זה מה שהיה
עמוס חורב, הוצאת כרמל, 2020, 261 עמ'
בספרו האוטוביוגרפי חושף עמוס חורב את היומיום של לוחמי ומפקדי הפלמ"ח – את הכישלונות, את ההצלחות, ובעיקר את המוטיבציה להילחם עד כלות גם כשהתוצאות לא היו מובטחות וכשהסיכויים היו נמוכים. ממלחמת העצמאות נמשך סיפור חייו של עמוס אל צה"ל בשנותיו הראשונות, כאשר בהיותו קצין החימוש הראשי – כמעט יש מאין – הוא מוביל את בניית עוצמתם של כוחות היבשה. ממגרשי גרוטאות וממחסני עודפים ממלחמת העולם השנייה נרכשים טנקים, תותחים, זחל"מים ועוד אמצעי לחימה, ובתי מלאכה הופכים למפעלים משוכללים המפתחים, משדרגים ומייצרים אותם עבור צה"ל. בשלוש המלחמות: מלחמת סיני, ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים, היה זה בסיס הכוח היבשתי של מדינת ישראל.
בכנּות רבה, ובלי לעשות הנחות לאחרים ולעצמו, עמוס מספר את מה שלא נרשם תמיד בפרוטוקולים של קבלת החלטות, בעיקר כאשר הענייני והמקצועי נשזרו בתוך רשת לא מדוברת של יחסים בין מפקדים בכירים. שנה לפני מלחמת יום הכיפורים, והוא ראש אג"א, הוחלף עמוס ונאלץ לעמוד מן הצד לראות את התוצאות הקשות של שחיקת אמצעי הלחימה והזנחת המערכות שעליהן עמל כדי להכשירן למלחמה, ואת ההחלטות השגויות שהתקבלו באותה עת. לאחר שחרורו מצה"ל עמוס פנה לאתגרים אזרחיים־לאומיים, ובהן כיהן כנשיא הטכניון ויו"ר רפא"ל.
בתוך המלחמות והשליחויות הלאומיות לא נעלם איש המשפחה. רובד נוסף מעולמו הפנימי נחשף בדבריו על שושנה, רעייתו ואהבת חייו. סיפור חייו של עמוס חורב, המסופרים ביושר ובגילוי לב, מקפלים בתוכם את סיפורה של ישראל בדור פורץ הדרך עבור כולנו. (מוויקיפדיה).
אוטוביוגרפיה המרתקת הזו נחשפתי בביקור במוזאון מלווי השיירות לירושלים בשער הגיא. המוזאון הזה, אגב, ממש מומלץ עם הילדים )להערכתי מכיתה ה') היות והוא מנגיש את התקופה לדור הצעיר. אני מאמין שיהיו לא מעט מבוגרים שלא הכירו את הנושא במסגרת הידע הכללי על תש"ח ולכן אני ממליץ עליו לכולם. לאחר הביקור במוזאון נחשפתי לספר בחנות של רשות שמורות הטבע. גילוי נאות, השם עמוס חורב היה ידוע אצלנו בבית הוריי. אבי היה חבר של עמוס ושירת תחתיו במסגרת מלווי השיירות לירושלים. לאחר מכן הצטלבו דרכיהם בעת שאבי, יוסף דרורי, שירת בחיל החימוש ועמוס היה קצין החימוש הראשי. אין בהכרות של דור מעלי כדי להטות את העניין הרב שמצאתי בספר. עמוס מתאר את חייו בילדות, לאחר מכן בפלמ"ח, תוך שהוא מרחיב את נושא מלווי השיירות לירושלים. לצד פעילות זו חורב השתתף באירועים נוספים והמשיך לשרת בצה"ל גם לאחר המלחמה. הוא השתחרר בדרגת אלוף כחבר המטה הכללי. לאחר מכן היה מעורב בפעילויות רבות במשק בין היתר היה נשיא הטכניון ועוד. יחד עם חבריו לפלמ"ח עמד בהפגנות לצד החאן בכביש העולה לירושלים ומחה כנגד כוונת הממשלה להקדיש את המקום לזכרו של האלוף המנוח רחבעם זאבי שלא לחם בגזרה. המאבק הצליח והמוזאון הוקם
באוטוביוגרפיות מסוג זה ניתן ללמוד הרבה פרטים שאינן רשומים בספרי ההיסטוריה, והמתעניינים במלחמת העצמאות וגם בשנות הששים והשבעים של מדינתנו ימצאו עניין רב בספר.
כתב סא"ל(במיל') עפר דרורי
ליקט וערך אל"ם (במיל') שאול נגר
