יום שישי הגדול
ד"ר מרדכי נאור, הוצאת ספרית יהודה דקל, המועצה לשימור אתרי מורשת ובית העצמאות, 2014, 239 עמ'.
מסתבר כי יום אחד בחיי אומה יכול לפרנס ספר שלם ולהיות מרתק ומחדש.ספרו של ד"ר מרדכי נאור הוא דוגמה לכך.
ספרו של ד"ר מרדכי נאור, חוקר תולדות הארץ ואיש תקשורת, הוא מקראה של היבטים שונים מהיום הגורלי של הקמת המדינה, 14 במאי 1948 .יש בספר תיאור האירועים ("יומן המלחמה") של אותו יום כפי שכתב אישית דוד בן־גוריון ובצידם תיאור יום הפעילות של בן־גוריון, כפי שכתב וחקר מיכאל בר־זוהר.
היממה ההיא של בן־גוריון כללה סדרה ארוכה של החלטות שהוא קבל בעצמו ובצידן שתי שעות שינה בלבד. כל השוואה לאירועים צבאיים בהמשך תולדות המדינה היא, כמובן, ניסיון סרק – המציאות האכזרית היתה של מיעוט לוחמים, ציוד לחימה מינימלי, חוסר מידע על האויב, קשר פרימיטיבי – ובכל זאת הצליחו להביא לרוב נקודות העימות עם האויב הערבי את הכוח הצה"לי בהיקף המתאים ולהכריע ברוב הקרבות. המסר של בן־גוריון באותו יום לכל המפקדים: "העיקר לתת מכה לכוחות האויב, ולא שמירה על נקודות, ולהסביר זאת לכל המפקדים, כי יש צורך בריכוז כוחותינו".
בלשון ימינו – להעדיף את התמרון באגרוף כוחות יעיל. גם מנחם בגין זוכה בספר לאזכור נרחב באמצעות הדברים שאמר בתחנת השידור של אצ"ל במוצאי שבת 15 במאי. בגין קרא בנאומו המשודר ל"נוער העברי כולו, הנוער של ה"הגנה", הנוער של לח"י ושל אצ"ל להיות בין המשובחים בעולם, נמחץ אויב ונביא דרור ושלום לעמנו ולארצנו".
לא נעדר מהספר גם שירו של אלתרמן מאותו יום שישי גורלי – "אל מול הפלישה" וסיקור מלא של העיתונות העברית מאותו יום.
עוד על הספר
(מתוך: הערות שוליים להיסטוריה, הבלוג של רפי מן)
היו שחששו מפני מה שיתרחש מיד לאחר ההכרזה – פלישת צבאות ערב שביקשו לחסל את הישות הציונית שזה עתה קמה. גם בן־גוריון הודה לימים כי למראה הציבור הצוהל לאחר הכרזת המדינה חש כ"אבל בין חתנים", וחשש כי הציבור איננו מבין את גודל הסכנה הנשקפת למדינה הצעירה. לדבריו היה "עצוב ומלא דאגה… היתה רק המחשבה הזאת: נעמוד או לא נעמוד?". משום כך הדגיש למחרת הטקס בנאום רדיו כי דרכה של ישראל לא תהיה סוגה בשושנים. "דרך קוצים לפנינו", הדגיש בן-גוריון. "והיא לא קצרה ולא קלה".
ליקט וערך אל"ם (במיל') שאול נגר