החטיבה – חטיבת ראם במלחמת יום הכיפורים אוקטובר 1973
מחבר: אריה מאיר. הוצאה עצמית, 1974.
קורות חטיבת ראם במלחמת יום הכיפורים, תיאורי הגדודים במערכה, סיפורי הלוחמים וזיכרון לנופלים. הספר מלוה בתמונות.
נחפזים, יעילים ורציניים עד אימה, נחלצו שריונאי החטיבה אל מול שיטפון השריון הסורי במוצאי יום הכיפורים, כאשר המצב היה כמעט נואש, עקב היווצרות פרצות רחבות ועמוקות לכל אורך החזית. הם מיהרו להצטרף לקרב בעת שמעט הטנקים אשר היו ברמת הגולן נשחקו למול מאות הטנקים הסוריים ששעטו גלים גלים, שדרות שדרות, במגמה לנעוץ טריז בליבו של הגליל.
שריונאי היחידה היוו את התגבורת היחידה, למעשה, בכל מרכז ודרום רמת הגולן, שם התפתח המאמץ העיקרי של הסורים. בלחימתם, בעצם, בלמו את האויב וגישרו על הפער הקריטי שבין פריצת המערך הסדיר לבין הגעת יתרת כוחות השריון של המילואים, שהתחילו לזרום לגזרת הקרבות רק ביום א' […]
ביחידת מחסני החירום הכשירו את הטנקים לפעולה ותשעה טנקים ראשונים בפיקוד המג"ד ישראל יצאו לבלום את הסורים בדרום הרמה הם עזבו את בסיסם ביום א' בבוקר בשעה 04:30 והחלו דוהרים לכיוון הרמה. הכוח נתקל בטנקי אויב השועטים לכינרת בציר יהודיה, כ-4 ק"מ מזרחית לגשר אריק.
"כאשר עברנו את הגשר ניתנה לנו פקודה: 'היכון לירי', כך שהיינו מוכנים לקרב כבר מהירדן. נסענו עד הכפר קצביה, ועל הכביש, כאשר יצאנו מהכפר נתקלה הפלוגה שהייתה חלוץ – הכוח של אבי – באש עזה של טנקים סורים שהיו מחופרים בעמדות. בשלב זה נתן המג"ד ישראל פקודת התקלות והתקפה והתחלנו בתרגולת של כוח מחפה וכוח מאגף. הטנקים נכנסו לקרב הבלימה האכזרי ביחס כוחות של 1:5 תוך עקשנות, יעילות מקצועית וגבורה עילאית".
