לזכרו של רא"ל דוד אלעזר (דדו), הרמטכ"ל במלחמת יום הכיפורים
מילים: חיים חפר, לחן: דובי זלצר
על שדות הקרב עברו עורבי הזמן,
הטנקים חול כוסו, חלקם החלידו,
וללשכה הרמטכ"ל הוזמן
לשמוע פסק הדין ומה הגיד הוא.
וכשיצא אמר סע למלון,
והנהג הביט בו ונשך שפתיים,
ובחדרו פתח הרמטכ"ל את החלון
וצעיפים כיסו חומות ירושלים.
וכמו ברק נגלה יומן חייו.
אשרי האיש, אשרי אשר קרא בו,
והסיפור מתחיל הָיֹה הָיָה
בעיר ביוגוסלביה סרייבו,
הָיֹה הָיָה בקרב בקטמון,
הָיֹה הָיָה בדרך אל בירת מצרים,
הָיֹה הָיָה חייל אשר מילא פקודת עמו
עת צעיפים כיסו חומות ירושלים.
הרמטכ"ל קָרַב אל החלון –
פניו כמו העיר קשות כסלע,
כמו אז בקרב כמעט האחרון
בין ים החול להררי בזלת.
לאט לאט הפנה הוא את גבו
ולבדו נשא הדין על הכתפיים.
הָיֹה הָיָה, הָיָה חייל אשר נשבר ליבו
וצעיפים כיסו חומות ירושלים.
זה שיר על איש אשר האגדה בו
רֵעִי ומפקדִי, רֵעִי שלי דָּדוֹ.
