מבקיע חומות

מבקיע חומות

משה גבעתי, ידיעות ספרים, 2015, 316 עמ' כריכה קשה

סיפור חייו של תת-אלוף דוד לסקוב (1989-1903) אינו רק ביוגרפיה אישית. זהו סיפור על תקופה, על ציונות, על התמסרות מוחלטת לצורכי העם והמדינה. בבסיס דרכו המיוחדת של לסקוב פעל כוח מרכזי אחד ועקבי: כוח המנוע היצירתי, המרץ והמוטיבציה הבלתי נדלית לתרום למדינה ולביטחונה.

ליקט וערך אל"ם (במיל') שאול נגר
מאתר ידיעות ספרים, מאי 2015,

דוד לסקוב, שנולד ברוסיה בתחילת המאה ה-20, עלה ארצה לאחר מסע רצוף תלאות, למד אדריכלות בטכניון והתנדב לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה. עם פרוץ מלחמת העצמאות התגייס לצה"ל ושירת בו יותר מארבעים שנה, עד יומו האחרון. לסקוב מילא תפקידי פיקוד בחיל ההנדסה, הקים את יחידת הפיתוח של חיל ההנדסה (יפת"ח), ופיתח אמצעי לחימה רבים ששימשו את צה"ל במלחמות ישראל, ובהם מטעני ה"למ"ד" שהרסו את העמדות הירדניות בקו העירוני בירושלים במלחמת ששת הימים, וגשר הגלילים שמילא תפקיד משמעותי בצליחתה של תעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים. סיפור חייו של לסקוב הוא גם סיפורו של חיל ההנדסה בצה"ל ושל האנשים שהלכו איתו לאורך הדרך, שותפיו למפעלו הייחודי; זהו גם סיפורה של יחידת יפת"ח, הממשיכה עד היום לספק לצה"ל פתרונות יצירתיים לצרכיו המשתנים.

ב-316 עמודי הספר שראה אור בהוצאת 'ידיעות ספרים' והכרוך בכריכה רכה, משולבים תמונות בשחור-לבן ובצבע ומרשמים שונים הממחישים את המתואר בו. לנו, לוחמי השריון של צה"ל לדורותיו, יש עניין מיוחד בספר שמתוארים בו תהליכי הפיתוח של גשרים שונים ששימשו את כוחות השריון במבצעים ובמלחמות כגון: גשר הכלובים, גשר הגלילים ועוד, תהליכי פיתוח של אמצעי העמסת טנקים על רכבות, של מגובים שונים, של אמצעי הבקעת שד"מים, ובעיקר תהליך פיתוחה של המערכת המיגון לטנקים שלימים נקראה 'מעיל רוח'.

פרק ראשון – דמעות בציר עכביש

יום שני, 15 באוקטובר 1973, שעה 17:00. כדור השמש שקע לאטו במערב, כשלפתע התגלגל רעם תותחים שהחריד את דיונות החול ממזרח לתעלת סואץ. שנים-עשר גדודי ארטילריה של צה"ל פתחו בהרעשה כבדה על מערכי המצרים ממזרח ומצפון למעוז מַצְמֵד, בגזרה המרכזית של תעלת סואץ. מטחי הארטילריה שהתנפצו ברעם אדיר היו האות לתחילתו של "אַבִּירֵי לֵב" – מבצע הצליחה של תעלת סואץ. צליחת כוחות צה"ל מערבה ביומה העשירי של המלחמה נועדה להכריע את הצבא המצרי וליטול את היוזמה האסטרטגית והאופרטיבית בחזית הדרום, במטרה לכפות על מצרים הפסקת אש.

קטע מגשר הגלילים באתר יד לשריון בלטרון

עד פרוץ המלחמה היו במפקדת פיקוד הדרום כמה תוכניות מגירה אופרטיביות שהוכנו למקרה שהצבא המצרי יתקוף בחזית התעלה. התוכנית המרכזית והנרחבת מכולן היתה תוכנית "חתול מדבר", שהוחל בהכנתה בשלהי 1971. על־פי התוכנית היו אמורות שתי אוגדות לצלוח את התעלה בשני אזורי צליחה נפרדים, להקים שני ראשי גשר ולכבוש את הגדה המערבית של תעלת סואץ מפורט סעיד ועד גֶבֶּל עַתַּקַה. אוגדה שלישית היתה אמורה לפעול בהתאם להתפתחויות בעקבות אחת משתי האוגדות הצולחות. בספטמבר 1973 הועלתה לראשונה על-ידי אלוף פיקוד הדרום, האלוף שמואל גונן (גורודיש), שהתמנה לתפקידו חודשיים קודם לכן, תוכנית חלופית למבצע "חתול מדבר". שם התוכנית היה "אבירי לב".

תא"ל דוד לסקוב ז"ל

בהתאם לתוכנית זו היתה אמורה להתבצע צליחה רבת היקף על-ידי שתי אוגדות באמצעות ראש גשר שיוקם באזור דְוֵרְסוּאַר סמוך לפתחה של התעלה לאגם המר הגדול, כדי להשמיד את הכוחות המצריים ממערב לתעלה ולכבוש את הגדה המערבית של התעלה עד לרגלי גֶבֶּל עתקה ובכלל זה את העיר סואץ.

כאשר בשחר 6 באוקטובר 1973 התברר סופית לרמטכ"ל, רב-אלוף דוד אלעזר, שבערב צפויה לפרוץ מלחמה כוללת עם צבאות מצרים וסוריה, הוא החל לדון עם אלופי צה"ל בהתפתחויות הצפויות, ובין היתר דן בהוצאה לפועל של התוכניות ההתקפיות של פיקוד הדרום ופיקוד הצפון לאחר שצה"ל יצליח לבלום את צבאות האויב. הוא המשיך לדון עמם בנושא בצהריים, לאחר שהתקיימו דיונים עם ראש הממשלה ושרי הממשלה.

כידוע, המלחמה פרצה מוקדם מן הצפוי והפתיעה את כוחות צה"ל, ולכן בימים הראשונים למלחמה הצבא היה עסוק בבלימת מתקפת הסורים בגולן ובמתקפת המצרים לכל אורכה של תעלת סואץ. משיקולים שונים עבר צה"ל ראשית למתקפה בחזית הצפונית והבקיע את קו המוצבים הסורי החל מ-11 באוקטובר עד שנעצר כ-35 ק"מ מפאתי דמשק. עצירת התקדמות כוחות צה"ל בחזית הסורית אפשרה את הפניית עיקר המאמצים אל החזית המצרית.

לאור ההתפתחויות שחלו בזירה המדינית ובחזית התעלה, הוחלט לבצע את תוכנית "אבירי לב" החל משעות הערב של 15 באוקטובר. בלילה שבין 14 -־15 בחודש אישרה ממשלת ישראל להתחיל את מבצע "אבירי לב".

התוכנית הפיקודית למבצע הצליחה הוצגה ב-14 באוקטובר בשעה 22:40 בקבוצת הפקודות שניתנה למפקדי כוחות פיקוד הדרום במוצב הפיקוד הקדמי דְבֵלָה (ברכס אום-חשיבה). המאמץ העיקרי בצליחה ובייצוב ראש הגשר הוטל על אוגדה 143 בפיקודו של האלוף אריאל שרון, שתוגברה בכוחות חי"ר, חת"ם (חיל התותחנים) והנדסה. הוטל עליה לפרוץ אל אזור מעוז מַצְמֵד הממוקם מצפון לכניסת התעלה לאגם המר הגדול, בתפר שבין הארמיה המצרית השנייה לארמיה המצרית השלישית, לכבוש בליל הלחימה הראשון ראש גשר, להקים גשרים על התעלה, לאבטח את ראש הגשר בשתי גדות התעלה ולאחר מכן לפרוץ לעומק השטח המצרי ממערב לתעלה.

על אוגדה 162, בפיקודו של האלוף אברהם אדן ("בְּרֵן"), הוטל לצלוח את התעלה ביום הלחימה השני ולפרוץ מראש הגשר מערבה ודרומה, לחסל את סוללות הטילים קרקע-אוויר ולהתכונן לכבוש את רכסי עוּיבֵּד-גִנֵיפַה או את העיר סואץ. על אוגדה 252 בפיקודו של האלוף קלמן מגן ועל אוגדת תא"ל ששון יצחקי (כוח "נמר") הוטל לפי שעה לבלום בגזרותיהן, שיורחבו עם צאת האוגדות הצולחות, ולבצע התקפות מקומיות והטעיות כדי להכביד על המצרים לאתר את המאמץ העיקרי של צה"ל ולמנוע מהם לשבשו.

מבצע הצליחה היה מותנה לא רק בכיבוש ראש הגשר שהוטל על כוחות השריון והחי"ר של אוגדת שרון, אלא בעיקר בקידום אמצעי הצליחה והגישור של חיל ההנדסה לאזור ראש הגשר, ובהקמת גשרים שיאפשרו מעבר כוחות השריון אל מעבר לתעלה. אמצעי הגישור העיקרי של צה"ל באותה שעה היה גשר הגלילים, בנוסף לדוברות מנוידות, גשרי יוניפלוט מוסעים ותמסחים – רכבים אמפיביים לצליחת סער מתוצרת צרפת. הכנסתו של גשר הגלילים למערך הגישור של צה"ל באביב 1973 היוותה פריצת דרך בתחום צליחת הסער. תהליך פיתוח הגשר, פרי מוחו היצירתי של אל"ם דוד לסקוב, מפקד יחידת הפיתוח של חיל ההנדסה (יפת"ח), שרתם למשימת פיתוחו את סגן הרמטכ"ל, האלוף ישראל טל (טליק), מינואר 1972, יפורט בפרק השלושה-עשר.

הצלחת הניסויים של גשר הגלילים בהעברת טנקים מעל למכשול מים רחב, ובכלל זה הצגת יכולתו בנוכחות המטה הכללי של צה"ל ביולי 1973, הביאה להחלטה מטכ"לית לבנות ארבעה גשרים ולהציבם בסיני מול אזורי צליחה צפויים. בתחילת אוקטובר 1973 היו מוכנים לפעולה רק שלושה גשרים. אחד מהם, באורך מלא של 200 מטר, היה ממוקם בגזרה הצפונית של תעלת סואץ במתחם חָצָב, כשמונה ק"מ מדרום לבלוזה וכ־25 ק"מ ממזרח לתעלה. גשר שני שהיה מורכב רק באופן חלקי, מוקם בגזרה המרכזית במתחם יוּקוֹן. מתחם זה שכן כעשרה ק"מ דרומית-מערבית לצומת טַסָה, וכ־18 ק"מ ממזרח לנקודת הצליחה המתוכננת בסמוך למעוז מַצְמֵד. גשר שלישי היה עדיין במתקן אימוני הצליחה של חיל ההנדסה בזיקים שמדרום לאשקלון. חלקים של גשר נוסף היו עדיין בשלבי ייצור במפעלי פלדה שונים בישראל.

כאשר ב-12 באוקטובר התברר שהצליחה תתבצע בהתאם לתוכנית "אבירי לב", החלו בפיקוד הדרום להעביר את אמצעי הצליחה והגישור ולרכזם מול הגזרה המרכזית. אלוף הפיקוד שקל את הצורך לפתוח נתיב מתאים לגשר הגלילים לאורך ציר טִרְטוּר, שהוכשר לכך במיוחד מצפון לציר עַכָּבִיש ובמקביל לו, בשל היערכות המצרים בגזרת אמיר-מיסורי (מבני החווה הסינית והמרחב שמצפון וממזרח להם). ממתחמים אלו שלטו המצרים באש על קטעים ארוכים מציר טִרְטוּר. בשל כך הנחה גונן לצלוח ראשית באמצעות תמסחים ודוברות יוניפלוט שיועברו לדְוֵרְסוּאַר בציר עכביש ובמקביל ייגרר גשר הגלילים לאורך ציר טרטור ויגיע לתעלה כאשר ייפתח הציר 1.

ב-14 בחודש לפני הצהריים הורה סגן הקהנ"ר (קצין ההנדסה הראשי), אל"ם אורי געש, לסא"ל פרדו רז, סגנו של אל"ם דוד לסקוב, לטוס מיד לרפידים ומשם להגיע למתחם יוּקוֹן שליד טסה, כדי לפקד על מבצע גרירת הגשר שתוכנן ללילה הבא. סא"ל רז עסק אותה שעה בפירוק גשר הגלילים שהיה מונח במתקן האימונים של חיל ההנדסה בזיקים, לקראת העברתו לסיני. במתחם יוקון עמלו כבר מזה כמה ימים אנשי גדוד חה"ן (חיל ההנדסה) 605 בסיוע צוות מיפת"ח בהרכבת הגשר שחלקיו היו מונחים במקום.

האחריות על גרירת הגשר הוטלה על חטיבת שריון 421, בפיקודו של אל"ם חיים ארז, מאוגדת שרון. סא"ל רז קיבל פקודה מהמח"ט להכין את הגשר לגרירה ניסיונית, כאשר לצורך משימה זו הוקצו עשרה טנקי מגח מפלוגה מ' של גדוד שריון במילואים 257. כן הועמדו לרשות סא"ל רז שני נגמ"שי א-־113 שעליהם ינועו אנשי יפת"ח, שתפקידם היה ללוות את הגשר ולסייע לכוח הגורר להתגבר על תקלות.

לאחר שבדק את תקינות הגשר, שהורכב מ-80 גלילים, ובדק את אביזרי הגרירה, הבין סא"ל רז שיהיה צורך בחלקי חילוף בעת הגרירה בשטח. מאחר שהגשר תוכנן להיגרר בשטח חולי שמצפון לציר עכביש ולא על הציר עצמו, שהיה עמוס מאוד, לא היה טעם להעמיס את חלקי החילוף על משאית שאינה יכולה לנוע בשטח החולי. לפיכך החליט סא"ל רז בהתייעצות עם מפקדי השריון לבנות גשר גלילים קצר שיורכב מחמישה גלילים, ייגרר על-ידי טנק אחד בעקבות הגשר המלא וחלקיו ישמשו להחלפה בעת הצורך. בשעה 19:00 הגיעו עשרת טנקי המגח למתחם יוקון ומפקדי הטנקים תודרכו על-ידי סא"ל רז בכל הנוגע לטכניקת הגרירה.

עד המלחמה תורגלה גרירת הגשר על-ידי פלוגת טנקי "שוט" סדירה בפיקודו של סרן אלי גבע מגדוד 82 של חטיבה 7, אלא שב-5 באוקטובר הוטס גדוד 82 לשדה התעופה מחניים, הצטייד בטנקים של חטיבת שריון במילואים 179 והצטרף לשאר חטיבה 7 שנערכה בגולן ככוח התקפות-נגד של פיקוד הצפון. אמנם בדיון מבצעי שנערך באג"ם מבצעים בבוקר ה־6 בחודש הציע נציג מקהנ"ר לשלוח מיד לסיני פלוגת שריון מבית הספר לשריון במקום פלוגתו של סרן גבע והדבר אושר, אלא שבסופו של דבר פלוגה כזו לא הגיעה. כעת, משהתברר שיש שוני בווי הגרירה של הטנקים, צריך היה להיערך לשיטת גרירה שונה עם צוותי טנקים שמעולם לא תרגלו אותה. בעוד הטנקים נרתמים לגשר בהתאם להוראותיו של פרדו רז, נשמעה ברשת הקשר התרעה על תקיפה צפויה של כוח קומנדו מצרי. הטנקים נערכו במקומם להגנה על הגשר והמתינו לתקיפה שלבסוף לא התרחשה. שוב נרתמו הטנקים ותדרוכם נמשך עד שעה 01:00, אז החלה הגרירה הניסיונית. במהלך הגרירה שהתבצעה לאורך שלושה ק"מ נבחנו המחברים השונים ותורגלו הפקודות לתנועה ולעצירה. בשעה 03:00 הסתיים התרגול והצוותים המותשים הורשו לנוח.

כאשר הוטלה על אוגדה 143 המשימה המורכבת של ההתקדמות לתעלה, כיבוש הגדה הקרובה והצליחה עצמה, העמיד מפקד האוגדה האלוף שרון, את סגנו אל"ם יעקב (ג'קי) אבן, בראש צוות לתכנון הצליחה ולארגון ההכנות והאימונים לקראתה, לרבות ההיסעים המנהלתיים אל אזור הצליחה. בעוד כוחות האוגדה הולכים ומתרכזים באזור טסה ולאורך ציר עכביש לקראת תנועת הלילה, קיים אל"ם יעקב אבן בשעה 10:00 "קבוצת פקודות" לכל מפקדי היחידות שתפקידן היה להניע את ציוד הגישור והצליחה.

במהלך קבוצת הפקודות התברר לפרדו רז שציר הגרירה המיועד של גשר הגלילים לעבר התעלה, השטח החולי שמצפון לציר עכביש, אינו מוכר, אינו מסומן וייתכן שחלקו תפוס על-ידי כוחות מצריים. באותו מעמד סוכם שצוות מיחידת הסיור הפיקודית שקד, ינוע לפני הגשר ויסמן את הנתיב באמצעות פנסי סימון (נצנצים) 2.

בשעות אחר-הצהריים הגיע לטסה קצין הנדסה ראשי, תא"ל יצחק בן-דב, כדי לעמוד מקרוב על ההכנות האחרונות למבצע הצליחה. נלווה אליו אל"ם דוד לסקוב, מפקד יפת"ח, שבא לבחון את גמר ההכנות לגרירת גשר הגלילים. בשטח הם פגשו את קצין ההנדסה של אוגדה 143, סא"ל ברוך דה-ליאון, שעדכן אותם על מצב כוחות ההנדסה שחלקם כבר החלו לנוע לתוך ציר עכביש. כל הצירים שהובילו לציר עכביש היו פקוקים. למקום הגיע גם קצין ההנדסה של פיקוד הדרום, סא"ל אהרון (ג'וני) טנא, שסיפר שציר כַּרְטִיסָן המוביל מבַּלוּזָה לטסה סתום בשל תנועת כוחות אוגדה 162, ושש דוברות היוניפלוט שנגררו על הציר באמצעות טנקים הורדו מן הציר כדי לפנות את הדרך לכוחות הלוחמים.

בשעה 17:00 בערך יצאו הקהנ"ר תא"ל בן-דב, ואל"ם לסקוב, לציר עכביש על זחל"ם הפיקוד של מג"ד (מפקד גדוד) חה"ן 605. לימים יעיד בן-דב שהמהומה שהייתה בציר עכביש קשה לתיאור. למרות שצוות המטה של סגן מפקד האוגדה, אל"ם יעקב אבן, שהוטלה עליו האחריות לתעבורה בצירים האוגדתיים טסה ומערבה, תכנן מערכת נפ"קים (נקודות פיקוח) לשליטה בצירים ואף הפקיד את אל"ם (במיל') סינייה סירקין בפתח הציר, השתבשה התעבורה.

בשל שליטה לקויה בצירים הפיקודיים המובילים לצומת טסה, נפרצה מערכת הפיקוח האוגדתית בלחצם של הכוחות ושל הדרגים שנדחקו להיכנס מכיכר טסה לציר הצר, החוצה בחולות. צוותו של אל"ם אבן עמל קשות כדי להסדיר את קידום הכוחות הלוחמים, יחידות הארטילריה ואמצעי הצליחה אל שטחי הריכוז שלהם. לדברי תא"ל יצחק בן-דב היה הציר סתום לגמרי. לאחר מאמצים רבים הצליחו בן-דב ולסקוב לעקוף את הפקק ולהגיע לאזור יוּקוֹן. הקהנ"ר בחר לחכות ליד הציר עם מפעילי סירות הגומי מגדוד חה"ן 630, שהמתינו עם 30 סירות גומי, ללוחמי חטיבת הצנחנים במילואים 247 כדי להצטרף לזחל"מים שלהם ולנוע עמם אל נקודת הצליחה. לסקוב המשיך והצטרף לצוות מיחידתו בפיקוד פרדו רז, שעסק אותה שעה בתדריך אחרון לצוותי הטנקים לקראת גרירת גשר הגלילים.

בשעה 19:00 התקיימה קבוצת פקודות חטיבתית ליד גשר הגלילים, שבה ניתנו הוראות אחרונות לקראת הגרירה. הטנקים נרתמו לגשר, חוברה המערכת הפירוטכנית האחראית על ניתוק מהיר מהגשר, והועבר תדריך אחרון למפקדי הטנקים. החשיכה כבר ירדה על האזור. במערב הואר קו האופק במאות הבהקים של ארטילריה. לא הרחק משם רעמו מטחי קטיושות. מסביב נשמע רעש אדיר של מנועי טנקים וזחל"מים, טרטור מכשירי קשר וצפירות של כלי רכב נושאי פצועים המנסים לפלס דרכם מזרחה. חיילים צעקו זה על זה בניסיון להתקדם מערבה או מזרחה.

בשעה 23:00 בערך ניתנה הפקודה להתחיל בגרירת הגשר לעבר התעלה. כששמע תא"ל בן-דב ברשת הקשר שגשר הגלילים קיבל פקודה לנוע, הוא חצה בריצה את הציר הסתום במאות כלי רכב מכל הסוגים שהיו תקועים עליו כשפניהם לעבר התעלה. מעברו השני של הכביש, במרחק של כ-100 מ' מצפון, ראה את הגשר כשהוא רתום לטנקים. בסמוך לגשר ניצב לסקוב, חבוש כומתה שחורה, אפוף ענן אבק עצום ומביט בהתרגשות בגשר שעמד להתחיל לנוע.

תא"ל בן-דב ואל"ם לסקוב עמדו בין הגשר לכביש והביטו בדומייה בגשר שהחל לנוע. הירח עלה זה מכבר במזרח והאיר את השטח. ברגע שהגשר החל לזוז נעמד לסקוב בדום מתוח כשהוא מביט על הגשר. לפתע הניף את ידו הימנית, הצדיע הצדעה מתוחה והחל לבכות מהתרגשות, כשהוא עוקב בעיניים דומעות אחר הגשר המתרחק אל תוך החשיכה, כשרק האורות האדומים של בלמי הטנקים מבליחים מדי פעם מתוך ענן האבק 3.

איש אינו יודע מה עבר במוחו של לסקוב באותן דקות ארוכות בעומדו על אדמת המדבר, מתבונן בגשר הענק המתגלגל על גלילי הפלדה במעלה דיונות החול, נגרר על-ידי עשרה טנקים רועמים, גשר שעל פיתוחו עבד בשנתיים שקדמו למלחמה. אולי בשל עוצמת המעמד עלו וריצדו במוחו זיכרונות מ-70 שנות חייו. שנים מרתקות, שמתוכן שירת בצה"ל עד לרגע זה 25 ברציפות, והיה אחראי על פיתוחם של אמצעי לחימה רבים מסוגים שונים ששימשו את כל חילות צה"ל ואת שאר זרועות הביטחון. מרביתם נולדו במוחו הפורה ופותחו בזכות עיקשותו ואישיותו המיוחדת, ותרמו תרומה נכבדה ביותר לביטחון מדינת ישראל. פיתוחו של גשר הגלילים היווה תרומה משמעותית ביותר ליכולת האופרטיבית של צה"ל וכעת עמד למבחן העליון: מבחן המלחמה.

הערות

1. אג"ם-מה"ד-היסטוריה, "מערכת הצליחה 18-15 אוקטובר 1973", מארס 1978; אג"ם-מה"ד-היסטוריה, "צליחת התעלה – מרצון ליכולת 1973-1967", יוני 1985; סא"ל (במיל') ד"ר אלחנן אורן, "תולדות מלחמת יום הכיפורים", אמ"ץ-תוה"ד-המחלקה להיסטוריה, כסלו התשס"ה דצמבר 2004].

2. עדות סא"ל (במיל') פרדו רז.

3. עדות תא"ל (במיל') יצחק בן-דב מ-2 באפריל 2006, ואג"ם-מה"ד-היסטוריה-ענף הדרכה ומחקר, רישום הקלטה – סיפור הצליחה, מסמך מ-21 ביולי 1983 בסימוכין מנ-41.

* אל"ם (במילואים) משה גבעתי, סופר והיסטוריון צבאי, בוגר המכללה לפיקוד ולמטה של צה"ל. שירת בגולני בכל מסלול התפקידים – מלוחם ועד מפקד גדוד, נלחם בשורות החטיבה ממלחמת ששת הימים ועד מלחמת לבנון השנייה ועד בכלל, ונפצע פעמיים. מתפקידיו בצה"ל: מפקד גזרת החרמון, מפקד בסיס האימונים של גולני, מפקד מרחב 'יהודה', מפקד מחוז דן ומפקד חטיבת 'יהודה' (חברון).

ספריו האחרים: 'שלוש לידות בספטמבר', 'בין המִשברים', 'קשר של שתיקה', 'בדרך המדבר והאש', 'בידיהם חושלה הפלדה', 'גשר של אהבה', 'אביר 21', 'בודדים על התל' ו'הישרדות בספטמבר – לקחים מבצעיים ממלחמות ישראל' ו'מהערכה על רכסי החרמון במלחמת יום הכיפורים ולאחריה.