לא נחדל!

לא נחדל!
חטיבה 14 במלחמת יום הכיפורים

אמנון רשף, הוצאת דביר, 2013, 640 עמודים במהדורה המורחבת השנייה הכוללת מפתח שמות

מלחמת יום הכיפורים העמידה סיפורי גבורה רבים, אך אין דומה לקרבות הגבורה שניהלה חטיבה 14 בחזית תעלת סואץ. המלחמה ההיא הולידה ספרים רבים. ספר זה מביא את תיאורם המפורט והמדויק של קרבות השריון האכזריים ביותר בהיסטוריה

ליקט וערך אל"ם (במיל') שאול נגר

לא נחדל! – חטיבה 14 במלחמת יום הכיפורים

הספר לא נחדל! – חטיבה 14 במלחמת יום הכיפורים – מביא את סיפורם של קרבות השריון האכזריים ביותר בהיסטוריה.

הספר התפרסם ב-2 גרסות:

§ גרסה מורחבת.

§ גרסה רגילה.

הספר עוסק ב 3 מישורים:

§ תיאור היסטורי כרונולוגי של לחימת חטיבה 14.

§ הפָּן האישי – לבטים, תחושות, הרגשות, החלטות וניתוח תִּפקודי.

§ מחקרים על המלחמה, סוגיות ומחשבות לדיון.

כתוצאה מהיריעה הרחבה שאיתה מתמודד הספר, החלטתי להוציא את הספר בשתי גרסות:

§ גרסה מורחבת, 607 עמודים, המיועדת ללוחמי החטיבה, בני משפחות הלוחמים, מפקדי צה"ל, שוחרי היסטוריה צבאית וחוקרי היסטוריה צבאית.

§ גרסה רגילה, 432 עמודים, המיועדת לציבור הרחב.

הגרסה המורחבת מתארת בפירוט רב את לחימת חטיבה 14 במהלך ימי המלחמה, והגעה לפרטי-פרטים ככל שניתן בספר מעין זה. בגרסה זו עסקתי בתיאורים ובניתוחים מקצועיים/צבאיים ובשיקולים האמורים להבהיר את התמונה ולשרת את הקורא המעמיק והמקצועי.

במסגרת זו הרחבתי את היריעה. בספר מספר מחקרים הנוגעים ישירות ללחימת החטיבה בשלבים השונים של המלחמה.

פרק ב' הינו מחקר העוסק ב'הגנת סיני'. המחקר מתאר בקצרה את השתלשלות האירועים שהביאו לתוכנית ההתבצרות "מעוז", את הדיונים שהביאו לקביעת תפיסת ההגנה בסיני, על חילוקי הדעות בין שתי האסכולות, רקע עיוני בנושא עקרונות ההגנה, ההתפתחויות שהתרחשו בשנים 1973-1968, ניתוח התוכניות והפקודות המבצעיות "שובך יונים" ו"סלע", תובנות המפקדים ברמות השונות ומסקנות.

פרק ט' עוסק במבצע "אבירי לב" ולקחיו. בפרק אני מתייחס לחשש הסרק המתמיד מהכרזת הפסקת אש כתוצאה מנתק או שיבוש תקשורתי בין הדרגים המדיניים-צבאיים והיציאה החפוזה למבצע. אני מבקר את תוכנית המבצע הפיקודית, את הלחימה המתמשכת בגדה המזרחית של התעלה עד הצליחה בניגוד ל'עקרונות המלחמה' ותורת-הלחימה הצה"לית ואת כישלון המודיעין התוך-מלחמתי.

פרק מיוחד מוקדש למפקד 'אוגדת הצליחה' – אריק שרון. בפרק זה אני מתייחס למצביאוּת-השדה העילאית של שרון, ליחסים בין הפיקוד העליון של צה"ל ושרון לפני המלחמה ובמהלכה ועל השלכותיהם בעת ניהול הקרבות ומותח ביקורת על תִּפקודו של שרון במספר נושאים/מצבים.

הגרסה הרגילה מתייחסת לכל המתואר לעיל, אם כי בפחות פירוט. התיאורים כלליים יותר ופחות 'מקצועיים' – מהדורה המתאימה לקורא הישראלי שאינו חפץ בכל פרט ובפרט ועדיין מקבל את התמונה הכוללת והמהותית.

בספר משובצים סיפורים/תיאורים אישיים מצמררים של מספר לוחמים השופכים אור נוסף על מוראות המלחמה.

הייתי שמח לו יכולתי לאחל לכם 'קריאה מהנה'. צר לי, התיאורים קשים ביותר.

הוצאת הספרים "כנרת-זמורה-דביר" תציב דוכן למכירת הספרים במחיר מיוחד בערב השקת הספר בלטרון. נציגי המשפחות השכולות יקבלו ספר (גרסה מורחבת) ללא תמורה כספית.

ומילה לסיום,

המלחמה הייתה אכזרית ונוראית! על אף המחדלים והכישלונות המתוארים בספר, צה"ל הכריע את המלחמה וזאת בזכות הלוחמים-הגיבורים שהיו נכונים להקריב את היקר מכול – חייהם. חושבני שתוצאות המלחמה הן שהביאו את השלום עם מצרים!

אלוף (במיל') אמנון רשף

מפקד חטיבה 14 במלחמת יום הכיפורים

תקציר על הספר

ביום שבו פרצה המלחמה, 6 באוקטובר 1973, החזיקה החטיבה קו שנפרס לאורך 200 קילומטרים. היא עשתה זאת באמצעות 56 טנקים סך הכול ופחות מ-1,000 לוחמים בטנקים, בנגמ"שים ובמעוזים. אלה היו הראשונים שספגו את הצונאמי שפרץ מעברה השני של התעלה: יותר מ-90 אלף לוחמי חי"ר מצרים ו-1,020 טנקים שטפו את גזרת החטיבה, למעלה מ-2,000 קני ארטילריה כתשו אותה. אך היא שרדה. אחזה ושרדה. ואז יצאה החטיבה למתקפת הנגד, כבשה את "החווה הסינית", פתחה את "מסדרון הצליחה", חצתה את התעלה לתוך מצרים וביססה את אחיזתו של צה"ל בארץ גושן.

במשך 17 ימים רצופים החטיבה לא חדלה. היא ספגה והלמה, הבקיעה והכריעה, כשהיא מנהלת קרבות עם שריון וחי"ר מצריים מטווחים של מטרים ספורים. 302 לוחמים איבדה החטיבה במהלך הקרבות, מרבית שדרת הפיקוד נפגעה – 2 מג"דים שילמו בחייהם, 6 מג"דים נפצעו ו-20 מ"פים נהרגו ונפצעו. בספר ביקורת נוקבת על צמרת צה"ל והפיקוד העליון על קבלת ההחלטות ומהלכים שננקטו במהלך המלחמה.

מחבר הספר, אלוף (במיל') אמנון רשף, פיקד על החטיבה באותם ימים. זהו פרי מחקר שערך במשך עשרות שנים, שבמהלכן חשף תצלומי אוויר, מסמכים ועדויות שטרם ראו אור. רשף פיענח את רשתות הקשר השונות, שיחזר באמצעותן את הקרבות דקה אחרי דקה, ושירטט את תמונת הקרבות באופן המדויק והקרוב ביותר למציאות המלחמתית; הוא מביא עדויות קורעות לב של לוחמיו – מראות, קולות ורגשות שהודחקו במשך כל השנים שחלפו מאז. עתה פרצו ומצאו ביטוי בספר. אלוף במילואים אמנון רשף שימש בתפקידו האחרון בצה"ל כמפקד גייסות השריון ופרש מצה"ל בשנת 1982. בן 75, אב ל-5 ילדים, סב ל-14 נכדים ומתגורר בתל אביב.

§ "אינני טירון במלחמה ובמראותיה. אך כתמונה הזו לא ראיתי, אף לא בסרטי קולנוע. שדה קטל עצום, משתרע לכל עבר, כמה שהעין משגת, העיד על קרב האימים שהתחולל כאן" (משה דיין, שר הביטחון במלחמת יום הכיפורים)

§ "אמנון רשף עבר ניסיון מדהים. אני לא שמעתי על מפקד שריון אחר שעבר מסה כזו כמו שעבר באותו לילה אמנון רשף." (אלוף ישראל טל, סגן הרמטכ"ל במלחמת יום הכיפורים)

§ "אני חושב שלא הייתה עוד יחידה כזאת בצה"ל ואולי לא היו קרבות כאלה בעולם, בכול ההיסטוריה של המלחמות" (מיכה בן-ארי, "קפוסטה", אגדת צנחנים, שלחם בשורות החטיבה)

מההקדמה שכתב אהוד ברק, ראש הממשלה ושר הביטחון בעבר

מלחמת יום הכיפורים הייתה מבחן עליון ללוחמי צה"ל ולמפקדיו, ומעליהם לדרג המדיני. מדינות גדולות לאין שיעור וחזקות לכאורה מאיתנו קרסו תוך שבועות ספורים תחת מתקפת פתע (צרפה ב-1940) או יצאו מנצחות בעור שיניהן במחיר דמים נורא לאחר שנים (ברית המועצות ב-1943-1941). גבורת הלוחמים והמפקדים הביאה את צה"ל תוך עשרה ימים קרוב יותר לדמשק ותוך עשרים יום אל מעבר לתעלת סואץ בקילומטר ה-101 מקהיר. ההישג הזה בשדה הקרב – חרף השגיאות הקרדינליות – המדיניות והמקצועיות בדרגים העליונים – ואף תקלות ומשגים טקטיים שכול מעשה מלחמה רצוף בהם, להוותנו – ההישג הזה הוא שהוביל בטופו של יום את אויבינו להכרה כי מדינת ישראל לא ניתנת להכרעה בכוח הצבאי הישיר. שם, ב"חווה הסינית" ובעיר סואץ, בעמק הבכא, בחרמון ובכול אתר שבו ניטשה המערכה נזרעו גם זרעי השלום שבסוף הדרך יבוא.

ביסודות הללו – בהקרנת תוצאות 1973 על הווייתנו גם לעתיד, בעומק העיוורון והשגיאות שקרמו לה, ומעל לכול, במרכזיותם של הכוח הלוחם ושל פיקוד השדה בהשגת המהפך והניצחון – טמונה חשיבותו של הספר שלפנינו.

פרס יצחק שדה לספר "לא נחדל" של האלוף (במיל') אמנון רשף, כתבה שהתפרסמה באתר יד לשריון  ראו כאן