איפה אני נמצא, לעזאזל? על התמצאות בשדה הקרב
מאת אלישיב שמשי הוצאת מערכות, 2001, 196 עמודים
אלישיב בספרו "איפה אני נמצא, לעזאזל?" ליקט אוסף של קרבות מתוך מלחמות ישראל, אשר תוצאותיהם הושפעו מבעיית ההתמצאות בשטח, ולרוב גבו מחיר כבד בנפגעים ואף לא בוצעה בהם המשימה. הספר הוא מסמך מרתק ובעל חשיבות לכל אלה העוסקים או מתעניינים במקצוע הצבאי.
הספר "איפה אני נמצא, לעזאזל?" על התמצאות בשדה הקרב, מאת אלישיב שמשי. הוצאת מערכות, 2001, 196 עמודים, כולל תרשימי קרב רבים ומקורות (ביבליוגרפיים ועדויות).
הקדמה / מאת אלוף משה יעלון, סגן הרמטכ"ל
השאלה "איפה אני נמצא?" מזכירה בוודאי לכל מי שאי-פעם ניווט, רגעים ביום ובעיקר בלילה, בהם אינך בטוח אם אתה נמצא במקום שהתכוונת להיות בו, ועל כך מקובלת האמרה: "רק מי שאיננו מנווט – אינו טועה בניווט". הניווט וההתמצאות הם מרכיבים חשובים בהצלחה או בכישלון בשדה הקרב, כי הרי אם לא תגיע אל היעד לא תוכל לבצע את המשימה.
אלישיב בספרו "איפה אני נמצא, לעזאזל?" ליקט אוסף של קרבות מתוך מלחמות ישראל, אשר תוצאותיהם הושפעו מבעיית ההתמצאות בשטח, ולרוב גבו מחיר כבד בנפגעים ואף לא בוצעה בהם המשימה. אלישיב עושה הבחנה מעניינת וחשובה בין יכולת הניווט (מנקודה לנקודה) לבין יכולת ההתמצאות (המרחבית). הוא מנתח היבטים תיאורטיים ופסיכולוגיים בסוגיות אלה, ומגיע למסקנות חשובות. מסקנה חשובה שלמדתי מן הספר היא שמכשירי הניווט, שאנו מרבים להשתמש בהם בימים אלה, יכולים לסייע לנו בניווט (מנקודה לנקודה), ובכך תרומתם חשובה, אך אינם יכולים להוות תחליף להתמצאות (המרחבית) בשדה-הקרב.
הספר הוא מסמך מרתק ובעל חשיבות לכל אלה העוסקים או מתעניינים במקצוע הצבאי.
על הספר / מאת אלוף (במיל') חיים ארז
אלישיב שמשי הוא מפקד שריון שפיקד על גדוד טנקים במלחמת יום הכיפורים ומשהו מניסיונו הצבאי העשיר כתב בספריו "סערה באוקטובר" ו-"בכוח התחבולה", שהפכו ספרי חובה בקורסי המפקדים של צה"ל. על ההתמצאות בשדה הקרב הוא כתב מתוך הבנה וידע נרחבים, וברור לו שטעויות בשטח הן חלק בלתי נפרד מהפעילות המבצעית. אך השאלה שהוא מציב בספר, ועליה הוא גם עונה, היא כיצד מתמודדים עם הטעויות. אלישיב מנתח את הבעייתיות שקיימת בהתמצאות במרחב, ומצביע על הלחצים המיוחדים בשדה הקרב המקשים על ההתמצאות. לצד הבעייתיות, הוא מונה את הכישורים הדרושים להתמצאות, כמו: חוש ההתמצאות, תשומת לב ראייתית, תפיסת מרחב קרבית ועוד. בקרבות אלה שהמחבר מנתח, נגרמו אבדות כבדות לכוחותינו והמשימה לא בוצעה כתוצאה מחוסר התמצאות של המפקדים בשטח.
אלישיב חוזר ומדגיש בספר את ההבדלים בין ניווט להתמצאות במרחב, וזאת כדי להציב תמרור אזהרה, לפיו גם בעידן הטכנולוגי המתקדם, ה-GPS ישמש מכשיר עזר לניווט, אך אין הוא תחליף להתמצאות במרחב. כיוון שכך, חשוב שהמערכת הצבאית תמיין את מפקדי השדה בתחום זה, ותכשיר אותם באופן שיוכלו לתפקד בשדה הקרב כראוי.
הספר "איפה אני נמצא, לעזאזל?", הוא ספר חובה לכל מפקד שדה בצה"ל, בוודאי למפקדי שריון הפועלים במרחבים גדולים בשדה הקרב ובקצב המהיר של השריון, שהוכיח את עצמו בכל מלחמות ישראל.
סקירה מאת דבורי בורגר
"צחוק הגורל הוא, שאם היינו יודעים איפה נמצא גדוד 198 ביחס אלינו, הייתה נמנעת ההיתקלות המרה והקרב על עין א-תינה היה נחשב לקרב מוצלח. זה היה סיפור עצוב שעושה את ההבדל בין צל"ש לטר"ש" (מג"ד 198 בסיכום מהלך הקרב על עין א-תינה, עמ' 21).
'נוסעים בציר טוב ומפספסים אותו', 'הולכים על הגובה אבל בכיוון ההפוך', 'קרב גבורה על היעד הלא נכון', 'מתכננים לתקוף מאחור אבל תוקפים מלפנים' – אלה אינם משפטי הלצה על חשבון חבר במפגש חברתי, כי אם מגוון כותרות מתוכן העניינים בספר. כל כותרת מספרת על מחדלים וליקויים בניווט והתמצאות בשדה הקרב, אשר הובילו לתוצאות הרות אסון.
"איפה אני נמצא, לעזאזל?", ובמילים אחרות, ספר הסיוטים של כל מפקד בשטח, מלמד את קוראיו מושגים בסיסיים בניווט והתמצאות, מתוך ראייה כוללת של המערכה. למרות שהמחבר נשאר נאמן למטרתו לכוון להיבטי הניווט וההתמצאות ולא להתמקד בסיפור הקרב או במחדלי פיקוד כוללים, הרי שניתן ללמוד, מפרספקטיבה מקצועית, וייתכן הנכונה ביותר, את סיפורי הקרב בכללם, על מחדליהם ולקחיהם, ביניהם: קרב עין א-תינה במלחמת שלום הגליל, כיבוש החרמון במלחמת יום הכיפורים, קרב קלעה וזעורה וקרב תל-פאחר במלחמת ששת הימים, קרבות אום-כתף במבצע קדש ומבצעי "דני" ו"יורם" במלחמת העצמאות. שמשי מעלה גם את שאלת ההסתמכות על עזרים טכנולוגיים לצורך ניווט והתמצאות מרחבית בשטח דוגמת ה-GPS, וממליץ לא להסתמך על המכשירים, אלא להמשיך ולפתח כישורים (טבעיים ונרכשים) בקרב מפקדי השדה. למרות ההתמקדות הרבה בקרבות יבשה, לא פוטר המחבר את חיל-הים וחיל האוויר ומייחד להם פרקים נפרדים, המלמדים על טעויות ניווט והתמצאות בשדה הקרב וסיבותיהן.
כמו כל ספר אשר הערך המוסף שלו הוא היות מחברו בעל ניסיון, כך גם במקרה זה, שמו של תא"ל (מיל') אלישיב שמשי הולך לפניו. מי שהוא בעל עיטור המופת על תפקודו כמג"ד טנקים בחזית המצרית במלחמת יום-הכיפורים ובמהלך הקריירה הצבאית שירת בתפקידי פיקוד, מטה והדרכה, אין מתאים ממנו כדי להוות את המקור הראשון והאמין ביותר לכתיבת ספר זה.
כאיש אקדמיה וכהיסטוריון צבאי, כתב אלישיב ספרים נוספים ביניהם "סערה באוקטובר" ו"בכוח התחבולה" (אשר נסקרו והומלצו בגיליונות קודמים של "שריון"), אשר נחשבים לספרי חובה לאנשי צבא ובעלי עניין לציבור הרחב. כעת מתווסף אליהם ספר זה, אשר ישמש חיילים ומפקדים, ויהווה הפנייה ביבליוגרפית לכל פרסום אשר יעסוק בתחום.
