חצי הדרך לקהיר

חצי הדרך לקהיר
 עופר רגב, הוצאת ותיקי הגדוד במלחמת יום הכיפורים, 2012, 208 עמ'

הסיפורים, הרגשות, הפחדים, התקוות, רגעי העצב והתעלות הנפש, רגעי האבל על חברים שנפלו ושמחת הניצחון – על כל אלה דווחו בגילוי-לב מרואייני הספר "חצי הדרך לקהיר".איתמר זלץ, מ"פ מפקדה גדוד 106 במלחמת יום הכיפורים

סמוך לציון 40 שנה למלחמת יום הכיפורים ולקראת מפגש לוחמים ביוני 2012 יצא לאור הספר "חצי הדרך לקהיר", המתאר את סיפורו של גדוד 106 במהלך המלחמה, מנקודת ראותם של הלוחמים עצמם. הספר אינו גולש לענייני אסטרטגיה, אלא מתמקד בראיה הסובייקטיבית של הלוחמים והמפקדים ברמות השונות ובחתך תפקידים רחב.
הספר מתמצת ראיונות עם למעלה מ-80 חיילים ומפקדים מרמת מפקדת החטיבה ומטה, כאשר "הכוכבים" האמיתיים הם החיילים הפשוטים והמפקדים בשטח. את הראייה היותר רחבה באשר למהלכים האסטרטגיים נותנים בספר מפקדים, דוגמת סגן מפקד אוגדה 252 תא"ל (במיל') ברוך הראל (פינקו), מפקד חטיבה 164 תא"ל (במיל') אברהם ברעם, סמח"ט 164 תא"ל (במיל') אמנון אשכול ואחרים. מקום מיוחד בספר מוקדש לחיילים ומפקדים, שנפלו במערכה הכבדה. משפחות הנופלים פתחו בפני עורכי הספר את דלתות ביתם ואת ליבם, והביאו את הסיפורים של יקיריהם.
40 שנה חלפו וסיפורו של הגדוד מחזיר את הקוראים אל החודשים שקדמו למלחמה, לחודש מאי 1973, החודש שבו הוסב גדוד 106 מגדוד חרמ"ש לגדוד שריון באימון ההקמה בצאלים. באימון ההקמה נעשה ניסיון לגיבושו של הגדוד לגדוד שריון, כאשר מצד אחד פלוגת מפקדה ותיקה, פלוגת חרמ"ש מאוד ותיקה, ומנגד שריונאים צעירים "השועטים אלי קרב", שזה עתה השתחררו מסדיר, יוצאי חטיבות 188 ו-7. גם כאן – תערובת של אנשי ישיבות הסדר וגרעיני נח"ל שעברו הסבת בזק לשריון. את הפסיפס האנושי המורכב הזה הוטל על המג"ד משה גל – איש חרמ"ש ותיק ומעוטר – לגבש וללכד לגוף אחד, יעיל ומקצועי. לצידו של המג"ד מונה איש שריון ותיק ומיומן – חיים זיו (זלוסצר). מובן שעשרת ימי האימון בצאלים לא יכלו להביא את הגדוד לרמה הרצויה. למעשה, הגדוד התגבש ליחידה לוחמת תוך כדי, ובמהלך הקרבות.
המרואיינים מתארים בספר כיצד "נפלה" עליהם הצפירה של צהרי יום הכיפורים, ומחזירים את הקורא לשעות הבלבול וההפתעה, לימ"חים הריקים מציוד ומטנקים, לרדיפה המטורפת אחרי הקרבות "פן נפספס את המלחמה…".
טבילת האש הראשונה של הגדוד על ציר עכביש זכורה כטראומה קשה בלב הלוחמים. בקרב עקוב מדם למרגלות התעוז "כישוף" איבד הגדוד את המג"ד משה, שנפצע קשה, ועימו מספר חיילים וקצינים נוספים. 4 טנקים שנפגעו תוקנו על ידי אנשי החימוש. את הפיקוד תפס חיים זיו הסמג"ד. משימתו הראשונה הייתה לחלץ את הכוח לאחור מגיא ההריגה, ולהפגין כישורים מנהיגותיים ומקצועיים יוצאי דופן, כדי לאשש את הלוחמים במהירות מהמכה הקשה ולחזור לכשירות מבצעית במהירות המרבית.
את מקומו של חיים זיו כסמג"ד תפס חזי זילברשטיין. בהשראתו של המג"ד הגדוד חזר במהירות לתפקוד רגיל, והועבר בו בלילה לגזרת הג'ידי לבלימת הארמיה ה-3 על ציר "פוררת".
שמונה ימים קשים של לחימה עברו על הגדוד בבלימת האויב, המנסה בכוחות עדיפים לפרוץ את מערך כוחותינו. בציר הג'ידי התנהלו קרבות שריון בשריון קשים, כאשר הגדוד מתמודד מול כוחות חי"ר ושריון התוקפים גלים גלים יום ולילה, ותחת "טפטוף" מתמיד של הארטילריה המצרית – שמונה ימים ללא שינה, ללא ציוד מתאים, ומחסור חמור בתחמושת, ו… עמדנו במשימה! הקו לא נפרץ. הדרך ללב ישראל נשארה חסומה!
בזיכרונם של רבים נותרה חרוטה דמותו של המג"ד חיים זיו, אשר ניהל את קרב הבלימה באופן שקט, רגוע ובטוח, כאשר הוא חוזר וקורא בקשר "לעבוד רק על בטוח" – רבים זוכרים אותו חוזר ומבקש: "אני רוצה את כולכם בריאים ושלמים כשניכנס לקהיר…".
במהלך עשרת ימי הבלימה סבל הגדוד נפגעים רבים – הרוגים ופצועים. אחד הפצועים היה הסמג"ד חזי. במקומו מינה חיים זיו לתפקיד הסמג"ד את חיים מור, הידוע בכינויו "מורנו".
בליל 18 באוקטובר הצטרף הגדוד לכוחות שצלחו את התעלה, ונלחם על אדמת מצרים. הלוחמים מתארים את אירועי הצליחה וימי הלחימה שלאחריה כימים של התרוממות רוח: "חזרנו לצורת הלחימה שאותה הכרנו היטב ולאורה התאמנו התורה של תנועה ואש".
את הלחימה על האדמה המצרית ניהל הגדוד בשני ראשי חץ: כוח א' בפיקוד המג"ד חיים זיו, חבר לכוחות נוספים של החטיבה, שטף את הגדה המערבית לכיוון דרום-דרום-מערב, כדי להגיע מהר ככל הניתן לציר סרג' – הידוע ככביש סואץ-קהיר. כוח ב' בפיקוד הסמג"ד מורנו, הסתער דרומה, כבש את שדה התעופה פאיד (סנסון) ומיד החלו להגיע ולנחות בשדה מטוסי חיל האוויר הישראלי, מנחיתים תגבורת בציוד ובכוח-אדם. הכוח המשיך בתנועה, כאשר הוא עוקף את העיר סואץ, את עדבייה, מחסל בדרכו בסיסי טילים ("פרחים"), וחובר לכוחות החטיבה על ציר סואץ-קהיר.
ערב הפסקת האש, ביום 23 באוקטובר, כבש חיים זיו בראש שאריות הגדוד, את סרג' 72 – הלא היא הנקודה המרוחקת ביותר שאליה הגיעו כוחותינו במלחמה – הקילומטר ה-101 על כביש קהיר-סואץ. כאן גם מצא פגז אויב את המג"ד הנערץ חיים זיו והרגו. חיים זיו היה החלל האחרון של צה"ל על אדמת מצרים במלחמת יום הכיפורים.
הסיפורים, הרגשות, הפחדים, התקוות, רגעי העצב והתעלות הנפש, רגעי האבל על חברים שנפלו ושמחת הניצחון – על כל אלה דווחו בגילוי-לב מרואייני הספר "חצי הדרך לקהיר". על מלאכת כתיבת הספר הופקד הסופר עופר רגב, והמראיינים ואנשי המערכת הם: איתמר זלץ, יובל ורשבסקי, חיים מור (מורנו), ארצי בן-כוזרי ולירן זיו-שטיינהרדט.