ירי קטיושות, ניסיונות חדירה של מחבלים ופגיעה באזרחים ובחיילים בגבולה הצפוני של מדינת ישראל (הגבול עם לבנון), הפכו לשגרה בלתי אפשרית. דרום לבנון הייתה למקומם של בסיסי אימונים של מחבלים. האזור זכה לכינוי "פתח לנד". המחבלים החלו להתארגן כצבא לכל דבר.
ב-6 ביוני 19822 פתח צהל במבצע שלום הגליל, שמטרתו להחזיר את השקט לאורך גבול הצפון. מבצע שלום הגליל תוכנן ל-48 שעות, שבהן צה"ל יחדור כ-40 ק"מ בתוך לבנון.
שלבים עיקריים
5 ביוני 1982 – החלטת הממשלה על מלחמת "שלום הגליל".
6 ביוני – צה"ל ניכנס ללבנון.
8 ביוני – התנגשות עם הסורים.
11 ביוני – הפסקת אש עם הסורים בבקעה.
13 ביוני – הטלת המצור על ביירות.
25 ביוני – השלמת המצור על ביירות.
20 באוגוסט – כניעת הסורים ואש"ף בביירות.
23 באוגוסט – בשיר ג'ומייל נבחר לנשיא לבנון.
1 בספטמבר – גמר פינוי ביירות ע"י הסורים ואש"ף.
14 בספטמבר – רצח בשיר ג'ומייל.
15 בספטמבר – השתלטות צה"ל על מערב ביירות.
16 בספטמבר – טבח סברה ושתילה ע"י הפלנגות.
החלטת הממשלה מיום 5 ליוני 1982
להטיל על צה"ל את המשימה להוציא את כל יישובי הצפון מטווח האש של הטרוריסטים המרוכזים – הם ומפקדותיהם ובסיסיהם – בלבנון. שם המבצע – שלום הגליל. בעת ביצוע החלטה זו אין לתקוף את הצבא הסורי, אלא אם הוא יתקוף את כוחותינו. מדינת ישראל מוסיפה לשאוף לחתימת חוזה שלום עם לבנון העצמאית תוך שמירת שלמותה הטריטוריאלית.
פקודת המבצע של פיקוד צפון
פיקוד הצפון יכבוש את דרום הלבנון עד לקו האוואלי, דלפי, כפר-א-זית, מיוערת; ישמיד מחבלים ותשתית וימנע ירי ארטילרי לעבר יישובינו עד "ש" + 24 שעות; יהיה בכוננות להשמיד את הצבא הסורי בלבנון, אם יתקוף את כוחותינו.
דברי שר הביטחון בישיבת הממשלה מיום 7 ביוני 1982
שר הביטחון הציג שלוש הערכות לגבי דרכי הפעולה הסוריות מאז הגיעו "ידיעות ממשיות אתמול לפנות ערב על הכוונות הסוריות":
הערכה ראשונה: "הכי סבירה והגיונית – הסורים יכניסו כוח כדי לסגור את הפתחה ואת הצירים שמובילים לדמשק וייערכו עם כוחות נוספים מאחור".
הערכה שנייה: "הם ישלחו כוחות לכיוון כביש ביירות – דמשק כדי לוודא שלא נלך צפונה".
הערכה שלישית: "נראתה פחות הגיונית מכולם – שהם יורידו כוחות יותר דרומה לכיוון כוחותינו. הם בחרו דווקא בדרך השלישית והורידו במשך הלילה כוחות גדולים ועכשיו, ברגע זה, מתבצעת הכנסת חטיבת טק"א (טילים קרקע אוויר) נוספת סורית לתוך לבנון".
זירת הקרב
ללבנון משתרעת על שטח של 10,400 קמ"ר שהוא מהקשים ביותר לפעילות צבאית. אפשר לחלק את שטחה של לבנון בזירת הפעולה ל-4 גזרות עיקריות.
* הר הלבנון.
* בקעת הלבנון (הבקעא).
* הרי מול הלבנון.
* מישור החוף.
הר הלבנון
בין נהר אל-כביר בצפון לליטני בדרום ובין מישור החוף במערב לבקעת הלבנון במזרח (הבקעא – שהיא חלק מהשבר הסורי-אפריקני) מתנשא הר הלבנון. אורכו כ-160 ק"מ ורוחבו בין 25 ל-60 ק"מ. זהו שטח הררי קשה שפסגותיו מגיעות לעתים עד כדי 2000 – 3000 מ'. נתיבי התנועה והצירים בתוכו צרים ורובם מתמשכים ממזרח למערב. המורדות המזרחיים של הר הלבנון תלולים ואילו מורדותיו המערביים המשתפלים לכיוון מישור החוף מתונים יותר. באזור יש כפרים רבים שתושביהם, בעיקר נוצרים ודרוזים, מעבדים את המדרונות בטרסות. ניתן לחסום אזור זה בכוחות ובאמצעים קטנים יחסית וכמעט בלתי אפשרי להפעיל בו עוצבות שריון. באזור זה קיים ציר עיקרי אחד (הכולל שני נתיבים) לתנועה מדרום לצפון – ציר ג'רג'וע – ג'בע-ג'זין – כפר א-שוף – דיר-אל-קמר- עין זחלתא – דהר אל-בידר.
בקעת הלבנון – הבקאע
בין ביצות אל-קעא בצפון לאגם קרעון בדרום, ובין הר הלבנון במערב לבין הרי מול הלבנון במזרח, משתרעת בקעת הלבנון. אורכה כ-120 ק"מ ורוחבה נע בין חמישה ק"מ בדרום ל-20 ק"מ בצפון. זוהי בקעה מוארכת המשתרעת למרגלות הפסגות של הרי הלבנון ושל הרי מול הלבנון. היא המשכה של בקעת הירדן, אך בינה לבין בקעת עיון – חלקה הצפוני של בקעת הירדן – מצוי "פקק" הררי, המחבר את הר הלבנון ומול הלבנון (חרמון) ואשר כולל את ג'בל ביר א-דהר וג'בל ערבה. כל תנועה לתוך הבקעה מדרום מחייבת מעבר בשטח זה. נהר הליטני מחלק את הבקעה לאורכה לשני חלקים, משני עברי הליטני מצויות תעלות השקיה רבות ושדות המושקים בהצפה. בבקעא שני אזורי ביצות בלתי עבירים כל ימות השנה – ביצות עמיק וביצות ענג'ר. למרות שהבקעא היא השטח היחיד בלבנון שבו אפשר לפרוס כוחות שריון, קשה מאוד לתמרן בה בשל תעלות ההשקיה והעיבוד האינטנסיבי, ומשום שהיא נשלטת משני עבריה כמעט לכל רוחבה ואורכה על ידי רכסי הר הלבנון ומול הלבנון.
בבקעת הלבנון שלושה צירי אורך עיקריים:
* כביש הבקעא המערבי: גשר דלפי – משערה – קב אליס – שתורא.
* כביש מרכז הבקעא: כוכבא – קרעון – ג'ב ג'נין – בר אליס.
* כביש הבקעא המזרחי: חצביא – רשיא אל ואדי – סולטן יעקוב – ענג'ר.
מאחר שבקעת הלבנון היא השטח הנוח ביותר בלבנון להפעלת שריון ריכזו בה הסורים את עיקר הביצורים והכוחות שלהם.
הרי מול הלבנון
הרי מול הלבנון מהווים גבול טבעי בין לבנון לסוריה במזרח. הם מתנשאים לגבהים של 2,500 מ'. נהר הברדה מחלקם לשני גושים: בצפון הרי מול הלבנון ובדרום החרמון. הרים אלה מבותרים ותלולים, האקלים בהם קשה, הם חשופים ודלילי אוכלוסייה. כמעט שאין נתיבי תנועה בהרים אלה. אין בהם צירי אורך. ציר הרוחב העיקרי הוא כביש דמשק – ביירות.
מתיאור זירת הקרב עולה, כי לחימה בשטח לבנון מצריכה שליטה בשיטות הלחימה המסובכות ביותר: לחימה בשטח הררי, לחימה בשטח בנוי וצליחת מכשולי מים. השטח מחייב שילוב מלא של 3 השיטות האלה ברציפות, דבר המקשה עוד יותר על התכנון. ואם לא די בבעיות אלה, הרי הטנק, שהוא אמצעי הלחימה הנושא בצה"ל בעיקר נטל קרב היבשה, סובל בשטח לבנון מבעיות חמורות וביניהן:
* משקלו הרב הוא מגרעת חמורה בעת מעבר על גשרים ועל גשרונים.
* אורכו ורוחבו מקשים על התנועה בצירים ההרריים.
בשל תאי השטח הקטנים יורדת יעילות התותח ומשתווה לעתים ליעילותו של מטול רקטות נגד טנקים (מרנ"ט). השריון ההיקפי של הטנק ותנאי השטח מצמצמים עד למינימום את אפשרויות התצפית. יתר על כן, תנאי השטח בלבנון מציבים בעיות לוגיסטיות קשות. המסקנה העולה מתיאור השטח היא, כי למתגונן יתרונות רבים, וכי הכוח התוקף חייב לגלות יכולת גבוהה ביותר בתכנון וביצוע.
הכוחות היריבים
הצבא הסורי:
ערב המלחמה כמעט השלים צבא סוריה את תהליך הפיכתו לצבא שרובו ממוכן ומשוריין. מאז תום מלחמת יום הכיפורים היה הצבא הסורי בתהליך של התעצמות מואצת, שנועדה להביאו למצב שבו יוכל להתמודד לבדו עם צה"ל.
סד"כ:
* 4 דיביזיות שריון.
* 2 דיביזיות ממוכנות.
* 4 חטיבות עצמאיות (2 חטיבות שריון ו-2 חטיבות חי"ר ממוכן).
* יותר מ-25 גדודי קומנדו.
* מספר אגדי מילואים: שריון, חי"ר וחת"ם.
עוצמה:
* יותר מ-3500 טנקים מהדגמים טי-72/62/55.
* כ-2300 קני ארטילריה.
* כ-1500 משגרים לטילים נ"ט ("סאגר", "מילאן", "הוט" ו"סוואטר").
* כ-1600 נגמ"שים מסוג בי-טי-אר-60, 50, 152 וכן BMP-1.
* יותר מ-30 משגרים לטילי קרקע-קרקע פרוג וסקאד.
* כ-80 סוללות טק"א (טילי קרקע-אוויר).
* כ-500 מטוסי קרב והפצצה:
* 250 מטוסי מיג-21 (11 טייסות).
* 64 מטוסי מיג-23.
* 25 מטוסי מיג-17.
* 16 מטוסי סוחוי-7.
* 20 מטוסי סוחוי-20.
* 25 מטוסי מיג-25 (טייסת אחת).
* כ-150 מסוקים (כולל כ-50 מסוקי תקיפה "גאזל").
בלבנון היה ערוך הכס"ב (הכוח הסורי בלבנון) בפיקודו של עמיד אדיב אסמעיל.
סד"כ הכס"ב:
* 2 חטיבות טנקים (6).
* 2 חטיבות חי"ר ממוכן (4).
* מספר גדודי קומנדו.
* יחידות חת"ם, נ"ט, נ"מ וסוללות טק"א 2 חטיבות חי"ר של צבא השחרור הפלסטינאי (צש"ף).
* 1 אגד שריון (של צש"ף).
עוצמה:
* 300 (616) טנקים מהדגמים טי-72/62/55.
* 300 קני ארטילריה (תותחים D-30, ו-130 מ"מ. מטל"רים ומרגמות 120 ו-160 מ"מ).
* 80 נגמ"שים בי-טי-אר-152 וכן BMP-1.
ההיערכות ותכנית ההגנה של הכס"ב
הכס"ב (הכוח הסורי בלבנון) נערך במגמה לענות על שתי בעיות עיקריות:
* הגנה על שטחי המפתח בלבנון תוך הפרדת הנוצרים מאש"ף ואבטחת השליטה על המדינה (מעל לכול על ביירות ועל ציר הכביש לדמשק.
* היערכות לאפשרות שצה"ל יתקוף דרך הבקעא לכיוון סוריה ודמשק.
הכס"ב נערך בהתאם למבנה הגיאוגרפי של לבנון בצורה הבאה: רצועת ההגנה העיקרית של הכס"ב כללה את דמור, את הר הלבנון, את ג'בל ערבה ואת מורדות החרמון. רצועת ההגנה השנייה כללה את העיר ביירות את זחלה – רייק – ג'דידת יבוס – דיר אל עשייר.
בחזית רצועת ההגנה העיקרית נפרסה רצועת האבטחה בשטח שבין יוניפיל ומובלעת חדד בדרום לבין קו דנייבה – סחמר – עיישיה – בית א-דין – דיר אל-קמר – דמור, תוך ניצול השטחים ההרריים של מורדות החרמון, ג'בל ביר א-דהר, ומורדות הר הלבנון, להשהיית ולהתשת התוקף.
פירוט ההיערכות
בביירות היו לסורים 4 מסגרות חטיבתיות ועוד יחידת קומנדו. המערך שלהם כלל:
1 חטיבת חי"ר ממוכן מס' 85.
2 חטיבות צש"ף (אלה חטיבות חי"ר המאוישות בפלסטינים).
1 אגד שריון של צש"ף שכלל יותר מ-50 טנקים מסוג טי-55/54.
בהר הלבנון נערכה חטיבת חי"ר ממוכן מס' 62 שכללה גם טנקים ובין 4 ל-6 גדודי קומנדו.
בבקעת הלבנון נערכה חטיבת טנקים מסוג טי-62 מס' 51 ולה גם כוח חי"ר ממוכן וכ-4-3 גדודי קומנדו.
בהר מול הלבנון נערכה חטיבת טנקים מסוג טי-62 מס' 91 מדיוויזיה מס' 1 ולה גם כוח חי"ר ממוכן ו-2 אגדי קומנדו.
צה"ל כוחות ומשימות
* מפקדת פיקוד הצפון.
* מפקדת גייס.
* שש אוגדות בסדיר ובמילואים.
* חיל האוויר במשימות תקיפה והטסה.
* חיל הים במשימות תקיפה והנחתה.
תכנית ההתקפה של פיקוד הצפון:
תכנית זו התבססה על שני גורמי יסוד אשר אמורים היו להביא את התוצאות המקוות:
* ניצול נתיבים וצירים עוקפים בשטחים ההרריים.
* הנחתת כוחות בעורף האויב כדי למנוע את נסיגת המחבלים וכדי לשבש את ארגונם.כוחות ומשימות:
1. אוגדת הגליל (91), בפיקוד תא"ל יצחק (איציק) מרדכי תשמיד את ריכוזי המחבלים לאורך ציר החוף על ידי תנועה על כביש החוף עד נהר אל-אוולי וטיהור האזור ממחבלים תוך הריסת תשתיתם. לצורך ביצוע המשימה עמדו לרשות העוצבה (במצטבר) 6 חטיבות חי"ר ושריון.
2. אוגדת הגולן (36) בפיקוד תא"ל אביגדור קהלני תשמיד את ריכוזי המחבלים ברמת נבטיה ותחבור לאוגדה הקלה הנוחתת בשפך האוואלי על ידי תנועה על ציר הזהרני תוך השתלטות על גשר חבוש, הכשרת מעברות החרדלה וטיהור הגזרה ממחבלים והריסת תשתיתם. לצורך ביצוע המשימה עמדו לרשות העוצבה חטיבת חי"ר וחטיבת שריון.
3. אוגדת סיני בפיקוד תא"ל עמנואל סקל תשמיד את ריכוזי המחבלים ב"פתח-לנד" ותיערך לאפשרות של התקפה סורית, על ידי תנועה בצירים ממטולה לעבר כוכבא – חצביא ושבעה. לצורך ביצוע המשימה עמדו לרשות העוצבה 2 חטיבות שריון וחטיבת חי"ר.
4. אוגדה קלה (96) בפיקוד תא"ל עמוס ירון תנחת בשפך נהר האוולי, תכתר את צידון ותבודד את גזרת הפעולה מצפון על ידי חסימת כביש החוף והכבישים המקבילים לו. לצורך ביצוע הפעולה עמדו לרשות העוצבה, חטיבת הצנחנים וחטיבת שריון. לאחר החבירה בצידון תוגבר כוח זה בשריון נוסף.
5. אוגדת הפלדה (162) בפיקוד תא"ל מנחם עינן תשמש עתודה פיקודית לעיבוי אוגדת סיני או לתנועה בהרי א-שוף לעבר גשר הבסרי. לצורך זה כללה העוצבה 2 חט' שריון ו- 1 חי"ר.
6. אוגדת שריון מיל' (90) בפיקוד תא"ל גיורא לב תבקיע את רצועת ההגנה הראשונה הסורית באזור הקרעון בדירוג, אם הסורים יתערבו בלחימה. לצורך ביצוע משימה זו כללה העוצבה 2 חטיבות שריון וחטיבת חי"ר.
7. מפקדת גייס (לראשונה בתולדות צה"ל נעשה שימוש במסגרת על-עוצבתית מסוג זה) בפיקודו של אלוף אביגדור בן-גל (יאנוש) תוכננה לנהל את הלחימה להשמדת הכס"ב (הכוח הסורי בלבנון) בבקעא, אם יתערב בלחימה. לצורך זה הייתה אמורה מפקדה זו לקבל מספר אוגדות וחטיבות תחת פיקודה.
8. על חיל האוויר בפיקודו של אלוף דוד עברי הוטל לסייע לכוחות היבשה לפי דרישה, לבצע פעולות אמנעה, לתקוף יעדי מחבלים, להטיס כוחות חי"ר במסוקים, לקיים עליונות אווירית מעל לבנון ולהגן על שמי המדינה.
9. על חיל הים בפיקודו של אלוף זאב אלמוג הוטל לבצע פעולות אמנעה, לתקוף יעדי מחבלים ספציפיים, להנחית את האוגדה הקלה בשפך האוולי, ובמקביל לקיים עליונות ימית לאורך חופי לבנון ולשמור על חופי המדינה.
10. מפקדת פיקוד הצפון בפיקודו של אלוף אמיר דרורי הייתה המפקדה המבצעית של הכוחות ופיקדה על המבצע ממוצב פיקוד קדמי.
11. התכנית בקווים כלליים הייתה צריכה להתבצע לפי לוח הזמנים הבא:
* 061200 – שלוש אוגדות חוצות את הגבול ומתקדמות בגזרותיהן.
* 062200 – האוגדה הקלה מונחתת בעורף האויב בשפך נהר האוולי.
* 081200 – גמר כיבוש השטחים שבשליטת המחבלים בגזרת צידון.
הכוונה, כאמור, הייתה לבודד את בסיסי המחבלים בדרום לבנון ולהרוס אותם תוך כדי הימנעות מעימות עם הצבא הסורי, אך תוך עמידה על כך שהצבא הסורי לא יסייע למחבלים.
ההתנגשות עם הסורים – אוגדת "הפלדה" 162
בצהרי יום ראשון 6 ביוני, נקבע ציר התנועה לאוגדה בעקבות אוגדה 36: גשר עקיה – גשר חבוש – ג'רג'וע – ג'בע- בית א-דין – בסרי. זה ציר הררי קשה שרוחבו המרבי מגיע ל-5 מ' ואשר מתמשך על המורדות המערביים של הרי השוף בגבהים של 1000 – 2000 מ' מעל פני הים ועל מדרונות תלולים המתנשאים כ-100 מ' ויותר מעל קניוני הערוצים הנשפכים לזהרני ולוואדי א-שמס. בעיקר נטל הלחימה לאורך כל הדרך נשאה חטיבת השריון "בני-אור" שהייתה מצוידת בטנקי מגח, לאחר שחטיבת ביה"ס לשריון, החטיבה השנייה של האוגדה, הופרשה לטובת כוח 'ורדי' ללחימה על מערך ג'זין. חטיבת כפיר תוגברה בהתחלה בחיילי נח"ל ומאוחר יותר בחיילי חי"ר מילואים נוספים מאוגדת "הגליל". מגמת אוגדת "הפלדה" בשלבי הפתיחה הייתה לנתק את גזרת החוף מהבקעא על ידי תנועה צפונה בצירי דרום הר הלבנון.
ביממה הראשונה שבה נלחמה האוגדה מיום 7 ביוני 0900 עד 8 ביוני 0600 היא עברה כ-40 ק"מ בשטח הררי קשה ביותר, שבו יישובים כפריים לרוב (כמעט בכל קילומטר). האוגדה נתקלה בהתנגדות חפוזה של קומנדו סורי שארב לה במספר מקומות.
בבוקר 8 ביוני נתקל חוד האוגדה באזור גשר הבסרי בכוח סורי קטן מחטיבה 85 שבביירות. האוגדה חיסלה את הכוח הסורי שהיה מורכב מחיילי חי"ר שנעו על נגמ"שים בי-טי-אר-152 ותפס מספר שבויים. בשלב זה הוברר כי הצבא הסורי אינו מתכוון לאפשר לצה"ל לטהר את דרום לבנון ממחבלים בגזרת הר הלבנון והבקעא. כמו כן הוברר כי הפיקוד העליון הסורי אינו מוכן לשמוע אפילו שליחים אמריקאיים בנושא. עקב כך הורה פיקוד הצפון לאוגדה לנוע מהר ככל האפשר לכביש דמשק – ביירות.
בבוקר 8 ביוני התפצלה האוגדה לשתי שדרות של צוותי קרב חטיבתיים (האחד בפיקוד מח"ט "בני-אור" אל"ם דורון רובין והשני בפיקוד מח"ט "בני-אור" הקודם אל"ם בני טרן), כדי לנוע מהר יותר וכדי לנצל שני צירים. קיצור השדרות כתוצאה מפיצול האוגדה אפשר לה לנוע מהר יותר ובביטחון רב יותר. אכן, ההחלטה לפצל את האוגדה הוכחה כנכונה, וביום זה גמאה אוגדת "הפלדה" 60 ק"מ על אף השטח ההררי הקשה המתנשא כ-250 מ' מעל קניון נהר ברוך וכ-1000 מ' מעל פני הים. בשעה 1800 הגיע החוד המזרחי (צח"ם "בני-אור") של הכוח לעין זחלתא. תנועה זו הציבה את אוגדת "הפלדה" כ-10 ק"מ (7 ק"מ בקו אווירי) מדרום לכביש דמשק – ביירות. בשלב זה היה ביכולתו של מפקד האוגדה לבחור באחת משלוש דרכי הפעולה האפשריות הבאות: תנועה על הכביש בכיוון מערב דרך דיר אל-קמר לדמור; ירידה לבקעא בציר מזרעת – א-שוף כפריא לעורף המערכים הסוריים; או המשך התנועה לפנים, אל הכביש. אולם האוגדה לא התקדמה אף לא באחד משלושת הצירים האלה. בשתי היממות וחצי הבאות (כ-60 שעות) היא התקדמה כ-3 ק"מ בלבד והצליחה לכבוש את עין זחלתא בלבד.
השטח ההררי שמדרום לכביש דמשק – ביירות אזור הלחימה מתאפיין בשלוחות היורדות מהכביש (מצפון-מזרח) לכיוון דרום-מערב. על אחת משלוחות אלה בין ערוצי כפר אצפא וואדי אבו קשקיש (שניהם יובלים של נהר דמור). בוואדי הנשפך לוואדי אבו קשקיש בנוי הכפר עין זחלתא. זהו כפר מוסלמי קטן המונה כמה מאות תושבים ושבתיו בנויים אבן. ב-7 ביוני, כשהחלו כוחותינו לנוע לעבר הרי א-שוף, נערכה חטיבת שריון 51 הסורית (מוקטנת, עם טנקי טי-62) שתוגברה בקומנדו ובאמצעים נ"ט והנדסה, בין צופר לשתורא, כדי להגן על כביש דמשק – ביירות.
כאשר נעה חטיבת השריון "כפיר" המובילה של האוגדה בוואדי אבו קשקיש היא נתקלה במתחם הסורי. ההיתקלות הייתה לאחר שהאוגדה התקדמה יותר מ-120 ק"מ בשטח לבנון בלא שתתקל בהתנגדות של ממש. חוד הכוח נכנס לתוך מתחם האויב ומיד נפתחה עליו אש תופת מכל הכיוונים. שני הטנקים המובילים ומספר נגמ"שים נפגעו מיד. במשך הלילה ניסו חיילי נח"ל להיכנס לכפר כדי לחלץ את הנפגעים שנלכדו בתוכו. כך החל מבצע החילוץ שגרם לנפגעים, העסיק את הלוחמים ועיכב את המשך התקדמותה של האוגדה. באותו לילה (שבין 8 ל-9 ביוני) נקרא מפקד חטיבת השריון ("בני-אור") אל"ם דורון רובין – להתייעצות אצל מפקד האוגדה. כאשר הוא חזר הסתבר לו, שכוחותיו נתונים ללחץ סורי כבד. עלה בידיו לייצב את המצב, אולם היה ברור שהמהלך שמטרתו הייתה לאגוף את הסורים מבלי להתעמת עמם הביא דווקא ללחימה ישירה בסורים. להמשך הלחימה של האוגדה היא הזדקקה לסיוע אווירי מסיבי שחיל האוויר התקשה לספק עד אשר לא יושמדו מערכי הטק"א (הטילים קרקע-אוויר) הסורים בלבנון.
במשך כל יום 9 ביוני המשיכה האוגדה לחלץ את נפגעיה ולא התקדמה כלל. לפנות ערב תוגברה חטיבת השריון "בני-אור" בגדוד צנחני מילואים. בבוקר יום חמישי 10 ביוני תקפו הצנחנים את המערך הסורי מעורפו (לאחר איגוף לילי) ואילו השריון תקף את הסורים בחזיתם. במהלך מבצע זה נכבש הכפר עין זחלתא והכוח הסורי שנערך בו הושמד. משהסתיימה הלחימה על עין זחלתא (ב-10 ביוני בלילה) מצאה עצמה האוגדה מול המתחם הסורי בעין דרה. ב-11 בחודש החלה האוגדה, כשהיא מסתייעת בחיילי גולני שבאו מג'זין, לנוע על כמה צירים והפעילה מחדש לחץ על הסורים. התקדמות זו נעצרה בשל כניסתה של הפסקת האש לתוקף, כשהכוח מהלך שעות ספורות מכביש ביירות – דמשק.
ההבקעה בבקעא
מפקדת הגייס קיבלה אחריות על הגזרה המזרחית כבר בשחר 7 ביוני, מוקדם בהרבה מהמתוכנן. לאחר שהסתבר במהלך 8 ליוני שצה"ל כבר נמצא בלחימה ישירה בסורים, היה ברור כי הגייס עומד להיות מוטל למערכה שהתכונן אליה לפני המלחמה.
בלילה שבין 7 ל-8 ביוני השלימה מפקדת הגייס את תכנון המשימה. המפקד, האלוף בן-גל, נקרא אל אלוף פיקוד הצפון, ובו במקום אישר אלוף הפיקוד את תכניתו שכללה תקיפת המתחם הסורי בג'זין – משימה שלא תוכננה כלל לפני המלחמה. כך מצא עצמו צה"ל מפעיל לראשונה בתולדותיו גייס במלחמה בפעולה בלתי מתוכננת (בלת"ם).
הקרב על מתחם ג'זין – כוח "ורדי"
המתחם שהוחזק כל השנה על ידי גדוד חי"ר מחטיבה ממוכנת 62 ופלוגת טנקים טי-55, תוגבר בלילה שבין 6 ל-7 ביוני בגדוד חי"ר נוסף מחטיבה 85 שבביירות וב-2 גדודי קומנדו. בבוקר 8 ביוני תוגבר המתחם בגדוד טנקי טי-62 ממתחם קרעון ששיך היה לחטיבה 51. מערך האבטחה של מתחם ג'זין מדרום הוחזק על ידי חטיבת "ירמוק" של הפת"ח (זו כללה כ-1000 מחבלים). מערך זה תוגבר בטנקים, בקומנדו ובגורמי הנדסה ונ"ט שהוצאו מתוך מתחם ג'זין. כוחות סוריים נוספים שהיו במתחם ג'זין נשלחו לציר ג'רג'וע – ג'בע כדי לחסום אותו בפני כוחות צה"ל מאוגדות קהלני ועינן שעברו בו כבר ב-7 בחודש. במערב הגנו על מתחם ג'זין כשלושה גדודי פת"ח מחטיבת ה"קסטל".
כוח "ורדי", כוח משימה אוגדתי מאולתר שהורכב על ידי הגייס בפיקודו של תא"ל דני ורדי (מסגרת אוגדתית שביעית בלבנון), תקף את המתחם בצהרי 8 ביוני בנצלו את הצלחת אוגדות קהלני ועינן (שנעו לפני כן בשוליים המערביים של המתחם על ציר ג'רג'וע – ג'בע, חיסלו את המארבים לאורכו והפרידו את מערך האבטחה במערב – חטיבת ה"קסטל" – מהמתחם). חיילי גולני (כוח הסמח"ט סא"ל גבי אשכנזי), שליוו את אוגדת קהלני עד אל-חמדיה (לאחר כיבוש נבטיה) והועברו תחת פיקוד כוח ורדי, עלו לאזור ניחא כדי לתקוף את המתחם רגלית מצפון. השריון של כוח ורדי (חטיבת ביה"ס לשריון 460 בפיקוד אל"ם חגי כהן) תקף בשדרות לאורך הצירים ממערב וחטיבה 769 בפיקוד אל"ם שאול מופז היה צריך לתקוף מדרום. החי"ר (סמח"ט גולני) נע מאזור נבטיה צפונה לעבר ג'רמק – עישיה – ריחן ותקף את המתחם מדרום-מערב. תקיפת המתחם מ-3 עברים בבת אחת בחי"ר ובשריון, שפעלו יחד נגד כוחות שברובם לא שהו במתחם יותר מ-12 שעות, ואשר לא הספיקו ללמוד את השטח ולהתארגן, גרמה להתמוטטותו. עד 8 ביוני בערב כבר שלטו כוחות צה"ל ברוב המתחם, וחיילי גולני החלו נעים צפונה לעבר מעצר א-שוף. הכוחות הסוריים פוזרו לכל עבר, חייליהם נהרגו, נשבו או ברחו צפונה. במתחם נספרו 32 טנקים שרופים. כיבוש המתחם של ג'זין, שהיה שטח מפתח ברצועת ההגנה כולה, אפשר לכוחות צה"ל לתקוף את מערכי הקרעון מהאגף המערבי באמצעות ירידה בציר ג'זין – משערה או מהעורף מצפון-מערב באמצעות ירידה בציר מעצר א-שוף, כפריא, ג'ב ג'נין.
הקרב על רצועת האבטחה
עם תחילת מבצע "שלום הגליל" היתה אוגדת סיני אמורה להשתלט על ה"פתח-לנד", להיעצר מול רצועת האבטחה הסורית בקו שבעא – חצביא – כוכבא כדי להימנע ככל האפשר מלהיכנס ללחימה עם כוחות סוריים, לאבטח את האגף המזרחי של כוחותינו הפועלים נגד חטיבת ה"קסטל" בדרום לבנון ולהרוס את תשתית חטיבת "כראמה" של הפת"ח שהגנה על גזרה זו. ה"פתח-לנד" כולל את המורדות המערביים של הר החרמון, ואפשרויות התנועה בו מוגבלות ביותר. כמעט שאי אפשר לנוע בדרכים העוקפות את הכבישים הקיימים (הכבישים עצמם גרועים ביותר). אוגדת סקל התבססה בתכניתה על תנועה בכמה צירים.
התנועה לעבר חצביא, שהחלה ב-6 ביוני, ואשר התנהלה על שני צירים – מטולה – אל חים – חצביא והר דוב-חצביא – כאילו בישרה על הבאות. חי"ר ושריון מצוות הקרב החטיבתי 401 של אל"ם עוזי לב-צור שנעו בכביש המזרחי, הגיעו לחצביא עם חמישה נגמ"שים בלבד, משום שכמה מאות מטרים לאחר כפר שבעא התמוטט הכביש (לאחר שחמשת הנגמ"שים עברו בו) ורוב החטיבה נבלמה. למרבה המזל הייתה ההתנגדות בכביש קלה, וחמשת הנגמ"שים הגיעו עם ערב לחצביא – שם הם חברו עם שאר כוחות האוגדה אשר הגיעו ממטולה. חצביא עצמה נכבשה ללא קרב. המחבלים נסוגו ממנה להרים שמצפון וממזרח. בחצביא התגלה חלק מתשתית המחבלים בגזרה המזרחית – מחסני נשק ותחמושת גדולים, מפקדות ומתקני הדרכה. עם התמקמות הכוחות באזור חצביא נפתחה עליהם אש תותחים סורית וכן הטרידו אותם חוליות נ"ט של מחבלים ושל סורים.
בשלב זה החל למעשה הקרב על רצועת האבטחה, שהייתה ערוכה בין חצביא לבית לחיא ושכללה מכשולים, המורכבים מגשרונים מוכנים לפיצוץ, ממקבצי מוקשים חפוזים ומביצורים הכוללים עמדות טנקים מוסוות היטב לאורך הציר. הכוחות הסורים שהחזיקו ברצועת האבטחה כללו פלוגת טנקים, פלוגת חה"ן, פלוגת נ"ט, לפחות פלוגת קומנדו אחת ומסוקי תקיפה. בצהרי יום ג' התקרבה אוגדת סקל לכפר מימס – כ-7 ק"מ מצפון לחצביא, ולאחר ריכוך ארטילרי כבשה אותו. עד הערב של 8 ביוני התקדמה אוגדת סקל כמחצית הדרך לעבר המערך העיקרי של הסורים וכבשה את חצביא את כוכבא, את עין קיניה, את מימס ועוד מספר כפרים נוספים. במקביל ללחימה של צוות הקרב המשוריין לאורך ציר הכפרים חצביא – מימס החל צוות קרב נוסף שתוגבר באלמנטים של הנדסה להכשיר את וואדי שבעא לתנועה. בוואדי הוצבו מכשולים רבים – סוללות עפר ומקבצי מוקשים – והגנה עליו פלוגת קומנדו אחת לפחות. על פלוגת צנחנים של צה"ל הוטלה המשימה לתפוס שטחים שולטים לאורך הציר. הצנחנים הותקפו על ידי הקומנדו הסורי בגבעה שכונתה "המיוערת" ובקרב שהתפתח נהרגו 40 חיילי קומנדו סוריים. כוחות ההנדסה הצליחו להכשיר לתנועה את 12 הק"מ הראשונים של הציר, אך גדוד השריון שהחל לנוע בו, נעצר אחרי ק"מ אחד בשל ידיעות על היערכות של גדוד קומנדו סורי נוסף במוצא הוואדי. משלב זה שוב לא נעשה שימוש בציר וואדי שבעא עד לגמר כיבוש מערכי קרעון – רשיא.
לאוגדת סקל נותר אפוא ציר אחד בלבד – כביש הכפרים. הכפר הבא שהאוגדה הייתה צריכה לכבוש היה אל-חילוה. הקרב על כפר זה, שנשלט מכפר א-זית, נמשך לאורך כל יום רביעי 9 ביוני. משום שלא ניתן היה לתמרן בשטח הקשה, לא היה מנוס מכיבוש הכפר בית אחר בית. התנהל קרב קשה שבמהלכו נהרגו 4 חיילים ועשרות נפצעו. עם כיבוש הכפר עשתה האוגדה מעט יותר ממחצית הדרך למערך העיקרי ברשיא.
ב-88 ביוני, במקביל ללחימת אוגדת סקל, החלה בפעולה גם אוגדת המילואים 90 בפיקודו של תא"ל גיורא לב. אוגדה זו, שחברה לחטיבת החי"ר (בה"ד 1) של אל"ם שמואל ארד ולחט' השריון 14 של אל"ם דוד שובל מאוגדת סקל באזור חצביא-כוכבא, השלימה במשך יום 9 ביוני את ההתגברות על רצועת האבטחה בגזרתה בין נהר הליטני במערב לחצבני במזרח. האוגדה צוותה את כוחותיה מחדש והפעילה את כולם במקביל: צוות הקרב של ארד שתוגבר באלמנטים של חה"ן הצליח עד הערב לפתוח את כביש הפיתולים, חצביא – דניבה – כפר משכּי עד כקילומטר מדרום לדניבה. במקביל לפעולתו התקדם השריון של שובל על דרך שני שליש הרכס שעל המורדות המזרחיים של ג'בל ביר-א-דהר. חטיבת צנחנים בפיקודו של אל"ם נחמיה תמרי שתוגברה בטנקים ובכוחות הנדסה הצליחה לפתוח את כביש כוכבא – קרעון עד זליא. אך המהלך המוצלח ביותר היה החדרת חטיבת השריון של אל"ם נחמן ריבקין בדרכי עפר על רכס ג'בל ביר-א-דהור בלא קרב והשתלטות על הכפר לביא.
באותו יום ירד כוח ורדי (חטיבת חגי) מהרי ג'זין מזרחה לעבר כביש משערה – עיתנית, לעבר מערכי קרעון מהאגף בשני צירים: ג'זין – משערה וכפר חונה – אל-קטרנה – מידון – עין-א-טינה. כתוצאה מהיתקלות במוצב פלוגתי רווי נ"ט של הסורים באזור עין א-תינה – משערה נפגמה החבירה בין הטנקים שנעו על שני הצירים והכוח נעצר למספר שעות. הקרב על רצועת האבטחה לא הסתיים למעשה אלא ב-10 ביוני לאחר שהתמוטט המתחם של חטיבת השריון הסורית 91, המזרחית שבמערך העיקרי. חטיבה זו הייתה בתחום הגזרה של אוגדת סקל, אך הייתה זו פעולתה של אוגדת לב שמוטטה אותה. אפשר לסכם כי אוגדת סקל לא הצליחה להתגבר על רצועת האבטחה בזמן שהוקצב לה, אך הצלחותיהן של אוגדות לב וורדי נתנו למפקדת הגייס אופציה לתקוף את המערך העיקרי הסורי בגזרת קרעון גם ללא אוגדת סקל.
החלטת הממשלה מ-091200 להורות על תקיפת הכוח הסורי בלבנון באוויר וביבשה אפשרה לחיל האוויר לבצע את אחד המבצעים הראויים ביותר לציון בתולדותיו ולהשיג עליונות מוחלטת באוויר, לאחר שעלה בידו להשמיד בשעות אחר הצהריים 17 סוללות של טילי קרקע-אוויר סוריים. עובדה זו והפלתם של 29 מטוסים סוריים גם כן באותו יום הבטיחה כי חיל האוויר יוכל להתפנות למתן סיוע אווירי מסיבי ביום המחרת.
הקרב על המערך העיקרי – 10 ביוני
ב-10 ביוני בשעה 0600 בבוקר החל הקרב להבקעת המערך הסורי העיקרי בלבנון. בעיקר הנטל נשאה אוגדת לב, בעיקר בשל ההצלחות שהשיגה ביום הקודם. כדי להבין קרב זה יש לתאר את המערך שבנו הסורים באזור קרעון – רשיא במהלך 4 הימים שקדמו למבצע המתקפה הגייסי.
המערך הסורי באזור זה היה בעל מסגרת דיוויזיונית הבנוי ממספר מתחמים חטיבתיים, שמוקמו בשטח ההררי בכניסה הדרומית לבקעא. מערך זה שנשען על רכסי הר הלבנון ומתחם החי"ר בג'זין במערב, התמשך לכיוון מזרח משני עברי ג'בל ערבה ונשען במזרחו על הרכסים הבלתי עבירים של החרמון. עד לבוקר יום חמישי 10 ביוני נתפס המערך על ידי כוחות עד כדי תפיסתו המרבית. בלילה שבין 9 ל-10 ביוני נתפס גם המערך האחורי של דיוויזיה 1 הסורית על ידי חטיבה ממוכנת 58 וכן העבירו הסורים את חטיבת הטנקים שלהם מס' 47 מאזור חומס לעבר בקעת הלבנון, כדי שתתפוס את רצועת ההגנה השנייה באזור זחלה-רייק. רצועה זו הוחזקה קודם לכן על ידי חטיבה 51 שהופנתה כדי לבלום את אוגדת עינן. בדרכם הותקפו הטנקים על ידי מטוסי חיל האוויר שביצעו פעולות אמנעה לאורך צירי צפון הבקעא. בתקיפות חיל האוויר איבדה החטיבה הסורית כ-30 טנקים מתוך כ-100 ואת כל הרכב הרך. למרות זאת עלה בידה להגיע בבוקר 10 ביוני לאזור רייק – זחלה. דיוויזית שריון מס' 1 קיבלה אחריות על שאר המערכים.
סד"כ האויב מנה בין 200 ל-300 טנקים, כ-150 קני ארטילריה למיניהם וכמספר הזה נגמ"שים נ"ט. סד"כ זה היה ערוך במתחמים במרחב אגם קרעון, רשיא אלואדי ובמרחב ג'ב-ג'נין – כמד-א-לוז.
בבוקר 10 ביוני התקיפו אוגדות לב וורדי (כוח יוסי) את חטיבת השריון הסורית מס' 76 שהייתה ערוכה משני עברי הליטני, ובאמצעות סיוע אווירי מסיבי ומחסומי אש ארטילרית שהונחתו על עמדות הטנקים של האויב ועל דרכי התנועה שלו, חוסלה חטיבה סורית זו ככוח לוחם תוך 4 שעות.
כוח יוסי (שמנה בעת ההיא גדוד טנקי מרכבה וגדוד צנחנים בלבד) הצליח למגר את גדוד הטנקים המוגבר שהיה ממערב לליטני באזור משערה – סכר קרעון, והמשיך בתנועתו צפונה לעבר עיתנית וצעבין. אוגדת לב שהפעילה את חטיבת הצנחנים של נחמיה תמרי מכיוון יחמר אל-בקע ואת חטיבת השריון של נחמן ריבקין בוואדי חפופה, הצליחה להשמיד במהלך הבוקר את שרידי החטיבה הסורית 76 שהייתה ערוכה משני עברי הליטני, ועד הצהריים עלה בידה לדחוק חטיבת שריון סורית נוספת מס' 91 מאזור דניבה – כפר משכּי, לאחר שהשמידה גדוד טנקים שהיה ערוך שם, לעבר רשיא-כפר דיניס. הצלחה זו אפשרה לאוגדת סקל להמשיך בהתקדמותו צפונה. אך המהלך המזהיר ביותר היה החדרת חטיבת השריון של נחמן במרכז ג'בל ערבה עד הכפר רפיד, תוך השתלטות על רכסי הג'בל. מהלך זה ביצע הכוח מול התנגדות חלשה של מחבלים ושל קומנדו סורי וכמעט ללא נפגעים. (אולם הצלחתה לחדור לעומק הייתה לה לרועץ כיוון שהותקפה על ידי מטוסינו באופן אפקטיבי מאד תוך גרימת אבידות רבות ופגיעה מורלית קשה).
הסורים, שהוכו קשה, החליטו להיערך בדרג הדיוויזיוני השני בכל הכוחות שנשארו להם, ועד הערב הם בנו מערך חדש מצפון לקו ג'ב ג'נין – כמד א-לוז – מדוחה שבמרכזו חט' ממוכנת 58. חיל האוויר תקף באורח מסיבי את הכוחות הסורים והקשה עליהם מאוד לבנות את המערך החדש. עם רדת הלילה הסתמנה התמונה הבאה:
כוחות צה"ל: כוח יוסי שנע בציר המערבי הגיע לכפריא והמשיך בהתקדמותו צפונה לעבר קב אליס בלא שנתקל בהתנגדות ממשית. אוגדת לב התייצבה עם חטיבת שריון ברכסים מעל כמד א-לוז, עם חטיבת שריון נוספת, 399 של מיקי שחר, באזור כוכבא – אבו-ערב ועם חט' תמרי באזור קרעון. אוגדת סקל התייצבה על כביש עיחה – רשיא.
על פי תורת ההגנה הסובייטית אסור לדיוויזיה לצאת להתקפות נגד אם נפרץ קו ההגנה הראשון שלה, אלא עליה להפעיל את הכוחות שיועדו להתקפת הנגד לחיזוקו של הקו השני, ועל ידי כך לשלבם במאמץ הכלה אופרטיבי של האויב הפורץ. רק לאחר שההכלה מצליחה ניתן לבצע התקפת נגד.
בלילה שבין 10 ל-11 ביוני השתדלו הסורים להכיל את כוחות צה"ל שהצליחו להבקיע את מערכי קרעון. בשלב זה ניצבו בפניהם שתי בעיות עיקריות:
* האפשרות שאוגדת סקל תפנה מזרחה ותאיים על דמשק.
* האפשרות שכוחות צה"ל ימשיכו לנוע בבקעא צפונה וינתקו את הכוחות הסוריים שבהר הלבנון ובביירות מסוריה.
הסד"כ שהפנה המטכ"ל הסורי לבניית מערך אשר ינסה להכיל את כוחות צה"ל התוקפים מנה:
* שרידי דיוויזית שריון מס' 1, חטיבת שריון וחטיבה ממוכנת – נערכו בחצי קשת בקו עין-ערב – כמד- א-לוז – ג'ב ג'נין וכ-4 ק"מ צפונה ומזרחה.
* דיוויזית שריון מס' 3 המצוידת בטנקי טי-72 החלה בתנועה מערבה ואמורה הייתה להוות דרג שני באזורי דיר אל-עשייר, קב אליס – שתורא וג'דידת יבוס.
* חטיבת שריון 47 התפרסה באזור זחלה – רייק. אף היא הייתה חלק מהדרג השני.
* חטיבת שריון נוספת נערכה במורדות המזרחיים של החרמון.
מטרת היערכות זו הייתה למנוע את ירידת כוחות צה"ל לתוך שטח סוריה מהחרמון ומכוון דיר אל-עשייר-קטנא ולהגן על קטע הכביש דמשק – ביירות העובר בבקעא.
לאחר הבקעת הדרג הדיוויזיוני הראשון במערך הסורי, קיבל הגייס פקודה מפיקוד הצפון לנצל את ההצלחה ולפרוץ למרחב רייק-שתורא. בשלב זה החליטה מפקדת הגייס לעצור בקו כפריא-מדוחה-עיחה ולנצל את 18 השעות הבאות להתארגנות להמשך המתקפה שאליה תכננה לצאת בשחר של 11 בחודש, כך שתנועת כוחות הגייס בשלב זה לא כוונו אלא לישר קו למקומות אלה.
למעשה נעו בליל 11-10 ביוני כוחות צה"ל ודיוויזיה 3 אלה מול אלה כאשר המקדים היה זוכה בשליטה על כביש דמשק – ביירות, אלא שבגזרת אוגדת לב השתבש מהלך העניינים, חט' 399 קיבלה פקודה לנוע מהר ככל האפשר למזרעת עזי (על הכביש לענג'ר) וליישר קו עם חטיבתו של אל"ם נחמן ריבקין, תוך השתלטות על הצומת לכמד 'א-לוז. תוך כדי התקדמותם עבר גדוד הטנקים המוביל של חטיבת שחר את הצומת ולפתע נתקל במתחם סורי של חטיבה 58 שכלל טנקים, נגמ"שים ורכב מסוגים שונים, שחנה משני צדי הכביש כשהצוותים יושבים ברובם על האדמה ומכינים לעצמם ארוחה על מדורות שדה. החלוץ המשיך בדרכו לעבר סולטן יעקוב בעוד מפקדת הגדוד מתקדמת בעקבותיו. במהלך התקלות פתאומית זו נפגעו שני הטנקים שבחוד הכוחות והחלו בוערים. חילופי אש אלה העירו בפתאומיות את כל המערך הסורי. כל החיילים הסוריים רצו לכלי רכבם והחלו לירות מכל כלי הנשק שברשותם. מאותו הרגע ועד למחרת בבוקר היו מפקדת אוגדת לב, אוגדה 880 בפיקוד תא"ל יום-טוב תמיר (אוגדה שמינית בלבנון) ומפקדת הגייס, עסוקים בחילוץ הכוחות שנתקעו בתוך המערכים הסוריים.
בשעת ההיתקלות ב-11 ביוני (0300-0100) היה מצב כוחות צה"ל כך: כוח יוסי פלד (שקיבל מעמד עצמאי וכלל את צוות הקרב החטיבה 409 של אל"ם עוזי בן יצחק ואת חטיבת השריון 654 של אל"ם יורם אדלר) עבר את ביצות עמיק והגיע עד כ-2 ק"מ מקב-אליס. כוח ורדי עם חטיבת נחמיה בראש וחטיבת חגי מאחור קיבל אחריות על ציר קרעון – בעלול-ללא ועל המרחב שבין ג'בל ערבה לליטני. אוגדת לב שלטה על רכסי ג'בל ערבה עד קצהו הצפוני – קו כמד א-לוז – ג'ב-ג'נין, אוגדת סקל הגיעה עד קו כפר דיניס – כפר קוק, ואוגדת תמיר שזה עתה הגיעה ממרכז הארץ החלה בתנועה צפונה על ציר כוכבא – כפר-משכי – סולטן יעקוב, במגמה לקבל אחריות על מרכז הגזרה הגייסי במתקפה עם שחר. בשלב זה כלל הגייס 5 כוחות אוגדתיים. אולם יתרון זה לא יכול היה לבוא לידי ביטוי משהחליטה הממשלה (לא מעט בשל לחץ המעצמות שהופעל עליה) כי די לה בשטח שנכבש, ובשעה 110100 הורתה לגייס לעצור בקו שבו הוא נמצא. וכך המתקפה שתוכננה עם שחר לא יצאה אל הפועל ו-12 השעות שחלפו בינתיים מהבקעת הדרג הסורי הראשון לא נוצלו להמשך ההתקדמות והתייצבות על כביש דמשק – ביירות.
הצורך לעסוק בחילוץ הכוחות התקועים גרם לכך שצה"ל לא הגיע בבוקר שלמחרת לכביש דמשק – ביירות על אף שזו הייתה כוונת מפקד הגייס. בגזרת אוגדת סקל כוחות מערך ההכלה הסורי (בעיקר דיוויזיה 3) הצליחו לתפוס את מקומם לפי התכנון ולייצב רצועת הגנה חדשה בחזית כוחות צה"ל. כוח יוסי הוחזר דרומה לביצות עמיק ובאזור מנצורה ע'זה נתקל עם בוקר בטנקי טי-72 מחטיבת שריון 81 השייכת לדיוויזיה 3, שהיו בדרכם דרומה לחיזוק מערכי דיוויזיה 1. בקרב שהתפתח הושמדו מספר טנקי טי-72. אוגדת לב הצליחה לחלץ עד הבוקר את הכוחות הלכודים תוך הסתייעות בריכוז גדול של אש ארטילרית ואווירית. אוגדת תמיר נטלה חלק בחילוץ הכוחות והסתבכה בקרב באזור סולטן יעקוב תוך שחטיבותיה סופגות יותר אבידות מחטיבת שחר. אוגדת סקל נעצרה בקו בקה – ג'בל א-דמדומה ללא סיבה מניחה את הדעת, כיוון שמולה לא עמדו שום כוחות אויב ראויים לציון ולא השתלטה על ינטא ועל כביש דמשק – ביירות כפי שהיה ביכולתה ללא שום מאמץ, אלא בשל חששותיה מכוח סורי שהיה בדרכו אך תרם הגיע לאזור. עד השעה 1100 בבוקר ביום 11 ביוני נקבעו העמדות הסופיות של כוחות צה"ל בבקעא, ונוצר הקמ"ק (קו מוצבים קדמי) שקיים היה עד לשנת 1985.
פירות ההבקעה בבקעת הלבנון
יצירת "חור שחור" במערך האויב – כוח "יוסי" שהצליח להחדיר לעומק השטח הסורי את חטיבת הצנחנים 409 של עוזי בן יצחק יצר חור שחור בין הדרג הקדמי לעורפי במערך הסורי, וכל כוח שנכנס לתוכו – כמו שרידי חטיבה 76 הנסוגים, כוחות חטיבה 47 המתגברים וכוחות טנקי טי-72 של חטיבה 81 מדיוויזיה 3 ואפילו מספר מסוקי קרב – כולם נכנסו לשטח ההשמדה שיצרה החטיבה מעמדות במורדות המזרחיים של ג'בל ברוך, והושמדו מבלי יכולת לדווח מה פגע בהם. אולם הצלחה זו לא נוצלה להמשך התקדמות לעבר כביש דמשק – ביירות והשתלטות עליו.
העתודה הפיקודית/מטכ"לית לגזרת סולטן יעקב – אוגדה 880 בפיקוד תא"ל יום-טוב תמיר – הוכנסה ללחימה בלבנון על אף שלא היה מחסור בכוחות ודווקא לציר הפקוק ביותר ושבו הייתה ההתנגדות הסורית העזה ביותר. זאת ועוד, כוחותיה הקדמיים נכנסו לקרב בלא הכנה מתאימה באזור סולטן יעקב שבו כבר נתקלו כוחות חטיבה 399 בפיקוד מיקי שחר במתחם של חטיבה 58 הסורית. הטלה זו לקרב בלא העברת מידע מספיק בין הכוחות גרמו אבידות רבות יותר לכוח הנכנס מאשר לכוח הקודם. העתודה האופרטיבית הוטלה באופן לא מוצלח למקום היחיד שבו הייתה עדיין הגנת אויב מסודרת ולא לפערים שנוצרו בהגנת האויב בגזרת אוגדות סקל או פלד.
אי הגעה לכביש דמשק – ביירות בגזרת ינטא – אוגדת "סקל" התקדמה בגזרה המזרחית ונעצרה כ-5-3 ק"מ מכביש דמשק – ביירות מסיבות של אי קריאת הקרב ובלא התקלות באויב משמעותי מולה, תוך שהיא בטוחה שהשלימה את משימתה ובוודאי שלא התנגדות האויב עצרה אותה. עצירה זו מנעה מצה"ל את ההישג המשמעותי ביותר במערכת הבקעה – חסימת ציר דמשק – ביירות באזור הר מול הלבנון ועל ידי כך ניתוק לבנון מסוריה והכס"ב (הכוח הסורי בלבנון) מהצבא הסורי כולו. זוהי ההחמצה הגדולה ביותר במערכה זו ונראה כי עם קצת יותר נחישות בכל הדרגים היא הייתה מתרחשת.
