ארחות שריון – עורך א.אילון, הוצאת מערכות, 1956
הדברים להלן מובאים כלשונם וסגנונם, כפי שנכתבו לפני למעלה מחמישים שנה.
ההקדמה של הוצאת מערכות
הספר "אורחות-שריון" בנוי משלושה חלקים. חלקו השלישי הוא שמהוה את "גרעין" הספר, את תכליתו השימושית הישירה; ואילו החלקים שלפניו חיוניים הנם להבנת תעודתם של כוחות-השריון בכלל – ולהכרת המסגרת הארגונית והטקטית בה משובץ תוכנו של החלק השלישי, שהוא מערכת בעיות-טקטיות ליחידות-שריון לפי הרקע, המתכונת, והנוהג של צבא מסוים, צבא ארה"ב.
בחלק הראשון – שתי קבוצות נושאים. תחת הכותרת "התפתחות כוחות-השריון ותעודתם" באים דברי מומחים מובהקים – אנשי היסטוריה צבאית ורבי-שריון – המציגים את שלבי התפתחותו של הטנק, התמורות באורחי-הפעלתו, ואת התעודה הנודעת לו במלחמות-זמננו ; ואילו תחת הכותרת "מלקח תפעולם של גייסות-משוריינים" כלולות סקירות של קצינים מנוסי-קרב, המנתחות את ל ק ח הפעלתם של טנקים בעבר – קרוב, בשתי זירות מאלפות – בקוריאה, ובחבל-ההררי של איטליה. חלק זה מרמז, אפוא, על אופקו הרחב של איש-השריון.
בחלק ה ש נ י של הספר – "דיוויזיית-השריון האמריקאית" – סוגרים ברי- סמך את דרך התגבשותו של מבנה דיוויזיה-משוריינת בצבא ארה"ב; את אופן תפעולה הטקטי והאופרטיבי של הדיוויזיה על "פיקודי- הקרב" (המקבילים לצח"מים) שבתוכה, ואת ארגונה הלוגיסטי ומערך דרגי – התובלה שלה. כאן נפרס בפני הקורא המראה-הכולל של המסגרת בה משובצים "מצבי-המוצא" השונים, ומתפתחים התרגילים הטקטיים הבאים בחלק השלישי.
בחלק השלישי של "אורחות-שריון" – "תרגילים ליחידות-שריון" מאת הקולוןנל פ. א. דיסני – מוצגים חמישה-עשר תרגילים הדנים בתפעולם של צוותי-קרב משוריינים שונים בגודלם, ממחלקה ועד צח"ם – תרגילים המשקפים בעיות טקטיות שונות ומדגימים דרך לפתרונן. ארגון זה של החומר הרב שבספר, כש,,פרוזדור" מכוּון מוליך את הקורא-המעיין מן ה כלל הרחב אל הפרט המוחשי והמעשי – מאפשר לא רק להקנות את ה"כיצד " של המעשה הטקטי שיידרש ממפקד יחידת-כוח-משוריין מהזעירה ביותר ועד לבינונית, על 'כל גווניה – יחידת-טנקים, יחידת-סיור, יחידת-חרמ"ש, או צוות-משולב – אלא גם להקנות לקורא את הבנת ה"מדוע?" וה"לשם מה?", שהם-הם הנותנים, בסופו של דבר, את הטעם והתכלית לתרגילים הסקטים, המהווים את שלדו הלימודי של ספר זה.
ה ק ד מ ה מאת אלוף חיים לסקוב
רבים מאלה שיקראו את הספר ייזכרו בודאי בניסיונות שונים שנעשו להתוויית קווים-מנחים לבנין כוח – ולתפעול כוחות – על בטיס תיאורטי בלבד; וכן בניסיונות לנצח במלחמה עתידה על יסוד הזכור ממלחמה שעברה – אך מבלי לחקור תחילה מה בדיוק קרה באותו עבר ואף מה היה ניסיונם של אחרים.
אפשר שיקרה כי התוצאות של ניסיונות שכאלה תהיינה טובות; וכמובן שיכולות התוצאות גם להיות רעות, אפילו כשהקו שהותווה – הנו פרי מחקר-הניסיון. אולם הסיכוי להצליח גדל בהרבה לאחר שנערך מחקר-הניסיון הדרוש – לעומת אותה מידת-סיכוי המצויה כשאת הקו קובעים על-יסוד השערות של "תיאוריה טהורה".
מעל לכל, אל-לנו "לסגל" את עובדות ניסיון-העבר לאותן תפיסות הנראות לנו ברגע זה.
אם נצא לחקור את העבר כדי לחפש תמיכה וסיוע בתכניות שלגביהן כבר קבענו לנו, למעשה, החלטות – מוטב ולא נעשה כל מחקר. כי רק לאח ר ניתוח הניסיון העובדתי עשויה להצטייר דרך נכוחה אל הפתרון.
ניתן לומר כי דרישותינו מן החומר, שממנו יהיה עלינו לשאוב את עובדות-הניסיון ואת לקחן, צריך שתדמינה בעיקרן לאלו הנדרשות מ עד בבית המשפט; כי בלעדי-כך כיצד נוכל להאמין בחומר זה ולסמוך עליו? עלינו להקפיד בהצגת שאלות ובבקשת תשובות לדברים כגון זיהויו המדויק של כל אירוע שבניסיון; האם היה, הניסיון מציאותם ומה היו התנאים בהם הוא בא לידי גילוי – גורמי קרקע, גייסות, נשק, אויב וכו'? ואם יתברר כי אותו ניסיון, בחלקו אינו הולם את צרכינו-אנו – האם מתחייב מכך בהכרח כי הניסיון כולו פסול? מה עלינו להוסיף – או לגרוע – בתוצאה מהשוני בפני הקרקע, בסגולות החייל ובתכונות-הקרב של הציוד – ובטיב האויב? – כל שיקולים אלה, ודומיהם, עלינו לברר לעצמנו מראש. תוכנו של הספר "אורחות-שריון" מאפשר גישה כזו אל הנושאים המוצגים בו.
כיצד אפוא נלמד את החומר שלפנינו בספר זה? תחילה עליך לקוראו. לקראו מכריכה לכריכה, כדי להתוודע קודם-כל עם הנושא – או הנושאים – שבו או בהם מטפל הספר; ורק לאחר זאת יהיה עליך לבחור בנושאי-משנה אחרים, ללימוד מיוחד ומפורט-יותר (ובייחוד אמורים הדברים לגבי מצבי-התרגילים שבחלקו' המרכזי של הספר, המוגש עי הקול' דיסניי). בסופו של העיון בפרק, או במצב-נתון מסוים, נכון יעשה הקורא אם ישאל את עצמו: האם אני – כשעומדים לרשותי אותם אמצעים וכשהנני נתון באותו מצב – הייתי פועל כך? או שמא הייתי נוהג אחרת? ותוך כדי עיון בנושאים ומצבים אלה, אל-נא תיעדר לרגע ממחשבת הקורא עובדת-היסוד – שלחימת-שריון היא לחימת כל החילות; ואסור שתטושטש מלפניו התמונה ה כללית של שדה-הקרב, היינו: גם פעולת כוחות-האוויר, התותחים הנגד-טנקיים, המטולים הרקטיים, המוקשים והמכשולים והעיקר – העובדה שהלחימה היא לחימה לשבירת רוחו של האויב, ושבירה זאת מושגת ע"י קרב-האש. וכמובן שאי-אפשר לחלק את קרב-האש חלוקה מתודית, כבתרגיל, שאין בו אלא צד אחד. אין בקרב-אש "שלב-ההתחלה", ואין בו "שלב השגת עליונות", התחומים והגדורים למשעי. כשהמדובר הוא בהיאבקות בין שני יריבים, שבירת רוח-האויב הנה תוצאה של פעולה ופעולה-שכבגד, בשיא-המאמץ ותוך זמן קצר-יחסית.
אכן, לימוד החומר לא יהיה שלם אם לא ינסה הקורא גם 'לראות כיצד ימצא פתרון לאותו תרגיל אף בכלי-הנשק המצויים – בפועל ביחידתו. כי לא רק "העתקה" מתנאים זרים – ובלתי- מציאותיים בשבילנו – תהיה בגדר מעשה פגום; אלא אף "דהידרציה", או הניסיון ה"פשוט" לערוך לפניך את המצב שבתרגיל לממדים מוקטנים ב"מיניאטורה" – אך ללא שינוי-גישה מהותי – ניסיון פסול יהיה.
ממה שכבר אמרתי כאן, נקל להבין כי הספר נועד לא רק לאנשי-שריון מובהקים אלא גם לאלה שאינם אנשי-שריון, אולם עתידים הם לשתף-פעולה עם כוחות-שריון, בשדה או במטה.
אין לשכוח, כמובן, שהשריון הוא היסוד המכריע של כוחות-היבשה בשדה-הקרב. ובתוך היסוד הזה – הטנקים הם הגורם החשוב ביותר.
כנקודות-מוצא למחשבתו של הקורא בספר זה צריך שתשמשנה' עובדות-ניסיון אחדות והן:-
א. טנקים לא וכלו להגיע לידי מלוא השפעתם-האפשרית בשדה-הקרב אלא אם-כן יפעלו לצדם ולמענם סיוע-האש, האספקה, והאחזקה – שהן-הן אשר עליהן נשען הכוח-המשוריין להשגת אותה רמה של מהירות ושל כושר-צליחה-שטחים המציינת אותו בזמננו.
ב. התפקיד הראשי בעוצבות כל-חיליות אלו הוא תפקידם של הטנקים; לצרכיהם יש לכפוף את כל כלי-הנשק וסוגי-החיל האחרים.
ג. טנקים יש להפעיל במרוכז, בהפתעה ובפתאומיות – ובהתמדה – כדי שניתן יהיה להשיג הכרעה מהירה במאמץ מינימלי. ועוד על הקורא לזכור כי שיתוף-פעולה בקרב – ככל עניין שבלחימה – אינו עניין מילולי, ובגדר "מצביאות על-גבי שולחן" י אלא זהו עניין המחייב גם ניסיון רב וגם תרגול רב.
תבוא ברכה על בית "מערכות", על שעם ספר זה פותח הוא אשנב אל נושא-השריון בפני הקורא העברי.
