע אחרי השלג, חוויה לא נורמלית לנסוע באל פורן ולראות מימין איך הכול מושלג." מספר אריק.
מימין, עמית המט"ק ואמיתי המ"מ
בתום האימון גדוד 74 הוצב לאייש את גבול הלבנון. אל הקו המבצעי הצטרף סג"מ אמיתי אסף, שצוותו הגיב להפרעות הסדר וההפגנות של פעילי חיזבאללה ופעילים פלסטינים על הגדר במטולה: "לפני כמה שבועות היה פה אירוע רציני בזמן המבצע: היו הפס"דים והפגנות על הגדר של פלסטינים מדרום לבנון. קפצנו לגדר ושמענו שיש ניסיון חדירה, עלינו לעמדה וראינו אנשים קופצים על הגדר של מטולה ושורפים שדה, מנסים לקרוע את הגדר. היינו הראשונים שראינו את האירוע בעיניים, אחרי כמה דקות הגיעו החירניקים והחפ"ק, ניסו להבריח אותם. קיבלנו אישור לירי הרחקה של פגזים, ירינו שני פגזים ותוך כמה רגעים כל ההפגנה נעלמה. האירוע קרה ביום שישי אז היינו בעצם כל השבת בתוך הטנק, הרגשה מאד משמעותית, עצרנו הפס"דים בכל הסופ"ש ואחר כך בחג בשבועות."
טנק של פלוגת "ונוס" במהלך הפרות הסדר בגבול עם לבנון
המשימה של פלוגת ונוס בגבול הצפון במהלך מבצע "שומר החומות" הייתה, ועודנה, מורכבת: מחד, עליהם להגיב ולסכל כל אירוע התקפי כנגד תושבי הצפון ומדינת ישראל, ומאידך עליהם לשמור על שקט יחסי ולמנוע התחממות של הגיזרה כולה. "אני חושב שבסוף לא משנה איפה יציבו אותנו, כל עוד נבין את משמעות המשימה אין פה שאלה על איפה עדיף להיות ומה עדיף לעשות. כמובן שכשרואים את החבר'ה בעזה, שזו גזרה שאנחנו מכירים, החבר'ה פה התלהבו. כמובן שאם היה תמרון גם אנחנו היינו שם. את שלב הביניים של ירי הפגזים ניתן גם לאנשים אחרים להרוויח. הייתה פה התמודדות משמעותית של איך להתנהל נכון מבצעית במהלך האירועים, איך לשמור על עצמנו כמו שצריך." מספר אריק.
טנק של 3ב' פלוגת "ונוס"
אתגר נוסף באיוש הקו הכחול הוא הפיזור של הפלוגה בכמה מוצבים נפרדים. בפלוגת ונוס בולט במיוחד ההווי הפלוגתי- שלטים, ציורים, דגלים, הפלוגה מעל הכול. או כפי שהלוחמים נוהגים לכנותה: "ונוס אימפריה- מרכבות האלים." דווקא בקו טנקים מגיע לידי ביטוי החוסן המחלקתי:" באימון יש אווירה של פלוגה: הווי, שירים, ככה מתמודדים עם האתגרים שחווים באימון. בקו בגלל שמעדיפים לא לפגוע במבצעיות, אנחנו לא יכולים לעשות איחוד של כל הפלוגה ביחד. זה חסר ברמה הפלוגתית כי יש סוג של נתק בין המחלקות, ואפילו בין המחלקות יש נתק כי הטנקים מופרדים, אבל כל מחלקה יוצרת לעצמה את הווי המשותף שלה: בין אם זה להזמין פיצה או המבורגר, למצוא את הדברים שכל מחלקה אוהבת, וככה זה מרים אותה. כפלוגה זה חסר ללוחמים, מחכים להתאחד." מספר עמית. אריק המ"פ גאה בחייליו שלמרות הריחוק מחבריהם לפלוגה, שומרים על חיוך:" ההווי הפלוגתי די מתבטל, אבל ההווי המחלקתי בא לידי ביטוי. הלוחמים שומרים לעצמם הווי בצורה מטורפת, רואים את האנשים עם רוח הלחימה שלהם, אם עושים את הדברים עם חיוך בצורה חיובית או שלילית, כל לוחם הוא משמעותי וקריטי וזה מה שמשמעותי בקו טנקים. אומרים את הברכה של ונוס ויודעים מה זה פלוגה ו' אבל בסוף בקצה מה שמעלה את המורל זה אך ורק הלוחמים והמפקדים."
מפקד פלוגת "ונוס" רס"ן אריק הוימן
קו לבנון הוא קו משמעותי במיוחד עבור אריק. רב סרן אריק הוימן קרוי על שם אחי אביו, אריאל – סלומון הוימן, שנפל בעת מילוי תפקידו בלבנון, באסון צור הראשון, כשהוא בן 24 בלבד.
" מרגש אותי לסגור פה מעגל, הייתי בכל הקווים במדינה. היה לי חשוב להגיע לפה ברמה האישית כי דוד שלי שעל שמו אני נקרא נהרג פה. אחת התמונות האחרונות שלו בחייו הייתה בבופור, ופה מהמוצב אני רואה את הבופור כל יום. אני מרגיש תחושת שליחות גדולה: על זה גדלתי, אהבת המולדת, היכולת להקריב למענה, אני מרגיש שפה אני מסכם את שירותי הצבאי ואני יוצא מזה מאד מסופק."
