מרכבות הפלדה
משה בר-כוכבא, יצא לאור ע"י הוצאת משרד הביטחון, 1989, מכיל 581 עמודים,
הספר מרכבות הפלדה הוא אסופה של מאמרים שנכתבו על ידי אלוף משה בר-כוכבא (בריל) ז"ל, במהלך שירותו הארוך בצה"ל. המאמרים מקיפים קשת רחבה של נושאים בתחום המחשבה הצבאית – החל בשחזור מפורט של הקרבות שבהם השתתף כמפקד הכוח והצגת הלקחים מהם, וכלה בניתוח סוגיות שונות בתחומי מבנה הכוח הלוחם, ארגונו לקרב ותורת הלחימה.
ארבעה יסודות באים לביטוי במאמריו של אלוף בר-כוכבא: הטנק – כמערכת נשק מרכזית ומובילה בשדה הקרב היבשתי; הטנקיסט – האדם הלוחם והמפקד המפעיל את הטנק שיחד יוצרים מכונת מלחמה בעלת עוצמה ויכולת הכרעה; יחידת השריון – הפועלת במשולב עם כוחות ועם אמצעי לחימה אחרים, המסייעים לה להשיג את מטרותיה בשדה הקרב; ורוח הלוחמים – המוטיבציה ומורל הגייסות המקנים ליחידה את הדחף והיכולת להתגבר על מכשולים ועל מצבים קשים בקרב ולנצח.
בספר מובא סיפורה של "הפלוגה ששינתה את ההיסטוריה של חיל שריון" – פלוגה א' של גדוד 82 עליה בריל פיקד במערכת סיני.
ב-30 באוקטובר 1956, בעיצומה של מערכת סיני, נפתחה המערכה על מתחם אום כתף. חטיבת השריון הסדירה של צה"ל, חטיבה 7, הגיעה לעורפו של המתחם המצרי ונערכה למתקפה על סכר הרואיפה באבו-עגילה. פלוגת הטנקים א' מגדוד 82 של בריל ופלוגת החרמ"ש נערכו להסתערות על היעד, שהיה מוגן בנשק נ"ט רב.
בהסתערות נפגעו הטנקים בזה אחר זה, אך תנועת הכוח לא נעצרה. טנקים, שנפגעו ולא ניתן היה להניעם, הפכו לעמדות ירי נייחות. באחד המקרים נפגע קשות אחד הטנקים, וצוותו החליט לנטוש. אנשי הצוות נטלו עימם את המקלע המותקן על הטנק והשתמשו בו בלוחמה רגלית. בסיומו של הקרב הגיעו שני טנקים אל ליבו של מתחם הסכר. כל הטנקים האחרים נותרו פגועים מאחור. ובכל זאת נכבש היעד, והמטרה הושגה. הקרב על סכר הרואיפה נחשב בצה"ל ובחיל השריון כציון דרך מיוחד. לחימת הפלוגה בסכר זיכתה אותה בציון לשבח על פועלם המשותף של הלוחמים.
(מתוך דפי ההסברה של קצין חינוך ראשי)
"המיוחד בקרב על הסכר", כתב בריל, "לא היה רק בעוצמתו, או בשימוש המיוחד שעשינו בכלי הלחימה. ייחודו בבני האדם הלוחמים שהיו מוכנים, ללא שאלות והיסוס, להמשיך קדימה כל עוד אפשרי הדבר בכל דרך ובכל צורה. רק בשל זאת הצלחנו בקרב הזה. הגורם המכריע, שקבע את גורל הקרב, היו לוחמי פלוגה א' שרוחם ואומץ ליבם היו ללא חת".
