כריכת הספר דדו - 48 שנה ועוד 20 יום - חנוך ברטוב

מחבר: חנוך ברטוב
שנת הוצאה:
קוד זיהוי בספריה: AC1901.4

דדו – 48 שנה ועוד 20 יום
מחבר: חנוך ברטוב , הוצאת דביר, 1978, 782 עמ'

כ-24 שנים חלפו מאז שראתה אור המהדורה הראשונה של ספר זה אשר בתוך זמן קצר נעשה לרב-מכר.

המהדורה המורחבת והמוערת הנוכחית נועדה לדור החדש שבגר בינתיים ומתוודע שוב ושוב לטראומה של מלחמת יום הכיפורים, כשהוא מחפש תשובות לשאלות רבות שעדיין מרחפות באוויר באשר לאחראים למחדל שכמעט גרם ל"חורבן הבית השלישי" – כדברי שרהב"ט דאז רא"ל (מיל') משה דיין. אך גם הבוגרים ימצאו בו חידושים חשובים – שהיו ידועים למחבר בעת כתיבת הספר אך נמנע מלפרסם מחשש פסילת הספר כולו – וכן מה שנתגלה לו במהלך השנים מפי עדי ראייה ושמיעה, כתוספות חשובות בגוף הספר, כגון נוסח סטנוגמרי של הדיון אצל ראש הממשלה באותם ימים, גולדה מאיר, ב-18 באפריל 1973, שממנו עולה העלמת עובדות גורליות ממליאת הממשלה ומן האמריקנים

דדו – 48 שנה ועוד 20 יום מצייר את דרכו הצבאית של רב אלוף דוד אלעזר – הרמטכ"ל התשיעי של צה"ל – החל בילדותו ביוגוסלביה, דרך שירותו בפלמ"ח ערב מלחמת השחרור ובמהלכה, ואת דרכו הארוכה בצה"ל עד להתגלותו כמצביא המזהיר שהכרעותיו המרכזיות חוללו מהפך קיצוני כל כך בשתי החזיתות – סוריה ומצרים – לא אחת בלי תמיכת הדרג המדיני שמעליו, ובניגוד לדעת כמה מעמיתיו הקרובים ביותר בפיקוד העליון.

הספר אינו רק ביוגרפיה של לוחם ומפקד כי אם היסטוריה של דור ושל זמן.

רב-אלוף דוד אלעזר

דדו

שנת לידה – 1925
נולד ביוגוסלביה
נפטר – אפריל 1976
דרגה אחרונה – רב-אלוף
מפקד גי"ש: יוני 1961 – נובמבר 1964

רב-אלוף דוד אלעזר היה (בדרגת אלוף) המפקד השישי של גייסות השריון. תקופת כהונתו כמפקד גייסות השריון הצטיינה בהמשך תהליך התעצמות החיל, בציוד ובעוצבות, ובגיבוש תורת הלחימה ושיטות ההדרכה. נרכשו טנקים מדגם "סנטוריון", ושופרו טנקי ה"שרמן" שתותחיהם ומנועיהם הוחלפו, ובכך הפכו לטנקים מודרניים.

עוצבות חי"ר הוסבו לעוצבות משוריינות וממוכנות. הונח היסוד להקמת מיתקן האימונים החילי בצאלים כדי לאחד את שיטות ההדרכה בשריון. נערכו דיונים בפורום "ועידת מח"טים", שבהם לובנו בעיות וסוגיות טקטיות וארגוניות, ונקבעה תורת "לוחמת השריון" של צה"ל. בהנחייתו של דוד אלעזר גובשה תורת הלחימה המשוריינת תוך דגש על קרבות שריון. הבקעת מערכי סובייטיים נעשתה בשילוב עם אלמנטים מסייעים – הנדסה ארטילריה ואוויר – וזאת נוכח היערכות כוחות האויב לפי הדוקטרינה הסובייטית. גייסות השריון התאמנו בלוחמת לילה, בלוחמה בשטח הררי ומדברי ובפיתוח הקרב הנייד.

דוד אלעזר, יליד יוגוסלביה 1925, עלה ארצה ב"עליית הנוער" והצטרף לקיבוץ שער העמקים וכעבור זמן לעין שמר. ב-1946 ביקש להצטרף לפלמ"ח, אולם נאסר עליו לעשות כן על ידי הקיבוץ.

דוד אלעזר הצטרף לפלמ"ח ועזב את הקיבוץ. השתתף בקורס מפקדי כיתות והוצב בפלוגה ז', פלוגת הסיור של הפלמ"ח. במלחמת העצמאות, לאחר שעבר קורס מפקדי כיתות, השתתף במבצע "נחשון" לפריצת הדרך לירושלים. נפצע בקרב במנזר סן סימון באפריל 1948. "דדו" מונה למפקד פלוגה ועמד בראשה בפריצה לעיר העתיקה בירושלים. השתתף בקרבות על משלט הרדאר, לטרון, וקרבות מבצע "חורב". היה מפקד הגדוד השישי של הפלמ"ח. עם סיום מלחמת העצמאות סיים קורס מפקדי גדודים, ונשאר לשרת כמדריך בקורס.

שימש מדריך ראשי בבית הספר למפקדי חטיבות. מונה קצין אג"ם בפיקוד מרכז. ב-1952. למד באוניברסיטה העברית והצטרף למטכ"ל כראש מחלקת תורת לחימה. בשנים 1956-1955 השתתף בפעולות התגמול. במלחמת סיני היה מפקד חטיבה שלחמה ברצועת עזה. ב-1958 נתמנה מח"ט 7. ב-1959 מונה סגן מפקד גייסות השריון וב-1961 היה למפקד גייסות השריון. ב-1964 מונה לאלוף פיקוד הצפון ושימש בתפקיד זה בתקופה הקשה שקדמה למלחמת ששת הימים ובמהלך המלחמה. בתקופה זו התלקחו תקריות עם הסורים, החלה המלחמה במחבלים, ניטשה "המלחמה על המים" והמלחמה על "החלקות". במלחמת ששת הימים ובקרבות ההתשה, שבאו בעקבותיה, פיקד על מרחב הצפון. ב-1969 מונה לראש אג"ם במטכ"ל. נתמנה לרמטכ"ל ה-9 של צה"ל ב-1972, והיה הרמטכ"ל בעת מלחמת יום הכיפורים. זכה לשבחים רבים על הדרך בה הנהיג את צה"ל לניצחון אחרי ההפתעה.

בעקבות המלחמה ומסקנות "ועדת אגרנט", פרש דוד אלעזר מצה"ל. רב-אלוף אלעזר נפטר ב-1976.

שיר שכתב יוסי גמזו במלאות 34 שנים לפטירת רב-אלוף דוד אלעזר

דָדוֹ

(במלאות 34 שנים למותו בטרם עת)

יוסי גמזו

הַיֶּלֶד בֶּן הַשֵּש אֲשֶר בָּכָה בְּסָרָיֶבוֹ

בְּהַלְוָיַת אִמּוֹ הָאֲהוּבָה הוּא הַלּוֹחֵם

שֶעֹז-רוּחוֹ כְּאִיש פַּלְמָ"ח הַקָּם מוּל הָאוֹיֵב הוּא

נֵס מִנִּסֵּי מוֹרֶשֶת-קְרָב שֶאִיש לֹא יִשְכְּחֵם.

וּמִשַּיֶּרֶת חֻלְדָּה, סַן-סִימוֹן, וְעַד לַנֶּגֶב,

מִקַּו-הָאֵש בִּימֵי "קַדֵּש" וְעַד גֵּיסוֹת שִרְיוֹן

וַעֲלִילוֹת פִּקּוּד צָפוֹן שֶבּוֹ לָחַם כְּנֶגֶד

הַסּוּרִים בַּגּוֹלָן – עָמַד בְּכָל מִבְחָן עֶלְיוֹן.

וְכָל מִי שֶמֵּבִין בְּתִפְקוּדוֹ שֶל לֵב, יוֹדֵעַ

שֶאֹמֶץ כֹּה נָדִיר כְּמוֹ שֶפָּעַם בַּלֵּב הַזֶּה

שֶלֹּא שָבְרוּ אוֹתוֹ לֹא מִלְחָמָה וְלֹא פְּחָדֶיהָ

יֵש רַק לִמְתֵי-מְעַט בְּצַד שְׂמֹאלוֹ שֶל הֶחָזֶה.

* * *

וּבָאָה מִלְחַמְתּוֹ שֶל יוֹם כִּפּוּר שֶאֵין כִּפּוּר בָּהּ

לְמִי שֶלֹּא קָרָא שָם אֶת הַכְּתֹבֶת עַל הַקִּיר

וְהוּא הִתְרָה מִפְּנֵי מֶחְדָּל וּכְשֶהֻפַּל הַפּוּר בָּהּ

לְרֶגַע לֹא שִעֵר כִּי דֶרֶג-עָל אוֹתוֹ יַפְקִיר.

אַךְ גַם לַלֵּב הֲכִי חָזָק יֵש סַף-שְבִירָה-וָהֶלֶם

בָּרֶגַע שֶבְּעָוֶל מְשַוֵּעַ הוּא נִתְקָל

וְלֹא רַק עַל שִי"ן-גִּימֶ"ל אַשְמַת-שָוְא פִּתְאֹם מֻטֶּלֶת

בִּמְקוֹם עַל מִי שֶמֵעָלָיו, גַּם עַל הָרָמַטְכָּ"ל.

וְכָל מִי שֶמֵּבִין בְּתִפְקוּדוֹ שֶל לֵב, יוֹדֵעַ

שֶאֹמֶץ כֹּה נָדִיר כְּמוֹ שֶפָּעַם בַּלֵּב הַזֶּה

שֶלֹּא שָבְרוּ אוֹתוֹ לֹא מִלְחָמָה וְלֹא פְּחָדֶיהָ

יֵש רַק לִמְתֵי-מְעַט בְּצַד שְׂמֹאלוֹ שֶל הֶחָזֶה.

* * *

וְלֹא אַתָּה וְלֹא פְּקוּדֶיךָ, דָדוֹ, שָם טָעִיתֶם

כִּי אִם מִמְשָל כּוֹשֵל שֶמִּדִּין-צֶדֶק הִשְתַּמֵּט.

הָעָם הַזֶּה זוֹכֵר הֵיטֵב כֵּיצַד שְנֵיכֶם הֲיִיתֶם

צוֹדְקִים, כֵּן, דָּדוֹ, רַק שְנֵיכֶם – אַתָּה וְהָאֱמֶת.

הָעָם הַזֶּה יִזְכֹּר אוֹתְךָ תָמִיד כְּאוֹת וָסֵמֶל

לְכָל מָה שֶיָּפֶה בּוֹ, וְאַמִּיץ בּוֹ, וְטָהוֹר.

יֶשְנָם מֵתִים שֶלֹּא מֵתִים כִּי מוֹרַשְתָּם קוֹסֶמֶת

כְּנֶכֶס לֹא-נִשְכָּח וּכְמוֹפֵת מִדּוֹר לְדוֹר.

וְכָל מִי שֶמֵּבִין בְּתִפְקוּדוֹ שֶל לֵב, יוֹדֵעַ

שֶרַק תְּחוּשַת הָעָוֶל הַפּוֹלַחַת בֶּחָזֶה

שֶלֹּא שָבְרוּ אוֹתוֹ לֹא מִלְחָמָה וְלֹא פְּחָדֶיהָ

הִיא שֶשָּבְרָה בְּלִי צֶדֶק אֶת הַלֵּב הָעַז הַזֶּה.